תעתוק
משה זכס
רומן פריסטר
תאריך??
(עם פרק 5 של הארץ
נפילה בין הזרועות
באוירה העכורה של ריב סמכויות בין זרועות המודיעין בשל היחסים המעורערים
בצמרת עסקו הכל בשאלה "מי נתן את ההוראה?" אך איש לא חקר את
סיבות נפילת הרשת במצרים, ולא בחן מדוע שלמו אחדים מחבריהם בחייהם
רומן פריסטר מראיין את איסר הראל, מי שהיה ראש המוסד בתקופת
עסק הביש ופרשת לבון
אני אנשים החזיקו בידיהם להפעלת הסוכנים החשאיים בחוץ לארץ.
איסר הראל: ראש המוסד המרכזי למודיעין ולביטחון + ממונה על פעולות השין בית (שירות הביטחון)
הבנימין גיבלי (אלוף משנה): שהיה ראש אמ"ן ופיקד על עבודת המודיעין הצבאי.
רק מפעיל הרשת והמפקדה, קצין המודיעין אברי אלעד ("פול פרנק") הצליח להמלט
לימים נעצר אלעד והועמד לדין בארץ, באשמת קיום מגע עם שירותי הריגול המצרים;
אברי אלעד מטיף בספרו האשמות כבדות-משקל נגד בנימין ג'יבלי ונגד איסר הראל
כאחד.
פנינו לשני האנשים בבקשת תגובה. ג"יבלי סירב להתייחס לתוכן הדברים.
לעומת זאת, פרש לפנינו "הממונה" לשעבר איסר הראל יריעה רחבה
המסבירה את הרקע המדיני והביטחוני שהוליך ל"עסק הביש", ובעקבותיו ל"פרשת לבון"
לדבריו: (1) יחסים משובשים בצמרת המימסד (2) קצר בתיקשורת בין הדרגים הממלכתיים
והצבאיים (3) אוירה עכורה, והיעדר שיתוף-פעולה בין שתי הזרועות שעסקו
במלאכת הריגול - אלה איפשרו לאברי אלעד להציג עצמו כקורבן
של קנוניה. יתר מזו "המצב הוליד גם כשלונות אחדים בפעולות חשאיות בחו"ל
ביניהם גם כאלה שהשתיקה עדיין יפה להם".
אלה: מה היו סמכויותיך, לא נשאת בכל אחריות לפעולות אלה שהסתימו, בכלון?
הראל זה בהחלט נכון שבתקופה הנדונה היה קים מוסד משותף לכל שירותי הבטחון
והמודיעין לאיסוף מידע חיוני המיועד לכל השירותים של מדינת ישראל גם בטחון
גם אזרחי. - על היחידה המשותפת הזאת היה ממונה המוסד ואני עמדתי אז בראש
המוסד. לשום גורם אחד לא היתה זכת כלשהי לאסוף מידע בחוץ-לארץ.
כך שהיה לנו פורום משותף שהיה קובע עדיפויות בהתאם לצרכים של
השירותם החשאיים למיניהם - אבל הביצוע היה באמצעות המוסד. המוסד גם
קלט את האנשים שעבדו בשביל היחידות האחרות, אבל פעלו תחת אחריות
המוסד בחול, - לבד מיוצא מן הכלל אחד: יחדת אמ"ן מסוימת
הורשתה לפעול פעולות עצמאיות שמטרתן היחידה היתה להכין בסיס למקרה
של פעולות מיוחדות לשעת חרום ולמלחמה. לא היתי שבע-רצון
מהמצב הזה, אבל לא קיבלו את דעתי בנדון. ויחידה זאת המשיכה לפעול.
את השירותים בחו"ל ספקנו לה באמצעות האנשים שלי.
שאלה: אתה ישבת ראשי ב"פול" (מאגר) של מפקדי כל הזרועות החשאיות
האם לא חלה על היחידה הצבאית הזאת, שתיכננה בין השאר את הפעלת
הרשת במצרים, כל חובה לווח על המתרחש בה?
הראל: לא. כאשר קיבלתי ב1952 מראובן שילוח את כהונת ראש
המוסד, הוא סיפר לי כמה דברים כלליים על קיום היחידה העמצאית הזאת
שאלה: הכוונה ליחידה 131?
