תעתוק
(1)
הקלטת מוני
תעוד בצורה כרונולוגית
מ1943 Brigade Juive. הגיעו החיילים היהודיים הראשונים. פגשו את
היהודים בבית כנסת. והתחילו לארגן אותם לעלות ארצה ולהיות ציונים. עתיד כל יהודי ויהודי
במצרים לעלות לארץ ישראל.
אני למדתי בבית הספר היהודי ב Cattaui -> לבית הספר היהודי בעבסיה ->
תעודת בית ספר עממי. תעודת בגרות בCollège Français ואחר כך עברתי לLycée Français
-> לקבלת ה "תאוגיהיה" (תעודת בגרות שניה) -> להכנס לאוניברסיטה.
הסיפור שלי מוזר בכלל. לא היתי בתנועת נוער בכלל; היתי
בן יחיד. ואז לא נתנו לצאת. היה לי בן דוד, מוריס מזרחי שהיה בבני עקיבא.
ורצו לארגן טיול ב1945 לפלסטינה. הצטרפתי אליו עם 5 חברים -> ברכבת ללוד.
ירדנו ביבנה. שם חכה לנו מצריך שקראו לו רפאל, שם התפללנו תפילת שחרית ב900 בבוקר.
היינו צריכים לעבור שישי-שבת בקבוצת יבנה. ראינו את המגדל של קבוצת יבנה מרחוק. והמדר[?]
אמר לנו: אתם רואים את המגדל! - והלכנו, עד שהגענו שם בשעה 330 - 345 אחר הצהרים.
עברנו שישי-שבת. ומאז הצטרפתי לבני עקיבא בגלל הטיול הזה. נסעתי ב2/8/45; חזרתי ב3/9/45.
עוד שבועיים בקבוצת עלומים, הכשרה שהיו במחנה עבודה. ועבדנו שבועיים שמה בקטיף עגבניות
וחצילים. וחזרנו בסבטמבר.
במצרים בבני עקיבא מ1945 לא היתי כל כך פעיל, בגלל בית הספר. וב1947 התחלתי לקבל
תפקידים: ראש קבוצה, או מדריך מתחיל. מ1948, אחרי הבגרות השניה, התחלתי להדריך קבוצה של
8 איש "קסריה"; ואחר כך התגלגלתי להיות חבר הנהלה, עד שהיתי מזכיר פנים של התנועה
ב1951, אחרי vs ומוריס מזרחי היתי אמור הלהתחתן ולנסוע ארצה. אבל הבולשת
המצרית היה לה השם שלי ברשימה השחורה. בגלל שבשנת 1950 ונסעתי לצרפת עם מוריס סטון
והייתה אתנו קבוצה של נוער וחלוצים 42 בחורים., מאלכסנדריה למרסיי. בהיותי בתנועה ב1949 [?]
היו חברים שהתלוננו מאוד מאוד על ההכשרה שהייתה להם ב aubagne במרסיי.
והייתה החלטת הנהלה ששנינו נלך לצרפת להתלונן לפני ההנהלה בצרפת כדי לשנות את מקום
ההכשרה בaubagne למקום יותר אנושי. למשל, היו צריכים ללכת להתרחץ 4 קילומטר <-> ועוד
פעם מתלכלכים. וגם לעבור סמינר. - ולחזור לארץ. אבל האוירון היה בעדב שבת, ואנחנו
לא רצינו לנסוע בשבת. ואז נסענו לפריז לשנות את ההכשרה של החברים נפגשנו עם
אריה רויטמן, והחליטו להעביר את כל הקבוצות שבאו אתנו ואחרינו ל [?]. ואז היו שם
תנועות נוער ממורוקו, תוניס ואלזיר, כולם בני עקיבא. העבירו את כולם ל [?].
והיה להם מדריך. המקום היה נחמד ונוח. היה מין חוה גדולה עם בית גדול של 3 קומות,
והכל בפנים: לאכול ולהתרחץ. והתחילו לאט לאט לפנות את "ביריה" (aubagne). החברים
הראשונים, גם ווידסיס ונוני, מ1949. התחילו לפנות אותם והעלו אותם ארצה.
