תעתוק
(1)
המשך משה שרת
לפטר או לא לפטר
עמוד
עיראק
667 יום ב 17/1/ עיכבתי את המנכ"ל ושאלתי אם אין אנו מתרשלים לגבי טיפול במתרחש סביבנו.
לתמהוני לא הבין כוונתי. פירשתי – הצטרפות עיראק ל"נדבך" הצפוני [ברית ההגנה של תורכיה,
עיראק, איראן ופקיסטן- "ברית בגדד" - שהוקמה בהשראה אמריקנית ובחסות בריטית ונחתמה ב24/2/55]
החתירה לצרף את סוריה ולבנון, התנגדות מצרים ותסיסת הפירוד ב"ליגה" [הערבית]. אמר כי מכיון
שפניית עיראק מערבה מבשרת פילוג ב"ליגה", מוטב לנו להתאפק ולהחריש, פן תיגרום התעבותנו
להידוק חבילת ה"ליגה" המחשבת להתפרד.
.... הצרה בגבי היא כי השתקעתי בימים האחרונים בצרות פנימיות-חקירת עניין מצרים
והסיבוכים בקואליציה - והסחתי דעתי מההתרחשויות בזירת חוץ. שוב ושוב אני מוכח לדעת עד
כמה קשה השימוש בשני כתרים (שה"ח +רה"מ)
669 ... לבון נגש וביקש את כתב המסקנות של החקירה. נתתי לו, לא בלי רעד בלב, ראשית משום
שהמסקנות הן מפלה בשבילו, אם לא ב 100 אחוז אזי לפחות ב50 אחוז, ושנית משום שיתגלו לו
שם דברים קשים ואכזרים שאמר עליו דיין. בדיעבד אולי גם זו לטובה, כי שני הדברים כאחד מכשירים
את נכונותו הנפשית להסתלק מתפקידו.
671 יום ג 18/1/... עוד זה מדבר ולבון עצמו בא- כאילו נתכוון לאמת את דעתי עליו ללא כל
דחיה. הייתי עד להשתוללות של חרון עיוור. הוא קרא אמש את מסקנותיהם של אולשן ודורי. מיסמך
כוזב כזה לא ראה מעודו-כולו מלא סילופים, התעלמויות, ותחבולות, וטשטוש, הופך השערות
לעובדות ועובדת להשערות ומסתכם בעיוות-דין משווע. בשום פנים ואופן לא יקבל דין זה אלא
ידרוש חקירה פרלמנטרית. כל עתידו עומד כאן על הקלף והוא לא יכנע. ברור לו עכשיו כי אולשן
הוא ידידו האישי של הרמטכ"ל. אשר לדורי-הוא לא יאמר מה שהוא חושב עליו. יש בידו להוכיח
על יסוד עובדות דוקרות עיניים כיצד הביאו השניים לידי סילוף ממאיר של התמונה כולה.
ואיך העזו לחקור אותו, את השר, באופן כה מעליב - כאילו היה כיס או כאילו עמד בדרגה שווה
של חשד והאשמה עם גיבלי או עם פקודיו. החל מוקיע פרט זה ופרט אחר לעשות את כל החקירה
לצחוק וחזר בלי סוף כי ידרוש חקירה פרלמנטרית.
לא האמנתי למישמע אוזני. הן הוא עצמו דרש את החקירה והיה מרוצה מאוד מהחוקרים
שמינית. מה פירוע העליבוהו בשיטת החקירה- כלום חשב כי יסתפקו בהרצאתו, יקבלוה
כאמת לאמיתה ולא יציגו לו שאלות? וכשחוקרים-חוקרים. הוא בשלו - הוא
דוחה את המסקנות לחלוטין והוא ידרוש הוצאות משפטו לאור.
אמרתי: "מה פירוש חקירה פרלמנטרית? מה אתה צח? ומה היה אם היא תאשר את התיקו.
או יותר מזה, אם תחרוץ משפט נגדו?” הוא "זה לא ייתכן, להם אוכל להוכיח".
(2)
אני: "אך קודם היית בטוח כי תוכיח, והנה מה שיצא. זאת ועוד, הן לערוך חקירה
פרלמטרית פירושו לפרסם את העניין כולו ברבים, ולא בארץ בלבד אלא ברחבי תבל. מה
תהיה התוצאה? העולם לא יתענין לדעת מי צודק, שר הביטחון או גיבלי, פרט זה לא
איכפת כלל. מה שיציין העולם הרי זו העובדה המפוצצת והמבישה, כי מדינת ישראל
הודתה בפומבי באחריותה למעשי אלכסנדריה".
הוא: "יש מצבים שבהם אדם חדל להתעלם בתגובות העולם". אני טוען לו בנוסח
"העולה על לבבך היה לא היה" ואילו הוא בשלו. לבסוף אמרתי כי אני עומד עכשיו בפני
ברירה- להתעלם לגמרי מהחקירה שנעשתה או לערוך חקירה נוספת.
בבואי מצאתי את שאול [אביגור] אשר הגיע אמש מציריך, מתוך העינות להפצרתי.
בא בדיוק לשעת התייעצות שקבעתי בעניין מסקנות החקירה. אשכול, גולדה, זיאמה,
איסר. הכל קיבלו בקורת רוח את הופעת שאול בתוכם. ישבנו מ3.30 עד 6.30.
הרציתי תוצאות החקירה וכל מה שנתרקם ונסתבך מסביבה. איסר הרביץ את קטרוגו
הקטרני על לבון ותבע בכל פה סילוקו לאלתר - הזכיר כי דרש זאת מאתנו עוד בטרם
672 התחוללה זוועת מצרים. שפך זעמו גם על דיין- כיצד הוא מוציא את צה"ל לתרבות
רעה על ידי הרשת הממשלה לפני הקצינים; לכאורה הוא מכריז על חובת המשמעת לפעול
כך וכך ואילו ניתן להם כי אז היו מביאים את הגאולה, אלא שהממשלה נזרה אחרת, ואמנם
הם בטוחים כי דרכה של הממשלה מובילה לכשלון, אבל כיון שהם אנשי צבא ממושמעים הריהם
מקבלים את הדין. הסברה זו של חובת המשמעת כמוה כחינוך למרי. על כל פנים לפניינו תהליך
מתמיד של מידון הצבא.
משסיים איסר את פרקו, בקשתיו לפרוש ואז התחיל בינינו הויכוח. שאול הוצי פסק דין
חמור ביותר נגד לבון, לא רק עקב הפרשה האחרונה, ובעצם לגמרי לא בכללה, אל בשל כל אופיו
וגישתו וחוסר רצינותו ואחריותו ואי-התאמתו המוחלטת לתפקיד ומשטר היחסים שהוא
יצר ושחיתות המוסרית שהכניס. זיאמה ארן אף הוא ערך סיכום ללבון שכמוהו כדין מיתה
מכל בחינה מוסרית וציבורית. העלה על שפתיו הגדרה מחרידה שנתן פעם ללבון ברל כצנלסון ז"ל:
"מוח מזהיר בנפש עכורה". איזו אימרה אכזרית ונוקבת! שלל גם את דיין. הזכיר כיצד לאחר
התיעצות שהייתה אצלי בבית וייצמן [ברחובות] בראש השנה, בה חילסתי בעזרת אחרים, את
תוכנית מיבצע התגמול נגד שדידת עדר עין השופט, התפרץ דיין בהשתוללות של זעם וצעק לו:
"אמור לרה"מ כי אני מתפטר!" כשענה כי הוא עצמו יכול לאמר לי זאת, התריס "אני אספר כל מה
שהיה פה לקצינים!” גולדה היכתה על חטא שנרתעה מדרישת סילוקו של לבון לפני חודשיים,
(3)
כשהסתברר לה לראשונה באיזו דרך הוא הולך ואילו אסונות הוא עלול להמיט על המדינה.
אף אני, לאחר שניתחתי עד כמה שאפשר במפוכח את כל הבעדין והנגדין לגבי סילוקו
של לבון, הגעתי למסקנה שלילית והצעתי כי אשכול יקח על עצמו את תיק הביטחון נוסף על
האוצר ושאול יעזור לו. היחיד שלא גרס את הניתוח היה אשכול. שלל לחלוטין את
כניסתו הוא לבטחון אבל גם מחוץ לשיקול זה דחה את הרעיון על חיסולו של פנחס
והחלפתו בשעה זו. אין לנו ברירה אלא לשאת במצב זה ולנסות עד כמה שאפשר
להמתיק את פגיעתו הרעה. לעומת זה טען כי יש להרחיק את שמעון פרס, גם לא חסך מלים
בגינוי הרמטכ"ל.
לא הגענו כמובן, למסקנה סופית. אמרתי כי יש להוועץ עם ב"ג. בינתיים הצעתי,
ונתקבל, כי שאול יעבור על כל חומר החקירה שבכתב ויחווה דעתו. כן אודיע ללבון
באופן המוחלט ביותר כי יוציא מראשו כל הסקת מסקנות על דעת עצמו וימתין לסיכום
שיקול דעתם של חברים.