הראל: כן. היחידה הזאת השתייכה לצבא. אבל מאחר שהי אפעלה במדינות
מסוימות תוך קיום קשר אופרטיבי גם עם יהודים, הוחלט - ואני שמעתי על כך
מראובן שילוח - קויים עליה פיקוח משותף של ראש המוסד ושל סגן
הרמטכ"ל, אז מרדכי מקלף, כלומר פיקוח בדרג שמעל אמ"ן, וכשמדובר
בפיקוח, הבינותי שהכוונה העיקרית לפעולות שהיו להן השלכות
מדיניות, או שהיו כרוכות בצורה כלשהי עם שלומם של יהודים בארצות אויב.
לצערי, ראובן שילוח לא הספיק למסור לי יותר מדברים כלליים. הוא נפצע
קשה בתאונת דרכים, ולא יכולתי עוד לקבל הסברים מפורטים יותר ויותר
מהותיים ואין לשכוח שהיתה זו תקופה לש שינויים גדולים במטה הכללי
- מקלף, שהיה בינתיים לרמטכ"ל עזב גם את התפקיד הזה
- בנימין ג'יבלי יצא להשתלמות וללימודים בחו"ל
- אלוף יהושפט הרכבי מונה ראש אמ"ן
- דיין היה לרמטכל
- לבון נתמנה לשר הביטחון
- ואני ראש המוסד
למעשה: כולם אנשים חדשים - הכל היה במצב של התהוות.
שאלה: ואז התחילו הבעיות של שיתוף-הפעולה...
הראל: דווקא לא. - באותה תקופה היה עדיין שיתוף פעולה הדוק וטוב בין המוסד
לבין אמ"ן. אדרבה "פטי" (יהושפט הרכבי) נהג לבקר אצלי מדי פעם כדי לספר
לי בהתנדבות על תכניות היחידה המיוחדת הזאת - והדבירם לא מצאו חן בעיני..
שאלה: אתה מתכוון גם לפעולה במצרים?
הראל: לא, לא. הרבה לפני כן. אני מתכוון לזמנים שקדמו לה. אבל
גם אז סופר לי על פעולות שבהחלט לא מצאו חן בעיני.
שאלה: מאיזו סיבה?
הראל: חשבתי שהן מסוכנות, הרפתקניות, אינן תואמות את הצרכים של מדינת
ישראל, לפעמים חסרות-שחר מבחינת התיכנון. אמרתי להרכבי: "אני לא רוצה לשמוע
סיפורים האלה, כי ברגע שאתה מספר לי, כאילו שגם אני נושא
באחריות משותפת. מדבריו אני מסיק, שהיא מתחילה לפעול. אני
מבקש, אפוא, לחדש את הסדרי הפיקוח. ואנא, תביא בקשתי לדרגות מעליך,
לרמטכ"ל ולמי שצריך".
לבון דוחה את איסר
אותם הימים הסתגר דון בן גוריון בשדה בוקר, ומשה שרת נטל לידיו את תיק
ראש הממשלה. איסר הראל, שהיה מאנשי בן גוריון, נקלע בודאי למצב פוליטי עדין;
לדביו כראש המוסד שמר על נאמנות לשרת, שהרי המוסד כפוף היה ישירות
לראש-הממשלה. "היה לי איתו יחסים טובים". מציין הראל המדגיש כי הדבר
מצא את ביטויו גם ביומנו של שרת. אך הרגשתו היתה שגם משה שרת
וגם שר-הביטחון פנחס לבון אינם יודעים על ההסדר בדב קיומה ופעולותיה
המתוכננות של יחידת 131 - והוא החליט להכניסם בסוד המתרחש.