וחזרתי למצרים והתחלתי לארגן את התנועה, והייתי פעיל עד שנת 1952.
(2)
ב19/3/52 הגיע חומר מvs לתיבת דואר ששכרנו על שם מוריס שויקה.
והבולשת המצרית תפסה את זה והתחילו לחקור. לקחו את מוריס שוויקה מהבית
נתנו לו ארוחה טובה מאוד, ואמרו לו שידוע להם הכל. ואמרו לו לספר את הכל, ואחר כך
יצא לחופשי. בודאי זה לא היה נכון. ואז התחיל לספר. תנועה ציונית. ואמר הרבה
שמות, וכולם נלקחו על ידי המשטרה למוחפזה. והם ישבו שם יום-יומיים והתחילו
לחקור אותם
vs: מי נתפס?
מוני: מוריס שוויקה, ספו מנצור (כמעט מדריכה לנוער), ברוך זאק, שולי עזרא, מוריס סטון.
בהתערבות נחום אפנדי - ממרץ עד יוני 1952 - לא היו שליחים - וסיקורל בי ורנה קטאווי
חבר הפרלמנט המצרי. ואז הוציאו אותם. התנועה הפסיקה לפעול מ 20/3 עד 7/6/52.
יום לפני שהתחתנתי, מיניתי את ויקי חכים. ואז התחילו הפעולת ב8/6/52.
vs: מתי היתה השבת השחורה?
מוני: ב26/1/52 הייתה השבת השחורה. בנימין אבוטבול, השליח, ברח. בשבת השחורה נשרפו
חנויות רבות. מוריס שוויקה היה אחראי עליה, והיתי אתו בקשר, על מנת לדרבן את הרב
נחום אפנדי. כל המוסלמים התחילו לשרוף את כל קהיר. סיקורל, אורקו, גטניו, שמלה,
סודיתי דאבנס קומרסיאל. - הפעולות היו לא נרחבות.
ביולי 1952 המהפכה המצרית. והתחילו לחקור את התיקים הישנים. הוציאו את החומר
של מוריס שוויקה; ושוב לקחו את השמות, ועצרו את כל אלו שנמסרו על ידי מוריס
שויקה. אותי לא. השם שלי היה בדוי "שרלו". תפסו אותם והשאירו אותם 40 יום
בכלא עבסיה. ובהתערבות הרב הראשי וריני קטאווי הסכימו להוציא אותם ממצרים.
מבית הכלא -> ישר לאוניה -> לצרפת ולאיטליה.
נשארתי במצרים והגשתי כמה פעמים את הנירות שלי על מנת לעלות ארצה. אבל היתי תמיד
ברשימה, השחורה עד 1956. ב 2711/56(?) היה מבצע סיני. באו אלינו הביתה. והיה להם
רשימה של מאות אנשים שהיו צריכים לעצור. בקשו את סלומון מויז מלח (השם שלי). אבי, קראו לו מויז סלומון מלח.
אז אבי התנדב והוא הלך אתם ולקחו אותו. 3-4 ימים במשטרה. ואחרי
זה, עם כל היהודים, גם חברים של התנועה, גם של השומר הצעיר, וגם של
הבונים. העבירו אותם לבית הספר היהודי בעבסיה.
ב1956 אחרי מבצע סיני, הוחלט שכל אחד שיוותר על נתינותו המצרית לצאת
ללא רכוש וכסף עם 10 לירות סטרלינג. גם האסורים, נתנו להם 3 ימים להתכונן ושלחו אותם. צרפתים, אנגלים
לעזוב את מצרים. אבי נשאר 71 יום ולא רצה לוותר על הנתינות המצרית. שלחתי לו מכתב
עם שוטר, שיוותר על הנתינות המצרית, היות ורצינו לעלות ארצה, והתכוננו. לא רציתי לעזוב
את ההורים לבדם. ב 10 לינואר 1957 שחררו אותו וראו: שוני בגיל : חפסו בחור בן
23-24, והיה להם זקן בן 60. וויתרנו על הנתינות המצרית. היות וויתרתי על הנתינות המצרית -
היתה עליה המונית.. ולא היה להם זמן לחפס. היתי צריך לנסוע ב8/4/57. עליתי על האוניה
(3)
כבר ב7/4/57. והתפללתי שלא יתפסו אותי. הוא נסע באוניה מחמד עלי.
