תעתוק
המשפט
במשך 43 ימים, 24 שעות ליום, 60 דקות לשעה ערכו החקירות
והמעקבים והחיפוסים - החוקר הראשי "אמין אבו אלעלא" באלכסנדריה
אליו הובאו גם מואשמי קהיר.
וה وكيل النائب العام עבר 800 שעות בתוך בתי הסוהר, חוקר
סגן התובע הכללי
את המואשמים. - ואחר כך הוא היה, במשפט, הקטגור.
אף על פי שנתפסו מוקדם מאוד, רק ב5 לאוקטובר 1954 שר הפנים זקר
מוחיי אלדין, הודיע במסיבת עיתונאים עולמית על "גלוי רשת ריגול של המודיעין הישראלי
במצרים". "מיהודים ציוניים בעלי נתיות קומוניסטיות"
זקריה מוחיי אלדין מוכר בגלל כשיחותו, ואכזריותו
לאחר מרד הקצינים, בתפקידו היה הבטחון, החקירות, והפנים. ובזמן משפט
קציני התותחנים זקריה מוחיי אלדין חקר אותם, ועם אקדח מונח על השולחן...
ובאותו יום כינו אותו שהוא "ביריה" הסוביטי האכזר מתקופת סתלין...
לאחר מכן היה ראש הממשלה, וכשעבדול נאצר התפטר לאחר התבוסה של יוני 1967
עבדול נאצר מנה אותו לנשא המדינה במקומו בלי לשאול אותו, והוא סרב
ואחר כך נעלם מהחיים הצבוריים
ב 17 לדצמבר 1954 זקריה מוחיי אלדין הצהיר בראיון לתלויזיה האמריקאית שהופצה ב168
ערוצים ובן בין היתר - המראיין שואל: מתי ואיך ידעתם אתם והחוקרים על פעילות רשת
רגול זאת?
תשובה (זקריה מוחיי אלדין): היו אצלנו ידיעות שישראל הקימה קשר ציוני במצרים, אבל
הפרטים המיוחדים על קשר זה היו עוד לא ידועים לנו, עד שרשת הריגול התחילה בחבלות
ואז המשטרה בכל מקומות במדינה את הכנותיה.
"וקרא שמספר מאנשי הרשת היה תחת השגחה תמידית מאנשינו... ושם יד עלהם
בזמן בצוע הפשע ובאסוף המוקדם והחקירה שנעשתה לפני כן היה אפשר לגלות
את רשת הרגול גלוי שלם.
שאלת המראין האמריקאי: האם נעצרו מספר יהודים יותר גדול ממספר המואשמים
תשובת זקריה מוחיי-אלדין: אלו שיובאו למשפט 13, והיתר ישוחררו!
באותה תקופה הקומוניסטים היו במחנות רכוז, והעיתונות היתה נגדם
באותו יום שזכריה מוחיי אלדין היתה מתראיין בטלויזיה האמריקאית, העיתונות פרסמה
[?] על מאסר של עורכי דין, עיתונאי, פקיד ממשלה שהכינו "מנשוראת" לעורר
אי סדר (אל אהראם)
באותה תקופה האחים המוסלמים נסו לרצוח את גמאל עבדול נאצר באזור ה"מנשיה"
ונסו לחבל, להרוכ, להרוס ולבצע מהפכה נגד השלטון
באותה תקופה מצרים ח[?] את המשפטים לפני בתי משפט צבאיים בכוחות
המזוינים השונים: גם אצלם האשמה היתה נסיון לבצע מהפכה נגד השלטון.
שנת 1954 היתה שנה אומללה למצרים ובחציה הראשון מתיחות והפגנות...
ובחצי השני חקירות ומשפטים. והתקופה דרשה "הפתעה טובה"... מציאת
ארגז מלא פנינים, יהלומים וזהב בארמונה של הנסיכה קמאל אלדין, הקרוב
למשרד החוץ" באוירה זאת התנהל משפט היהודים בקהיר
פרסום מסמך האשמה הופיעה ב 11 באוקטובר 1954. - חודשיים שלמים אחר כך, בשבת
בדצמבר 1954 התחיל המשפט.
Ver[?]y: יש לציין שכבר ביום שני 2 באוגוסט 1954 הזמין מפכל משטרת קהיר
(האמייולאי עבד אל עיזיז ספואת, את אינגי סמית', קצין הבטחון האזורי של שגרירות
ארצות הברית, ואמר לו מה שקרה, תפיסת חברי הרשת: "היות והכנת
הדוח המפורט יקח "קצת זמן" ומה שפורסם בענינם של הציונים האלו, לא נכון.
הם מצרים ואין תיקים במשטרה על ויקטור לוי ורוברט דסה, לפיליפ נתנסון
היה תיק כקומוניסט לשעבר.
אינגי סמית' שאל: האם אפשר להאמין לעיתונים? והמפכל אמר לו "הכל
לא נכון".
ובמסמך ההוא של סמית': המנכל ספואת בקש אחר כך מסמית' שידיעות
אלו שהוא מוסר לו תהינה סודיות היות והוא היה מודאג שדבר יותר מדי, וספר ידיעות מנוגדות
לפרסומים הרשמיים,
מסמך זה חתום על ידי השגריר האמריקאי ג'פרסון קאפרי, במכתב שהוא שלח
למשרד החוץ האמריקאי בואשינגטון ב 3 באוגוסט 1954 - עם מספר 194 וסודית ומיועדת
רק לשירות החוץ.
המשפט היה ב 18 ישיבות ונגמר ב 5 בינואר 1955. ואחרי כן התחילו
הדיון שערכו 20 יום
וב 27 בינואר 1955 הוקרא גזר הדין - וב 31 בינואר 1955 הוצאו
להורג מרזוק ועזאר
בזכרונות שרת כתוב שלא ראש הממשלה ולא השרים ולא נשיא המדינה לא ידעו על פרטי
הרשת במצרים, וגם לא ועדת השרים לעניני ביטחון. - ושר הבטחון פנחס לבון והאלוף
בנימין גיבלי ראש המודיעין הצבאי החלו להאשים אחד את השני שהם נתנו את הה[?]
לפעולות החבלה.