תעתוק
(1)
משה שרת יומן אישי ג
תל אביב 1978
ספרית מעריב
כותב יעקב שרו, בנו של שרת:
"את ההגיון שמאחורי מיבצע החבלות של אמ"ן בקהיר ובאלכסנדריה בשלהי שנת 1954
כאת כשלונו במחיר חיי-אדם ושנות-כלא רבות, אפשר להציג ולפטור כ"מחלת ילדות" חולפת
של ישראל עולת -הימים.
"אבל עיון נוסף עשוי לאושש את הקביעה, כי ה"פרשה" היתה גרעין שהנביט ישראל אחרת
לחלוטין משהיתה אילמלא באה מכשלה זו לעולם, שכן השתלשלותה הוליכה לפיטורי שר
הבטחן פנחס לבון, ופיטוריו הוליכו להחזרת דוד בן-גוריון משדה-בוקר לממשלה,
וחזרת דוד- בן גוריון חיזקה את הקו ה"אקטיביסטי" שהוליך ל"מיבצע עזה",
ו"מיבצע עזה" הוליד ולפחות קידם את "העיסקה הצ'כית" - הרכשת הנשק הסוביטית
הגדולה למצרים, שפתחה שערי ארץ זו לפני הגוש המזרחי- ו"העיסקה הצ'כית"
הוליכה ל"מיבצע קדש", ו"מיבצע קדש" טמן בחובו את מלחמת ששת הימים, אשר
הולידה את מלחמת יום הכיפורים....
"לעג מר של שר-ההיסטוריה היא התבצעותה של "פרשת" קהיר ואלכסנדריה
בהחבא מראש הממשלה ובקנוניה נגדו מצד גורמים רמי-דרג במימסד הבטחוני,
שכולו חונך על ברכי בוז עמוק וזלזול מפעפע כלפי ראש הממשלה ושר החוץ
והמדיניות שדגל בה וביצעה עם חבר עוזריו הנאמנים במשרד החוץ.
"האיש אשר סימל יותר מכל אחר זולתו את האסכולה השוחרת-שלום-
במעשה התגלה כמי שאינו "בעל בית" שליט בכל קומותיו וחדריו. ההיתה
זו חולשה המעידה על היותו בלתי-ראוי לאיצטלה הרמה? ההיתה
מקבילית- הכוחות הפוליטית בישראל של אותם ימים כה בלתי-מאוזנת, עד
שכשלון "בעל הבית" משה שרת היה יותר מצפוי ואף בלתי נמנע?
תרשומות בעל היומן, המסמכים המצורפים הפרק המיוחד שכולו
תכתובת - בעיקר בין משה שרת ודוד בן-גוריון- מימי התחדשות "פרשת לבון"
בשנים 1960/61, עשויים לשפוך אור ולסייע במציאת מענה לקושיות ובעיות
מציקות אלו, הזועקות לתירוץ ולקת."
יעקב שת
(2)
617 יום א' 2/1/55
אני מחדש את כתיבת היומן לאחר הפסקה של מי יודע כמה חודשים, אשר דיכאה מאד
את רוחי, אבל לא עצרתי כח להתגבר עליה. אמנם נשום אצלי שלד התרתשויות לכל
יום ויום, ועודני מסרב להוואש מלסתום את הפער, אבל מי יודע אם אפנה לכך,
מי יודע מתי אפנה ומי יודע אם יעמוד לי כוח זכרוני להחיות את רישומם של דברים.
קרוב לוודאי כי רק שרטוטים בולטים נשארו חרותים בזכרון ואילו צבעי המאורעות
והחוויות דהו או ניטשטשו כליל.
השבוע עתידות לחול שתי הכרעות- פסק הדין במשפט עשרת היהודים בקהיר
(רוברט דאסה, מאיר זעפרן, דזאר כהן, ויקטור לוי, שמואל מיוחס, דר' משה מרזוק,
ויקטורין ניניו, יעקב נעים, פיליפ נתנזון, שמואל עזאר, העציר מכס בנט התאבד
ב21/12/54; 2 אשמים - אברהם דר ("ז'ון ברלינג") המפקד הקודם של היחידה במצרים
ומחליפו "פאול פרנק"-לא נתפסו), והדיון במועצת הבטחון בענין "בת גלים".
לגבי המשפט הגיעונו ידיעות גרועות מאלו שהיו בידינו קודם והחלטנו לנקוט
שוב אמצעים נמרצים. גדעון רפאל יצא הבוקר לפריס זו הפעם השניה בפרשה זו
ואתמול הברקתי ללונדון לבקש את (חבר הפולמנט מוריס) אורבך (ציוני ואיש ה"לייבור")
לבוא לפריס ולהיות מוכן לטוס מיד לקהיר.
618 בגע האחרון נכנס אשכול ומייד אחריו - לבון. אשכול רצה, כנראה, לדבר אתי
ביחידות, אך לא היתה ברירה. השמיע ערעור חריף על עניין ועדת החקירה
(שמינה משה שרת לחקירת "הפרשה" - ועדת השניים שהרכבה השופט העליון
אולשן ורב -אלוף יעקב דורי, נשיא הטכניון) - התוצאות תהיינה ממאירות ביותר.
נראה כי דיין הצליח להסביר לו את העניין מנקודת השקפתו. דחיתי את הערעור הן
עקרונית והן למעשה - החקירה מתחילה היום אחר הצהרים.
תוך כדי ישיבת הממשלה חתמתי על כתבי הגדרת הסמכות שחיברתי אמש ושמאי
העתיקם בידו. לבון ביקש לראותם ונעניתי לו. אבל נשארה בכתב- התפקידים
פיסקה המחייבת להסב תשומת לבי ללקויים, במערכת הפיקוד ובפיקוח המדיני עליה,
והייתי בטוח כי זו תספיק לוועדה לפרישת הרשת.
619 פנחס ספיר חידש את ערעורו של אשכול על חקירת זוועת קהיר. נפלו ביני לבינו
דברים חריפים. הודעתי נחרצות כי איני מוכן לשאת באחריות למצב הפרוע שנתהווה
ללא בירור מוסמך לדידי. הפחד כי על ידי כך יוודעו ברבים היחסים האיומים
(3)
השוררים בצמרת הבטחון ויופצו ההאשמות הפליליות שטופלים שם אנשים זה על זה-
אין לו שחר, לא מפני שאין פחד זה מבוסס אלא מפני שזוהי המציאות, והעדר
החקירה לא ימתיק את הרעה החולה, הוא רק יהווה שערוריה בפני עצמו. גולדה
תמכה בי בכל תוקף. סיפרה כי דרשה ממני חקירה עוד לפני כשבועיים ואז עניתי
לה כי אני דוחה זאת עד לאחר המשפט (בקהיר). אגב כך אמרה כי בכל מהלך
פרשת הטיפול במשפט היא הייתה מלאה התפעלות מהתנהגותי שלא עסקתי בהרשעה
כלפי פנים, כפי שהיתה זכותי לעשות, אלא התמסרתי כולי להצלת הנאשמים
מסכנת התליה.
בינתים החברר כי דבר החקירה ידוע ברחבי הפיקוד הגבוה ובהנהלת
משרד הביטחון- כנראה גם הרמטכל (משה דיין) גם מנכ"ל הבטחון (שמעון פרס)
הפיצוהו ברבים.
בשובי הביתה טילפנתי לשמאי בת"א (הוא משמש מזכיר הוועדה) (אולשן-דורי).
