תעתוק
ארגון חברי ההגנה במצרים
מהצבור הרחב שבא לשמוע בערב ה-1.3.8
את שלמה חויליו, איש ירושלים, רק
קומץ אנשים ילידי מצרים הכירוהו בשטח
כשנשלח על ידי המטה הארצי של ארגון
ההגנה להקים את סניף ההגנה בארץ גושן
בשנים 1945-47. מבין קומץ הפעילים
הציוניים שהכירוהו עקב ה"קשר המצרי"
נמנתה גם אשתו לעתיד, חיה לבית
רוזנטל, שמאז נשואיהם עוזרת לו
בפעילות האנטנסיבית במסגרות הסמויות
והגלויות שנתברכו בהן משך 40 שנות
חייהם המשותפים. גם בערב זה היא
מלווה אותו כדי להעלות זכרונות
המחזירים אותנו לתקופת מלחמת העולם
השניה עם התקרבות רומל לתחומי
אלכסנדריה וההלם שזעזע את היישוב
העברי בארץ ישראל ויהדות מצרים
בקיץ 1942.
קהילת יהודי מצרים שמנתה כ-90,000
נפש נהנתה עד אז בכמה שנים של
פרוספריטי שהביאה לה נטרליותה
של מצרים במערכה שהתחוללה
לאורך גבולותיה, בין כוחות הציר
(גרמניה-איטליה) ובין כוחות הברית.
אך עם חלוף הסכנה עקב נצחון כוחות
הברית באל-עלמין לא השכילה הקהילה
היהודית להבין למי צלצלו הפעמונים
הפעם...
לא כן המוסדות הלאומיים בארץ, שנזעקו
אף הם ושיגרו כבר ב-1943 שליחים
בקרב תנועות הנוער היהודית והציונית
במצרים שפעלו באופן גלוי ורשמו עד אז
בערים כגון אלכסנדריה וקהיר. גורל
יהדות אירופה ידוע, כי נחרץ בשואה,
ודאגת מנהיגי היישוב הופנתה לקדם פני
רעה שהיתה אמורה להפתח הפעם מהדרום,
ממדבריות לוב דרך עמק הנילוס. היישוב
התארגן מול פני הסכנה. יהדות מצרים
המשיכה בתרדמתה.
על רקע זה, החליטו המוסדות בארץ להקים
את ארגון ההגנה במצרים על מנת להגן על
רכוזי היהודים ב"חארת-אל-יהוד" (הגיטו
בקהיר) וכמה מוסדות יהודיים באלכסנדריה
וקהיר לאור גילוים של תופעות אנטישמיות
בעיקר ע"י ארגונים קיצוניים לאומניים
ו/או דתיים כגון "מוסר אל פתאח"(מצרים
הצעירה) והאחים המוסלמים. פרעות באגדד
המרד נגד האנגלים ב-1941 והריגת יהודים
הביא ליסוד ארגון ההגנה הראשון בעיראק
ולאחר פינוי הצרפתים גם נוסד הארגון
בסוריה ובלבנון.
מצרים שהיתה מרכז למפקדה של הצבא הבריטי
במזרח התיכון ומרכז הפעילות המדינית של
כל ארצות ערב חברות הליגה הערבית, שמשה
גם מרכז לפעילות פוליטית ענפה מטעם
המוסדות הציוניים.
מצרים היתה בשלהי מלחמת העולם השניה
ארץ מעבר למתנדבי הבריגדה היהודית
שיצאו ממחנותיהם בארץ גושן בדרכם
לחזיתות אירופה ולצנחנים. כמעט כל
ההנהגה של הסוכנות היהודית עברה דרכה.
ולא פעם ניצלה את שהותה במצרים כדי ליצ
מגעים ולהרצות בפני הארגונים הציוניים
שפעלו בגלוי עד ערב מלחמת השחרור.
על כך ההנהגה הציונית ומפקדת ההגנה
בארץ, התלבטו מאד לפני נקיטת הצעד
הגורלי בהקמת ארגון חשאי שעלול להמי
אסון על הקהילה היהודית כולה במצרים
ומעיד שלמה חויליו עצמו שהשתתף בישיבה
גורלית זו, שהתקיימה בתל אביב בעיצומו
של המאבק נגד הבריטים בארץ, עם יגאל
אלון, מפקד הפלמח מחופש כפי שהנסיבות
חייבו זאת ועם יצחק שדה.
ארגון ההגנה במצרים היה על כן כפוף ישיר
למפקדת הפלמח בארץ. הגעתו של שלמה חויל
למצרים היתה כמובן שמורה בסוד אפילו מפנ
חיילי הבריגדה עצמם שדרכה הגיע מחופש
לקהיר עד יצירת הקשר הראשון עם מיודענו
אליה בוזנק אחד המנהיגים של תנועת
מכבי החלוץ בקהיר.
