תעתוק
לקסיקון ידיעות
אחרונות
15/12/64
15/12/65 עשר שנים למשפט הריגול בקאהיר
"אחי משה אמר: למה נמשיך להתפלג?"
בני - משפחתו של דר' משה מרזוק הי"ד ורב העדה הקראית מתחאים את הרופא הצעיר
שיחד עם שמואל עז עלה לגרדום בבית מצרים מאת א. פלג
דר' משה מרזטק, שעלה לגרדום במצרים ב1955 יחד עם חברו שמואל עזר, היה
אדם שהתמודד עם גורלו, עיצב במו-ידיו את אופיו החזק והיה בן נאמן
לעם ישראל. הגרדום היה המבחן העליון והאחרון שלו.
כך מוכר משה מרזוק לאחיו, בן- דודו והאיש האחרון. מבין בני העד
הקראית ששהה עמו לפני ביצוע פסק-הדין. כיום, במלאות עשר שנים
להוצאתו להורג, הם מעלים את דמותו וזכרו ברגשי אהבה והערצה.
הוא ואחיו יוסף נולדו בקאהיר והתגוררו בתקופת ילדותם ונערותם
ברובע גבליה. "אבא היה רוקח" - מספר יוסף, האח היחיד של דר' משה
מרזוק, - ושאיפתו הייתה שאנו, שני בניו, נלך בעקבותיו". משאלתו של האב
ליאטו (אליהו) מרזוק נתגשמה רק בחלקה. הבן הצעיר יוסף למד רוקחות
באוניברסיטת קאהיר וכיום הוא עובד מעבדה בתל-אביב. ואילו הבן הבכור משה
פנה לרפואה וכבר בגיל צעיר יחסית עבר להתמחות בכמה שטחים בענף זה
והיה מלאך מושיע ליהודי קאהיר שנזקקו לעזרה רפואית ב"בית החולים"
היהודי" בבירת מצרים.
רופא באזור ספר
חונכנו בבתי-ספר ממשלתיים מצריים" - מוסיף ומספר יוסף מרזוק-
"אחי משה גילה נטיה מובהקת לרפואה ופנה ללמוד באוניברסיטת קאהיר. הוא
סיים את לימודיו ב1951. היה עליו לשרת באזר ספר, והוא נשלח כרופא
עיניים לזגזיגם בירת מחוז בדלתה המערבית. לאחר מכן חזר לקהיר ונכנס
לעבוד ב"בית החולים היהודי". במוסד רפואי זה עבד ככירורג אך החל
להתמחת בהרדמה"
ואולם הרופא הצעיר חבק לא רק אופקים מדעיים. הוא התמסר בלב ונפש
לתנועה הציונית. במצרים הייתה זו תנועות-סתר מהפכית וטבעי הוא שנמשכו
אליה בראש וראשונה הסטודנטים היהודיים.
"התקופה הסמוכה לקום המדינה הייתה תקופת התעוררות הרעיון הציוני בקרב
יהודי מצרים", - מספר יוסף מרזוק, - "אחי הצטרף יחד עם סטודנטים אחרים ל"מכבי"
גם חברי לאוניברסיטה ואני הצטרפנו אחרי-כן לארגון זה". הפעילות ב"מכבי"
בקאהיר נשאה לכאורה אופי תמים למדי - צופיות. ספורט וכיוצא כך. אך
כשהצעירים הנלהבים למדו במסגרת פעילות זו גיאוגרפיה, הם אף למדו על ה...
גיאוגראפיה של ארץ ישראל, ואולם ככל שקרב והלך מועד הכרזת המדינה,
הכבידו השלטונות המצרים את ידם על המסגרות הארגוניות של היהודים והן
נסגרו למעשה וחבריהן ירדו למחתרת.