הראל: סברתי שגם הרמטכ"ל, משה דיין, אינו בתוך העיניינים. - הגעתי
למסכנה שהגיע הזמן למסד את הפיקוח המשותף. פניתי לדרגים הצבאיים והבטחוניים
הבכירים, ביקשתי שיזמינו אותי לדיון כדי שאוכל לנמק את תביעתי. אבל במקום דיון כלשהו
דיון כלשהוא בהסדר, קבלתי הודעה בכתב ששר-הביטחון פנחס
בהסדר, קיבלתי הודעה בכתב ששר-הביטחון פנחס לבון החליט שלא יהיה פיקוח משותף
רק יחזיקו אותי בתמונת הנעשה. את המשפט הזה אני זוכר בדיוק; לא אשכח
אותו לעולם: "להחזיק אותי בתמונת הנעשה"
אמרתי להרכבי: "אני לא מעונים לדעת, אני מעונין להיות קובע בעיניינים שבהם
אין מדובר בנושאים צבאיים גרידא, אלא שיש להם השלכות מדיניות. אני ראש המוסד ולצורך
זה אני מתאם מטעם ראש-הממשלה", ומאחר שחשבתי שאולי לבון החליט לדחות את
דרישתי מתוך חוסר הבנה, או מתוך חוסר ניסיון, החלטתי להסביר לו את עמדתי אישית.
שאלה: שוחחת א ?
הראל: כן, בתחילת 1954, קיימתי איתו שיחה והסברתי לו את מורכבות הנושא, את
היביטיו המידיניים, וטענתי שההכרעות בתחום הרגיש הזה חיבות התקבל
בדרג ממלכתי עליון. - אחרי שסיימתי את השיחה הרישמית, הוספתי לו באופן
פרטי: "אתה חסר ניסיון, ולטובתך רצוי שאהיה בתוך הענינים, אין לך מה
לחשוש. בסך הכל, תוכל לשמוע עוד דיעה; ואם לא נגיע להסכמה בינינו,
ההחלטות ממילא יתקבלו בדרג מדיני גבוה".
שאלה: מה היתה תשובתו?
הראל: הוא אמר לי: "סיפרו לי שאתה אדם נבון, אבל...", הוא לא קבל את
דעתי. הוא היה באמת אדם חכם, אלא שאנחנו יודעים מה קורה לאנשים חכמים
יותר מידי...
שאלה: ואז החלה היריבות בין המוסד לבין אמ"ן?
הראל: עדיין לא... השיחה נתקימה ברוח טובה... לא רצתי לשרת מעל
ראשו של לבון, הלכתי בדרך הכי הגונה. כששר - הביטחון אמר לי בצורה שלא
משתמעת לשתי פנים: אינני מעוניין בהסדר, השיבותי: "אדוני, הדבר אינו עומד
להכרעתך בלבד. ההסדר בדבר הפיקוח המשותף נעשה על ידי שני גורמים,
באישורם של ראש הממשלה, שר הביטחון ושר-החוץ, אם אינך רוצה לקיים
את ההסדר, עליך לפנות למשה שרת, שהוא ראש-הממשלה ושר החוץ, כדי לשנות
את הקיים.
שאלה: האם פנה לבון לשרת? האם שונו ההסדרים הקיימים?
הראל: באתה תקופה לבון השתחץ מאוד, ולא קיבל עליו את מרות של ראש הממשלה
ואמר לו: אזי לא אלך לשרת בענין זה". אמרתי: אם כן, זוהי
החלטה חד צדדית ובלתי-מוסמכת". והוא ענה: "אז היא תהיה
חד צדדית". - זה היה סמוך לנסיעתי לחוץ-לארץ לכמה חודשים.
היחסים בצמרת היו גרועים מאוד. בעיקר בין לבון לבין שרת. כשחזרתי
מארצות הברית במצע שנת 1954, המצב בצמרת המדינית היה גדוע עוד יותר.
שאלה: ובשובך לא נסיתה להעלות את הנושא מחדש?
הראל: היחסים בצמרת היה כל-כך מורכבים וכל-בך עדינים, שלא היתה עוד
כל אפשרות לפעול. מצד אחד, היה שר-הביטחון אמביציוזי מאוד. מהצד השני -
ראש ממשלה חלש מאוד. - והעימות לא הצטמצם עוד לעניין היחידה המיוחדת,
פעולות -התגמול, ורוב הפעולות האחרות של משרדי הבטחון והצבא נעשו שלא
על-פי אישור הדרג הממלכתי. ענין הפיקוח ירד, איפוא, בסולם העדיפויות.
על הפרק היו דברים אחרים: אישור פעולות צבאיות, ודווח לממשלה, לפני
ואחרי כל פעולה; וגם שמירה על ההיקף הנכון והמבוקר של פעולות-הגמול.
