תעתוק
משה
זכס
הארץ
6/8/76
האדם השלישי גירסתו של מרגל פרק ד' (N4)
חדירה אל הצמרת, מאת אברי אלעד. -
הוא מספר על קשריו והכרתו את גנרל וילהלם פאמבאכר, גנרל לשעבר בצבו של היטלר, מומחה
לארטילריה, היועץ הראשי לצבא המצרי החדש.
הוא מוסר עם של בנימין רותם איש-הקשר חהדש שלו ברומא, איש "המוסד". הוא אומר שכל האנשים שהוא היה
בקש אתם באירופה היו אנשי "המוסד" ולא אמ"ן: ואמ"ן לא יכל לפעול בלי תלות ב"מוסד". שוב תהה על
שמוטקה הזהירו מפני אשני ה"מוסד" - יריבות?
הוא מספר על כנית יומן כרוך בעור כחול בו כתב על עניניים עסקיים בכתיבה גלויה, פעילות סודית
בהערות מוצפנות. אף לא יכול היה לשער כי בבוק היום ימלא יומן זה תפקיד חשוב ביותר בהתפתחויות
מדיניות). והתחיל לרשם. אחר כך מסר לידי בנימין את הדוח חתום שנועד למפקדה, והוא החזיר לי את כל
המכתבים שהבאתי עמי מן הגרמנים השונים, שביקשו ממני לשלוח אותם בגרמניה. הכל צולם. "חתמתי על קבלת
תמורת הכסף שהביא לי..
הוא נסע ברכבת מהירה לפגישה דחופה עם חנן בראל. חנן נעדר. - ניגש אל סגן אלוף חנניה
לבנון, איש המוסד ומסר לידיו כל החומר שנוגע לצינור הנפט העתיד לקום בין סואץ לקהיר. - "והראיתי לו
גם את "מכתב ההמלצה שקיבלתי מן השגריר הגרמני בקהיר.
??
היה כבר
בקשר עם
הגרמנים?
עם המצרים?
"עליך הצלחת להשיג את זה"? לחץ עלי, שוב שנאה מקצועית! פשוט לא יכולתי לתפוס זאת
ינותן ספור ופרטים על גרמנים מועסקים על ידי הכת הצבאית של נאצר והארגונים
הנלווים לה. רוב האנשים שבשמותיהם נקב "פולדי" (איש הקשר החדש אתו) היו מבוקשים על ביצוע
פשעי-מלחמה רבים אמצו להם שמות ערביים בדויים. אחרים כמו פארמבאכר, היו מועסקים על פי
חוזם.
הוא כותב: "במכתב חתום ממותקה שמסר לו "פלדי", ניתנה יד חופשית להשיג מידע הראוי למאמץ,
על פי שיקולי, כל עוד לא יהיה בכך כדי להפריע את משימתי הראשונית - ביסור מעמדי במצרים כאיש עסקים
גרמני. בכל אותה משימה ראשונית שלי החליטה המפקדה שלא לצייד אותי במשדר-אלחוטי, שיטת דיו הסטרים,
אף שהגבילה אותי, היתה מספקת לפי-שעה, כן הודיע לי ששוקלים את הצעתי להשתמש ב"קול ישראל"
כאמצעי להעברת הודעות.
ראיון עם נגיב
"ב25 בפברואר 1954 הודיעו עיתוני איטליה כי נאצר הדיח את הנשיא וראש הממשלה נגיב. נאצר הוכרז בראש הממשלה.
הכת הצבאית החזיקה את נגיב במעצר בית. חיל-השריון עמד מאחורי נאגיב; שאר החילות בצבא מצרים תמכו בנאצר. נאצר
חשש למלחמת-אזרחים. לבשוף הושגה פשרה. ב27 בחודש, יומיים בלבד לאחר הדחתו של נאגיב, הוא הוחזר לתפקידו
כנשיא וראש-הממשלה.