620 והוריתי לו לראות מחר בבוקר בשמי את (הרמטכ"ל) משה דיין ואת (מנכל משרד הבטחון).
שמעון פרס, להביע מורת רוחי על גילוי עניין החקירה לאנשים שאינם שייכים
כלל לעניין ולדרוש מתן פקודה חמורה לכל היודעים את הדבר כי יפסיקו כל שיח עליו.
(להלן כתב-המינוי של ועדת החקירה (אולשן דורי) שמינה משה שרת; נמצא
בתיק צמוד ליומן)
"לכבוד: השופט י. אולשן- ירושלים, רב אלוף: דורי- חיפה.
"א.נ.
"(1). הנני להודות לכם על שנעניתם לבקשתי לשמש ועדת חקירה סודית לבירור מידת האחריות
"הרובצת על שלטונותינו למאסר קבוצת יהודים במצרים, אשר משפטם מתנהל עכשיו בבית הדין הצבאי
"בקהיר.
" (2) הנכם מתבקשים:
" I. לברר לברר א) אם המעשים שגרמו למעצרים נעשו על פי פקודות שנתקבלו מהארץ;
ב) הנעשו במצרים עוד מעשים כאלה ואם גם הם נעשו על פי פקודות מהארץ;
ג) על ידי מי ניתנו הפקודות האלו, באישורו של מי ולאיזו מטרה;
" II. להגיש לי את המסקנות שתגיעו אליהן כתוצאה מהבירו;
III להסב את תשומת לבי לכל ליקוי רציני במרכת הפיקוד של צה"ל בתחום הענין הנדון
ובסדר הפקוח המדיני עליה, שיתקלו בו במהלך הבירור.
(4)
"(3) "אוקיר מאד אם תוכלו להיפנות למשימה זו בלי דיחוי ולבצעה- מבלי
לפגוע בסודיות החקירה - במלוא מידת המהירות האפשרית
"(4) כוונתי היא-ואני יודע כי זהו גם רצונכם -כי הבירור כולו ישמר בסוד כמוס.
"המסכנות תוגשנה אך ורק לי. עצם העבודה כי בירור כזה מתקיים היא סודית וחובת
"הסודיות הזאת חלה על כל מי שייקרא להעיד לפניכם. תיטיבו לעשות אם תזהירו
"על כך כל עד בהופיעו לפניכם.
"(5) שר הבטחון יפתח את הבירור על ידי הרצאת העובדות הידועות לו. אתם רשאים, כמובן
"להציג לו שאלות והוא יעמוד לרשותכם במשך כל מהלך החקירה.
"(6) מתוך הרצאת שר הבטחון תיווכחו לדעת כי עליכם לגבות עדות מפי הרמטכ"ל
"וראש אמ"ן. המשך החקירה עשוי לגלות את הצורך לקרוא לחקירה גם קצינים אחרים של
"צה"ל ואנשי שרות הבטחון.
"(7) אני עצמי אעמוד הכן לסייע לכם במהלך החקירה במידת יכולתי.
"(8) אתם רשאים לדרוש משר הבטחון ומקציני המטכ"ל כל חומר בכתב שתראו צורך בו.
"(9) מזכירי הפרטי, מר ש. כהנא, ישמש מזכיר ועדת החקירה, לזמן מהלך החקירה וניסוח
"המסכנות הוא ישוחרר מכל תפקיד אחר
"(10) החקירה תתנהל בלשכת שר החוץ שבקריה של תל-אביב.
621 "(11) כל הוצאותיכם יכוסו על ידי משרד ראש הממשלה באמצעות מר כהנא.
"(12) כתב זה נערך ב3 טפסים כתובים ביד. שניים נשלחים אליכם ואחד ישאר שמור אצלי.
יום א', 2 בינואר 1955
בהוקרה. ראש הממשלה
622 קשיים בהכנת הבחירות במפאי- וקשיים בכיון זה בקשר עם בן גוריון- לתת חופש יוזמה
לב"ג לברר אפשרויות לעתיד לבוא בהנחה המובנת מאליה כי שום צעד שהוא עושה או עומד
לעשות לא יעקכב ולא ימנע פעולה כל שהיא אשר הממשלה הקיימת רואה בה צורך השעה, כל שכן
פעולה אשר עצם קיומה של הממשלה תלוי בה- ולגבי אלו רה"מ של עכשיו הוא הפוסק. במלים
אחרות אין אני מוכן בשום פנים - ואין לדרוש ממני- לכוף את סמכותי הנוכחיות לשיקולי העתיה
אשר ב"ג פועל לפיהם. אין כאן שאלה של התנגשות אישית ואני בטוח כי ב"ג עצמו אינו
מעלה על הדעת כבילת ידיה של הממשלה הקיימת מחשש פן חופש פעולתה לפי ציויי השעה
יסכל איזה רעיוין שהוא הוגה לתיקון המשטר לעתיד לבוא.
אריה בהיר, שלפי שיטתו יש להדביר את כל המנגנון של המפלגה למטה הבחירות
(5)
ולראות כל צעד וכל בעיה אך ורק באספקלריה של ההתמודדות הקרובה, ביקש להעביר
את תפיסתו זו גם למישור המדיניות הגבוהה וניסה לשכנעני כי יש להקים עכשיו
"שולחן" מרכזי, אליו יסב סגל מצומצם, בכלל זה ב"ג, אשר לפניו תובא כל בעיה
עקרונית המעסיקה את הממשלה. אמרתי כי אני מוכן תמיד להתייעצות, אך לא
אקבל על עצמי בשום פנים חובה להתייעץ דווקא עם ב"ג בטרם אחליט בעניינים שאני
623 אחראי להם בפעולת יום- יום - כל שכן שמשטר קבע של התייעצויות עם ב"ג עלול לחייב נסיעות
לשדה-בוקר, או לפחות לבאר שבע, או לפחות שבפחות לאחת ממושבות הדרום, מאחר שב"ג,
בשבתו בשדה-בוקר, מוכן לבוא לישיבות "בכל מקום פרט לת"א ולירושלים", -עיקרון
אשר הגיונו נהיר רק לב"ג עצמו. אריה שידלני בכל לשון להיאות להקמת ה"שולחן".
לבסוף עורר אריה את בעית החקירה בענין קהיר. באו אליו "משלחות"- כוונתו
היתה לשמעון פרס ולשלמה הלל ואולי עוד למישהו. להזהיר מפני חומר התוצאת.