V.S מה הסיפור של העליה של סזר רוזיליו?
מוני: [רוזיליו ב2/1/57, האניה הראשונה שארגנה הקהילה היהודית בתאום עם
השלטונות המצרים והצלב האדום השוויצרי. 400 איש על אניה מצרית]. על האוניה
התארגנו כמה בריונים יהודים ממצרים שרצו לתקוף את השוטרים המצרים. אני התערבתי
ובקשתי מהם שלא יעשו את זאת. אחרת, עלולים לחזור למצרים, ולהשפט שם, ולא יהיה לנו
לא חופש, ולא עליה לארץ ישראל, ולא כלום.
הגענו לפיראוס, והייתה שם הסוכנות היהודית -> לבתי מלון באתונה. היו המון
יהודים באתונה. באו הרבה עולים באוניות מצריות לאתונה - אנחנו נשארנו באתונה קרוב ל 1 חודש
ואחר כך נסענו ארצה ב 8/5/57. הגענו ב10/5/57- נתנו לנו צריף בנתניה, על יד שיכון
ותיקים בנתניה.
vs: טוב - מוריס סטון, מה אתה יודע עליו?
מוני: נסענו ביחד -עזב אותי ב[?], ונסע לפריז. כנראה הצטרף לסמינר מתוניס
ומורוקו. בפריז נשאר חודשים רבים שם.
VS: מה הוא עשה בארץ?
מוני: הוא הגיע בדצמבר. לא הייתה לו עבודה. במצרים. היה לנו חבר בשם קבסו, חבר של VS
שעבד במטרו גולדוין מייר. וקבלו אותו בקולנוע כקופאי עד שהתפנה מקום במשרד הנסיעות
אצל חומסי. הוא עבד בעיקר בעלית הנוער. הוא הכיר את כולם (השליחים): מקסי, בנימין אבוטבול
חדל להיות חבר, ועלה ארצה ב1952: מבית הכלא לספינה. - ואז בארץ התחיל לעבוד.
בארץ: עשה את הצבא ואחר כך היה בצבא קבע.
vs. מי מהשליחים אתה הכרת?
מוני: הראשון עקיבא קוסטנבאום. היה מדריך במקוה ישראל. ואחר כך את צבי כספי. צבי כספי ארגן
לנו שיחות למדריכים וב1946 נסע. עזב את מצרים לפני קום המדינה. יעקב ברט, הכרתי אותו
בתור חייל, בבית הכנסת אהבה ואחוה. היתי הולך שם להתפלל וללמוד תורה. שם שמעתי אותו
בשיחות.
VS: מה עם מקסי?
מוני: מקסי היה שליח עליה. וכל הקשרים היו עם vs שהיה מזכיר התנועה.
VS: מה עם שלמה כהן "זילביר"
מוני: אחרי מקסי בא שלמה כהן שליח עליה. איש הקשם שלו היה vs. אז הוא ארגן את העליה. השליח הזה
נדמה לי שהיה השליח שעשה העבודה הנאמנה לעליה לארץ. ולכל התנועות ארגן שעורים.
ובמיוחד לבני עקיבא. הוא היה ממוצא דתי. - הוא חבב את התנועה שלנו. וראה שיש לנו נכונות
לעזור לעצמנו וארגן שעורי עברית ושירים ובשנת 1950.
VS: ושלמה הלל?
מוני: ביחד עם ויקטור סעדיה הכרתי אותו. וארגן את העליה. הקשר, עם vs
(4)
אחרי שלמה הלל בא בנימין אבוטבול. היתי מאוד פעיל לעליה לנועr, והיה לי הרבה קשרים אתו
בסוף 1952 הגיע מוטולה: (דרך נחמיאס) ואז הכרתי אותו. העלייה הייתה דלה מאוד. ולא היו
הרבה עולם. משרד העליה נשאר. עלו אנשים.
ב1957 היתה העליה ההמונית אחרי מבצע סיני. ועלו הרבה מאוד יהודים,
בארגון הקהילה היהודית, הרבנות והצלב האדום של שוויץ. עד 1967 עלו הרבה יהודים.