(2)
הוא משפר (ומתרברב) על קשריו עם המצרים וגם עם הגרמנים ובמיוחד עם הגנרל פארמבאכר
ובקוריו באתרים שונים בקהיר ובחלוואן כולל מפעל המוטוסים "פוקה-וולף" שבחלוואן - והראה תצלומי
רקטות שנבנו, ותעשיית הרקטות סרוויא (מפעל משותף של יזמים פרטיים וצבאיים. ובראש מועצת
המנהלים היה אזרח: הרוזן דה-לאוויזון - הוסברו לו הקשים השונים בייצור הטכני של הרקטות.
"יצאתי לפורט-סעיד דרך זגאזיג לאיסמעיליה. מסימתי היתה לסכור את המיתקנים
הבריטים ואת מערך הכוחות לאורך תעלת סואץ ולמפות את הכבישים למועדון המכוניות הגרמני.
באוויר ריחפו שמועות עקשניות שהבריטים עומדים להגיע לידי הסכם עם המצרים על פינוי איזור
התעלה - תימרון שמדינתי שלי לא יכלה להרשות לעצמה. הנוכחות הבריטית ריסנה את
התוקפנות המצרית כלפי ישראל דרך מידבר סיני.
ועוד סיפור של אלעד: "בשובי מסיורי הממושך, נפגשתי עם הנשיא נאגיב בארמון "אמאדין," בקהיר.
"הקצינים הצעירים האלה", אמר .. מאמינים שהאמריקאים טובים מהבריטים, וכי הרוסים טובים משניהם גם יחד.
אבל הם ילמדו את הלקח, הם עוד ילמדו".
"היתה זו הפעם הראשונה ששמעתי את שמעם של הרוסים (רק כעבור שנה, עתידה היתה הצהרתו של נאגיב ללבוש
משמעות, כאשר ניה נאצר מו"מ על עסקת-נשק עם הצכים, בתמיכת ברית-המועצות). נאגיב העדיף את יועצי-הצבא
הגרמניים; ואילו נאצר, מצידו, יצא נגד מעורבותם העמוקה של היועצים הגרמנים במיבנה הצבאי והכלכלי, ונגד
תמיכתם הכוללת בנאגיב, נגדו." הוא גם קבל תמונה חתומה של נאגיב.
הוא מספר שהאמריקאים לחצו על הבריטים לצאת ממצרים ואפילו אמרו שבמקרה והמצרים יתקפו את הבריטים הם,
האמריקאים לא יתערבו (דאלס)
"ובמישקל נגד להכרזה האמריקאית, מיחתה ישראל על כוונת הפינוי, מהיעדר ערובות למעבר ספינות ישראליות
בתעלה ולשמירת מאזן הכוחות באיזור.
עוד הבריטים מהססים, המשיכו האמריקאים בלחצם. הנרי ביירוד המומחה האמריקאי לעניני המזרח התיכון,
הכריז בנאום נרגש כי ישראל חייבת לשים קצ לתוקפנותה, ולמדיניות עין תחת עין שהיא נוקטת כלפי שכנותיה. כעבור
יומיים ב13 באפריל הודיע כי הסיוע האמריקאי לישראל יקוצץ, ואילו הסיוע לעבים יוגדל. היתה מהלומה
ישירה בליבה של מדינת ישראל.
"ב17 באפריל נטל נאצר את מלוא הסמכויות ותפס את כס ראש-הממשלה; עם זאת, עדיין ישב בראשות
מועצת ההפיכה העליונה, כך התייצבה אחיזתו של הצבא בממשלה האזרחית. וקציני הכת הצבאי חטפו לעצם
כל תיק חשוב, מחוץ לתיק החוץ והאוצר; נגיב הוסיף להחזיק בתואר הנשיא, שהתרוקן מכל תוכן ממשי.-
הוא אומר שהתקבל לראיון אצל נאצר (הוא כתב לו מכתב ובקש לעזור לו - לנצר)
ובזמן ראיון הכיר סריה של קצינים מצרים בעלי תפקיד. כולל סלאס סאלם, השר להדרכה לאומית ולענייני סודאן
עבדאל לטיף בגדאדי, מפקד כנף ושר-המלחמה; עלי סבר, קצין המודיעין של חיל האוויר ויועץ ראשי, זכריה מוחיי אלדין,
(3)
שר הפנים, וראש-שירותי הביטחון המצריים (אדם שבמהרה, הוא אומר, הוא היה עתיד לבוא בקשר אתו)
זאת אומרת שהוא התידד ונקשר לפי דבריו אתם! לא יתכן שאחרי שנודע שהוא ראש הרשת, וקצין
ישראלי, הן לא ידעו במהרה לתפוס אותו, ובאמת להוציאו להורג. זאת יכלה להיות הוכחה שהוא מסר
אותנו למצרים (vs)
לפי דבריו הוא דווח למפקד על "חדירתי לגוב האריות של נאצר."