העניינים יוודעו - למעשה כבר נודעו- והיחסים בצמרת הבטחון יסוכסכו עד ללא כל
יכולת לעבוד יחד. אמרתי כי "העניין" עצמו ממילא ידוע לרבים, דבר החקירה היה
מיועד - וגם היה יכול- להשמר בסוד, אילולא טרחו הרמטכ"ל ומנכ"ל בטחון להפיצו,
ואפשר גם יד שר הבטחון (פנחס לבון) הייתה בדבר, כל אחד לעניינו. אשר ל"יחסים"
הריהם ממילא מחובלים והרוסים עד היסוד. לעומת זה, דחיית החקירה לזמן בלתי
מוגבל אינה באה בחשבון משום בחינה ציבורית- מוסרית ומדינית -פנימית, ובראש
ובראשונה מבחינת האחריות האישית, קודם כל שלי. כשלעצמי הנני יכול לנעול את הדוח
שאקבל בארוני הסודי ולא להסיק ממנו מסקנות אלא כעבור זמן, אבל אינני יכול לקבל עלי
אחריות לאי-בירור מעשה הזוועה לפחות לידיעתי אני. אני גם בטוח כי בתוך הצבא עצמו
העובדה כי לאחר שקרה מהשקרה אין חוקר ואין דורש ובעיית האחריות לכל הסיוט האיום
מופקרת ללחישות ולניחושים ללא נסיון של קביעה מוסמכת - היתה משחיתה שארית כל
חלקה טובה. כך לפחות ידעו כי יש דין ויש דיין - כי רה"מ נתן דעתו להבהיר את התעלומה
ולתלות את הקולר בצווארם של החייבים באסון. הסבראי מדוע דחיתי הצעת אשכול -
שקיבלה ודאי מפי דיין- כי אני עצמי אהיה
החוקר- נוהל זה היה מקומם נגדי את הקצונה, שכן הכל יודעים את המאבק ביני לבין לבון
ודיין בשאלת ה"קו" (המדיני -צבאי). אילו נטלתי לעצמי את הסמכות להקיר ולפסוק הייתי
נאשם בניצול ההזדמנות לסילוק חשבונות ולהתנקמות. העובדה שלא עשיתי זאת, אלא מיניתי
שני אישים שיושרם וחוסר כל פנייה מצידם נעלים מכל ספק וחשד, עשויה רק להרים קרן השלטון
(6)
בעיני הצבא, שאינו משופע במידה יתרה של כבוד כלפיו.
התפתחה שיחה על לבון והתפקיד הממאיר שמילא בפריעת המוסר הממלכתי
בצבא ובהשלטת משטר של יחסי לא-אמת בתוכו. אריה טען כי משנוכחתי כי אין הוא
מגלה לי את האמת הייתי חייב מייד לדרוש התפטרותו. אחת הוא מה התוצאות למפלגה
ולממשלה. הסברתי כי ענין הדחת לבון אשר הטרידני בי החרף, לא היה פשוט.
את פרשת יחסי ונפתולי עם לבון יש לחלק לשתי תקופות - עד אסון מצרים ("הפרשה")
ולאחריו. בתקופה הראשונה קיוויתי להשתלט עליו בעזרת חברים שתמכו בי. היתה לי
כל הזכות המוסרית - ואולי גם החובה - לדרוש את סילוקו. אבל עובדה היא כי
אותם חברים לא היו מוכנים עדיין לניתוח כה חריף. במצב זה היה ברור כי
ההדחה היתה גורמת משבר חמור במפלגה, אשר ברחבי שורות חבריה האחראים לא
היו המעשים המגונים ידועים. אין טעם לחולל משבר בטרם הבשיל
בתודעת הציבור שעל ראשו הוא עתיד להתפוצץ. אם אין מנוס ממנו יש להכשיר
תחילה את הקרקע לקראתו. אסון מצרים מצאני מבחינה זו באמצע הדרך - הן
במאמצי ההשתלטות והן בהכנת הרקע לקראת הכרעה חדה. משנפל אותו אסון שוב
אי-אפשר היה לחשוב על הדחה-זו היתה משמשת עדות ניצחת כלפי חוץ כי ידנו
במעל ומסגירה את הנאשמים בידי התליין.
- אחרי שתי שיחות משיבות נפש אליה ישבת אמנם שעה ארוכה על הניירות אבל מששכבתי לישון גברה
בי שוב המתיחות ולא יכולתי להרדם. חשבתי, מה מסובך עולמך ומה עיקשים יצוריך! או האמנם
גרועים אנו מכל עם? או טרם למדנו לחיות איש עם רעהו ואנו מוכנים לשבור לרסיסים
מדינה זו, שזכינו בה, כנפץ ילד פותה צעצוע יקר?
יום ג' 4/1 היום סיום נאומו של הקטיגור במשפט קהיר. כל היום עבר עלי בסיוט
הציפיה לפסק הדין. מגדעון שבפריס התקבל מברק כי אורבך נענה מייד לקריאתנו.
בא לפריס ויצא משם מיד לקהיר.
- הרמטכ"ל (משה דיין) פנה אל אריה בהיר והציע לו להקים מעין ברית, שבה ישתתפו
הוא עצמו, נוער המושבים ואיחוד הקבוצות והקיבוצים, לשם "החלפת ההגנה" - במפלגה,
בהסתדרות ובממשלה. לא פחות ולא יותר! זיאמה שואל אם נגזר לסבול פעילות זו
של הרמטכ"ל במדיניות האזרחית הפנימית שמאחורי הקלעים? האם לא אזמינו ואציע לו
להתפטר תחילה מהרמטכ"לות אם רצונו לנצח על מאבק במפלגה?
(7)
טדי בא למסור על ייחה שהייתה לו עם (אלוף) בנימין גיבלי (ראש אמ"ן) לפי
יוזמתו של זה. בנימין מלא חרדה שלא יותן לו להתגונן כהלכה לפני ועדת החקירה.
625 כל עתידו תלוי בחוט השערה. להוכחת צידקתו הוא מוכרח לגולל יריעה רחבה-
לספר על מעלליו של לבון לאורך כל החזית, ובכלל להסביר את כל שיטתו של לבון
בהנהלת עניינים. והנה, כשניסה להרחיב דיבור הופסק ונתבקש לצמצם. הבינותי כי
הסייג שקבעתי לבקשת לבון, שהוא לצמצם מסגרת החקירה בתחום המעשים שנתרחשו
במצרים בלבד, היה בעוכריו של גיבלי. כיון שהוא הנאשם העיקרי הריהו עלול
"להפסיד את ראשו". החלטתי להסיר את הסייג כדי לתת לו מלוא האפשרות ללמד
זכות על עצמו.
626 עם מאיר ארגוב על פעולת הוועד הציבורי להצלת נאשמי קהיר ועל פעולה בכלל.
שפכתי על ראשו צוננים ושללתי הצעותיו אחת אחת- הפסקת ישיבת הכנסת
במקרה של דין מוות וכינוס ועדת חוץ ובטחון במפגין; אסיפות פומביות; גילוי דעת
מפוצץ, ריכוז צבא ליד רצועת עזה. אמרתי כי אם יוצאו דיני מוות נפעיל את
העתודות שלנו-נפנה לנשיאים וראשי ממשלות ונפציר כי יתקשרו אישית עם נאצר
אך ללא כל פרסום. שאל: "ומה אם יבוצעו מיתות בית דין? אמרתי: "נמחה ותו לא".
הזכרתי לו כי לפני 3 שנים (19.1.52) נתלו שני יהודים (יוסף בצרי ושלום צאלח באשמת
הטלת פצצות בפקודת ממשלת ישראל במטרה לעורר מהומות ולדרבן עליית יהודים לישראל).
בבגדאד ולא יצאנו למלחמה. ושוב אמרתי. ושוב אמרתי:
"אם פנינו למלחמה נגד מצרים, שאני כל בשל תליות לא נצא למלחמה", יצא מעל פני
נכנע אך לא משוכנע.
בכנסת הכתבתי מברקים ללונדון על פניה לצרציל, לפריס על נשיא צרפת
משום יהדותו של רה"מ (מנדס פרנס), לרומא על הנשיא או רה"מ, לבואנוס אירס על
פרון, וושינגטון ממילא מצויה על הפעלת איזנהאור. הכל למקרה שיוצאו פסקי
מוות, לא לפני כן. אך מייד לאחר מכן לפני האישור.