כאשר חזר בנימין ג'יבלי מחו"ל ונתקל במצב של הפקרות ושל שליטת
אנשים ציניים, הוא החליט לעבוד על הקלף של לבון, אפילו בניגוד לרמטכ"ל. אומנם,
משה דיין שיתף קצת פעולה עם לבון, בעיקר בחזית נגד שרת, אבל בתוך צהל
נוצר אנטגוניזם חזק נגד פנחס לבון - השאפתן בעל הרקע האזרחי
המוחלט, אפשר לומר: אפילו פציפיצתי. הקצינים לא קיבלו את האקטיביזם שלו
כאמיתי, ראו בו סימן לאופורטוניזם, ושאיפות הקריירה. כלפי חוץ - כולם
ביחד פעלו נגד שרת, אבל בפנים נוצר עימות בין המטה הכללי לבין משרד
הביטחון של לבון.
אני מסביר על זאת כדי להבהיר כיצד קרה שבנימין גיבלי על לראש
של הרמטכ"ל. זה גם הרקע להבנת התרחשויות העתידות לבוא.
נכנסה רוח רעה
איסר הראל מסביר כי "נכנסה רוח רעה" וכפי שכל מערכת-הביטחון
"השתחצה כלפי ראש-הממשלה", כך התחילו אגף המודיעין של צהל ומי שעמד
בראשו, בנימין גיבלי, "להשתחץ כלפי המוסד וכלפי הוועדה של ראש
השירותים החשאיים, עד שהמצב התדרדר לניתוק כמעט מלא.
בתנאים כאלה חוייב אמנם המוסד לספק את שירותיו לסוכני אמ"ן בחו"ל.
אך לא היה מוכנס בסוד הנעשה. (אספקת השירותים האלה נתקבלה בשעתו על ידי משה שרת
כשר החוץ ודוד בן גוריון כראש הממשלה ושר-הביטחון, כדי להתגבר על תקלות שונות שנבעו
מהתחרות בין השרותים למיניהם, וגם כדי למנוע הפעלת אירגונים מקבילים, ולחסוך בהוצאות.
מסיבה זאת שרתו אנשי המוסד באירופה גם את אברי אלעד בלי לדעת פרטים כלשהם על
משימתו האמיתית.
שאלה: ומתי שמעת לראשונה על קיומו של אברי אלעד, ועל התפקיד שהוטל עליו?
הראל: יתכן ששמו הגיע לאזני במשך הזמן, כאחד האנשים שהגשנו להם שירות בחו"ל, אבל
עוד אנשים. מעולם לא ביקשתי מאנשי שידווחו לי על כל פעולה הנעשית בשביל אמ"ן, היו
להם כללים, מה מותר לעשות, ומה אסור. - ביני, ובין אנשים אלה עמד מנגנון שלם. ומרגע
שנקבע כי מותר לאמ"ן לקיים את היחידה הזאת, וזו היתה עובדה קיימת.
המשכנו לתת להם שירותים לפי בקשתם - דבר אחד הוא פיקוח על היחידה ודבר אחר
- קיומה. לכן לא ידעתי דבר על פעילותו של אותו אברי אלעד. דרך אגב:
הםעלתו במצרים היתה כבחינת הפרה גסה של כללי עבודת מודיעין בסיסיים.
במצרים פעלו אותה העת גם אנשי המוסד. - ה[?]בותו הבלתי-מבוקרת
של גורם נוסף עלולה להמיט שואה על כולם. דרך אגב: תפקידו היה תחילה
להתבסס במצרים, בכיסוי מתאים, ולא לעסוק במודיעין. אבל גם אברי אלעד
עצמו הפר הוראות - והוא עסק במודיעין בניגוד לפקודות שקיבל, וסיכן את
האנשים שלי. הסיכון הגיע כמובן, לשיאו, כאשר הופעלה הרשת למטרות
חבלה. שהרי, אפילו לא נתפסו חבריה- הדבר היה מדאיג כל איש
מודיעין רציני. והוא הדאיג אותי מאוד; ולאחר מכן, גם את ראש הממשלה. -
שאלה: מדוע, לדעתך, נטלו אנשי אמ"ן את האחריות העצומה להפעלת הרשת
מבלי להודיעך? מדעו מנעו ממך כל מידע שהיה חיוני להגנת הסוכנים
האחרים?