"כעבור זמן מה נפגשתי, בעזרת מכר גרמני, גם עם זכריה מוחי-א-דין.-
"הר פרנק, שאל המצרי, "האם שקלת פעם אפשרות לעבוד בשירות ממשלתנו? עם רקע צבאי כשלך תוכל להביא
לנו תועלת רבה". .... הוא אומר שהוא צוות למפקדה בארץ.
אחר כך הוא מספר על סיור במידברי סיני, בחברת הגנרל פארמבאכר. ומספר על סיורו בסיני
הוא אומר שכשחזר עייף מהסיור בסיני שלח לגרמניה למפקדה שלו תיאור של קווי ההגנה המצרית וחוות הדעת
על קווי הגנה לפי דעת הגנרל פארמבאכר. - הוא אומר:
"מיום ליום התרחבו ידיעותי על פעילותם של עמיתי הגרמנים. שירות-הביטחון החדש, שהיה עדיין בתהליך
של אירגון, היה מבוסס על מבנה האס-אס של היטלר. הוא היה עתיד לכלול לא רק פלוגות-סער, אלא גם גוף
המקביל למשטרה החשאית הנודעת-לשמצה של הרייך השלישי. הוקמה יחידה מיוחדת ליהודים, שעסקה במלוא המרץ
ברישום של כל הרכוש היהודי במצרים.
ישראל בצרה
"בשבוע השני לחודש מאי קיבלתי מן המיפקדה ידיעה מבשרת רעות, בכתב סתרים, על נייר מכתבים של "פאוסט את סטולברג"
בידיע נאמר: "בוא לפאריס בסוף מאי, והבא אתך את מכוניתך".
בפאריס אמר לי מוטקה: "ישראל נתונה בצרה חמורה מאד, המצב הפוליטי שהתפתח מסוכן
ביותר לענינינם. בירושלי םחוששים שהמצב מידרדר משעה לשעה. אתה תופס מה יקרא אם הבריטים יפנו את
התעלה? הם ישאירו בידי נאצר את הבסיסים הצבאיים החזקים ביותר במזרח-התיכון: 37 מיתקנים צבאיים, ובכללם
שני שדות-תעופה מושלמים על ציודם, מעגנים, מחסנים, בתי-חולים, תחנות-ראדאר. ואחדות מסדנאות-החימוש הגדולות בעולם.
נדרשו לבריטים שלושים-ושמונה שנים לבנות אותם ולציידם. עם שדות-תעופה הקדומנים האלה, יוכל חיל-האוויר של נאצר
להסתכל לנו ישר בעיניים וכוחות היבשה שלו יוכלו להסתובב בסיני כרצונם. והגרוע מכל, נאצר יהפך לגיבור בעיני עמו.
תהיה לו שליטה מוחלטת על התעלה, וכשהוא ילאים את התעלה - ואין ספק שיעשה זאת אם הבריטים יעזבו -
התעלה תיסגר לחלוטין לפני הספינות הישראליות, או כל ספינות אחרות שישאו את מטענינו".
"ידעתי גם שאם יחזיקו הכוחות המצריים בשארם א-שייך ובשני האיים הסמוכים לו, יוכל נאצר לתפוס את אילת בגרונה.