כסה נשתהה כדי לאמור לי בשיחה ארוכה ומזעזעת שהיתה לו עם לבון שמע
מפיו כי אילולא עלה בידו להוכיח צידקתו בענין קהיר, היה שולח יד בנפשו.
627 בבית קראתי את דוחו המפורט של אורבך על ביקורו השני בקהיר, שנתקבל רק היום
(בינתיים יצא לבקור שלישי). הדוח שבכתב לא עלה בקנה אחד לגבי כל הפרטים עם הגירסה
שקבלתי מפי גדעון רפאל וראיתי בו פתח לכמה סיבוכים.
(8)
בטלפון שמאי מת"א. מסר על מהלך החקירה. אולשן נדהם מהיקף העניין ומחומרתו.
הקטרוג נגד לבון מזעזע. מסרתי לשמאי מחיקת הסייג "במצרים" באותו סעייף.
יום ד', 5.1
בעיתונות סיכומו של התובע במשפט קהיר. דרש בשביל הנאשמים את פסקי הדין
החמורים ביותר- באנגלית Severest sentences. מה פירוש הדבר? לכאורה משתמע
מזה גם עונש מוות, לעומת זה אילו נתכוון לעונש מות הן יכול לדרוש זאת
במפורש, כפי שעשה לפני התחלת המשפט, אך אם נמנע מלפרש, האין בזה סימן טוב?
התיעצתי עם טדי בעניין מחיקת הסייג "במצרים" באותו סעיף של הגדרת
תפקיד החוקרים. סיפורו של כסה על איום לבון בהתאבדות הטיל ספק בלבי. בכל זאת
החלטתי לא לשנות את הוראותי לשמאי בדבר מחיקת הסייג. כתבתי ללבון כי עשיתי זאת
ומדוע - למנוע כל טענה מצד גיבלי, כנאשם העיקרי שלא ניתנה לו אפשרות מלאה
להתגונן.
628 בזמן ישיבת הממשלה חילופי פתקאות עם לבון בשני עניינים, הגיב על ביטול הסייג
לגבי מצרים בהגדרת תפקיד החוקרים: "עשית דבר רע ומזיק, אבל החלטת- החלטת!" זאת
אומרת בצווארי תלוי עכשיו הקולר לגבי התוצאות.
להלן חילופי הפתקים הנזכרים לעיל שנמצאו בתיק צמוד ליומן:)
ירושלים 5/1/55
לפנחס שלום!
נוכחתי לדעת כי התיקון שקיבלתי ממך בהגדרת תפקיד החוקרים שולל מהנחקר
העיקרי את האפשרות להסביר רקע העשוי לסייע לו להצדיק את עצמו או לפחות להמתיק
את אשמתו. על כל פנים זוהי הכרתו של הנחקר-או הנאשם - הזה. כיון שתוצאות הבירור
עלולות להיות חמורות ביחוד בשבילו, באתי לידי מסקנה כי עלי לבטל את ההגבלה שבאותו
סעיף ולהחזיר את הנוסח לקדמתו. לא יכולתי להסכים כי מצדי יוטלו סייגים המונעים אפשרות
של הצטדקות מלאה או גילוי האמת לאמיתה. ידעתי כי הסרת ההגבלה עשויה להרחיב
את התסבוכת, אבל הענין מילא מסובך מאד
בברכה מ."ש.
629 (תשובת לבון): קראתי את מכתבך.
לפי דעתי זה החלטה רעה ומזיקה הפותחת את הדלתות למבול של השמצות, שקרים, בירורים ללא תכליות.
אבל החלטתי לא להתערב עוד בסדורי עניין זה. החלטת-החלטת.
(תשובת מ"ש) ידעתי את הסיכון אבל במצב שנצר לא חשבתי כי יש לי ברירה. עם זה לא נתתי
הוראה חיובית, רק סילקתי את האיסור.
(9)
- יעל ורד ביררה בשבילי את המונח הערבי שנקט בסיום נאומו. לא סמכתי על התרגום האנגלי ובאמת
התברר כי הסוכנויות (של הידיעות) לא דקו. המלים הקובעות היו "אקצה אש-שידה"
(כתובות בערבית) שפירושן להעניש אותם בכל חומר הדין-משהו שונה מלדון אותם לעונשים
החמורים ביותר.
במישרד הערב אפתעה לגבי נוהל מתן פסק הדין - שלא כמקובל. לא יהיה פרסום גזר הדין לחוד
ופרסום אישורו לחוד, אלא עם מתן פסק הדין לא יוודע דבר והפרסום יבוא רק לאחר האישור
הסופי. שתי השערות עולות על הדעת.- ראשת נאצר אינו מעוניין להעמיד עצמו ללחץ שיופעל
עליו מכל קצות תבל בשעות המתוחות בין חריצת הדין לבין האישור: שנית, נאצר אינו רוצה
להפגין כלפי הציבור שלו את תפקידו הוא כממתיק העונש.
בערב כסה בבית. אכל עמנו ואחר כך פתח בפרשת לבון. לפי גורסתו (של לבון)
קשרו הרמטכ"ל ומנכ"ל בטחון קשר נגדו, לחסלו מבחינה ציבורית. הרמטכ"ל בעיניו
כמוהו כשישקלי, מסוגל להגות מהמסילה כל מי שעומד בדרכו.
שמאי דווח על מהלך החקירה. החקרים שרויים בתדהמה ובדכאון. נתגלתה
לפניהם תמונה איומה של יחסים- המתירות ועלילות דברים ומשטמה הדדית. אשר
לסייג שביטלתי הרי הדבר אינו מעלה ואינו מוריד. ממילא פרצה החקירה את מסגרתה
והתפשטה על פני שטח הרבה יותר רחב. שמעון פרס סיפר בכל מכל ואחרים הוסיפו
637 טלפון משמאי - החקירה מתקרבת לסיומה. התמונה הכלליות נגד לבון. הוא עצמו יופיע מחר. נצטרכו
שאלות חמורות שעליהם יתבקש לענות. בזה תסתיים פרשת גבית העדות והשניים יתבודדו
להסקת מסקנות
בלילה, טדי, ביקר את ב"ג בת"א במוצאי שבת ומצאו שופע סיפוק משיחחנו (על "הפרשה").
"היינו תמימי דעים בכל". הוא עצמו אינו גורס מסקנת ב"ג, כי גם לאחר כל חטאי לבון אין
מנוס מלהשאירו על כנו לעת עתה לגזור על הרמטכ"ל ומנכ"ל בטחון לעבוד אתו. טדי תיאר תמונה
מחרידה ממצב היחסים בצמרת הבטחון. שר הביטחון מבודד לחלוטין ואיש מהעומדים בראש לא
יוכל לדברו לשלום. במהלך החקירה עשו הללו יד אחת וקשרו קשר להבאיש ולהכשיל את השר.
תפסו את האיש שבא מחו"ל מפקד היחידה במצרים אברהם זידנברג ("פאול פרנק", "אלעד", "האדם
שלישי"), שנמלט ממצרים כשבועיים אחר מאסר אנשי הרשת), הדריכוהו במפורט ביצד יענה,
בכלל זה לימדו לשונו גם לכזב, ובכלל דאגו לתאום העדויות למען סגור על לבון את מעגל
ההרשעה. טדי משוכנע כי אין מנוס מהליכת לבון לאלתר. גם את גיבלי יש להרחיק. בדיין
אין לנגוע לעת עתה. מי יבוא במקום לבון? מחשבה אימנית שגירשתיה מראשי כל הימים
(10)
האלה הובעה בפי טדי - גזירה היא, עלי לקבל את התיק לידי עד לבחירות.