673 ... על רצח (עג'ור.) ותגמול
...זאמה וגולדה נכנסו לחדרי. מייד ראיתי על פניהם כי הם דרוכים לקרב. זיאמה
פתח - הם "סבורים כי הפעם..." לא הנחתי לו לסיים את הפסוק. אמרתי: "כוונתכם לתגמול?
כבר אישרתי!" מאד נחה דעתם. זיאמה החל מצטדק על התערבותם: "אין לך מושג איזו
גאות של נחשול הזעם מתחוללת בקרב הציבור - משפט קהיר, "בת גלים", השבויים בדמשק,
התאבדות אורי אילן, ועכשיו רצח כפול זה!” אמרתי כי ידעתי זאת היטב-לקץ והסבר לכל
אדם בראוב כי משפט קהיר הוא מעשה ידינו, ו"בת גלים" זהו קרב אחד במערכת ממושכת,
והשבויים בסוריה נכשלו במיבצע שאנו יזמנו..
674 [שני הפתקים להלן נמצאו בתיק צמודי ליומן]
19.1.55
משה,
בכל הכבוד אב לכדי למנוע כל אי הבנה:
אינני מסכים לשום חקירות או בדיקות פרטיות וחוות דעת של שאול [אביגור] או של מישהו אחר.
אני מוכן לחכות עד לאחר פסק הדין. אחריו הנני רואה עצמי חופשי להוציא מסקנות. פ. לבון
[על הפתק לעיל רשם מ"ש: "1) שאול 2) התייעצות"].
19/1/55
שמע משה,
יש גבול ליכולת הסבל של כל אדם. כחבר מפלגה אין עלי כל חובה נוספתי כשראינני
מוכן יותר להיות נושא לכדיקות של כלמיני אנשים הגונים. עשיתי מישגה אחד, מספיק ודי
פ. לבון
על הפתק לעיל רשם מ"ש: "אינך רשאי
(4)
675 שבת 22.1
שיחה עם איסר: שוב הרמטכל, מוכן [לעבוד] עם לבון, מה אם לבון ישאר - יפטר
שמעון [פרס]? העברת גיבלי חתירת רמטכ"ל, הסדר ש"ן, ישוחח שוב עם רמטכ"ל
שיחה עם אפי: תוכנית התגמול, סיכמתי פרשת לבון הוא ולא ייתכן כי קשר לחסל ינצח.
677 יום ב 24.1 בעיתונות שוב סימני סחבת לגבי פסק הדןי בהיר. אב בית הדין עודנו
עומד לסיים את ניסוח מסקנותיו ויגישן לאישור רק בסוף השבוע.
... זיאמה מודאג מאד למצב המפלגה לקראת הבחירות. אין ריכוז האחריות
וההכנות מתנהלת בעצלתיים. לעומת זאת תכונת "הכלליים" כבירה- אמצעים גדולים
ותנופה רחבה
682 ברקת פתת מיד בעניינו של לבון. הוא יודע כל נוראותיו אך שומר לו אמונים ומאמין בלב
שלם כי הוא מסוגל לחזור בתשובה וכי מצוה קדושה היא להציל את עתידו, דיבר על ליבי דברים
נרגשים כי אגלה חסד ורחמים ואושיט לו יד לשלום ולאחוה. לדעתו הולכות ומתאמתות
נבואותיו השחורות על המצב הפנימי בתנוע. המפלגה על סף התפוררות, אם לא יקרא נס
זו בוא תבוא לאחר הבחירות. התגבשות קבוצות הלחץ עתידה להביא את העניינים
לידי התפוצצות. אחד ממקורות הרע - שדה בוקר. האיש שבנה את המדינה מקעקע
עכשיו את יסודותיה. סילוקו של לבון במצב זה יהיה אסון שיחיש את הקץ.
אמרתי כי עם כל פשעי לבון נגדי - ההסתה וההעלמה והרמאות -אין מצדי אליו
שמץ של יחס כאל יריב שביקש להכשילני והתנשא לתפוס מקומי, כאל מי שמעל בחברותו
כלפי והתעלל בסמכותי. ישנם פשעים ומומים הרבה יותר חמורים המהווים רעה חולה
מבחינה ממלכתית, לא אישית. לבון הוכיח כי גם באופיו גם בשכלו יש יסודות שטניים.
הוא זמם מעשי זוועה שנמנעו הודות להתקוממותם של רמטכ"לים -
עם כל נכונותם של אלה לכל מעשה הרפתקני. דיין היה מוכן לשוד מטוסים וחטיפת קצינים
מרכבות. אך הוא הזדעזע מההצעה [של לבון] לגבי רצועת עזה. מקלף תבע יד חופשית
לרצוח את שישקלי, אך הוא התחלחל כשנתן לו לבון פקודה מטורפת לגבי אזור הספר של
"המפורז" הסורי. לבון אחראי לזוועה של קהיר גם אם גירסתו העובדתית נכונה ב100
אחוז. הוא שיצר וטיפח בצבא את הרקע שאיפשר את מעשי הטירוף- שהכשיר גם את
683 הפקודות הבלתי- מוסמכות שניתנו בכיוון זה, לבון אחראי ליצירת משטר של דיווח כוזב.
פריקת עול הסמכות המדינית של הממשלה, השמצה ברחבי הקצונה. הארס הזה עודנו
מחלחל ומתפשט במורד הסולם הפיקודי. אף על פי כן אני מוכן לכבוש בלבי את כל אלה כחשבונות
(5)
עבר אשר לא זו השעה לסילוקם. הדבר שלא אוכל בשום פנים לתרצו בפני הקדוש-ברוך- הוא
הוא השארת לבון על כנו מכאן ואילך, כשעולמו המוסרי של הצבא הרוס, כשהצמרת
אכולה שנאה ונקמנות, כשמתחייב מאמץ דחוף ונמרץ של טיהור וביעור הרוח הרעה,
ולבון הוא האחרון המסוגל לכך.
אבל ברקת בשלו- "הן לא תוכל לסלקו", "הן לא תוכל לשאת בתוצאות", "הן אין לך
איש להחליפו": "כלום לא מוטב במצב זה לנטות חסד, מתוך נסיון של תיקון נפש וחידוש
האחוה"? "דווקא מפני שקרנך המוסרית עכשיו במעלה בקרב הציבור, עליך להראות
יכולת זו לסלוח ולפתוח שערי תשובה".
684 בהגיענו לרחוב הירקון מצאנו את שאול [אביגור] ממתין. ביליתי אתו כשעה וחצי
בשיחה כבדה תוכן מדכאה ביותר בתוצאותיה. תחילה מסר לי מסקנותיו מבדיקת חומר
החקירה של אולשן ודורי. אף הוא הגיע כמוהם לכלל דעה כי אין האשמה
מוכחת, על כל פנים לא באופן מוחלט, אבל הוא הגיע כמוהם לכלל דעה כי אין האשמה מוכחת
על כל פנים לא באופן מוחלט, אבל הוא רואה לקבוע שני פגשים בתיקון למסקנותיהם הסתמיות
של השניים. לדעתו נעלה מכל ספק כי בצורה זו או אחרת נתן לבון אישור למיבצע שגרם
למאסרים. אין הדבר מוכח בראיות חותכות, אבל זוהי המסקנה הנובעת מבדיקת כל העדויות,
המיסמכים והעובדות והמסתברת מכל השתלשלות העניין. הוא מקבל כמוני העתק מכתבו
של [בנימין] גיבלי לרמטכ"ל בניו יורק, מ19 ביולי, בו הוא מודיע כי קיבל ימים אחדים לפני
כן (ב 16) אישור משר הבטחון על מיבצע מסויים במצרים, כמסמך אמתי (לבון טוען כי גיבלי
הכניס לאותו העתק פיסקה שלא הופיעה במכתב המקורי). לעומת זה הוא בטוח, שוב
על יסוד בדיקת החומר והתעמקות בנסיבות, ובמיוחד לאור דבריו המפורשים של
(סא"ל מרדכי) בנצור בדוחו לשר הבטחון - דברים שבנצור ניסה להתכחש להם אחרי כן
באופן צולע ביותר - כי המיבצעים של 2 ו14 ביולי נעשו אף הם בפקודת אמ"ן
ולא [עלו] דעת עצמם של אנשי הקבוצה. נמצא כי שאול אינו מניח את כפות המאזניים
מעויינות כאשר עשו אולשן ודורי (השני, אמנים בהכרעה קלה נגד לבון), אלא הוא מכריע
את הכף בעניין אחד נגד לבון ובעניין אחר נגד גיבלי.
אבל לא ניתוח זה היה מרכז הכובד בהצאת שאול. העיקר היה במסקנותיו המעשיות,
אשר אמנם ידעתין מקודם, אבל הפעם שמעתין הרבה יותר מוחלטות ונוקבות בניסוחן ובכוח
ההכרה המוסרית הגלום בהן. גיבלי אינו ראוי לעמוד בראש אמ"ן - תפישתו המדינית
מבהילה בגולמיותה וגם הרישול וחוסר הרצינות בארגון המיבצעים פוסלים אותו לחלוטין
(6)
לתפקיד זה. אין לסלקו מצה"ל אבל יש להעבירו לתפקיד אחר. המסקנה השניה והעיקרית
היא סילוקו של לבון. חבל שלא נרשמו נימוקי שאול כפי שיצאו מפיו - הייתה בהם
לא רק תעודה קטלנית נגד נושאם אלא תעודת כבוד ותהילה לרצינותו של אומרם.