הראל: כזכור הם טענו שלא נתנו הוראת הפעלה ממש, וסיפרו כל מיני שקרים לא
בכדי סיפרתי לך שהיה ניתוק. שהם לא שיתפו פעולה, ושהם עשו מה שהם רצו.
עד כדי כך שהכינו פעולה במצרים מבלי לתת לי התראה שתאפשר נקיטת
אמצעי-זהירות בקרב אנשי שם. הם פחדו שאם יספרו לי את האמת, הפעולה לא
תאושר. והם צדקו. הייתי הולך לראש-הממשלה, והלה בודאי היה מטיל איסור חמור.
שאלה: ובכל זאת, מתי וכיצד נודע ל על הפעולה במצרים בגלל, ועל קיומו של אברי אלעד
כמפקד הרשת בפרט?
הראל מן העתונות!!!!
שאלה: מהעתונות? אנשים במצרים לא דיווחו לך על הפעולה, ועל כשלונה??
הראל: מובן שלא. הדברים נודעו רק כשהמצרים הודיעו על תפיסת אנשים
שאלה: ומה עשית אחרי קריאת העתונים?
הראל: שרת קרא לי ושאל: "זה שלך?”- כל אחד ידע שאני פועל במצרים. אמרתי ולא
שאל: מה אתה חושב? מי זה יכול להיות?" אמרתי: "יכל להיות שזה הצבא; אם אתה
מבקש זאת - אני אברר"
למרות ניתוק הקשר קראתי לגיבלי ואמרתי לו: "עכשיו אני פונה אלך בשם ראש-
הממשלה. עשיתם את הפעולות האלה? אלו פעולות שלכם?" הוא ענה לי מיד: "אלה אנשים
שלנו. ניתנו הוראות לתיכנון, אך לא לביצע. איניני יודע איך זה קרה אנחנו בודקים".
אמרתי לגיבלי: "וכשתדע איך זה קרה, תדוח לי, כדי שאוכל למסור פרטים לראש הממשלה"
חזרתי מיד לשרת וסיפרתי לו את אשר שמעתי. אך הוספתי שאיניני מאמין להסבר הזה.
כעבור שעות אחדות בא אלי בנימין גיבלי ובפיו הודעה: "אני מצטער, לא
אוכל לדווח לך, סיפרתי ללבון על השיחה שלנו, והוא אסר עלי לדווח לך. אם ראש הממשלה מתענין
לדעת מה קרה, יואיל ראש הממשלה לפנות ישירות אל שר הביטחון".
מעלליו של האדם השלישי
איסר הראל הלך מיד למשה שרת והזהירו, כי יש בכך משום ניסיון למנוע ממינו מידע מדוייק.
שהרי, לדעתו, קל יהיה ללבון לספר מעשיות לראש- הממשלה, אבל גיבלי לא יצליח להוליך
אותו שולל, מומחה ותיק לעניני ביון. והוא אמר לשרת: "אני מציע לך להתחיל מיד
לחקור מה קרה"
שאלה: למיטב ידיעתי, מעולם לא נחקרו נסיבות הכישלון. כל החקירות התמקדו סביב
השאלה "מי נתן את ההוראה".
הראל: נכון. לבון הסביר אז לשרת שאסור לחקור, כיון שהדבר מסכן אנשים בחוץ, אני
הסברתי לשרת, שאין שחר לטענה הזאת, שהרי אינני מציע חקירה בכיכר מוגרבי. אני
מציע חקירה סודית.
שאלה: ובכל זאת, ידם של מתנגדי החקירה היתה על העליונה.
הראל: כן. באותה תקופה היה עדיין שיתוף פעולה בין גיבלי לבין לבון. שניה[?]
ניסו למנוע את החקירה. עוד לא קרה בהיסטוריה שתיפול רשת. אפילו פחות מזה-
איש אחד, ושלא תוקם ועדת חקירה לבירור ולהפקת לקחים. - ואצלינו, עד 1958
איש לא ידע איך באמת נפלה הרשת. הויכוח נסב, כפי שאמרתי על השאלה: מי נתן
את ההוראה".
על רגל אחת אני רוצה להסביר את רקע הסכסוך על "מי נתן את ההוראה".