"לישראל סיבה נוספת לדאגה: ארצות הברית" אמר מוטקה, "מזכיר המדינה דאלס מנהל כעת את ההצגה במזרח
התיכון. אמריקה מחזרת אחר מצרים, ובירושלים חוששים מאד, אבל אין זה סוד שדאלס אינו סומך על נאצר יותר מש"הזקן"
שלנו סומך עליו, וזה דווקה לטובתנו. אם רק יקרה משהו שיערער את אמונתו של דאלס בנאצר עוד יותר, עשויה ישראל
(4)
לצאת נשכרת",
- "אם נגרום מהומה גדולה, שתעורר רושם כאילו במצרים שורר תוהו-ובוהו מוחלט," המשיך מוטקה "ניתן בכך
לפרלמנט הבריטי את מלוא האמתלה לחזור בו מהחלטתו לפנות את חייליו. אנחנו יכלים לספק להם את האמתלה
לחזור בו מהחלטותיו, ולהישאר שם. כל מה שעלינו לעשות הוא לשכנע את ארצות הברית באי-יציבותו של נאצר.
עלינו להרוס את אמינות הבטחותיו, ולהציג את כל הדברים שהוא אומר בשיחותיו אתם כמהתלה גרועה. ועלינו
להוכיח זאת גם לעולם כולו. אם נרעיל את האווירה סביבו, נשים מיד קץ גם לאמון המועט שהמערב רוחש
לו עתה. יש לעשות זאת על-ידי פעולות-חבלה. ואתה תפקד על אנשינו."
"כעת נאצר רוצה רק שקט ושלווה" פתח מוטקה "אם נחבל במיתרים אנגלו-אמריקאים ומצרים נבחרים, ימהרו
הכל להטיל את האשמה על "האחים המוסלמים" או על הקומוניסטים, או על שניהם! נאצר יעוט על הקיצוניים בארצו במלוא
חמת הזעם של ה"ג'יהאד", והוא יעשה מעצרים המוניים ויאלץ אותם להגיב בפעולות-תגמול, ואתה יודע בדיוק
[?]ני ש"האחים המוסלמים" מגיבים רק באלימות. "גואלס אינו זקוק לעזרה רבה כדי שאשליותיו יתנפצו". המשיך
מוטקה.
"נתתי מבט ארוך בידידי, "אבל למה אני, מוטקה? למה נבחרתי דווקא אני לעמוד בראש המשימה?"
"היתה זו שאלה במקומה, לנוכח הצלחתי המהירה והיעילה במצרים, שעלתה על כל ציפיותיהם של הממונם
עלי, נראה שלא יהיה זה מן התבונה לוותר על המקום והמעמד שרכשתי לי שם כפאול פרנק.
"מוטקה לא נסוג. "אתה לא היית האדם הראשון שהובא בחשבון, אברי, יש לנו עוד אדם, וגם הוא עובד
כזאב בודד, כמוך. אבל מצבו שם אינו גמיש כשלך. זה אברהם דר. אך הניסוי שלו נשרף מזמן. קראנו לאדם
אחר מדרום אפריקה, אבל ההוא נתקף פחד מסיבה כלשהי, אתה היית הבא בתור. בתחילה שקלנו את
ע[?], מתוך ידיעה שהוא רב מכדי לסכנו." אתנחתא. "אבל כרגע אין לישראל דבר חשוב מזה."
מוטקה עדיין לא סיים, "אם יהיה צורך בכך, אברי, נצטרך לתכנן עוד כמה דברים." מוטקה היסס רגע
ובחן את תגובתי. לא הגבתי. הוא המשיך, "יתכן שיהיה צורך לטפל בכמה דמויות-מפתח מקרב הגרמנים,
אלה החיוניים לתוכנית-המלחמה של נאצר. ויש גם כמה אישים מצריים חשובים... אנחנו נערוך רשימה
אברי, אתה ואני. רשימה של מועמדים לחיסול. וזה עלול להגיע אפילו לידי כך, מחר נברור אותם וניכנס
לפרטים."
הוא אומר שהוא כבר אז שאל את עצמו "מי החליט על הפעולה הזו?" והוא אומר:
"ברגע ההוא מצאתי את עצמי לכוד במזימה שלא היה בכוחי- עדיין- להבין במלואה".
הוא אומר: "ותהיתי על בחירתי בראש המבצע- שעה שלאיש-העסקים פאול פרנק היו כל הסיכויים
לעגן עצמו במצרים למשך שנים רבות. זו היתה הזדמנות גדולה לסוכן ישראלי. האם מן התבונה לסכנה??
הפרק הבא ביום ב