כל פסוק נפל כמהלומת קורנס. מינויו של לבון היה מלכתחילה חסר שחר והרה אסון.
משום בחינה של אופי ומוסר אין הוא מסוגל לתפקיד של שר בטחון. בעומק נפשו הוא שונא את הצבא.
הוא הביא את צהיל ליד חורבן בנימי. המצד המוסרי בצבא הרוס עד היסוד. אי- האמון לשר הבטחון,
הזלזול הגלוי בו והשנאה הכבושה אליו הם נחלת הקצונה הגבורה כולה. הוא נעדר כל
סמכות בעיניהם – מדינית או מוסרית. שום עמדה שלו אינה מתקבלת כרצינית וכנה,
ואפילו תהא לפי מיטב יצר לבו של צה"ל. עובדת היותו מוחזק כמגולל אחריות על פקודיו בכל
מקרה של כשלון דיה לסתום עליו את הגולל.
מי יבוא במקומו? לאמיתו של דבר [אומר שאול], מוטלת חובה קדושה על ב"ג, כנושא באחריות
לבחירות לבון כיורשו, לחזור במצב נורא זה לממשלה ולנטול לידו את תיק הביטחון. אם לא
ב"ג - יעשה זאת אשכול, עשה זאת מישהו, ובלבד שיוחלף לבון. הוא עצמו אינו בא בחשבון
לשירות, אך עזור יעזור לכל מי שיתמנה תחת לבון, ולא איכפת לו התואר.
ניסחתי לשאול- ובפעם השביעית לעצמי- את מסכנותי אני מכל הפרשה העכורה והמזעזעת.
אשר לתקלה האיומה במצרים, שעלתה לנו כבר בשני מתים [ארמונד קרמונה, נעצר ועונה למוות והוצג
כמתאבד, לא היה קשור ב"פרשה"; ומקס בנט] והעלולה לעלות לנו בקורבנות נוספים כתוצאה מפסקי
הדין, אני מוכן להניח כי לבון לא נתן את ההוראה המכרעת. ישנה אמנם טענה חמורה
ביותר נגד גירסתו אשר לא היתה בפיו תשובה משכנעת עליה- והיא כיצד החריש ולא שאל
ולא חקר זמן כה ממושך משנודע דבר המאסרים האישומים במצרים? – אבל נניח כי
למרות הכל גירסתו היא הנכונה. גם אז הוא מוכרח להיות מוחזק אחראי לאסון.
- (ראשית) יען הוא השר האחראי (שנית) מפני שהוא השרה וטיפח את המגמה ההרפתקנית הנפסדת
בצבא והרביץ התורה כי לא מדינות ערב אלא מעצמות המערב הן האויב, והדרך היחידה להרתיען
ממזימותיהן היא הפעולה הישירה שתפיל עליהן אימא. גם אם לא קיבל גיבלי הוראה לתת פקודה הוא
היה בטוח, כי הפקודה הניתנת היא לפי רוחו של השר. (שלישית), מפני שהוא עצמו הראה
לקציני צה"ל האחראים מופת של פעולה בלתי מוסמכת, העלמת דברים מרה"מ והממשלה,
דיווח כוזב. (רביעית), מפני שהוא סילק את הבלם אשר אילו נשאר בפעולה היה
היה מונע את הזוועה על ידי חיסול ההסדר שהיה קיים לפניו, לפיו ראש שרות הביון היה
חייב להית בסוד המיבצעים האלה בשלב תיכנונם ואי-אפשר היה לבצעם בלי אישורו;
(7)
חזקה על איסר שהיה מטיל איסורו במקרה זה ועל כל פנים מדווח לי בעוד מועד.
אילו במקום הבלם של איסר היה בא דיווח שר הבטחון לראש- הממשלה, שוב היה מוצב תריס
בפני הפורענות, אבל שה"ב סילק את הבלם ולא קיים מצוות דיווח ועל ידי כך ניתנה רשות למשחית.
אפילו התעלמנו מכל אלה ולא מיצינו הדין מבחינת האחריות למעשה שנעשה, הרי חשבון
העתיד חייב להכריע. הצביא חולה אנוש, יש לעשות מאמץ דחוף ונמרץ להבראתו, לבון
אינו מסוגל למאמץ זה; להיפך הישארותו פירושה החמרת המחלה.
כנגד זה מניתי את השיקולים נגד ההחלפה שר הביטחון בשעה זו:
(א) תהיה בזה הודיה (חסר לי כאן דף)
689 הקדמתי לבוא הביתה וניסיתי לנום קמעה לפני הארוחה. כעבור עשר דקות -ספק אם
עצמתי עין- נכנסה צפורה בשקט ובמתינות, ישבה בפאת המיטה ושמה עלי את ידה.
הבטתיבה וראיתי בארשת פניה כי קרה דבר רע. אלה היו פניה כאשר באה להודיע לי,
שוב בשבתה על מיטתי, בהיותי שכוב בבית החולים בניו-יורק לאחר ניתוח [כיב -קיבה], כי
אמה מתה. פתחה ואמרה: "גדעון טלפן כי נתפרסמו פסקי הדין בקהיר." שתקה רגע
כשכולי ציפיה, והמשיכה: "שניים נתונו למיתה." הייתי המום, וראשי שהורם צנח שוב
אל הכר. אך התאוששתי והתלבשתי מהר. התברר המצב- שניים למיתה
[דר' מרזוק ושמואל עזאר], שניים למאסר עולם [ויקטור לוי ופיליפ נתנזון] שניים – בכללם הבחורה
[רוברט דסא וויקטורין ניניו] -ל15 שנה, שניים [מאיר זעפרן ושמואל מיוחס] לשבע שנים,
שניים (אלי נעים וצזאר כהן] זוכו. הידיעה של יופ"י אומרת: "בית הדין הצבאי הוציא היום
פסקי דין אלה ואלה." לפי זה, כאילו חזרו המצרים לנוהל המקובל ושמו ריווח בין
פרסום פסקי-הדין לבין אישורים; לפי זה עוד לא פסה תקוה - אך מי יודע? מייד הברקתי
לוושינגטון להפעיל את הנשיא. הברקתי ל[אליהו] ששון לשאול מה אומר עכשיו אותו נציג
מצרי ברומה שטען כל הזמן כי לא יהיו דיני מוות. נשאלתי אם תהיה הודעה של הממשלה.
שללתי רעיון זה ובבעתי כי הודעה תהיה רק לאחר ביצוע דיני המוות, אם ישארו בתוקפם.
ובכל אלה אמרתי לעצמי - אין תקוה, אין להעלות על הדעת כי נאצרי חון אותם לאחר
שנגזרה מיתה ונודע הדבר ברבים. ושוב אמרתי לעצמי - ובכל זאת, בכל זאת, אולי
יחון. נדברתי עם גדעון כי יטלפן למנכ"ל הנמצא מחוץ לעיר לחזור מייד לירושלים ולנצח
על הפעולה שיש להמריץ בכל הבירות.
תהיתי. מה היה כאן? הן לא היה זה שבועות הד מקהיר אשר לא הוליך אלינו את
(8)
690 הגירסה כי לא היו דיני מות; להיפך, כי פסקי הדין יהיו מתונים. לא רק [מוריס] אורבך שמע דברי
ארגעה אלה במפורש יוצאים מפי הגבורה, לא רק רוז'ר בלדוין [יועץ לעניני חוץ של הליגה
הבי"ל לזכויות האדם; אמריקני], אלא גם האמריקנים, גם הבריטים, גם הצרפתים ואפילו הולנדים ואחרים
שמעו והשמיעו נוסחה זו. אמנם לא סמכנו על הישועות והנחמות, אלא השענו עולמות בלי
הרף אך בכל זאת, אם הכל התנבאו באותו סגנון- הלא דבר הוא! ובכן מה קרה? שאלתי
את גדעון ומצאתיו מלא זעם. הוא השקיע מאמצים כה עצומים במבצע ההצלה שדיני המוות
בשבילו כמוהם ככשלון אישי. לדעתו רימה אותנו נאצר, הונה ביודעים את כל הפונים אליו,
הישלה את כולנו בשוא. לא קיבלתי סברה זו. נאצה עושה על כל רואיו רושם של איש ישר.
אלא יתכן, כי הבטיח מה שהבטיח בתום לב ואחר כך התברר לו – כאשר קרה לו לא פעם-
כי הכנופיה [כת קציני ההפיכה] נגדו ועליו לבטל רצונו מפני רצונה, או שנשתנו
בינתיים הנסיבות שחייבו קורבן דמים; נניח, פיצוי ל"חבר הערבי" בסכסוך עם עיראק!