אחרי 1967 היו מעט מעט יהודים
vs: הכרת את אברהם דר?
מוני: הכרתי את אברהם לא במצרים אלא בארץ.
vs: אנסו ו בירה?
מוני: הם עבדו בחברה שלהם. חברה של עצוב שמלות. ושם היתה להם מכונות הדפסה גסטטנר.
ואנחנו נעזרנו בהם בשביל ה journal-parlé, שיסד אותו vs והיה לכל המדריכם לשיחות
לקבוצות שלהם שהיו מדריכים שלהם.
vs: האם ידעת שהחומר שהיה בא לאברהם דר, היה בא דרך אנסו וברה?
מוני: לא ידעתי.
vs: מה קרא עם Enso ו Béra?
מוני: נסעו כמו כל היהודים אחרי מבצע סיני.
vs: לא תפסו אותם אחרי העסק הביש?
מוני: לא
vs: מה קרא בקהיר אחרי העסק הביש?
מוני: אני היתי בארץ מצרים בזמן העסק הביש 23/7/54. קראתי שתפסו את נתנסון עם הפצצה בכיס.
והתחיל. ומסר הרבה שמות של הרבה אנשים. גם של דר’ משה מרזוק. שאני הכרתי אותו ושהיה
מאוד פעיל בבני עקיבא- אני זוכר שב 1948 עשינו בחוה שלו על יד קליוב, עשינו קמפינג 3 ימים
סמינר הדרכה לחברים שהיו שם.
vs: אתה עזבת ב1957. - מה קרה בקהילה היהודית ב1955?
מוני: בקהילה היהודית הייתה חרדה גדולה. ולא האמינו שיכל לקרוא דבר כזה. הרבה יהודים
בעמדות מפתח התחילו להתערב. וגם הרב הראשי אז בזמנו התערב, אבל לא הצליח. כנראה היו
הוכחות כאלו הם עשו טרור בקהיר.
vs. מה אתה יודע על יצחק לוי "גבלאוי"?
מוני: חבר תנועה פשוט. אבל כל הקשר היה עם דר' סעדיה שארגן כל מיני דברים שכמעט ההנהלה
לא ידעה. הוא שמר בסוד כל הדברים האלו, מבחינה בטחונית. הבחור הזה בנה סליקים להחביא את
החומר. הוא עשה סליקים לכל מיני תנועות ואנשים.- גם לאלי נעים. אני ידעתי אחרי שנתפסו, לא לפני,
vs: ספר לי מה אתה יודע כשנתפסו אותם?
מוני: חלק מהאנשים חשבו שהם עשו מעשה טרור ומגיע להם את העונש הזה.
(5)
vs: אתה חיקיתי שיוצאו אותם להורג?
מוני. אני לא האמנתי בכלל: היו התערבוית של מדינות שונו ארצות הברית, איטליה, צרפת, ספרד
vs: הקהילה היהודית עשתה מה-שהוא?
מוני: הגבירם של הקהילה התערבו ונסו כל מה שיכלים. אבל בפני עבדול נאצר
לא היה שום ערך, כמו לפני כן.- נגיב היה תקופה קצרה ואהב את היהודים, אבל כל
הכוח היה בידי נאצר- (זמלך, מועדון הקצינים)
vs: מה הייתה התגובה ביום התליה?
מוני: ההרגשה הייתה קשה מאוד - היהודים לא יכלו לעשות שום דבר. לא יכלה להגיב.
כל אחד התאבל בביתו ובעצמו. חשבו עוד יותר שאין להם כבר מקום לחיות במצרים.
vs: מה הייתה התגובה של יהודי מצרים על מוסדות ישראל. בעניין זה?
מנני: יהדות מצרים הייתה מאוד לא מרוצה ממוסדות ישראל, ותגובת ישראל. הם חשבו
שיקרא נס, ותבוא פעולה צבאית: שתבוא פעולת קומנדו שתבוא ותקח אותם: שחרור.
