תעתוק
כמה פרטים שלא יצא ב"ראיון" שלי לספר:
(1) רוב הצעירים היהודיים שגדלו וחונכו במצרים היו
גם במדה רבה "פטריוטים" מצריים. הם חונכו על ברכי
התחיה של הלאומנות המצרית, ובמיוחד על הצורך
בהתנערות משלטון האנגלים ועמיליהם
הם (אנחנו) השתתפו בהפגנות של המפלגות
נגד האנגלים (ובמיוחד במסגרות הלמודים באוניברסיטה)
על זאת אני יכל לכתוב "פרק שלם" בספר.
הפעילות במסגרת תנועה ציונית נראתה לנו
כחלק ממאבקינו המשותף נגד האנגלים.
חלק מצעירים יהודים אלו נאסרו גם בהפגנות
נגד האנגלים.
למשל: אני (ועד סטודנט לרפואה דר' הימן האורטופיד העובד
כעת בב"ח וולפסון) נאסרנו בהפגנה הקשה שהיתה
בבית הספר לרפואה בקסר אלעיני בקהיר, בה נרצח
ה"לואה" (general) סלים זקי פשה (ראש משטרת
קהיר - שהיה בן טפוחיו של ה"לואה" (general)
Sir Russell Pasha סיר רסל פשה האנגלי (שהיה ראש
משטרת קהיר לפניו)
כמובן עם יתר המפגינים שנאסרו הואשמנו ב
"רצח הלואה סלים זכי פשה).
באשמה זאת (ועד סוף החקירה) "ישבתי" שלושה ימים בבית הסוהר
של הסיטדל (סגן קרה מידן) = סגן מסר.
(מוזר לי מאוד, ש"ישבתי" באשמה פטריותית מצרית
(וגם ב"רצח") ולא באשמה "ציונית")
(2) כל הצעירים היהודים במצרים שהיו בני 15+
בזמן פרשת שני האליהו (פרשת רצח הלורד מוין)
גדלו על הערצת אליהו בית צורי ואליהו חכים,
ואהבת הארץ - גם הצעירים המצרים הלא יהודים
הללו את [?] את פעולתם של שני היהודים
במלחמתם נגד האנגלים.
לנו תנועת השחרור של מצרים מהאנגליים לא היתה
בכלל בסתירה מתנועת השחרור של היהודים מהאנגלים בארץ
חשוב לדעת שיהודי מצרים, אהבו, ואוהבים את מצרים
ולא שונאים אותה.
מלחמת הערבים בישוב היהודי בארץ "תסכלה" אותנו
והרגשנו שאנחנו "נבגדים" על ידי מצרים
ממנה הינו חלק.
עלי לציין שבהפגנה זאת משה מרזוק הצליח
לברוח מידי מהמשטרה (הוא קפץ מעל לגדר הגבוה
מסביב לבית החולים וברח ברצה על חוף הנילוס)
הוא דווקא לא נאסר..
Saadia Victor
155 156 207
225-226
162 (167)
196 (35)
198 (61)
198 (72)
193 (72)
222 (53)
222 (49)
325
שבת nov 3