או שמא סבור נאצר כי שני דיני מוות מתוך עשרה - כששניים זוכו- הם בגדר פסקי דין מתונים?
691 - במהלך הישיבה קבלתי פתק מאיסר: "הפגש בקהיר מה יהיה עליו?" עניתי כי כמובן
מאליו הוא בטל ומבוטל. לא ניווער בצלו של גרדום. אם יוכלו אנשיו בארה"ב להושיע - אדרבה!
... פנחס לבין נגש אלי עם גמר ישיבת המדינית ותבע "סיכום". עתה שיצאו פסקי הדין אין
לדחות עוד את ההכרעה. אמרתי לו שוב כי מתחייבת התייעצות חברים ואשתדל לסדרה בלי דחוי!
לא אמרתי לו, כמובן, כי אני מחכה להד משדה - בוקר.
יום ו' 28/1 ... שוחתי קצרות עם מוסיק על פגישות שברצונו לסדר לי עם קצינים במטכ"ל
המבקשים להשיח את לבם - אסף שמחוני ממיבצעים, עוזרו של אבידר שיבוא עכשיו
במקומו - ואריק [רס"ן אריאל שרון] המהולל, מפקד גדוד הצנחנים שידו בכל מעשי התגמול.
התהייה של תעלומת קהיר לא הרפתה ממני. היוכל נאצר לחון את הנדונים או לא
וכל? בקשתי חות דעת [ראובן] פלפול, עו"ד מצרי שהמחלקה המשפטית של משרד החוץ -
692 אם יש לנאצר סמכות נשיא נוסף על סמכותו כרה"מ ומושל צבאי. תשובתו היתה חיובית.
... איסר בא לבירור עניינים שוטפים. הודיעני כי הבריק ללונדון לעכב מסירת המכתב ליגאל ידין.
שוב נכנסנו לתסבוכת לבון והרמטכ"ל. איסר ראה את הרמטכ"ל אחרי שובו משדה-בוקר. נראה כי
ב"ג הרביץ בו, אך ספק אם די. איסר דרש מב"ג כי יזהיר את דיין מלדגול בו במסע ההשמצה
שלי הממשלה ויצווה עליו להפסיק תעמולת לחש זו. נראה כי ב"ג אמרלו משהו בכיוון
זה אך לא ברור באיזו מידה של תקיפות. לעומת זה ברור כי ב"ג שאל את דיין אם יוכל להמשיך
עם שר בטחון זה ודיין ענה בחיוב. השיקול של דיין ברור. הוא מוכן להתפשר עם הזיוף
(9)
שביחסים ובלבד שיהיה מעליו שר בטחון מופחש לחלוטין בעיני הצבא ונמצא הוא בלבד
עוטר לראשו הילה של כבוד וגבורה והוא היחיד משני האישים העומדים בראש הצבא
הנערץ בשרותיו. זהו על כל פנים פירושו של איסר. לדעתו הרמטכ"ל עצמו נתון בסבך.
הוא מעז פנים כלפי רה"מ ומוקיעו על פשרנותו בפני פקודיו, אך הוא בעצמו שבוי בידי
קבוצת חבריו הצעירים שלחצם מעבירו לעתים על דעתו ומביאו לידי תמיכה בעצות ובמעשים שאין
הוא עצמו גורס בלבבו, אלא הוא נאלץ להזדהות עמם כדי לשמור על מעמדו ועל "שמו הטוב". אל אלוהים,
עד היכן הגענו!
.... לבסוף קבל איסר באוזני על הרשלנות בהכנות לבחירות מצד המפלגה. הפעילות אצל
"הכלליים" במעלה ואילו אצלנו מתנהל העניין בעצלתיים.
זיאמה דיבון נכנס לשאול בשם כל מיני בעלי-לחץ אם אאשר אסיפות מחאה נגד פסקי
הדין. סירבתי לאשר אבל הסכמתי כי בדמות מינהל-ההסברה שתתקיימנה בליל שבת יוקדש מקום
להוקעת פסקי הדין - מבלי להכריז על אופיים הבדוי של האישומים, זאת אומרת מבלי
להוסיף ולהשריש במחות הציבור את המושג המסולף והכוזב על מהותו של העניין עצמו.
693 ב12 התכנסה ועדת חוץ ובטחון של הכנסת. הוחלט פעם כי תתכנס מייד עם
פירסום פסקי הדין, וכך נעשה. ארגוב נסע לפריס לכינוס הקונגרס היהודי [העולמים] ולכן ישב
ראש [הרצל] ברגר. בן אהרון ולנדאו מ"חרות" התחרו זה בזה בהוקעת אחריות הממשלה
לפסקי הדין - משום שלא חטפה קצינים מצרים (אשר ישבו חבורות חבורות ליד קו שביתת הנשק,
עישנו סיגריות ושתו קפה והמתינו עד שיבואו אנשי צה"ל ויזמינום להחטף כבני ערובה, ולבסוף
פקעה סבלנותם וחזרו לעזה!)- וכן התחרו בתביעת מעשי נקם ושילם מייד לאחר
הוצאת דיני המוות לפועל. ריפתין היה שיא האחריות הממלכתית ושיקול הדעת הצלול.
בתשובתי הוקעתי את כל הסילוף שבהנחה כי היתה במשפט קהיר התגרות יזומה מצד
מצרים בנו ושללתי כל רעיון של תגובת דמים על פסקי הדין.
אחר הצהריים עם שאול על תוצאות ביקורו בשדה-בוקר. הירצה לפני ב"ג ניתוחו
ומסקנותיו כאשר הירצה אותם יום לפני כן באוזני. ב"ג היה אומלל ומדוכא ללא ביטוי, אבל
לא נקט עמדה ברורה לגבי המסקנה המתחייבת. דחה באופן הנמרץ ביותר כל מחשבה על
חזרתו הוא למשרד הבטחון, אך נמנע באופן הנמרץ ביותר מחוות דעת אם יש לסלק את לבון
או יש להשאירו. שאול לחצו אל הקיר כמה פעמים בנקודה זו אך לא הציל מפיו דבר וחצי
דבר, ב"ג טען כי החברים האחראים עכשיו לעניינים בממשלה, הבקיאים יותר ממנו בנסיבות
והמסוגלים לשקול ביתר בהירות את התוצאות של פתרון כזה או כזה, חייבים להחליט.
(10)
במהלך השיחה הביע רעיון משונה בתכלית, אשר שאול התקומם נגדו (ואף אני התקוממתי
בשמעי את הרעיון מפי שאול), כי אם יוחלט על סילוק לבון אין הבעיה של מחליף צריכה
להטריד יתר על המדה, שכן אפשר להקים ועדה אשר תפקח על העניינים! שר הבטחון לשעבר
האיש אשר יצר את משרד הבטחון - מעלה על הדעה משרד עצום כזה ופיקוד על צה"ל, למעשה, באמצעות
באמצעות ועדה...
בין השאר סיפר שאול כי ב"ג מותח ביקורת חמורה על נאומי בכנסת, שבו הצגתי את הברירה
בין מדיניה של חוק או של שוד.
חזרתי בערב לירושלים. אורו וחומו של הבית השיבו קצת את נפשי. לעומת זה תכפו התקפות
האולקוס והדיאטה שגזרתי על עצמ עוד לא הושיעתני.
דיברתי עם טדי בת"א על המצב במו"מ. חלו תזוזות מה לטובה. האמריקנים מוכנים
לויתור כלשהו לגבי כפות המים....
694 שבת 29.1 ליאו [כהן] הציץ "למכור" לי רעיון על הפעלת אונו כלפי קהיר.
קיבלתי דעתו והרצתי מברקים לרנגון וללונדון, מקום שם עומדת להפתח ועידת הקומונוולת
[חבר העמים הבריטי].
חיים טילפן להתיעץ על עצרת נוער פסקי הדין- אם יחד עם התנועות של סיעה ב' או
לחוד. הוא עכשיו בראש "המאוחדת" בת"א ומנהל את המשא ומתן.
בערב טילפן יעקב מת"א. עם חידוש המו"מ הודיע לו לאוסון כי קיבל מברק ממחלקת
המדינה לפיו התערב הנשיא זו הפעם השנייה לטובת לדוני קהיר, הפעם באופן הנמרץ ביותר.
לעומת זה טילפן הייזי זינדר למסור כי לפי מברק פנימי של יופ"י, לא לפרסום, יוצאו פסקי
הדין לפועל תוך מ"ח השעות הקרובות.
קרוב לחצות פלשו אשכול ויעקב הרצוג, עם שובם מת"א. מסרו דוח מפורט ומסובך
על תהפוכות המו"מ [עם גונסטון]. הסיכום בערך כך: 1)כמויות [המים לישראל] יש
תזוזה לטובה, אך לא ניכרת; 2) על השימוש בכנרת הם מוכנים לוותר וההפסד הכרוך
בויתור זה הוקטן; 3) לגבי סמכויות הפקח הם מוכנים לקבל כל הגדרה הרצויה לנו.
נמצא שעניין הכמויות יקבע גורל המו"מ בשלב זה.