היהודים חיקו שישראל תבוא עם קומנדו שיבוא לקחת אותם, כך האמינו שישראל הכל
יכולה. ואחר כך, כשלא עשו את הדבר הזה, כעסו על מוסדות ישראל
vs: מה עם אלו שעצרו אותם? מה אתה יודע?
מוני: הכרתי את אלי נעים, דר מרזוק... הבחורים האלו היו בתנועה שלנו, דר' מרזוק פעם
השאיל לנו את החוה שלו בקליוב, ועשינו....
vs: האם אתה יודע על הפעולה של הקהילה היהודית למען אלו שנעצרו? עזרו להם??
הביאו להם אוכל??
מוני: הקהילה היהודית אולי עשתה מה שהוא בסוד.
vs: מה עם העליה?
מוני: אחרי בנימין אבוטבול היה רימונד שויקה. וכשהוא נסע הוא מנה את נחמיאס, לפני
מוטולה. הבן אדם הזה. מזמין אותי-חיינו בצינעה. היה מבזבז כסף. זה היה
חבר של בן דוד של אבי. בשביל בני עקיבא כדי לסדר להם את הכרטיסים. לא ראיתי את נחמיאס
פו בארץ.
vs: מה אותה יודע על פילפול?
מוני: היה לנו חבר: סולי הררי שהיה בקשר איתו ועוסק בעניינים של מודיעים. הוא היה בקשר אתו
vs: מה אתה יודע על אדוני ענתיבי
מוני: אדוני ענטיבי- איזה ענתיבי? (מורה בקטאוי ובסביל). למד אותנו עברית.
vs: מה הוא תרגם?
מוני: הוא תרגם במשפט של אליהו חכים ואליהו בית צורי השאלות מערבית לעברית.
vs: מה אתה יודע על מרדכי אביצור.?
מוני: מרדכי ווידסיס -> אביצור- אחד ממיסדי בני עקיבא, אחרי פרישתו מהשומר הצעיר ב1945
(6)
החבר הזה היה המדריך שלי. וגם מטפל בכל הענינים, אפילו האישיים של כל חבר[?]. הוא היה
חביב על כולם. התחלנו הכרות מתי שנסענו ארצה לטיול אתו, גבי מיר, מוריס מזרתי, רודריגס,
ורחמים זעפרני. טיילנו ביחד משך שבועיים. - ראיתי בו מנהיג וחבר, וגם אחי הטיפול
שלו בחברים היה טוב מאוד. היתה לו אמרה: שכל חבר צריך לעבוד 24 שעות על 24 שעה לתנועה.
רק לחשוב על התנועה. איך לסדר אותה ולקלוט כמה שיותר חברים. - ב1948....
vs: מה אתה יודע על הקשר שלהם עם הארגון הציוני?.
מוני: היה מצוין. אני היתי אז חבר פשוט-לא ידעתי- ב1948 לקחו אותו למחנה ריכוז כמו כל
האסירים. ולא ראיתי אותו בכלל. רק ביום החתונה שלו שהיה באזיקים עם 2קצינים. ראיתי אותו ונפרדתי ממנו.
הלכתי לחתונה. ב 17 ליולי 1949 נסעתי לאלכסנדריה נפרדתי ממנו. הוא היה בספינה, אנחנו בנמל.
vs: ונוני?
מוני: היכרתי אותה אחרי שחזרתי מהארץ. והיא הייתה באותה קבוצה. מרדכי היה המדריך שלנו.
היא הייתה פעילה מאוד, וחברתו של אביצור. ולכן הייתה מאוד מאוד מושפעת ממנו. היתה אחראית
ודואגת לתנועה
vs: מה אתה יודע על הצגות התיאתרון של מרדכי?
מוני: כן ההצגות האלו היו מאוד מוצלחות. ואחת ההצגות היו אצלינו בבית. באותו ערב, אחרי
ההצגה שעשו מרדכי ונוני, - באו השוטרים המצרים בבית. ואבי ז"ל אמר להם כאילו שאני הצלחתי
באיזו בחינה, ובשביל זה המסיבה - ולא אמרנו להם שזה מסיבת פורים. חלקנו להם קצת ממתקים- והם הלכו.
vs: יעקב בלליש?
