תעתוק
1
מבצע - סוזאנה / ויקטור לוי
פיליפ נתקבל כשלייה בסטודיו לצילום של סמי, שני צלמי חתונות מפורסמים
בעיר: מספר פעמיים בשבוע נפגשו הארבעה בדירת המפגש במזריטה להתאמן
בהרכבת מנגנוני השהייה הכימים, לעיתים כאשר סוזט שיפרוט הצליחה "לסחוב"
מספרי כדורי רובה ציד מאחיה ואביה - שניהם ציידים טובים - הם היו יוצאים
אל המדבר להתאמן שם בחבלה "שגרתית" יותר, סוזט עמדה על המשמר.
אך עיקר מעיינם היה בהסדרת יציאתם ממצרים.
ובספטמר הגיע תורו של ויקטור לוי. מרסל הגיעה מקהיר והסתודדה עם סמי
עזר ולאחר אותה פגישה בישר סמי לויקטור שנתקבל אישור מן הארץ לבואו.
עליו לנסוע למרסי ובהגיעו לשם להתייצב לפני קצין בהיטחון של מחנה העולים
והוא כבר ידאג להמשך דרכו.
במקום לפטר עצמו ע"י כופר, רובי נהנה לצו-הקריאה עבר בדיקות רפואיות
ונאמר לו לחזור לביתו ולהמתין לצו שלא הגיע.
בפרק הזמן עד לנסיעתו חזר ויקטור על מאמציו לשכנע את הוריו, כי אין להם
עתיד במצרים אך לשווא. ויקטור הפליג באוניה האיטלקית בה יצאה גם קבוצה
גדולה של מהגרים יהודים שעולים לישראל והם עברו בדיקות חמורות ומשפילות.
אך ויקטור - מזודתו אך לא נפתחה מפני שמעלי המכס היו ידידי-אביו.
הנסיעה היתה חסרת אירועים אך אוירה קדורנית שררה באוניה במרסי
עכורה וגשומה בגשמי אוקטובר. הוא עלה במשאית עם יתר העולים ונסע-
למחנה "אילת". בשעה 10 בבוקר לאחר נסיעת בוקר "מעייפת" נכנסה הרכבת
לפאריס, ויקטור שכר חדר במלון. נרשם כחבר באגודת הסטודנטים ואחר
התקשר עם דר, הם נפגשו. דר הסביר כי יציאתו של ויקטור ארצה מתעכבת
מטעם כלשהו. ב-2 בנובמבר, כשהחלו הלימודים באוניברסיטה, עדיין היה ויקטור
בפריס. יום אחד ניצטווה ויקטור לצאת למרסיי ולהתייצב שם בסוכנות היהודית
ולהרשם כעולה. ובמרסיי הוא נרשם, והחל לעבור את "דרך הייסורים" של עולה
לישראל ואכן חש כעולה לכל דבר.
ב-7 בדצמבר הפליגה "ארצה" ממרסיי. ויקטור נפגש שם עם רב סרן אלישע.
אלישע הנחה את ויקטור עפ"י סוללת שולחנות הביקורת. הוא נרשם כעולה חדש,
רווק, הנוסע לת"א ע"מ להתגייס לצבא. ברציף הוא פגש את סוזאן וסיפר לה
על כוונתו להתגייס. כעבור יומיים נמצא לו חדר מרוהט בביתו של קצין צה"ל עם
רעייתו המורה.
תשעה חודשים עברו מאז יצאו את מצרים והוא היה להוט לחזור. את סוזאן הצליח
להניא מהכוונה להצטרף אליו, וכי הוא יחזור באוגוסט 1954 ואז ינשאו.
סוזן קיבלה עליה את הדין. אך כשישב ויקטור לסיחת סיכום עם מוטקה בן-
צור התברר לו שהוא יוצא לקראת סכנה גדולה. במלונו נערכה לו מסיבת פרידה
בה השתתפו : בן צור, אברהם דר, המדריכים, סוזן, משה מרזוק. הוגשה
ארוחה.
בתום הארוחה נלווה מוטקה בן צור אל ויקטור לחדרו. שם החתים או על
שורת מסמכים. ומוטקה אמר לויקטור להתקשר עם בחורה מקהיר ולשאול אותה
אם היא מוכנה לבוא לישראל לאימונים.
ב- 7 באוגוסט 1952 אספה מכונית צבאית את ויקטור ממעונו. הוא נסע אל
ביתה של סוזאן והסיע אותה אל מקום עבודתה. הפרידה היתה הפעם
קצרה. כל שניתן היה להאמר נאמר כבר בליל אמש כאשר ויקטור הביא לביתה
את מזוודתו, עם בגדיו שרכש בארץ, עם ספרי הלימוד שהביא מצרפת.
הלילה היה להם ליל שימורים, כשהם חולמים בקול על עתידם המשותף, לאחר שיעברו
השנים. ואחר הסיעתו המכונית הצבאית לחיפה, אל אניה "נגבה" שבמקרה
הרימה את עוגנה ויצאה למרסיי לשבועיים
אברהם דר, שליח מישראל: האיש אשר
הקים את הרשת במצרים.