מרזוק ועזר - המשפט

משה מרזוק - המשפט ועזר אחרי התאבדותו של בינט, עת החלה התביעה להבליט את חלקים של סמי עזר ומוסא מרזוק כמפקדי התאים. גם בכלא היחס השתנה לרעה. ב 26 בדצמבר המהשפט התחדש. מעתה התנהל בקצב מזורז. התביעה החישה את קצב השמעת עדיה. הגיע הזמן להעלות את הנאשמים לדוכן העדים. כאשר התיצב מוסא על דוכן העדים, פתח ואמר גלויות: "אני הייתי המפקד והאחראי לכל מה שנעשה. רובי שם דגש בעדותו על תחושתו כאזרח מדרגה שנה. ואלו ויקטור לא בא בטענות. ואילו על מרסל אמר השופט: "זוהי אשה שידעה לסובב גברים בקסמיה..." כשהגיעו ל"איסתאנף" פסעו לאורך המסדרון של החצר הפנימית המוליכה אל אגף הדידונים למוות. הם צעדו לצד מרזוק ועזר. הסוהרים עצרו לפני דלת אגף הנידונים למוות ומרזוק אמר לויקטור: "אתה יודע שיוסי אחי עלה לארץ.. אם תזכה גש אליו ובקש ממנו שיטע עץ על זכרי. ואם יולד לו בן, שיקראהו על שמי. אמור לחברים שעשיתי כמיטב יכולתי, אין בי טינה..." ואז סגרו עליהם הסוהרים והכניסום לאגף. שניהם נקבלו באזיקים. מנהל הכלא חזר והקריאת פסק הדין. אחר פנה אליהם ושאל: "היש בפיכם משאלה אחרונה"? "לא, שום דבר" אמר מרזוק בשקט. סמי עזר אך הניד בראשו. כשהחילה הצעידה אל עבר חדר הגרדום, פנה מרזוק לרב עובדיה מצליח ואמר: סעו כולכם לשם. אין לכם עתיד פה..." אלו דבריו האחרונים