במשך שבועות מנעו לבון וגיבלי, ובעיקר לבון, את קיום החקירה. רק כאשר
נתגלו פרטי המשפט ופרטי המפולת, כשנגזרו בקהיר פסקי דין מוות- רק אז
נתגלה לעין כל הסכסוך בין גיבלי ובין לבון, ורק אז דרש לבון ועדת-
חקירה; אבל לא כדי לחקור איך נפלה הרשת. ועדת אולשן-דורי לא בדקה
איך נפלה הרשת, היא בדקה, רק, את אשר קרה בארץ, בין לבון לבין גיבלי. כלומר
מעולם לא נבדק מה גרם לנפילת הרשת.
שאלה: והדבר אינו ידוע למעשה, עד עצב היום הזה, הגירסות סותרות, ואין
הוכחות לאמיתות מוחלטת של גירסה זו או אחרת.
הראל לא. לא נכון. בהתחלה ידענו שהרשת נפלה, ורק פאול פרנק - כבר היה ידוע
בארץ שהוא ישראלי בכיסוי גרמני - הצליח לברוח: "גיבור" מלא.- לא היה לי ספק, כמו
לאחרים, שזה נכון שהיה לו מזל, תושיה, ברח. זו הייתה הגירסה של אמ"ן ולא
היה לי שמץ של מושג שהוא היה עד בוועדת אולשן- , ולא ידעתי
היכן האיש. - והנה, לתדהמתי, נודע לי שאותו פעול פרנק, האיש
שבמצרים דנו אותו למוות שלא בפניו, ושעבר על חוקי גרמניה, בהתחזות
כאזרח מערב-גרמי - מסתבוב בגרמניה בשמו הגרמני, טרף קל
לשלטונות הגרמנים, וגם למצרים. ברור שהסוכנים הערבים ירצו
לחטוף את ראש הרשת, או להרוג אותו. ברור שהגרמנים ירצו לעצור
אותו להעמיד אותו לדין (למה לא עשו?? כמובן שהמצרים עם הגרמנים)
כשנודע לי כי בנוסף לכל זאת הוא מסתובב כל הזמן שם, אמרנו- עדיין
בלי כל חשד בלב: הוא יוביל את כולם אלינו. יתרה מזאת: הוא
בעצמו בסכנת חיים; היחידה שלו בסכנה. ושמה הטוב של מדינת
ישראל בסכנה. איש כזה צריך לחזור הביתה. דרשתי להחזירו, אבל
הם (אנשים אמ"ן), לא החזירו אותו. כידוע כיהנתי בשלושה תפקידים:
(1) יו"ר ועדת ראש השירותים (2) ראש המוסד (3) הממונה על שירותי
הבטחון. - הסמכות שלי היתה בתחומים אלה, אבל בתחום המודיעין
הצבאי יכולתי רק להגיד: "אנא תוציאו אותו מגרמניה", - והם
בשלהם: מגיע לו (הבטיחו לו קצת "לכייף" באירופה
ר. פ. העורך)
הדברים לא רציונליים. אמרו לי - הוא רוצה להיות בגרמניה, ניתן לו
עיסוק כלכלי, הוא בחור טוב..." אז, למעשה, שמעתי לראשונה
על פאול פרנק, - הוא אברי אלעד לאחר מכן הוא בא ארצה
ושוב יצא, כי אביו באוסטריה חלה- ולמרות איסורים חמורים - שוב
ושוב הסתובב רמניה. היתי עד למעשה בלתי מוסבר. האיש עושה
מאמצים להשאר באירופה - והיחידה שלו באמ"ן נותנות לו גיבוי
מלא. -מדוע? לימים הבינותי שאנשים מסויימים היו מעונינים לתת
לו כסף ולהחזיקו באירופה - כדי שלא יפצה את פיו בארץ.
שאלה: אך לסוף הובא אברי אלעד לישראל. כיצד קרה הדבר? איך
היתגברו על התנגדות אנשי אמ"ן?
הראל: כאשר פנינו לאיש מסוים בתחנת-דלק מסויימת, בגרמניה, הוא
אמר לנו: "אני לא יכול; אני עסוק מאוד. אבל יש לי בשבילכם אחר, טוב ממני -
פאול פרנק, הוא סיפר גם שפאול פרנק ביקר אצלו לאחרונה והציע לו
לקשור קשר עם עותמן נורי (הנספח הצבאי של מצרים בבון - ר.פ. העורך)
הוא, פרנק, סיפר לו גם שהציע לעותמן נורי ידיעות על ישראל; תמורת כסף.