מוני: יעקב הוא חבר שיש לו לב מזהב- תמיד אהב לעשות שמח. -ובדיחות לאין סוף- לקח את החיים שלו
בקליקלות -רצה מאוד לעלות ארצה- רק היו לו בעיות עם ההורים שלו. לכן לא היה יכל לעלות ארצה.
הוא היה יותר מבוגר ממני. לא היינו באותו גדוד, אלא בגדוד יותר ותיק וגבוה ממני מבחינת גיל.
היה תמיד עושה שמח במסיבות פורים, או בעונגי שבת, בבית הספר, מתי שהיינו בקן שמה בבית הספר
קטאוי. שרים שירים עבריים, רקדנו. ואחרי המסיבה של עונג שבת הינו מטילים על שפת הנילוס.
זה היה לכל החברים לגבוש חברתי.
vs: לפני שנשקח. ספר לי על הקן. ממתי ואיפו זה היה.
מוני: הקן בהתחלה היה בבית ספר סביל, אחר lם לא הרשו לנו לעשות פעילויות. - אחר כך שכרנו בית
בקומה ראשונה ברחוב אבן כלדון. היו גדודים מ 7- 8 חברים, לפי הגילאים. שיחות, עונג שבת, חוגי ספורט.
ולמדנו תורה ועברית- הרב שויקה, המזכיר של רב נחום. - אחר כך הקהילה היהודית לא הרשתה לנו.
דייבבנו עם סלומון ישראל שהיה פעיל בכתר תורה. ביקשנו לעשות שיעורי תורה. ניצלנו אותו גם לעברית ותורה.
הינו באם יום שבת אחר הצהרים, ורפלה ענתיבי היה נותן לנו שיעורי תורה. הינו קבוצה של כמה חברים (אנשי הנהלה)
כדי להעביר אחר כך לחברים האחרים.
vs: מה עם מוריס מזרחי
מוני: אנחנו גדלנו ביחד, גם קרובי משפחה. אביו ואבי בני דודים וכמו אחים. הינו עד גיל 10-11 חברים עד שנפרדנו.
(7)
מתוך זה שהוא היה בבני עקיבא עם אביצור ונוני שמטוב. על הטיול שמעתי ממנו. ונסענו ביחד לארץ
ב1945, ומאז ומתמיד היו חברים בתנועה, ופעלנו ביחד. והוא היה מזכיר התנועה אחרך vs. כשהתחתן רצה
לעלות ארצה- ואני הייתי אחריו מזכיר התנועה. הוא היה חבר הנהלה ומדריך. ועבד באופן מלא (עזב את הבנק) לתנועה
ועבד קצת בשביל העליה.
vs: מוריס שויקה?
מוני: מוריס שויקה בכלל לא עבד בעליה.
vs: מה עם יצחק לוי גבלאוי-תאר אותו, איך שאתה מכיר אותו.
מוני: חבר מאוד נאמן לתנועה, וחבר טוב של vs. במקצועו עשה לתנועה סליקים. בעל מקצוע מעולה, נגרות
ומסגרות - הוא היה גר בחלמית הזיתון- השתמשנו לפעמים במקצוע שלו.
vs: מה היה הרקע התרבותי שלו.
מוני: ידע רב בצרפתית- לא יודע- היה נאמן מאוד מאוד.
vs: רוזיליו, ספר לי שהוא דאג לאנשים שהיו בפנים, ולמרסל ניניו. וגם נסע ארצה - והיה הספ[?]
באוניה. מה אתה יודע עליו
מוני: הכרתי את רוזיליו בשנת 1954 כשעזבתי את "קסטרו" בעבודה, ודלכתי לעבוד בשל בוטה גז.
