שימור, ארגון והנגשה של מסמכים, תמונות וזיכרונות הקשורים לד״ר חיים (ויקטור) סעדיה ז״ל ולסיפור המשפחתי וההיסטורי שסביבו.
למה VS?
ויקטור סעדיה נהג לחתום על דברים רבים בראשי התיבות VS. הארכיון נושא את הסימן האישי הזה — חתימה קטנה שהפכה לשם — כדי לשמר ולהנגיש את המסמכים, הסיפורים והזיכרונות הקשורים בו ובמשפחה.
1923–2005 | תרפ״ג–תשס״ו
ד״ר חיים (ויקטור) סעדיה ז״ל נולד בביירות, גדל והתחנך במצרים, והקדיש את חייו לציונות, לרפואה ולמשפחתו. בצעירותו היה פעיל מרכזי בתנועת "בני עקיבא" ובפעילות הציונית במצרים, ובהמשך היה מעורב בפעילות מחתרתית ובמאמצי העלייה החשאית של יהודי מצרים.
לאחר עלייתו לישראל בשנת 1953 שימש כרופא בכפר דרום ובהמשך היה מעשרת הרופאים הראשונים בבאר שבע. כרופא משפחה, מורה ומחנך לדורות של רופאים, ראה ברפואה שליחות אנושית וחברתית. בשנת 1994 הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם האיגוד לרפואת המשפחה.
הארכיון הזה מבקש לשמר ולהנגיש את המסמכים, הזיכרונות והעדויות הקשורים לחייו, לפועלו ולסיפור המשפחתי וההיסטורי שסביבו.
ד״ר חיים (ויקטור) סעדיה ז״ל
1923–2005 | ח׳ בתמוז תרפ״ג – י״ב בכסלו תשס״ו
ד״ר חיים (ויקטור) סעדיה ז״ל נולד בביירות שבלבנון בשנת 1923, למנחם ורחל סעדיה. כשהיה בן שלוש עברה משפחתו למצרים, ושם גדל והתחנך. אמו, רחל, הייתה בת למשפחה ירושלמית ותיקה ואשת חינוך משכילה, שהטמיעה בילדיה את חשיבות ההשכלה, ההתמדה והמצוינות.
כבר בצעירותו התבלט חיים בנחישות וביכולת התמדה יוצאות דופן. על אף קשיים כלכליים וחסמים שונים שניצבו בפניו, הוא מימן את לימודיו התיכוניים במתן שיעורים פרטיים, ובהמשך התקבל ללימודי רפואה. לפני לימודיו האקדמיים עבד במפעל סוכר, וכדי לעמוד בשגרת לימודים ועבודה תובענית נהג לבקש מהמואזין המקומי להעיר אותו בשעות הבוקר המוקדמות בדרכו לתפילה.
לצד לימודי הרפואה, היה ד״ר סעדיה מעורב בפעילות ציונית וחינוכית במצרים, ובפרט בתנועת "בני עקיבא". כדי לממן את לימודי הרפואה, עבד במשך ארבע שנים בעיתון הצרפתי מצרי "Le Progres Egyptien" תחילה כמגיה ואח"כ ככתב שתפקידו לסקר את הפרלמנט המצרי. שנתיים נוספות עבד בשירות הידיעות הערבי של השגרירות הצרפתית באיסוף מידע על אנשי מפתח בפוליטיקה המצרית.
בשנת 1948, עם פרוץ מלחמת העצמאות ומעצרם של רבים מראשי התנועה, לקח חלק בהמשך פעילותה המחתרתית של התנועה תחת תנאים מורכבים ומסוכנים. במסגרת זו פעל בזהות בדויה, סייע בארגון פעילות ציונית, ונטל חלק במשימות חשאיות שנועדו לסייע ליישוב ולמדינת ישראל בראשית דרכה.
אחד הפרקים המשמעותיים בפעילותו הציבורית והמחתרתית היה מעורבותו ברשת המודיעין שלימים נקשרה ל״פרשה״, הידועה גם בשם "עסק הביש". ד״ר סעדיה היה מעורב בגיוסם של כמה מחברי הרשת, בהם ד״ר משה מרזוק, מרסל ניניו, רוברט דסה ואלי נעים, ואף סייע בהכנות לוגיסטיות וחשאיות שנדרשו לפעילותה. בהמשך פעל גם בארגון העלייה החשאית של יהודי מצרים וקראים דרך אירופה, בתקופה שבה הפעילות הציונית במצרים נעשתה מסוכנת יותר ויותר.
לאחר תקופה בה היה שותף, יחד עם שלמה פלטנר, בניהול מחנות מעבר לעולים באנגליה ובצרפת, עלה ד״ר סעדיה לישראל בשנת 1953. הוא התיישב עם רעייתו פלורה בקיבוץ כפר דרום, שם שימש כרופא האזור. בהמשך עבר לבאר שבע והיה מעשרת הרופאים הראשונים בעיר. בתנאים ראשוניים וקשים, בתקופה שבה שירותי הרפואה בנגב עוד היו בראשית דרכם, העניק טיפול רפואי לתושבי האזור וראה ברפואה שליחות אנושית וחברתית.