שוב גברו מכאובי האולקוס ושיככתים בספלי חלב תדירים. שכבתי בשתיים.
יום א', 30.1 ב"למרחב" וב"חרות" מאמרים דמגוגיים על דיני קהיר, שחודם מופנה נגד ממשלת
ישראל בשל "שתיקתה"
695 מסרתי במפורט על פושת פסקי הדין בקהיר. (בישיבת הממשלה)
לאחר התייעצות עם אשכול קבעתי את הנסיעה לשדה - בוקר ליום ג', שלא להפריע למו"מ עם
ג'נסוטון
(11)
בצרור ניירות היום מצאתי מברק מפתיע מאליהו אילת. פנה לנהרו– באמצעות
אחותו - [ויג'ה לקשמי פנדיט, שג' הודו בבריטניה] - והלה נענה והבריק הוראה
לשגרירו בקהיר לדבר על לב נאצר. זהו הישג כביר, הקובע חשיבות לעצמו ללא קשר
עם תוצאותיו. אשר לתוצאות נראה כי שום דבר לא יועיל כנגד הפור שנפל. קהיר
הודיעה כי היא תנהג במרגלים ממש כמו שארה"ב נהגה במרגליה שלה – רמז
לפניית אייזנהאור וכוונה להוצאתם להורג [ביוני 1953] של הרוזנברגים [יוליוס ואתל;
קומוניסטים מ"מרגלי האטום" של בריה"מ]. כן נתפרסם בי בקהיר חילק משרד ההסברה
חוברת של 60 עמוד לכתבי חוץ, בה מסופרת כל פרשת המשפט ומוסבר כי זעם ההמונים
מחייב מיתות בית הדין. ברור כי נסתם הגולל.
כתבתי מחדש את טיוטת הודעתי בכנסת על דיני המוות בקהיר, שיתמסר בוודאי
עם פתיחת הישיבה ב4 אחה"צ - בהנחה כי שני הצעירים האומללים יוצאו להרוג בבוקר.
הרחבתי את היריעה וגיוונתיה. הפעם נשמרתי מלחזור על השיגרה של משפט ראווה,
האשמות בדויות, עדויות שנסחתו בעינויים והתרעה על היות הנדונים חפים מכל
פשע. שפכתי זעם והוקעתי רשע מבלי לחטוא בסילוף העובדות כלפי הציבור.
697 יום ב' 31.1
קמתי תחת ענן כבד של ביצוע פסקי דין המוות בקהיר שנקבע להבוקר. לא חדלתי לחשוב
ולהסתגף על גורלם של שני הבחורים היהודים בכלא קהיר, שהוסגרו על לא דבר- לגמרי
על לא דבר - לידי התליין. מהע ובר עליהם בשעות אלו כשהם מתכוננים בבדידותם
להפגש פנים אל פנים עם מר המוות?
בזו אחר זו הגיעו הידיעות המאשרות כי אכן הוצאו האנשים להורג -
תחילה מרזוק ואחריו עזאר. תם הסיוט שנמשך חודשים. כל המאמצים והתקוות
התנפצו אל הגרדום.
הוספתי לשקול כל פסוק וכל מלה בהודעה שהכנתי בשביל הכנסת, שמא אומר יותר מדי
ופי לא אומר די.
798 בכנסת
הבית למטה היה מלא והיציע גדוש עד אפס מקום. הנשיא ישב בתאו והרב הראשי
הרצוג מצא לו מקום בספסל הפקידות הגבוהה. קריאת ההצהרה הייתה שקטה ומדודה
וארכה בסך הכל שש דקות. את הזכרת השמות שמע כל הקהל בעמידה. פירשתי בשמותיהם
של כל ארבעת הקורבנות - קרמוני שדוכה עד מות, [מקס] בנט שהתאבד, והשניים
(12)
שנתלו [ראה דה"כ כרך 7, ע' 657]. אחרי ההודעה הכריז שפרינציק על הפסקה
וחזרתי למשרד רה"מ. כאן בישר לי זאב ש"ק כי הסורים מוכנים להחזיר את שבויינו
תמורת שבויים סורים שלדבריהם נמצאים זה כבר בידינו.
ל7 חזרתי לכנסת לוועדות- חירום של ועדת חוץ ובטחון. הם החליטו ביום ו' להתכנס
מייד לאחר ביצוע פסקי הדין ושמרו מוצא פיהם. בישיבה זו החל מחול השדים אשר הייתי
בטוח כי יפרוץ מייד עם סיום הפרשה. לנדאו ובן-אהרן התריעו נגד הופעתי שלא
היה בה ביטוי לרגשותיהם, תבעו ויכוח פומבי על כל פרשת משפט קהיר, או לפחות
רשות להודעות בשם סיעותיהם. בן -אהרן השתולל בתעלולי דמגוגיה - הטיל כמעט במפורש
עלי ועל הממשלה את האחריות לתליות ול"קבר החי" שאליו הוכנסו הנדונים האחרים, דרש
דיון במליאה על התגובות ושאר המסקנות המתחייבות וסילף במזיד את התמונה
כולה, כאילו היתה כאן מלכתחילה מזימה שטנית מצד מצרים ולא מעשה טירוף אשר
דווקא הרוח שמרביצים בצבא חבריו היא שהולידה אותו. הגעתי לרגע בו לא יכולתי
עוד להקשיב לדברי בלע ושחץ ועזבתי את הישיבה באמצע נאומו.
699 ... עוד במשרד בא אלי איסר. שמע כי אנו נוסעים מחר לשדה-בוקר להתיעצות עם ב"ג
על המוצא בתסבוכת משפט קהיר וגורלו של לבון ודרש בתוקף המיוחד לו כי אקבלנו לשיחה
הערב. עכשיו שנפיתי קראתיו הביתה. דיבר ארוכות ונמרצות -דיברים כדרבנות. עלי
לדרוש סילוק לבון ויהי מה. בדרך כלל עלתה קרני בציבור. רבים פיקפקו אם אצליח כרה"מ-
במשך הזמן נוכחו כי טעו. חברי הקרובים תומכים בי עכשיו במידת בטחון שלא היתה
נחלתם בראשונה. אבל עכשייו אני עומד לפני מבחן נוקב, ביחוד בעיני הצבא. אם לא
אסלק את לבון יראו בזה אות של חולשה ממארת, הירתעה מהסקת מסקנות, העדפת החשש
לגורלו של הפרט על פני הדאגה לעניין הכלל העומד ברומו של עולם המדינה – עתידו
של צה"ל. כבודי היה אז למירמס וסמכותי המוסרית תיהרס. אל אעשה את המשגה
החמור הזה אשר אין לשער כלל את תוצאותיו.
דברי איסר הרעידוני. בכל רגעי הצטללות הכרתי בפרשת האימים הזאת ידעתי
כי עלי לדרוש את התפטרות לבון- להביאו לידי כך, לגזור עליו זאת. דעה זו הבעתי
בהתייעצות חברים. אך שוב ושוב נרתעתי מהמסקנה האכזרית הזאת -מחריפות הניתוח
מבחינה צבורית ומה תוצאות ההרסניות הקטלניות-לגבי האיש. דברי איסר החזירוני
לעומק הכרתי וגיבושה. רק שאלתי וחזרתי ושאלתי: "אבל מי, מי יבוא במקומו?"
איסר באחת: "עליכם לחייב את שאול".
(13)
איסר לא חסך מלים לתאר את הסכנות הנשקפות מדיין אבל הוא מצא אותו מסוגל
גם לנסיגות, למשל, הוא מוכן עכשיו לקבל את התנאים שהצגתי לגבי המשך פעולתו
בענייני ש"ן (שבית נשק), אשר קודם דחס, ובלבד שלא ינושל מנחלה זו. לכן אם אטיל את
מרותי הוא יכוף ראשו ויקבל את הדין. תקופה זו שעד לבחירות תשמש לו נסיון. אם
יתברר כי הוא חוזר לסורו ופורק עול משמעת וממשיך בהסתה נגדי ובהבאשת הממשלה-
אחת דתו ללכת.
700 [בימים 1.2 -5.2 לא כתב מ"ש יומן אך רשם ראשי פרקים על פתקים לקראת הכתיבה
אשר לא יצאה לפועל: את הפתקים צירוף ליומן:]
יום ג 1.2 לשדה בוקר, השיחה, טענות והתאנויות לנאומים. הנסיעה חזרה עם
שאול, הפנייה ליעקב [הרצוג], בנסיעה חזרה מחשבות על לבון, שיחה ביחידות.
יום ד 2.2 זיאמה - אל סילוק [לבון]: הרס איש, לא נשא, ומה אם ישתולל? גורלי אני,
אינוס האמת, ב"ג פתאום, גולדה מתחרטת, טלפון לגולדה.
האומר מה שאני חושב ואניח לו [ללבון] להסיק.
... ט"ק - ב"ג לארה"ב, ספר שחור, יוסי ה' [המבורגר -הראל, קצין אמ"ן, בא במקום
סא"ל מרדכי בנצור], היחידה, נסיעתו
יום חמישי, 3.2 עם זאב [שרף] על לבון, עם גולדה על לבון.