ב1954 נולדה לי הבת לילי. ורציתי לשפר את מצבי הכלכלי. ולא נתנו לי לעלות ארצה- הייתי ברשימה
השחורה, הלכתי ל של-בוטה גז וקבלו אותי בתור עובד. התחלתי לעבוד ב1954 אתו. הוא היה מנהל
מנהל החנות, ואני בתור מוכר פשוט. מתוך עמדתו בחברה- הוא עבד משנת 1936 בחברה - היו לו
המון מכירים מהבולשת המצרית. הוא מכיר את מניאוי, זה שתפס את דר’ מרזוק, עזר וכל האנשים
שהיו מעורבים בעסק הביש. היו לו קשרים, ואהב לעזור, מאוד מאוד בכל מיני קשרים. למשל,
אם מי שהוא שהדרכון שלו היה נתקע בשלטונות, היה מסדר לו את זה על ידי מכירים. ואז שפרצה
מלחמת סיני ב2/11/56 עזב את של-בוט גאז והתחיל לעבוד על חשבונו לבד. השותף שלו היה אנגלי.
החנות שלו נסגרה על ידי השלטונות, ולא היה לו מה לעשות אלא לעלות ארצה. - והתחיל, עם הקשר
שלו ללכת לרבנות הרשית לדרבן את האנשים ולהגיד להם שהם צריכים לעלות ארצה, וקשר קשרים עם הצלב האדום. ואז הצלב האדום לפעול בשביל כל היהודים שהיו
כלואים במחנה ריכוז במבצע סיני. והגיעו להסכם דרך השלטונות במצרים והצלב האדם לעשות
Feuille de route או laissez-passer כדי לצאת את מצרים בלי לחזורה. אז הוא ריכז את
הכל לאלו הכלואים במחנה ריכוז, וגם לכל אלו שרצו לעלות ארצה. והיה אומר שאין ספק שצריך
לעזוב את מצרים ולעלות לארץ.
vs: הפרק הזה אני מעט מאוד יודע עליו
מוני: הוא לא סיפר? - היתי שם – אבא שלי היה במעצר בבית הסוהר. וכל הדברים ב
"גרידה אל רסמיה" וכל הכספים שלי הוחרמו. ולא יכלתי לצאתי וכל הזמן חיקיתי שיבואו ויעצרו
אותי. והטעות שלהם יתקנו. הלכתי לרבנות ושמה וראיתי איך הם עובדים ובאיזה קצב זה מתקדם,
רציתי לדעת אם יש גם אפשרות. למה הלכתי לרבנות, - גם כן, כי הרבנות העבירו אותה
מהמקום שלה לבית הספר בעבסיה. וכל השבויים עצורים שמה. ורציתי שיהיה לי סיכוי לפגוש את
(8)
אבי, ורציתי שיהיה לו איזה סיכוי שיותר על הנתינות המצרית.
vs: אברהם סטון?
מוני: לא יודע הרבה - היה חבר הנהלה - גיזבר התנועה ומדריך, וגם מפקד שלי בהגנה.
vs: מתי עלה ארצה?
מוני: לא יודע.
vs: מה עם סולי הררי?
מוני: סולי ההרי היה חבר, הכי אינטלקטואלי, הייתה לו עבודה בחברת הסוכר. והיה לו פני
והיה לו זמן אחר הצהרים. גרנו באותו בנין ובקולד פרנסי, והיה שתי כיתות מעלי. והכרתי אותו
אז בתנועה. הוא לא סיפר הרבה דברים – אבל היה לו קשרים עם רודולף פילפול. - אמה שלו היתה
חולה והוא לא היה פעיל
vs: מוריס שויקה?
מוני: הוא בחור שאני קלטתי אותו בתנועה. מכיר אותו מבית הספר העממי עד לבגרות. בשיכלו: היה
מתלהב מכל דבר. ונכנע מכל דבר כשהוא נכשל. יש לו שכל של ילד: עשה שנה אחת של רפואה
אבל הפסיק. הוא לא היה מפותח. לכן כשהבולשת המצרית תפסה את החומר דרכו, הוא ספר
להם את הכל, ונתן להם את השמות. ובשנת 1952 כמעט והתנועה התפרקה.
vs: האם מוריס סטון באמת עבד בעליה?
מוני: אנחנו מגיל 7-8 גרנו באותו בנין והינו שכנים, ואבי ואביו היו חברים- הכרתי אותו בתנועה. היה
בגדוד עם פרון אדמונד. מכיוון שהוא היה חבר שלי. התחלתי להכיר אותו טוב מתי שהוא סדר לי את הנירות
בשביל לנסוע ביחד לסמינר. ואז נסענו ביחד. היו אתנו 42 חברים שהיינו אחראים עלהם. הוא היה לו חוש
מסחרי. באותו ערב שהיינו באניה היתה סערה בים וכל החברים התלוננו עם כל האנשים על הספינה.