לא הייתה מחיצה
מעניין לציין כי עובדת קראיותם של בני משפחת מרזוק לא חצצה כלל בינם לבין
אר יהודי קהיר "אחי אומנם היה דתי" - מציין יוסף מרזוק – "אך היתה
לו גישה ליברלית לבעיות הדת. הוא סבר, כי פילוג בן אלפיים שנה אינו
צריך להמשיך ולפלג את עמנו גם כיום. בכל מקום בעולם - כך אמר
אחי - אנחנו מיעוט, חלשים, האומנם נמשיך להתפלג, להתמעט ולהיות
חלשים עוד יותר?!".
ואמנם בני העדה הקראית במצרים עשו יחדיו עם בני העדה הרבנית
למען הציונות. דר' משה מרזוק אף שיכנע - בלהט אמונתו- את אביו
ליאטו. "ואם אבא הסכים לכך שאני אעלה לישראל, הרי היתה זו תוצאת
שיכנועו של אחי".. האח הצעיר יוסף עולה ב1953 לישראל. סמוך לכך
מת האב, הרוקח הנודע בין יהודי קאהיר, והאם עולה אף היא לישראל
וחיה בה עתה.
משפטו של דר' משה מרזוק וחבריו ירד על יהודי מצרים כרעם ביום בהיר.
קדרות ואימה אחזו בהם. על אותם הימים מספר בן -דודו של
דר' מרזוק- ליאטו מרזוק, כיום עובד בחברת החשמל באשדוד.
נסינו למצוא קשר...
הייתי בקשרים קרובים עם דר' מרזוק. הוא אף עשה לי ניתוח. על-כן
נתקפתי בתדהמה וכאב כאשר קראתי בעתונות הקאהירית שהוא וקבוצה
של יהודים אחרים נידונים על ריגול בבית- המשפט בקאהיר. כקרוב משפחה
שלו וכידיד ניסיתי למצוא קשר אליו- אך הדבר היה בלתי-אפשרי.
פנינו לקונסול הצרפתי שיסייע לנו לבוא עמו במגע בכלא. אך הכל
היה לשווא".
גם לעשות חסד אחרון עם דר’ מרזוק - סרבו השלטונות המצריים
להתיר לקרוביו ולידידיו "לאחר שניתלה", - מוסיף ומספר לי א[?]
מרזוק - "אסרו עלינו לערוך לו לוויה להקים לו מצבה או לערוך לו
אזכרה. הוא נקבר בבית הקברות הקראי "בסטין" סמוך לחלואן. אבל
אנו עורכים לואזכרות מדי שנה בשנה פה באשדוד בבית הכנסת על שם
ענן הנשיא. ובימם הקרובים, במלאת 10 שנים להוצאה להורג נערוך
להם שוב אזכרה, שבא ישתתפו גם אמו ואחיו".
את דר’ משה מרזוק וחברו שמאל עזר, ברגעי חייהם האחרונים, זוכר היטב הרב
עובדיה מצליח, תושב אשדוד.
"כשנכנסתי בבוק יום התליה לתא שלהם ב"מוחפזה" (מבצר המשמש
בית-סוהר קידמו שניהם את פני בעמידה, - מספר הרב- שניהם היו לבושים
כתונת ארוכה שצבעה אדום ושחור והיו חיוורים".
הרב עובדיה מצליח מילא באותה תקופה את מקומו של רב הקראים
במצרים. הרב טוביה בן שמחה בבוביץ, שנפטר והקהילה הקראית מילאה את ידיו
ללוות את שני הנידונים-למוות אל הגרדום.
ציוואתו של מרזוק
"לאחר שהייתי בתא זמן קצר", - מספר הרב, - "נכנסו לתא 12 שומרים
והם כבלו בשלשלאות את שני הנידונים-למוות, לפני שהם הוציאו החוצאה
את ד"ר מרזוק הוא הסתובב אלי והפליט: סעו כולכם לשם: פה אין לכם מה
לעשות".
כולם נסעו והגיעו לישראל. "חוץ מאלה"- אומר בעצב יוסף האח
הצעיר של משפחת מרזוק - שנשארו שם..".