הצ"כ (הציונים הכלליים) נשארים [בקואליציה הממשלתית], ישיבת (הממשלה על] תקציב
הפיתוח, זיאמה לא בא לבון לא בא, פיתק רוזן; מכתב לבון
707 [מכתב פ' לבון נמצא בתיק צמוד ליומן ומובא להלן:] אל ראש הממשלה 2/2/55
נסיעתק עם הח"ח אשכול, [גולדה] מאירסון, ארן לשדה-בוקר - היא השיא בהתפתחות הבירור
בעניין המאורעות במצרים, המחייב אותי לסיכום הפרשה והוצאת מסקנה, שבוודאי תהיה
רצויה לך ולכמה חברים אחרים.
(1) אני הייתי זה שהצעתי לך ולחברים אחרים שתמנה שני אנשים לבירור העניין המצרי. עשית זאת
מתוך רגישות אסטתית (בתור ציניקן הנני בוחל בשימוש מופרז בטרמינולוגיה מוסרית), כי
לא רציתי לתת מקום לדיבורים על מעשה נקמה או לחיפוש אחרי שעיר לעזאזל. היה מובן שזה
העניין העומד לבירור ותו לא.
(2) במידה והבירור היה בשאלה זו-הרי הוכיח שורה של עובדות מוצקות:
א- הוכיח שאמ,ן אירגן את היחידה לפעולה מיידית והגדיר בתפקיד המיבצע: "לערער אמון
המערב על ידי גרימות אי-בטחון ציבורי; מעשים שיביאו למאסרים: להפגנות ולפעולות נקם...
(14)
המגמה: מניעת הגשת סיוע כלכלי ונשק למצרים. השיקול לבחירת המטרות נתון
לאיש במקום, תוך הערכת התוצאה האפשרית מכל מעשה ומעשה".
נדמה לי שהוכח מעל כל ספק, שלא ידעתי על הכנות אלו ועל התפקיד שנקבע ע"י אמ"ן.
(2) הוכח, שלאחר ביקורו בארץ של אלעד - האחראי לפעולות במצרים - ודיווחו עליהן,
אישרו ראש אמ"ן ומפקד היחידה שהפעולות ב 2/7 וב 14/7 בדואר אלכסנדריה ובמרכזי
המודיעין האמריקניים באלכסנדריה ובקהיר בוצעו ע" היחידה, כמובן בלי ידעתי וממילא בלי
אישורי.
העובדה שבסוף דצמבר החלו במאורגן לסגת מהודעתם הקודמת אינה מחלישה כמלוא
הנימה את העובדה הזו אף מחזקת את המסקנה המתבקשת מכך.
(ג) הוכח שהוראות הביצוע שניתנו ב 17/7 וב 18/7 ע"י אמ"ן עומדות בסתירה ברורה
ל"הוראה" שאני כביכול נתתי לראש אמ"ן ב16/7.
(ד) הוכח שהפעולות שבוצעו לאחר 16/7 היו כולן נגד מטרות מצריות (כולל
בתי קולנוע) והן עומדות בסתירה מוחלטת לתוכן ה"הוראה" שאני כביכול נתתי לראש אמ"ן ב16/7.
(ה) הוכחתי שב 16/7 - ואף בתאריך סמוך לו- לא התקיים שום דיון ב"משמעות הצבאית
של פינוי הסואץ" לא בהרכב שציין אותו ראש אמ"ן במכתבו אלי ולא בשום הרכב אחר, לא
ראיתי את ראש אמ"ן באותו יום וממילא לא יכולתי לתת לו שום הוראה.
(ו) לזאת עלי להוסיף את העובדות של היעלמות מסמכים, זיוף מסמך, עדויות שקר מתואמות
ובולטות.
(3) נדמה לי שלאחר קביעת עובדות אלו צריך היה להיגמר הבירור כולו. אך לא כן חשבו החוקרים
שהתחילו לחפש אחרי יום אלטרנטיבי לדיון זה לפני ה 16/7. אם כי לא מצאו יום כזה, הספיק
להם הרצון למצאו - כדי להסתפק בפסק דין סקוטי Not Proven [לא הוכח]. הם הקדישו
זמן רב לניתוחים ובירורים פסיכולוגיים, כאילו אפשר בעניינים כאלה לפעול על פי שיטת
ההיקשים.
כבודם של הנימוקים שהניעו את החוקרים ללכת בדרכם זו במקומו מונח. העיקר שהם
לא הצליחו לעקור אף אחת מן העובדות החשובות בפרשה המצרית, כפי שציינתי לעיל ובזה
בעצם נסתיימה החקירה בפרשה זו בשביל כל אדם בלתי מושחד, שאינו מעיניין ברווחים צדדיים.
(4) אף לא הצורך לסכם את הפרשה המצרית הוא שהניע אותי לכתיבת מכתב זה, אלא
התנהגותך והתנהגות חברים אחרים מאז החלה החקירה.
כדי שציינתי לעיל היה מובן, כאשר הצעתי למנות שני אנשים לחקירות עניין מצרים, שהמדובר
(15)
בחקירי בנושא זה ולא בנושא: לבון ומשרד הבטחון העניין האחרן אינו זקוק
702 לחקירה. בתור ראש ממשלה הנך יכול בכל רגע להודיע שאינך רוצה בי כחבר הממשלה
או כשר בטחון ואני הודעתי לך שלא יהיו לך שום קשיים אתי בנידון זה. אבל הבר בניסוח
הסמכויות של שני החוקרים הפירות את המוסכם ומבלי להידבר אתי, הגדרת את תפקידם בצורה הרחבה ביותר
של חקירה הכוללת כל חיי מערכת הבטחון. אפילו לא ראית חובה לעצמך להראות לי את הנוסח. במקרה אני
בקשתי לראותו, ואז ערערתי על המרחב הבלתי מוגבל של החקירה. אתה קיבלת באופן חלקי את ערעורי.
אבל ימים אחדים לאחר זאת הודעת לי שביטלת את הגבלה ושוב פתחת את כל הפתחים לשקרים,
לחצאי -אמיתות, להשמצות הבאות לטשטש את הענין הקונקרטי שהועמד לדיון. תסלח לי אם אגיד
בכל האחריות ובכל הכבוד שהיה זה מעשה של הפרת אמונים
(5) לאחר זאת החלה הפרשה השניה של עצם שיטת החקירה. לי עד היום לא ידוע מה אמרו ומה טענו
נגדי incommunicado [מבודד]. גם אילו היתי פושע רגיל היתה לי זכות לדעת מה טוענים
נגד נימוקי והוכחותי; מה ההוכחות הנגדיות המובאות בפני החוקרים. איני חושב שהיותי
שר מקטינה או מבטלת זכות אלמנטרית זו. אך עובדי היא שאם כי כל העדים שהופיעו בפני
הוועדה היו עוינים לי (פרט לאחד) – לא ראו חובה לעצמם לתת לי אינפורמציה על הוכחות
או טענות שלהם.
(6) לאחר זאת מסרת את החומר לחקירה נוספת לשאול אביגור. עשית זאת למרות התנגדותי. אינני
יודע אם שאול אביגור רק קרא את החומר בכתב או שוחח עם אנשים ועם מי שוחח. עובדה היא,
שלי אין מושג מה הוא עשה, מה מצא, על מה הוא מסתמך.
(7) במשך שתי החקירות שנמשכו שבועות רבים הוחזקתי במצב של מנודה. לא אתה ולא
חבר אחר (פרט לאשכול שרצה לשוחח אתי, אך אתו דווקא אני לא רציתי לשוחח מטעמים שאנשים
מהוגנים אולי לא יבינו) ניסיתם לשוחח אתי - כאילו הייתי חולה מגונה, אשר יש השמח לקיצו הקרוב
ויש היוצא ידי חובתו במנוד ראש.
(8) במקרה נודע לי שהעברת את האחריות להכרעה לח' בן-גוריון. עם כל הכבוד לבן-גוריון
הנני חושב שהוא האחרון המוכשר לדון ולהחליט בפרשה זו באופן אובייקטיבי. אבל נניח
שהוא האדם המתאים לכך: האם לא היתה זאת חובתך להודיע לי שכך אתה נוהג? מדוע
ולשם מה נחוצה היתה ה"מחתרת" הזאת?
(9) אינני יודע אם וכמה שיחות היו בינך לבין חברים אחרים בפרשה זו. אחת בלי ספק היתה -
זו השיחה בה החלטתם, לנסוע לשדה-בוקר.
אני שוב, לא ידעתי על כל אלה. הייתי אסור בנגיעה .לי אסור היה לדעת מה אתם חושבים
(16)
טוענים, מאשימים. אני הייתי אובייקט לרחמים, או לסילוק חשבונות.
מתוך העתונות נודע לי על ההתיעצות בשדה-בוקר. מחר או מחרותיים יתחילו ניחושים
בציבוריות ובעתונות, בעצם כבר התחילו. ב"הבוקר" מהיום כבר נאמר שהייתה התייעצות
בענייני בטחון ושינויים בהרכב הממשלה (אציין רק שהייתי ביום שני בערב אתך ועם החברים
האחרים בירושלם, המחתרת פעלה להפליא). אינני יודע מה החלטתם בשדה - בוקר ואין זה
מעניין ביותר, כי יכולתי מחצאי דיבורים שלך ומן ההתנהגות להבין לאן הרוח נושבת.