היה אחד ז'ול מייר עם חם 40, התחננו שאנחנו נעשה מה שהוא. - הוא הלך ודבר עם הקומיסר של
האנניה וסכם אתו שתמורת 80 סטרלינג יתן לנו את האניה בכללותה מחלקה ראשונה ושניה (האוניות
היו ריקות. זה היה במאי). הוא הלך מעולה לעולה, אפילו שלא היינו חברים, אסף כסף: 1לירה סטרלינג
מכל אחד ואסף כסף כדי שכל החברים שלנו יכנסו לקבינות, ולא על הסיפון. וכך עשינו נסיעה
של 5 ימים עד מרסיי, לא כ"עליה", אלא כבילוי.
הגענו למרסיי, לקמפ ארנאס ונסענו ביחד לפריס. - המטרה שלנו הייתה לסדר הכשרה אחרת
חוץ מביריה. ואחרי שסדרנו את זה בטולוז, אנחנו והחברים (12), והיתר -> לעלית הנוער.
בטולוז עזב אותי לפריז ואחר כך לא שמעתי עליו שום דבר. - פגשתי אותו בקהיר כשחזר. - שמעתי
ממנו כאילו שהוא עבר סמינר עם התנועה והתחיל לעבוד, בתור קופאי במטרו גולדווין מיר- ואחר כך
קלטנו אותו במשרד העליה. היה פעיל מאוד בשביל עלית הנוער הרבה, כולל פפושדו.
vs: יש שאלה: האם הוא "לקח כסף ממי שהוא"?
מוני: לא יודע
vs: היו רינונים.
(9)
מוני: תשמע, הוא ידע להסתדר. שמע. היה לי מלחמה מאוד מאוד קשה כשהוא היה בצרפת. אתה לא היית.
האבא שלו אמר לנו. הוא נשאר שמה ל6 חודשים. האבא שלו אמר שהוא היה המפרנס את ההמפשפחה.
והיה לי קשיים עם ההנהלה כדי לתת לאבא 15 לירות כל חודש כדי שיוכל להתפרנס ולחיות עם הילדים שלו.
זה היה בזמנו של ווידסיס.
vs: רימודנ שויקה?
מוני: רימונד שויקה היה אחראי על העליה אחרי בנימין אבוטבול. הוא בן גילי. למדנו ביחד בבית הספר.
הכרתי אותו ב 1946 במחנה במועסקר. הוא היה ב"הבונים". אחרי קום המדינה. פעם הינו ביחד במסיבה
לשנה לקום המדינה. היו שליחים מהעליה: אליהו ברכה. - היה עוד איזה שליח: רוזי מרטין. רימונד
שוויקה אחרי בנימין אבוטבול היה שליח של העליה. בנוסף לזה רצינו לארגן עליה מראס אלבר. היה
בחור אחד פיחה איש יהודי עם כסף מראס אל בר-> לקפריסין -> לארץ. היו כל מיני בעיות
אבל היה חוסר תאום. זה הקשר היחיד שהיה לי איתו. הוא כשליח עליה, ואני כמזכיר התנועה
לסדר כרטיסים לחברים לעליתם.
vs: מה עם לילי דואק?
מוני: היה אחד מהשכנים של - 3 שנים. אמה עבדה בתפירה אצלם. הכרתי אותו בתנועה - הוא
היה חבר בתנועה. ואני הייתי תירון. כנראה שהוא טפל בעליה. לפי ששמעתי ב1948 היה במחנה ריכוז
Huckstep, ואחר כך באלטור.
vs: ומה עם נחמיאס?
מוני: נחמיאס היה אחרי רימונד שויקה - הוא עסק בכספים כאלו שלו. לפי המצב רוח שלו.
והביזבוז שראיתי. הוא לא היה נאמן לעליה - הוא עשה רק לחברים שלו ולמשפחה שלו. והוא הגיע
ארצה כדי לדרוש כסף "שמגיע לו"