כששמעתי את הדברים האלה, הפעלתי את סמכותי כממונה על שירותי
הביטחון, שהרי כאן היה כבר מקרה ריגול - או לפחות חשד לקשר עם
סוכן זר. שאלתי ביחידה המיוחדת: "האם הטלתם עליו לפנות לעותמאן
נורי? (דבר שאסור היה עליהם לעשות, אבל כבר היו דברים מעולם)
אמרו: "לא; לא ידענו ולא שמענו". אמרתי: אם כן, עכשיו בבקשה תעבירו
אותו לארץ by hook or by crook" (בכל האמצעים). היחידה בחרה,
בהסכמתי השיטות להביא אותו. התחילו לקרב אותו, להבין את בעיותיו,
נתנו לו כסף, אני היתי מעונין שהוא לא יתדרדר מבחינה כספית לבל יברח
למצרים. סידרו לו נסיעה ב"אל על", והיחידה תימרנה עד שהובא לארץ.
שאלה העלתה חקירותו?
הראל: בהתחלה רצינו לראות האם יספר על מגעיו עם עותמן נורי.
החקירה היתה פנימית, בתוך היחידה שלו וחשבנו שאולי באחת ההזדמנויות
הוא יגיד: אתם יודעים, עשיתי תעלול, או משהו כזה, אבל הוא לא
סיפר דבר. ואז, באחד הימים, התחלתי להרהר בדבר. בעבר היה עותמאן
נורי סגר ראש המודיעין הצבאי במצרים.
חשבתי: אולי זה לא קשר חדש?? ידעתו שעותמאן נונראי היה מעור
בענין נפילת הרשת. מוזר, שדוקא אברי אלעד שלפי ההגיון צריך
להיות האדם האחרון עלי-אדמות שירצה לראות אותו, יבוא בקשר איתו.
שאלה: בהופעתך ב"יומן השבוע" בטלוויזיה, ביום ו האחרון אמרת
שאתה חושד באברי אלעד, שהוא אש הסגיר את הרשת במצרים.
כיודע, הוא נידון לעשר שנות-מאסר בעוון קיום מגע עם המודיעין
המצרי - אך מעולם לא הועלתה נגדו באולם בית-המשפט ההאשמה
החמורה הזאת. על מה שאתה מבסס את דבריך.
הראל: בתום הבירורים שקוימו על אברי אלעד ביחדתו, כשנתברר
ענין הקשר עם הנספח הצבאי בגרמניה, הוחל בחקירתו גם במוסד.
התחלנו להתענין בנושא העיקרי: מה קרה במצרים? החקירה
הזאת נתקימה ב1957 באיחור של 3 שנים. החוקרים בדקו את
מהימנות הסיפורים של אלעד, שיחזרו תאריכים ומאורעות, בדקו את
מהות קשריו, וכעבור כמה שבועות באו אלי ואמרו: אנחנו חוששים
להגיד לך, אך יש לנו חשד שהאיש מעורב בנפילת הר
שאלה: מדוע לא חרתם איפוא עד תום? מדוע הסתפקתם בסעיף
של קיום מגע עם סוכן זר?
הראל: פעלנו בשיתוף עם התביעה הכללית ועם היועץ המשפטי. החקירה
נתמשכה והיה גבול סביר לאפשרות להחזיקו במעצר לפני המשפט, לא
יכולנו לעכב עוד את המשפט ולחכות, הובעה גם הדעה, שאין הוכחה
משפטית. החלטנו לחלק את הענין: המשפט יתנהל בדרך שלו,
בוינתים מינית ועדת חקירה צבאית-אזרחית -בהסכמת המטה הכללי.
תפקידיה היה לחקור בנושא אחד בלבד: כיצד נפלה הרשת במצרים,
והאם היה לאברי אלעד חלק בכך?
בראש הוועדה עמד אל"מ אריאל עמיעד מהמטה הכללי, שני חברייה הנוספים
היו מאיר שמגר, סגן התובע הכללי (סוף בעמוד 26 איפוא הוא??