המעניין בשבילי, שבהתנהגותך ובהתנהגות חברים הוצאתם אותי באופן שיטתי
ומכוון מכלל החבורה ומכלל האחריות המשותפת. נהגתם בי כפי שנוהגים בפגע רע, שאין יודעים
איך לסלקו במינימום של סיכון. התנהגות זו משחררת גם אותי משארית רגש החובה והאחריות
הדדית לא רק אתם חופשיים- גם אני חופשי
והנני בא להודיעך:
התפטרות (א) אינני מוכן עוד להיות חבר לאנשים שחיסלו את חברותם אתי. הנני מודיע לך
על התפטרותי מתפקידי כשר בטחון ומחבר הממשלה. אהיה זקוק לימים אחדים כדי לחסל
את העניינים התלויים ועומדים, אך אין זה צריך למנוע בעד מינוי חבר שיקבל על עצמו
את התפקיד.
(ב)- הנני שומר לעצמי את הזכות להביא לידיעת המפלגה וועדת חוץ ובטחון את
703 נימוקי התפטרותי. אינני מוכן לשאת באחריות לעניין המצרי בפני הצבור ושום משמעת מפלגתית
לא תחייבני לשאת באחריות זאת
פ. לבון
העתקים: לשר האוצר, שרת העבודה, השר ז. ארן, ד. בן גוריון
[פתק של מ"ש שנמצא בתיק הצמוד ליומן. ללא תאריך:]
אלו הערות שמאי, שהיה מזכיר בחקירה, להודעתו של לבון:
פ. ל. מנסה לנטוע רושם מוטעה בתארו את ה"תכנון" שהיה במאי-יוני כמוגדר
בדוחות רשמיים, אין אלא דוחות שנכתבו בעת התכנון אלא חודשים אחדים כהגדרה לאחר מעשה
- באגוסט ואילך. הכותב טוען שכתב מה שכתב מתוך קלות דעת ואכן הוא ודבריו עשו
רושם לא רציני ביותר. טענת לי כי ההוראות מ 17/7 ו 18/7 סותרות את ההוראות המיוחסות
לו שוב עשויה להטעות. הוברר כי ההוראות מ 17/7 ו 18/7 לא הוגדרו בבהירות ובדיקנות
אך בעיקרן הן קרובות ברוחן להוראות המיוחסות ללבון- כלומר פגיעה
בבריטים וחרחור בינם לבין המצרים.
הערתי בעניין "לא הוכח".
(17)
ברור לי כשמש כי זו דעתו של השופט. ואם אין תפיסה זו מובעת היטב במסקנות הכתובות
הרי זה בגלל ליקוי בכושר הבעה. זו היתה גם דעת דורי.
- אין זה מדוייק לקבוע בסתמיות בי מסקנת ועדת-הברור הייתה "לא הוכח". ה"לא הוכח"
ביחס ללבון היה פחות בטוח מאשר ביחס לבנימין [גיבלי]
[הערת מ"ש בשולי הערות ש"כ (שבתאי כהנא):]
זה אולי ברור לך מתוך ידיעת הרקע – אין זה הרושם הברור היוצא מקריאת הדברים.
-גב' בנט
- עם לבון, ארוחת ערך אצל מלינק, בלילה חיים.
יום ו, 4.2 כסה בבית- יודע [על "הפרשה"] מארגוב, במשרד מ' ארגוב היוצא מקראית
הדברים
גב בנט
עם לבון, ארוחת ערב אצל מלינק, בלילה חיים.
- התקפות [אולקוס] עזות, לירושלים, במיטה.
שבת 2/5 במיטה. סניפי המפלגה, זאב [שרף] על לבון, שמאי על הפגנות- הנשיא
704 יום א 6.2 הלילה שוב פקדוני התקפות.
ישיבת הממשלה - לפי התחלת ישיבת הממשלה הייתי בטוח כי לבון יבוא לישיבה זו, לאחר שנעדר
מהקודמות, ואף אומנם הופיע – ניסיתי להשפיע על רוזן כי לא יעורר בישיבה שאלת החקירה
בזוועת קהיר - ולא הצלחתי. כדי לשכנעו גיליתי לו את הסוד כי כבר נעשתה חקירה ולא
הגיעה לקביעת האחריות הישירה. רוזן נשאר בשלו ונבצר ממני לשלול זכותו כחבר הממשלה
לתבוע דוח בעניין כה מזעזע.
משהציג רוזן את השאלה בישיבה נשתררה סביב השולחן מתיחות קודרת. רוזן סיפר כי נדהם
לשמוע את חברי ועדת חוץ ובטחון גורסים כדבר מובן מאליו כי המעשים במצרים נעשו על-פי
פקודה מהארץ וכי היה כאן כשלון של הביון הצבאי, ועוד יותר התפלץ כשהוברר לו מפי איזה חבר
קיבוץ מ"העובד הציוני" שהשתתף בישיבת הנהלת מפלגתו, כי "הכל יודעים" כי כך נפל הדבר.
אם זוהי האמת, עליו לדעת מי האחראי. הידע רה"מ על העניין? האמנם נתון החופש לצבא
להשתולל בכגון אלה כאוות נפשו? וכהנה וכהנה. "הכלליים" החרו ותמכו בהצעת רוזן
-למנות ועדת שרים שתחקור בעניין, גולדה ואשכול ניסו בלי הצלחה רבה לטעון כי אין
הממשלה חייבת לדעת הכל ומוטב להניח את העניין בידי רה"מ. סרלין סתם טענה זו
בהוכיחו כי אם אמנם אין חברי הממשלה חייבים לדעת פרטי המעשים, הריהם האחראים
(18)
למדיניות ורצונו לדעת אם ומתי הוחלט כי מענייננו לחרחר ריב בין מצרים וארה"ב על ידי
פיצוץ מוסדות אמריקנים באלכסנדריה. המתח הלך ועלה. לבון שתק. לבסוף
חילצתי את הישיבה מהסבך בהודיעי כי אני שקוע כבר ממילא בבירור העניין
ואוכל למסור הודעה בישיבה הבאה. אסור (?) אם ידעתי מה אומר ומה אדבר.
- [פתק לא מתוארך ולא חתום שנשמר בתיק צמוד ליומן, שכותבו לא זוהה, אך נראה
שהוא משרי מפא"י או צמרתה מובא להלן:]
"בענין ועדת השרים צריך לומר: חקרתי את העובדות, בעזרת שני חברים מהימנים
עלי, ולא מצאתי שום הוכחה ששר הבטחון נתן הוראה. אף כי איני יכול באופן פורמלי
להזים את טענות גיבלי שהוא פעל לפי פקודה, - הנני חושב כי הוא צריך ללכת
אבל הסכנה החיצונית מחייבת השתקה"
705 שתי הפרשיות - עניין משפט קהיר ומכשלת המועדון - גרמו לי מתיחות ועצבנות כזו שלקיתי
באמצע הישיבה בהתקפה ממארת [של כיב- קיבה] אשר בקושי שיככתיה בכוס חלב.
בהגיעי הביתה שוב עשתה בקירבי שמות החיה הטורפת.
... טדי בא לבירור כמה עניינים שוטפים. סוף ש גלשנו לבעיית לבון. שלא כאיסר, התובע
ממני הדחתו, וכזאב [שרף] המתריע נגדי על שום מה לא קיבלתי התפטרותו, מסכים טדי
כי מוטב היה להציע לו להשאר אבל בשום פנים אין לקבל תנאים לגבי סילוק שמעון פרס
וקיצוץ סמכויות הרמטכ"ל. טדי ביקש להשפיע עלי כי אעשה מאמץ "לרכוש את לבו" של
משה דיין. אמרתי כי אין שאלה של רכישת לב. דיין מנהל תעמולה גלויה נגדי כראש ממשלה
וכשר החוץ ואין לי כל עניין לצאת מגדרי כדי להתחבב עליו. לעומת זה אני מחייב בהחלט
קשר אישי עמו כדי לרסנו וליעל את מרותה המדינית של הממשלה על הצבא- ויחשוב
עלי ועל מדיניותי מה שיחשוב- אבל קשר אישי זה ייתכן רק לאחר שאצליח להתיר את
הסבך המקיף עכשיו את משרד הבטחון– אולי הערב יפול הפור.
אחרי ארוחת הערב נתכנס אצל צפורה באולם למטה חוג תומכי תל"מ ואילו
בחדר המגורים למעלה התחילה ישיבת החמישה [מ"ש, אשכול, ארן, מאיר, לבון] שנועדה
להכריע בבעיית לבון. עוד ישיבות אחדות ממין זה והתקפות האולקוס תיחשבנה
לעקיצת יתוש, יען אפשרי היה להגיע לשבץ-לב ממש. זו מול זו נשמעו שתי הודעות
נחרצות - שלי, כי בשום פנים לא אקבל עלי אחריות לפיטורי פרס ולתיקונים מהפכנים
בארגון המטכ"ל, ושל לבון, כי בשנם פנים לא יישאר אם לא יינתן לו לבצע תמורות אלו.