אל אלוהים, כיצד אוכל להשתלט על שלושה תפקידים כה בכירים? ומה היה אם ייבצר
ממני לחדור לעומקם של ענייני הצבא? כאן גיליתי מה שהיה צפון בלבי ופני טודי אורו
יען הוא עצמו חשב על כך - שאול (אביגור) יהיה יועצי או עוזרי. טדי הפציר בי
להתחיל בלי דיחוי להכנת החברים לקראת הניתוח. הוא אמר את הדבר לאשכול לפני
ימים אחדים והלה התחלחל.
638 יום ב', 10.1
בעתונות ידיעה ממצרים כי פסק הדין יתפרסם ביום ד'. סוף סוף יגמר הסיוט-מי יודע במה.
ב"ארץ "מאמר ראשי על "הקופסאות" - קובלנה קשה על ההתרוצצות בין הצבא
ומשה"ח וקריאת תיגר על רה"מ כי יטיל מרותו וישים קץ לאנדרלמוסיה.
הוקעה זו כלפי חוץ של מומי פנים היא כאין וכאפס לעומת הפצצה שב "למרחב"
(עתון סיעת "אחדות העבודה" במפ"ם). כאן תגלית מרעישה – ב"ג פנה עורף ללבון, הודיע כי
מינויו הוא המשגה של חייו; אני הוא שחתרתי והצלחתי להסית את ב"ג נגד ב"ג,
נגד לבון וכו' וכו'. רקמת בדותות, עם שקר גס תקוע באמצעיתה על
מאמצי אני "לגיס" את ב"ג, אבל גם עם גרעין של אמת על פסק הדין הקטלני שהוציא ב"ג
נגד יורשו.
יעל ורד נכנסה נרעשת מפרסום הדברים. היא בטוחה כי שמעון פרס הוליך את הקול
ל "למרחב". מסתבר כי אותו פסוק השגור עכשיו בפי ב"ג -על שגיאת חייו- הושמע
גם באוזני פרס. הנסיון לגולל עלי את אשמת ההסתה אפשר הוא נופך שהוסיפו אנשי
סיעה ב' ואפשר אף הוא תרומתם של אויבי לבון בתוך משרד הכטחון.
639 חשבתי לכתוב ללבון לרגל הפצצה הכוזבנים ב"למרחב" אך מצאתי את אפי במשדד רה"מ
ומסרתי באמצעותו שדר בעל פה. נתכוונתי לומר כי עם כל מה שבלבי על לבון לא היה זה
ממנהגי "לגייס" את ב"ג נגדו, או נגד אול מען מישהו; בכלל, כל החודשים האלה נכנעתי מלהסתייע
בב"ג או להביא לפניו עניין כלשהו. אפי הקדימני ואמר כי פנחס אמר לו בבוקר, מייד עם קריאת
העתון, כי כל מה שטפלו שם עלי- שקר וכזב.
משונים היחסים שנוצרו בשבועות הנוראים האלה ביני לבין לבון. הוא חטא שאול כלפי והוא יודע
זאת. הנקמה האכזרית שנוקמים בו עכשיו האנשים שבמחיצתו קולרה תלוי בצוארה- הוא
שהוציאם לתרבות רעה מזה וקומם אותם נגד עצמו בהתנהגותו הנפסדה מזה. אף
על פי כן אני גורם דין לא טרף, החלטה שקולה ואחראית על גורלו של אדם ולא שיקוצו על ידי הבאשה פרועה.
(11)
אפי סיפר משהו על מסע השמצה זה וצללו אוזני למישמע הדברים. לא אעצור כוח לחזור
עליהם. מעולם לא שיערתי כי נוכל להגיע לזוועה כזו של יחסים מורעלים ויצרי שנאה ונקם
והערמה הדדית בצמרתו של המשרד הכביר והמפואר ביותר שיש לנו במדינה.
אני מתהלך כל הימים האלה כסהרורי, מוכה פלצות ותועה במבוך, אובד עצות לחלוטין.
לסלק עכשיו את לבון הרי זה לחסלו חיסול גמור. לא לסלקו הרי זה לחפות על נגע ולהתחייב בחורבנו
של משרד הבטחון ובהשחתתו הגמורה של הפיקוד העליון, ושוב, לסלקו הרי זה למיט אסון על המפלגה
ולחולל שערוריה מדינית שהדיה יתפוצצו ברחבי תבל. לא לסלקו הרי זה להוקיע את עצמי לקטרוג
שלא תהיה לי כל הצטדקות כנגדי. מה אשה, מה אעשה? אני משוגע ממחשבותי, מעוצר
דכאון, ומחוסר עצה ותושיה. אני נחנק בתוך עצמי ואין כוחי עומד לי אפילו להתרחק
ממועקת נפשי בשטף שיחה עם צפורה.
שואלים אותי האם אני משוכנע "כי הוא נתן את הפקודה?” אני מחכה בעניין זה
למסקנות החקירה (של ועדת אולשן-דורי). אבל נניח גיבלי פעל על דעת עצמו - אין איש בצבא
מאמין כי הוא היה מסוגל לצעד כה פרוע- כלום לא מוטלת גם אז האחריות
המוסרית על לבון, אשר הטיף בלי הרף למעשים של טירוף דעת והרביץ בצמרת הצבא
את התורה השטנית של הצתת מדורות במזרח התיכון, חרחור ריב, התנקשויות
דמים, פגיעה ביעדם ובנכסים על המעצמות, מעשה יאוש והתאבדות?
640 לאחר שסיימנו נשתייר שפירא בחדר ופתח בעניין משפט קהיר וקצהו הישראלי.
הנכון כי ניתנה פקודה מכאן? היישאר לבון בתפקידו? מה אמת בשמועה זו ובסיפור
זה האמנם לא יהיה דין ?זוהי זוועה וכו'. אמרתי כי יהיה בירור ותהיינה מסקנות.
טפחתי על פניו את שיקול חזית חוץ כקובע.
חיפשתי כל אחר הצהרים את שמאי בת"א וסוף סוף השגתיו. ביקשתי להזהיר
את החוקרים בפני הקשר נגד לבון שפירושו "בישול העדות" ומצאת כי צד
זה של הפרשה נהיר להם ועל כל פנים לבון עצמו דואג שיהא נהיר להם.
שוב פרשת לבון ומה יהיה גורלה ושוב מי אחראי. אמרתי כי גם אם אקבל גירסת
לבון לגבי העובדות ראה אראה אותו אחראי לפרשת הזוועה, ממש כשם שאיבן קרמזוב
(גיבור "האחים קרמזוב" מאת פ. דוסטוייבסקי) היה האחראי לרצח אביו לא במעשים
שעשה אלא בדעות שהפיץ.
שמאי טילפן לדווח על פרק היום בחקירה. לבון הירצה שוב את הפרשה כולה לפי
גירסתו. לדברי שמאי היה זה בניין קלפים שהתפורר. אחר כך הומטר עליו ברד של שאלות.
(12)
הוא ידע להשיב כהלכה על רבות מהן אך הקושיות העיקריות לא יושבו
ונראה כי כף המאזניים מוכרעת נגדו.
