תעתוק
ידעות אחרונות 6/11/86
משה זכס
"למה לא לחיות במדינה אחרת שבה יותר נוח?"
רוברט דסה, מגיבורי "הפרשה", מצהיר היום 18 שנה, לאחר שיחרורו מהכלא המצרי: "ישבנו 12 שנה יותר מדי.
טייחו והשתיקו "הרשה". מאת ענת טל-שיר. כתבת ידיעות אחרונות.-
"רציתי להיות גיבור עד הסוף. לא רציתי להודות שנפגעתי. אני נכה בגופי ובנפשי. לא נשאר לי
הרבה כוח להלחם נגד הטיוח וההשתקה. לא בטוח שהתאמצו לשחרר אותנו במבצע- קדש. אין דבר שיתקן את העוול
שנעשה לנו. היום יש לי מחשבה אחרת. למה לא לחיות במדינה שבה החיים יותר נוחים מבחינה
אמוציונלית וכלכלית?
אני רוצה לחיות במדינה אחרת עכשיו, אבל הייתי מעדיף שזה ישתלב ברומה למדינה. אנשים שואלים
אותי, זה מה שהמדינה נתנה לך? המדינה חבה לך הרבה יותר!.
"העבר לא יכול להימחק, יכלו להוציא אותנו מהכלא המצרי לפני 68 ישבנו 12 שנים יותר
מדי. איך אני יכול לחיות בשקט".
רוברט דסה 53, היום עובד מחלקת החדשות של הטלוויזיה בעבית, תובע צרק היסטורי לגיבורי
"הפרשה", וצדק מעשי תנאי מחיה משופרים, משרת מתאימות. לפי תחושתי, קשר השתיקה סביב "הפרשה",
וסביב נידוני-קהיר, יזום מלמעלה, מתמשך, פוליטי.
נידוני- קהיר חזרו הביתה ואיש זולת משפחותיהם לא ידע על כך. ראשי השלטון היו מעונינים
בהשתקה.
'הפרשה", 1954, הסעירה את הפוליטיקה והממשל הישראלים. השאלות היו מדוע הופעלה הרשת
ומחתרתית היהודית במצרים, מי נתן את ההוראה להפעלתה, מי תיכנו את פעולות החבלה בקהיר
באלכסנדריה, מי גייס את הצעירים היהודים - מצרים.
במקביל ל"עסק-הביש במצרים התפתחה בארץ "פרשת-לבון", המחלוקת בין פנחס לבון, מי שהיה
שר הביטחון, לבין דוד בן גוריון, איימה לפלג את המערכת הפוליטית. טראומה חברתית ופוליטית
נישתלה לשנים ארוכות.
רוברט דסה: "ככתב סיקרתי את בואו של אנטולי צ'שרנסקי לארץ. איזו גורליות! אני שבתי ב 12/6/68.
והוא הגיע ב12/2/86 הילדים שאלו אותי אם כשחזרתי התקבלתי באותה צורה. איזה אותה צורה?!
אנחנו נכנסנו בדלת האחורת. הוא בא וקידמו את פניו ראש הממשלה, שרים, ואלפי אנשים. הוא ישב 9 שנים, אני
ישבתי 14 שנה. אני לא משווה. מגיע לו. אבל במדינה הזאת לא ידועים לשמור על פרופורציה -
"הסיפור שלנו קבל גוון פוליטי, התנערו, טייחו והשתיקו. הסיפור שלנו כאילו נמחק
מההיסטוריה הישראלית"
(הראיון המלא בגיליון "7 ימים שבועון ידיעות אחרונות, של יום שישי זה)