גולדה, זיאמה, ואשכול תמכו בי - אשכול ללא תקיפות יתרה. גם גולדה גם אני
(19)
השמענו דברים ברורים על שיטותיו הנפסדות של לבון בהנהלת עניני הבטחון,
הן כלפי האנשים שהקיפוהו והן וביחוד כלפי חקריו בממשלה - אם גם נשמרנו
מלומר את האמת כולה שכן על ידי כך היינו מאלצים אות במו פינו להתפטר. לבון לא ניסה
לכפור באשמותיו בדברים לכפור באשמותיו בעבר, אבל טען וחזר וטען כי אין לדרוש ממנו
לעבוד עם אנשים החותרים תחתיו ונרגנים נגדו, החורשים מזימות בלי הרף ומקיפים אותו
תרמית וזיוף. תשובתי היתה כי אין אנו עומדים בתהליך של תיקונים לליקוי המשטר הפנימי
במערכת ביטחון. מאחורינו הזוועה של מצרים אשר אני מחזיק אותו כאחראי לא מבחינה מוסרית
(שוב לא התריס לבון כנגד קטרוג חמור זה) ובמצב זה לא ייתכן כי תינתן לו סמכות לפטר אנשים
ולהשליט סדרים חפשים, כאילו הוא עמד במבחן האחריות ויצא כשידו על העליונה. מצפוני לא ירשה לי
לאשר לו עכשיו סמכות כזאת. אם הוא מוכן לסטטוס קוו-מוטב, ולא... תשובת לבון הייתה החלטית-
אין לו טענות נגדי, עלי לנהוג לפי מצפוני, אבל הוא לא ימשיך עם שמעון פרס במשרד הבטחון ומתוך
תלות גמורה ברמטכ"ל לגבי כל העניינים הצבאיים סיפר בלי סוף דוגמאות על תעלוליהם
ושיטותיהם הפסולות, ביחוד של פרס. כאילו שכח כי יכלתי לספר כהנה וכהנה על תעלוליו
ותרמיותיו הוא, כלפי אני וכלפי אחרים. כשיצא ונשארנו ארבעתנו "לעכל" את השיחה הורגש
בחדר משקע כבד של מרירות נפש ויאוש. בכל כל אלה מתרסק ללא תקנה ענינה של המפלגה
ומי יודע אם לא נהרס עניין הבטחון.
הרגשתי היתה כי נחתך הגורל, אך אשכול- התומך בעמדת לבון לגבי פרס ומסרב בכלל
להתפשר עם הסתלקותו- ניסה להתנחם. אמירה ברוסית [הבוקר חכם מן הערב]
בשיחה טלפונית עם טדי קרוב לחצות שמעתי תמיכתו לקו שנקטתי - לחייב הישארותו של
לבון אך לשלול את תנאיו - אילו קיבלתי מלכתחילה התפטרותו הייתי מחליש על ידי כך את עמדתי
כלפי רבים במפלגה; אמרתי כי לבון ישלח לי בוודאי מחר מכתב התפטרות חדש ואז אקבל
את ההתפטרות ללא שידולים נוספים. טדי היזהירני כי נכונו לי ימים חמורים -– כאילו עד
עכשיו היו לי ימים רצופים תענוגות. בכל זאת, מבחינה מוסרית הוקל לי הערב ולוואי
והיסוסי אשכול לא ידבקו גם בחברים אחרים שינסו להביאנו לידי כניעה.
יום ב 7/2 קמתי בהרגשה כבדה והייתי טרף למוסר כליות. אילו מלכתחילה דרשתי התפטרות לבון וחסל
היה לעמדתי בסיס עקרוני ותוקף מוסרי. עתה שויתרתי לגבי העיקר והסכמתי להישארותו, אלא דחיתי
את תנאיו, נמצאתי נלחם כאילו על מעמדו של שמעון פרס ונגד זכות שר לחלף את מנהלו
הכללי - עמדה שאין בה תפארת יקרו
707 ביקשתי את טדי לברר מה חדש אצל לבון בת"א אחרי ישיבת אמש ונוכחתי לדעת כי אפי משדלו
(20)
להשאר ובינתיים הוא מטכס עצה כיצד להמציא לו "הצלת פנים" על ידי דחיית פיטוריו של
שמעון פרס לחודשיים- שלושה. ישבתי על מדוכה זו עם טדי ועם זאב [שרף]. סיפרתי לזאב על
שיחת אמש ואמרתי כי כל אדם המכבד עצמו אילו שמע מה שאמרתי באוזניו אני ומה שאמרה גולדה
- כי הוא הנושא באחריות מוסרתי הן לאסון קהיר הן לסבך הנורא שנוצר בצמרת הבטחון -
היה מסתלק בעצמו. זאב טען כי ישל נו עניין כאן עם אופי ומוח מיוחדים במינם. אמרתי:
"עכשיו יצא, כי בהישארו מבלי לעמוד על פיטורי פרס הוא שעשה ויתור לי ומגיעה לו הערכה
על כך."
שניהם, טדי וזאב, הזהירוני על השערוריה העתידה להתפתח בעקבות הבירור
שדרשו רוזן ו"הכלליים" בממשלה. הדבר עלול להביא לידי פיטורי לבון בדרך של לחץ
מבחוץ ויהיה בזה בזיון לאין שיעור יותר קשה משאילו פרש מאליו.
709 נסגרתי עם אשכול וזיאמה באחד החדרים ושפכתי לפניהם מרי שיחי. האם ברור לנו
מה עלולות להיות תוצאות בירור עניין קהיר בממשלה? הן משעה שעורר רוזן את הבעיה
יצאה זו מתוך ד' אמות של בירור פנימי בחוגנו הצר ונכנס לזירה הבין- מפלגתית
עם כל איומי הפומביות. ובכן כיצד אסביר מה קרה? האמנם אעשה שקר בנפש ואחפה
על הנבלה שנעשתה כאן? ואם לא אחפה - הן עלול לבוא אסון ציבורי.
כלום לא תתחייב בסופו של חשבון התפטרות לבון מאונס, לאחר שלא באה מרצון,
וכלום לא יעשו מזה "הכללים" קרניים לנגח את המפלגה ונוצת-פאר למגבעתם
להתגנדר בה בבחירות? שני חברי ניסו לחלצני מהמצר הנפשי ולשית לי עצות כיצד
להציג את הענין לבל יבולע לנו יותר מדי, אך דבריהם לא קלעו למטרה ונדברנו
כי עלינו להידבר בעניין זה יחד עם לבון - בלית ברירה יחד אתו ואולי על
מנת שהוא ימסור את ההסבר בממשלה ולא אני.
אשכול החזיר את השיחה לבעיית לבון כשלעצמו. התרמז מדבריו כי הוא מבקש דרך לספקו
בעניין שמעון פרס. התנגש בהתנהגותו של זיאמה לכל מחשבה על פיטורין אבל מתוך הדין ודברים
שביניהם נסתננה לאט לאט הצעה להחליף את פרס, מבלי לשלול ממנו את תואר המנכ"ל, ב[יוסף]
נחמיאס [נציג משרד הבטחון באירופה], זאת אומרת להחזיר את נחמיאס מפריס לקריה ולשלוח את פרס
לחצי שנה לפריס לנצח על הרכש. באופן כזה לא יפוטר פרס ועם זה לא ייאלץ לבון להחזיק
במחיצתו מנכ"ל שאין לו אמון בו. נשאלתי לדעתי ואמרתי כי אני מיואש מכל העניין. שורש הרע הוא
בהשארת לבון על כנו. זהו הרס האמון בנו, אנו אנשי הקבוצה המרכזית במפלגה: הרס
האמון ביושרנו הציבורי, באומץ לבנו האזרחי, במוסדנו. אמרו עלינו כי אנו מחפים על חבר
21
שפשע רק משום הוא חבר, על ידי התנהגותנו זו אנו תוקעים מסמר נוסף בארון הקבורה
של המפלגה.
זיאמה שאל: "אילו פעלת על דעת עצמך, ההיית מפטרו?” אמרתי: "בהחלט, זוהי
הכרתי הגמורה". אמר: "וכיצד היית מסביר את הדבר בציבור?" ואשכול הוסיף:
"כיצד היה הוא מסביר את הדבר? הן היה מפיץ את גירסתו ברבים, בין כך ובין כך
היה זה אסון וחורבן". והמשיך "ומי היה בא במקומו?" אמרתי: "אתה, בעזרת שאול."
אמר: "אין לזה שחר. לא אבוא לעשות עצמי לצחוק בעיני הצבא. אין לי כל אפשרות להכנס
לעניינים. פנחס ספיר נוסע. אחרי שובו עלי לצאת לארגנטינה. אין תוכנית זו באה
בחשבון כלל".
שוב הוכנסתי לתוך מחנק שאין ממנו מוצא.