לאורך שנות עבודתו היה ד״ר סעדיה רופא משפחה, מורה ומחנך לדורות של רופאים. הוא שימש מרצה קליני והעמיד במרכז עבודתו את האדם שמולו — המטופל, משפחתו, נסיבות חייו וכבודו. תפיסתו המקצועית התמצתה באמירה שנהג לומר לתלמידיו: "הבוס האמיתי שלכם הוא המטופל הממתין במסדרון". בשנת 1994 הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם האיגוד לרפואת המשפחה.
חייו האישיים היו שזורים גם באובדן ובכאב. לאחר פטירת רעייתו הראשונה פלורה, הקים בית משותף עם רעייתו סימה, והשניים איחדו את ילדיהם למשפחה אחת. במלחמת יום הכיפורים שכל את בנו הבכור, יצחק (איציק) ז״ל, אובדן שליווה אותו כל חייו.
גם לאחר עלייתו לישראל לא שכח ד״ר סעדיה את חבריו שנותרו מאחור ואת מי שנכלאו בעקבות פעילותם במצרים. לאחר מלחמת ששת הימים פעל בנחישות כדי להבטיח שאסירי "הפרשה" ייכללו בעסקאות חילופי שבויים וישוחררו ממצרים. מאבקו תרם למאמץ שהוביל בסופו של דבר לשחרורם ולהבאתם ארצה.
ד״ר חיים (ויקטור) סעדיה נפטר בשנת 2005. הוא הותיר אחריו מורשת של ציונות, אחריות ציבורית, רפואה אנושית, מסירות למשפחה ואמונה עמוקה בכוחם של ידע, תיעוד וזיכרון.
הארכיון נוצר כדי לשמר, לארגן, לתמלל, לתרגם ולהנגיש את המסמכים והחומרים שהותיר אחריו ד״ר חיים (ויקטור) סעדיה ז״ל — מכתבים, זיכרונות, סריקות, תמונות ורשומות משפחתיות והיסטוריות.
המטרה היא לשמור על הסיפור המשפחתי וההיסטורי בצורה מסודרת, נגישה ומכבדת, ולאפשר לדורות הבאים לעיין, להבין ולהמשיך לחקור את העבר.
הארכיון משתמש בכלים מסייעים לזיהוי ותעתוק כתב (OCR/HTR), בתרגום ובארגון טקסט — כדי להפוך חומרים סרוקים ותמונות לטקסט קריא ונוח לעיון.
הטקסט שמופק באופן אוטומטי עלול להכיל טעויות, חוסרים או פרשנויות לא מדויקות. לכן חשוב לבדוק, לערוך ולאשר תוצאות לפני הסתמכות עליהן — ובמיוחד לפני שימוש בהן כעדות היסטורית או משפחתית מחייבת.
לא כל תעתוק בארכיון עבר בדיקה אנושית מלאה; חלק מהתוצאות מוצגות לצורך עיון ושיפור הדרגתי.
שמי יעל שיפמן, נכדתו של ד״ר חיים (ויקטור) סעדיה ז״ל. מאז שסבא נפטר ליווה אותי הרצון לעשות משהו משמעותי עם החומר שהשאיר אחריו — המסמכים, המכתבים, הזיכרונות והעדויות שנשמרו לאורך השנים.
בתחילה חשבתי להפוך את החומר לעבודת הרחבה בהיסטוריה בתיכון, ובהמשך אולי למחקר אקדמי או לתואר בהיסטוריה. אך השנים עברו, בחרתי בדרכים אחרות, והרעיון נשאר לא ממומש.
בשנת תשפ״ו, 2026, שרה, אחת מבנותיו של סבי, שלחה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית צילום של מכתב ושאלה מי מצליחה להבין מה כתוב בו. זה היה מכתב שנשלח לסבי ממרדכי אליצור, כנראה בתקופה שבה חיים סעדיה שהה במרסיי. העליתי את התמונה ל־Gemini, קיבלתי תמלול ראשוני, ושלחתי אותו בחזרה למשפחה.
שם הבנתי שהגיע הזמן לחזור לחלום הישן — אבל בכלים של התקופה הנוכחית. בעזרת יכולות תמלול, תעתוק ותרגום מבוססות AI, לצד בדיקה אנושית, נוצר הארכיון הזה: ניסיון לאסוף, לשמר ולהנגיש את החומרים שסבי השאיר אחריו.
להערות, הארות, תיקונים, תרומות, מידע נוסף או פנייה בנושא הארכיון — ניתן ליצור קשר במייל: vs.archive1923@gmail.com