641 יום ג 1/11 אחרי הישיבה קראתי את ארגוב לחדרי בכנסת והכנסתיו בסוד
החקירה ומצבו של לבון כלפי צמרת משרד הבטחון והמטכ"ל. במשרד החוץ מצאתי מברק
מפריס המעביר ידיעות מאורבך בקהיר - פסק- הדין יתפרסם רק ביום ה" או בשבת.
ההתנבאות הכללית היא להעדר דין מוות.
642 אחר הישיבה נכנס לבון לחדר.... מזה עברה השיחה מיד לעניין החקירה ותוצאתייה
אמרתי כי ייתכן שיהיה רווח זמן בין סיום החקירה ובין הסקת מסקנות ממנה, אשר
עליה תרבצנה מיגבלות חמורות, פנימיות וחיצונית. תגובת ולבון היתה פסקנית-אם
"יימצא אשם" (כך אמר!) יסיק מייד את המסקנות ושום שיקול פנימי או חיצוני לא יעכב
בעדו. אך אם יימצא זכאי ידרוש מייד מסקנות לגבי אחרים. שאלתי אם אין הוא רואה את
הסכנה כי סילוק אנשים מייד לאחר המשפט ישמש כלפי חוץ אישור לאישום המצרי נגד ישראל.
עז כי אפשר לעשות את הדבר בשכל, אגב ביצוע תוכנית ארגונית חדשה. שאלתי אם הוא רואה
אשרות כלשהי כי השלישיה - הוא, הרמטכ"ל ומנכל בטחון- יוכלו לעבוד יחד ענה
בשלילי והוסיף כי פרס יהיה מוכרח ללכת (מדבריו הקודמים היה ברור כי הוא רואה את
הליכת בנימין כנחרצת).- כאן גולל לפני יריעה רחבה של שינויים מרחיקים שבדעתו להכניס
הן במשרד והן במטה. במשרד - תחת מנכ"ל אחר- שני עוזרים לשר, כל אחד חולש על
שטח משלו. במטה הוא מוכן להשאיר את דיין אבל גם כאן יש לחלק את הסמכות לשתי
רשויות -הרמטכ"ל כמכשיר ביצוע, ומפקח כללי כמקור של ידיעות ומכשיר תכנון
שאינו תלוי ברמטכ"ל אלא כפוף ישיר לשר הבטחון. כן הוא מחיב הפשטת הרמטכ"ל
מכל מחלצותיו המדיניות- בכלל זה הוצאת מדיניות ש"ן (שביתת הנשק) מידיו
למשרד החוץ - גם ביטול דובר צהל וצמצום תפקידי הרמטכלות בתחום הצבאיות גרידא.
שאלתי אם הוא סבור כי האיש משה דיין יהיה מוכן לקבל עליו את כל המיגבלת האלו.
משך בכתפיו ואמר כי על הממשלה להחליט.
המעניין והמדאיג - בעצם, המבהיל- בכל התוכניות הללו לא היה תוכן
הממשי אלא הבטחון המשונה שהשתקף בהן כי הוא, לבון, עתיד לצאת מהנסיון המחריד
כשידו על העליונה
אחרי שהלך קראתי אלי את אפי שהסתובב בפרוזדורים ודיברתי אתו במלוא
גילוי הלב אולי בפעם הראשונה מאז נטש את שרות החוץ ונתמנה מזכיר פרטי לשר הבטחון.
(13)
סיפרתי לו מה ששמעתי מפי אלופו – אף הוא שמע את הדברים ממנו - הבעתי חרדתי
להתמוטטות האיומה הנשקפת לו בהוודע מסקנות החקירה, אשר לפי הרושם שלי
הן רחוקות מלהצדיק עליו את הדין. הבעתי את השערתי כי גם אם לא יפסקו החוקרים
כי לבון הוא שנתן את פקודת הביצוע, קרוב לודאי כי יגידו כי הוא האחראי למה
643 שקרה בגלל הקו הכללי שנקט- האקטיביזם האלים נגד מדינות המערב אשר לו
הטיף בלי הרף. אפי הגיב במנוד ראש ובתהיה, אמר לי כי מעולם לא היה מזועזע ואובד
עצות כאשר בימים אלה, סיפר על הקשר הממאיר שקשרו ראשי המטה והמשרד נגד השר,
המוקף אויבים והמבודד עכשיו לחלוטין.
כנראה לא העז אפי לומר לי כל מה שבלבו, שכן כעבור שעה קלה קיבלתי ממנו פתק
חתוך ובו רמיזה ברורה כי אם יחרץ דינו של לבון לשבט - הוא לא יסתפק בהתפטרות
אלא יסיק מסקנה הרבה יותר חמורה. זכרתי במה שסיפר לי כסה - לבון אמר לו כ אם יצא
חייב ישלח יד בנפשו.
נסתחררה מערבולת בראשי: מה אעשה ומה לא אעשה? האנקוט קו לגזור על
השלושה (לבון-דיין-פרס) לדור גם להבא בכפיפה אחת? הן זה עלול להיות לא רק מאמץ
שוא, והצירוף יתפוצץ מיד תחת לחץ המועקות שהצטברו ויצרי השנאה והנקם
המשתוללים בו, אלא בינתיים תחובל ותשותק כליל פעולת משרד הבטחון והמטה גם
יחד ושואה תתחולל חלילה למוטט ולהרוס את כל בניינו של צה"ל. אך אם תתחיל
התזת ראשים - מה ייאמר בארץ ומה יהיה ההד בחוץ ושוב כיצד תשפיע ההתזה
בתוך הצבא ?ולבסוף, מי יחליף את השר המסולק? ובאחרית הכל - אנה יפנה
המסולק ומה יהיה אם באמת יסיק מסקנה אחרונה מכשלון חייו הטרגי?
644 ..."עד שהללו מגיעים ומתכנסים קראתי את גולדה לחדרי ומסרתי לה על מגמת
החקירה עד כמה שיש לי רשמים ממנה, ולעומת זה על הלך רוחו המפתיע באופטימיותו
השטחית של לבון
יום ד 12.1
...עיכבתי את זיאמה בחדרי ו"עידכנתי" גם אותו ביחס לחקירה ולחלומותיו של לבון. ראיתי
מצדו רתיעה טיפוסית מהסקת מסקנות "נתחניות". פיתחתי גם לו את התיאוריה שלי על אחריותו של
איבן קרמזוב והוא הבין את כוונתי היטב.
רדיו קהיר הודיע כי פסק הדין יוגש היום לאישורי ויתפרסם כעבור 4- 5 ימים, הווה
אומר אחרי השבת. עינוי דין זה נמשך והולך, אך השתחרר כבר כלפי תוצאות המשפט
(14)
הלך הרוח של קבלת הדין, ואילו בפנים נעתק מרכז הכובד כליל מתוצאות המשפט.
לבעית האחריות לו כאן.
ב"הארץ" מאמר ראשי "מר שרת ומר לבון". - מחוכם ביותר, עצור לא במעט ועם זה
נוקב עמוקות. ניכרו בו היטב אותות שיחתי עם (גרשום) שוקן- המאמר קובע כי
אין עיני כלל לשיקולי בחירות, מרים על נס הישגי מדיניותי שהתבטאו בעלית קרן המדינה בחזית
חוץ, ולמעשה תובע ממני את סילוקו של לבון. פורענות קהיר אינה נזכרת אף ברמז, כל
ההסתמכות היא על ניגודי מדיניות בעניינים שוטפים, אך הזעם על קהיר היא המפרנס את הקטרוג.