מכאן ועד להקמת התא הראשון של מדריכים
הדרך היתה סלולה. החומר האנושי שפגש
נמנה על העיסה השמנת של הנוער היהודי
בתנועות הציוניות של השומר הצעיר, החלוץ,
בני עקיבא.
תאים חדשים עם מדור קפדני ביותר ביניהם,
ואמונים בנשק קר, קפ"פ, סכון ואף בנשק חם:
אקדח.
שלמה לא שוכח לטבל את חוויותיו בסיפורים
שקרו עת רבוצה שהתאמנה על גבעות עין
מוסה, בקרבת המוקאטאם חזרה מאמון בירי
ופגשה בדרכה בקבוצת "אחים מוסלמים" שאף
היא ערכה את אומניה במרחק מה מהמקום של
אנשינו.
עוד אנקדוטה אך רבת משמעות היא הספור
של מפגש מפקדים שהיה אמור להתקיים בביתו
של החבר ריימון אראר ז"ל ושהיה יכול
לההפך לאסון ממש ולהקדים בכמה שנים טובות
את "רעידת האדמה" שפקדה את המדינה עם
נפילת רשת "העסק הביש".
היה זה ב-1946 ערב ה-2 בנובמבר יום הצהרת
בלפור שחברי ההגנה התכוננו לקראתו לבל
חזור על עצמו הפוגרום בקהיר שגרם לשריפת
בית הכנסת האשכנזי ומהומות ערבים משולהבים
שבקשו לחדור לחארת אל יהוד ולעשות שפטים.
הוחלט להוציא מן הסליק (בחבוא בג'רגון הימים
האלה) את כל הנשק ולחלקו לראשי הקבוצות
שאמורות היו להגן על הגיטו וכמה אזורים
בהם גרו יהודים ועל מוסדות יהודיים.
הפגישה היתה צריכה להתקיים בדירתו של
ריימוך אדאר שגר באותו בית משותף באזור
יוקרתי מאד, זמאלק. כשכן היה לא פחות ולא
יותר מאשר מפקד משטרת קהיר. יד הגורל רצה
שהמפקד שלמה חביליו שהעריך קודם לכן את
הכסוי הנהדר המזדמן לערוך את המפגש תחת
אפו של מפקד המשטרה נמלך בדעתו ברגע האחרון
וטלפן למדריכים ברגע האחרון כדי לזמן אותם
לדירה אחרת השייכת לרופא חבר המסגרת,
למחרת.
כשרימונד אדאר בושש להגיע למפגש, הרים
אליר שלמה את הטלפון כדי לזרזו. קול
ענות חלושה קצרה הספיקה לשלמה להבין
שהדברים לא כשורה. לאחר מכן התברר
שבאותו ערב של ה"פגישה הנצחית" פלשה
המשטרה לתוך דירתו של ריימון והפתיעה
אותו כשנכנס לביתו. שאלה אותו אם הוא
בעל המכונית הפרטית לפי מספר רשוי זר.
אכן היה בעל המכונית אך הוא כבר מכרה
לתושב מצרי לפני שבועות מספר ולא היה
ספק בידו להסדיר את העברת הבעלות.
החקירה העלתה שמאותה מכונית נורו לעבר
מועדון קצינים בריטי יריות במסגרת
המאבק המצרי לשחרור ארצם מהכבוש.
זאת לתעודה שפעולת פ"ח (פעולה חשאית)
אינה ערובה רק להצלחות!... לא קשה
לתאר את האסון שהיה נופל על קהילת
יהודי מצרים ואף על המוסדות הציוניים
בארץ של טרם מדינת ישראל.
להבדיל מ"העסק הביש" שחשף נער ישר ותם
שהתנדב לשרת את עמו ומולדתו, אך הוסט
לפעולות שלא נועד להן תחילה, ארגון
חברי ההגנה במצרים שמנה בשיא פעילותו
כ-500 חברים (לרוב חברי תנועת נוער)
הוו המסגרת לארגון העליה ב' שעתידה
להתבצע בשנים 1948 - 1956.
תרומת הארגון בסיוע ברכש ערב מלחמת
השחרור היתה רבה. הסיפור על המכונית
המשא העמוסה בנשק שפורקה בלילה הוא
הסיפור על סיטבון ז"ל מאלכסנדריה,
מפקד חוליה שהזעיק את חבריו תוך ½ שעה
וחפרו ועמלו כל הלילה כדי להטמין את
ה"רכוש" עד להעברתו לחוף מבטחים...
ערב מרגש ומלא חוויות שלרבים מהנוכחים
מבין ילידי מצרים עצמם היה זה ערב של
גלויים מדהימים ומהנים. על קורס 42
המפקדים בקבוץ מנרה ב-1946 טרם סופר...
ב"כה לחי" למפקד שלמה ולרעייתו חיה ברך
וסיים יו"ר האסיפה אליהו ברכה.
סמי שם טוב.