תעתוק
הארץ
5/1/90
הרכבי: חזירות בטלוויזיה
עקיבא אלדר
אסירי קהיר, בתמיכתו של מאיר עמית, שהיה באותם ימים ראש אג"ם,
מיקדו את הביקורת שלהם נגד הממסד על שהחמיץ את ההזדמנות
להחליפים באלפי החיילים המצרים שנפלו בשבי במבצע קדש.
יהושפפט הרכבי, ראש אמ"ן באותה תקופה, משיב מלחמה:
מה שמגונה בעיני זו הטענה שהפשלה הגדולה היתה
ב 56' ולא הפשלה של 54' - הרעיון להכשיל את יציאת
הבריטים ממצרים והניסיון של לבון וגיבלי להתכחש אחר-כך
לעניין. מה שעשו בטלוויזה הוא מעשה חזירות. לא הזכירו
את גיבלי והטילו את האשמה על דיין ועלי
אשר לטענה שלדיין היה אינטרס להשאירם במצרים: אני
מאמין בכך לפי שיפוטו, לא היה אפשר לפייס את נאצר. הוא
זכר את הזעף המצרי על עצם הפעולה. הערכתו של דיין
הייתה נכונה - שאין סיכוי.
אברהם דר אמר בתוכנית כי ירד לפורט סעיד על דעת עצמו.
הוא ולובה אליאב ראו אותי לפני כן, שהרי לא יעלה על הדעת שבלי
אישורו של ראש אמ"ן הם יכלו להגיע במדים צרפתיים ובאוניה
צרפתית לפורט סעיד. דר אמר שאולי בתוך הבלבול של המלחמה, הוא
יגיע לקהיר ויברר מה מצב האסירים. לא האמנתי אבל אישרתי,
זה מלמד שאכן חשבנו עליהם. אומרים שיכולנו להחל
אותם בדיגאווי, שהיה מושל הרצועה.
אבל כמו היום אצלנו, מושלים
אינם נחשבים לשמנת של הצבא; וחוץ מזה, המצרים אינם
רגישים לבני-ערובה. אנשי הרשת הם אנשים הגונים:
מדוע מ56' ואילך, עד שנפגשתי אתם ב74, לא שמעתי מהם
מלה של ביקורת שהית אפשרות להוציאם והיא לא מוצתה?
לענות