646 ... והנה שמאי. שני החוקרים כאן ומבקשים ראות פני. התיישבנו והמתקנו סוד כשעה
וחצי. אולשן הירצה על כל הפרשה והדברים היו ארוכים וסבוכים. נראה כי חדרו עמוקות
לתעלומה אך לא עלה בידיהם לגלות את הלוט מכל הסתומות. מסקנתם תהיה כי לא הוכח
כי [בנימין] גיבלי פעל על דעת עצמו וכן לא הוכח כי שר הביטחון נתן את ההוראה.
ברור כי יש כאן אכזבה מרה ללבון אך אין גם הרשעה לדידו. אמנם נשארו
קושיות חמורות כלפיו שלא תורצו וכמה פירכות מתיישבות רק על יסוד הנחה.
כי הוא שנתן את הפקודה, אך - אומר אולשן - אילו הוצא נגדו פסק דין
של זיכוי בערכה ראשונה והיה התובע הכללי מערער לפני בית הדין העליון,
648 לא היה הוא, אולשן, מקבל את הערעור. שאלתי: "ואילו היה יוצא חייב בדין
הראשן והוא עצמו עירער, ההית מזכה אותו?" אמר: "יתכן כי גם במקרה
זה הייתי דוחה את הערעור. במקרים כאלה הכל תלוי בהתרשמותו של השופט
מאמיתיות העדויות. "שאלתי ברור אם אין הם סבורים כי מוטלת על לבון אחריות
למגמה מדינית ממאמרת שהולידה מיבצעים מטורפים כאלה. אמרו כי אין להם
ספק כי זו היתה מגמת לבון, אך אין בזה פתרון לבעיית האחריות הישירה
למיבצע.
שניהם הדגישו את אימת הרקע שנתגלה לעיניהם-יחסי רמאות וחתירה הדדית,
נכונות להבאיש ולחסל איש את רעהו, אוירה מורעלת בתכלית המשחיתה כל חלקה טובה,
גם רשלות מבהילה בסידרי פיקוד וביצוע. עם זה הפלו לטובה את הרמטכ"ל-
הם משוכנעים מכל תצבורת העדויות כי ידו לא היתה במעל. מחר אקבל את
המסקנות בכתב ואתחיל לשבור את ראשי.
(15)
650 ביררתי עם שמאי מצב מסקנות החקירה. את התורה שבכתב אוכל לקבל היום. שמאי סבור כי
עלי לשבת אתו שעות מספר ולעבור על כל החומר שהצטבר - מיסמכים ורשומות העדויות. רק אז
אקבל מושג ברור ממצב העניין, במידה שהתברר. לגופו של ענין מסר שמאי כי יש להבחין בין
מסקנותיו של [יעקב] דורי לבין אלו של [יצחק] אולשן. דורי סבור כי יש יותר יסוד לפקפק
באמיתות גירסת לבון - זאת אומרת כי גיבלי פעל על דעת עצמו - משיש להטיל ספק בנכונות טענת
גיבלי -כי לבון נתן את ההוראה. לעומת זה אולשן רואה את כפות המוזניים
כמעויינות -זאת אומרת את שני הספקות הקיימים במידה שוה זה מול זה – אם כי אמש,
לאחר שפרש ממני, ביקש את שמאי לתקן את נוסח המסקנות בנקודה זו, לבל יודגש
שוויון זה יתר על המידה.
652 יום ו 14/1 מתח בין מטה הבחירות לבין המזכירות. הדיון נמשך על בעיית התיאום בין מטה הבחירות
לבין המזכירות, התסבוכת שגרם לה אריה בהיר נתנה אותותיה. תמכתי בכל עוז בזיאמה
שטען לאי-חיסול המזכירות ומסירת כל עניני המפלגה למטה. ניסחתי כך: "המטה הוא כל.
אירגוני להיערכות המפלגה לקראת הבחירות. אין הוא מכשיר לקביעות מדיניות המפלגה.
תפקיד זה נשאר בידי המזכירות. יכול המטה לתבוע מהמזכירת קביעת מדיניות ברורה
בשאלה זו או אחרת מפני שההכנה לבחירות מחייבת בהירות. אבל אין מעניינו של המטה
לקבוע מדיניות על דעת עצמו.
653 אחר הצהרים בא שמעון פרס שנרעש מפתק ששלחתי לו בו הזהרתיו מחופש לשון בעיניינים החמורים העומדים
על סדר היום. פירשת את האשמתי - הגיע לאוזני כי הוא סיפר ברבים עניין החקירה והודיית
ב"ג כי "מנוי לבון היה כישלון חיי". כנראה ממנו הגיעו הדברים "למרחב". שמעון הכחיש את
האשמה בכל תוקף ותלה את הקולר באחרים. נמנעתי מלהכנס אתו לעבי הקורה, אך הוא
הכריחני לשמוע כי היחסים עם שר הבטחון נהרסו כליל, זה שבועיים שאין מתקימות
ישיבות ועוד שבוע אחד כזה יוציא את מצב הדברים החוצה ללא תקנה.
(עם איסר הראל).... מזה עברנו לבעיית החקירה ומסקנותיה. הרציתי לאיסר סיכומם הבלתי- מוכרע
של השניים אשר גם בו כלולה מכה קשה ללבון. והבעתי אכזבתי על שהם נמנעו מלהוקיע את
המגמה המדינית הנפסדת שהשתררה צמרת הצבא, לא במעט בהשראתו של שר הבטחון, וכן את
פריקת העול הגמורה מחובת המשמעת למרותו המדינית של רה"מ. אמרתי כי בשתי הנקודות
האלו אני רואה חובה לעצמי לפסוק ואם יותן לי להכריע כראות עיני ולפי הערכת אחרותי
האישית- הריני מחוייב להסיק לגבי לבון את המסכנה המרחיקה לכת- זאת אומרת לדרוש
התפטרות לאלתר. ממילא אין לתאר אפשרות של המשך העבודה המשותפת בין לבון לבין המכ"ל.
(16)
654 סיפרתי לאיסר על האשליה שחי בה כנראה לבון כי הוא עתיד לצאת זכאי ועל
התוכניות המרקיעות שהוא שוגה בן. לעומת זה ציינתי את סכנת התאבדות. לאחר
בירור נוקב הסכמנו כי אין להקריב את תקנת המצב שאין לשאתו מתוך חשש לטרגדיה
נוספת. המצוות הראשונה, הדוחה הכל, היא הצלת הצבא. איסר הציב שלושה עקרונות-
-קיומה בפועל ובכל התוקף, של סמכות הממשלה, הטלת מרות אזרחית על הצבא
ובלימת כל יצר הרפתקנות בו; גיוס כוחה המוסרי של המפלגה להשגת המטרות האלו.
איסר שלל רעיון זה בכל ההחלטיות וכוח השכנוע שהוא מסוגל להם. קבלת אחריות
זו תשבור אותי- ולא רק משום התוספת העצומה לעומס העבודה, אלא מפני שהסבך הקיים
בלאו הכי ביחסי הצבא ומשרד החוץ יחמיר אז לאין שיעור. לדעתו יש להטיל את תיק
הבטחון על גולדה ואם תסרב- על אשכול, כתוספת לתיקיהם הקיימים. הוא שלל
גם את הנחתי כי צירופים של שאול ואהוד יפתור את הבעיה - שאול אינו מסוגל
למאמץ מתמיד [בשל בריאות לקויה] ואהוד ברוח בכלל איש מסוכן. ביחס לאיהוד נטושה
ביני לבין איסר מחלוקת חריפה זה מכבר ולא נכנסתי לבירור סוגיה סבוכה זו לגופה.
שנינו הסכמנו כי צפוי לנו קושי רציני מצד ב"ג, אשר כבר הביע דעתו בעד
הקפאת העניינים בצמרת הבטחון ללא גרימות זעזועים עד לעת מצוא. כן הסכמנו
שנינו כי אין זכות מוסרית לב"ג להכריע באשר הוא רואה את הדברים מבחוץ ומרחוק
ואינו מתבשל עכשיו ביורה הרותחת של הסכנות המזדק[?]ות ולכן אינו מסוגל להעריכם
בכל חומר הדין.
אמרתי כי הנוהל יהיה כדלקמן - קודם כל אשתלט בעזרת שמאי על כל חומרי החקירה.
אחר כך אקיים התייעצות עם גולדה, אשכול וארן בשיתופו של איסר. אחרי כן אסע אל
ב"ג - או יסעו אליו גולדה וזיאמה.
אמרתי כי לדעתי גם גיבלי צריך ללכת. שנינו הסכמנו כי אין לנגוע ברמטכ"ל. הוא
מסוגל אמנם לשרת הן את האלוהים והן את השטן, ולא נשאר לנו אלא לקוות כ בתקופה הקרובה
יעשה את הישר בעיני ה' ויבלום את יצר ההרפתקנות והבאשת השלטון העליון מתוך התעלות
לאחריותו הממלכתית, אשר בהחלט יש לאל ידו והבינה כראוי.
איסר סיפר דברים מסמרי שערות על שיחה שיזם אתו בנימין גבלי- בה הציע חטיפת
מצרים לא רק ברצועת עזה אלא גם בקפריסין ובאירופה -וכן על תוכנית מטורפת לפגוע
בשגרירות המצרית ברבת- עמון, כל אלה למקרה של פסקי מוות בקהיר. איסר אמר לבנימין כי יוציא
מראשו פראות זו-כלום הוא מעלה על הדעת הוצאת "בני ערובה" כאלה להרוג גם אם ייתלו
(17)
אחדים מנדוני קהיר? סיפרתי לאיסר כי אמרתי כבר ל[מנחם] בגין בוועדת חוץ ובטחון
כי מדינת ישראל איינה אצ"ל והיא לא תתלה "סרז'נטים" [ב24/7/47 תלה האצ"ל שני סמלים
בריטיים בתגובה על תליית שלושה מאנשים בכלא עכו ביום הקודם]. עכשיו התברר לי כי עלי
לטפל באותה סכנה כלפי הצבא- הסדיר של המדינה!
עוד סיפר איסר כי הוא פגש היום את הרמטכ"ל שביקשו להפציר בי כי אחיש את
הסקת מסקנותי מהחקירה- ואחת היא מה אחליט, הוא יציית וישתף פעולה. ועוד
סיפר כי גיבלי בא אליו, כאילו לא על דעת הרמטכ"ל, להציע לו כי יתווך בין המטה
655 לביני בעניין ועדות ש"ן. הרמטכ"ל אמנם הציע העברת כל הסמכות למשרד החוץ אך הוא
עשה זאת מתוך "ברוגז" ועכשיו הוא מוכן להתפייסם, זאת אומרת לקבל לידיו את הענין
חזרה. איסר המליץ למעשה על הענות להצעה זו והזהירני כי הוצאת הצבא מקביעת
מדיניותני בוועדות ש"ן - ביחוד הוצאת המגע עם
- ... ואחרון אחרון מכריע נגד כולם -הסקות מסקנות מזוועת קהיר בפנימה אבל עכשיו
שלוש שוב שגמרתי את תיאורו של יום זה. ברגע זה נחה עיני על פינה בעמוד א' של
"הארץ" ובפעם הראשונה ראיתי כי לפי "אל גומהוריה" [יומן מצרי, רשמי למחצה] היודע מה
הוא סח, יתפרסם פסק הדין בקהיר - מחר!
656 מברק מוושינגיטון- לפי ידיעות אחרונות מקהיר יתפרסם בכל זאת פסק הדין לחוד
ואישורו לחוד. שלא כגירסה שנפוצה מקהיר קודם. המקור - מחמ"ד, ולפיו או לא יהיו
פסקי דין מות כלל או יהיה רק אחד. נחרדתי מההשערה האחרונה. אמנם ייתכן כי
הנדון יהיה "דארלינג" [ז"א שאברהם דר מפ' החוליה לשעבר, יידון שלא בפניו] אך
מי יודע? אנשינו בוושנגטון עומדים הכן להתניע מייד את כל הגלגלים.
... משחזרנו ואכלנו הופיע שמאי וישבתי אתו שלוש שעות על חומר החקירה.
הסתירה בין עדויות לבון וגיבלי התבלטה ביתר שאת, אך כן הובררה עוד יותר
אחריותו המדינית והמוסרית של לבון למיבצע הסיוט, גם אם יונח כי גירסתו על
עובדת אי-מתן הפקודה מצדו היא אמת לאמיתה.
יום א - 16/1 בבואי למשרד רה"מ הודיעתני יעל [ורד] חדשה לפי רדיו קהיר-
אב-בית -הדין טרם סיים חיבור פסק- הדין-יסיים רק בסוף השבוע. הרי שעינוי הדין
יימשך עוד ימים על ימים. מה פשר הדחייה? התלבטות? כי אז יש סכנה של דין מות,
שכן לא היו פוסחים על הסעיפים זמן כה רב בין 10 151 שנה. או שמא לא באה
אשהיית גזר הדין אלא להשכיח את העניין כולו מלב הציבור למען תקל על השלטון
התחמקות מעונש מות?
(18)
657 ... לבון נכנס ושאל אם כבר קיבלתי את המסקנות. עניתי כי אקבל את הנוסח הכתוב רק
הערב. ביקש העתק. אמרתי לעצמי כי אין זה כה פשוט. ועל כל פנים מוטב כי אדחה
מסירת הכתב עד לאחר התיעצות עם חברים.
בישיבת הממשלה מסרתי על משפט קהיר ותוצאות מוע"ט. לבון הירצה ארוכות על
ההתאבדות בדמשק -בלי כל כחל וסרק, מתוך גילוי גילוי לב בלתי-שכיח על התקלות שאירעו
באשמת האחראים בצה"ל ובמגמה ברורה- על כל פנים ברורה לי- להכשיר את הקרקע לסילוקו
של ראש אמ"ן.
... כל אחר הצהריים ורובו של הערב ישבתי - קודם עם שמאי ואחר כן לבדי- על
חומר החקירה. בסך הכל כשש שעות. סוף סוף הגעתי לקריאת המסקנות -
מלאכת מחשבות של ניתוח (אולשן) וניסוח (שמאי) – אך שום קביעת מסמרות אלא פנים
לכאן ולכאן, כאשר הוסבר בעל פה. יש קושיות חמורות ביותר כלפי לבון, אך "נשמת הזולת
מחשכים"- וכפות המאזיים בין אמת ושקר מתנגחות בלי הרף ללא הכרע.