תעתוק
(1)
מוני
לתעד בצורה כרונולוגית - תקופות ותאריכים
מ 1943 במלחמת העולם השניה בריגדה זו Brigade Juive. הגיעו החיילים היהודים הראשונים פגשו את היהודים בבית כנסת
והתחילו לארגן אותם לעלות ארצה. ולהיות ציונים - עתיד כל יהודי ויהודי במצרים
אני למדתי בבית ספר יהודי קטאוי -> סביל תעודת עממי - תעודת בגרות ב Collège Français.
ואחר כך עברתי מ Collège - -> ל Lycée Français -> תוגיה על מנת להכנס לאוניברסיטה
= 1948 גמרתי ב Lycée FR תוגיה. -
הספור שלי מוזר בכלל. - לא היתי בתנועת נוער בכלל, היתי בן יחיד ואז לא נתנו לצאת
היה לי בן-דוד מוריס מזרחי שהיה בבני עקיבא, ורצו לארגן טיול ב 1945 לפלסטינה – הלתרפתי
אליו עם 5 חברים -> ברכבת ללוד. ירדנו ביבנה שם חכה לנו מדריך שקראו לו רפאל
שם התפללנו תיפילת שחרית ב900 בבוקר. - הינו צריכים לעבור שישי שבת בקבוצת יבנה
ראינו את המגדל של קבוצת יבנה מרחוק. המדריך אמר לנו אתם רואים את המגדל- עד שהגענו ב31/2
345 אחר הצהר. ועברנו שישי שבת. ומאז הצתרפותי לבני עקיבא בגלל הטיול הזה
אחרי שבועייפ חלק חזרו אחרי שבועים. אבל אני ומוריס מזרחי הינו בבית הסכר אז יכלנו להשאר
עוד שבועים בקבוצת עלומים הכשרה שהיו במחנה עבודה ועבדנו שבועיים שמה בקטיף עגבניות
וחצילים וחזרנו בספטמבר. -
במצרים התחיל ב1945 בבני עקיבא לא היתי כל כך פעיל בגלל בית הספר. וב1947 התחלתי לקבל
תפקידים ראש קבוצה או מדריך מתחיל. מ 1948 אחרי הבגרות השנייה התחלתי להדריך קבוצה
של 8 איש "קסריה" ואחר כך התגלגלתי להיות חבר הנהלה עד שהיתי מזכיר התנועה
ב 1951 אחרי שvs ומוריס מזרחי. היתי אמור להתחתן ולנסוע ארצה אלא הבולשת המצרי
היה לה השם שלי ברשימה השחורה. בגלל שבשנת 1950 6/5 נסעתי לצרפת עם מוריס סטון והיתה אתנו
קבוצה של נוער וחלוצים 42 בחורים – מאלכסנדריה למרסי בהיותי בתנועה ב1949- 1950 היו חברים
שהתלוננו מאוד מאוד על ההכשרה שהיתה להם ב aubagne במרסי. והיתה החלטת הנהלה ששנינו נלך
לצרפת ולהתלונן לפני ההנהלה בצרפת כדי לשנות את מקום ההכשרה ב aubagne - אלא למקום
יותר קרוב ויותר אנושי - היו צריכים למשל ללכת להתרחץ 4 קילומטר<-> ועוד פעם מתלכלכים
וגם לעבור סמינר. ולחזור לארץ אבל האוירון היה בערב שבת ואנחנו לא רצינו לנסוע בשבת ואז נסענו
לפריז לשנות את ההכשרה של החברים. נפגשנו עם אריה רוטמן והחליטו להעביר כל הקבוצות שבאו אתנו
ואחרינו ל lecvin ואז היו שם תנועות נוער ממרוקו, תוניס ואלזיר כולם בני עקיבא. העבירו את כולם
ל Lecvin והיה מדריך להם. המקום היה נחמד ונוח. היה מין חוה גדולה עם בית גדול של 3 קומות
והתחילו לאט לאט לפנוח את ביריבבcks (החברים הראשונו הכל בפנים: לאכול להתרחץ..
מ1949 גם ווידסיס ונוני - התחילה לפנות אותם והעלו אותם ארצה. וחזרתי ארצה והתחלתי
לארגן את התנועה והייתי פעיל עד שנת 1952.
ב 19/3/52 הגיע חומר מ vs לתיבת דואר שסכרנו מוריס שויקה והבולשת המצרית תפסה את
זה והתחילו לחקור. לקחו את מוריס שויקה מהבית נתנו לו ארוחה טובה מאוד ואמרו לו שידוע להם
הכל. ואמרו לו לספר את הכל ואחר כך יצא לחופשי. בודאי זה לא היה נכון. ואז התחיל לספר, תנועה
ציונית ואמר הרבה שמות וכולם נלקחו על ידי המשטה למוחפזה והם ישבו שם יום-יומיים והתחילו
לחקור אותם - v מי נתפס? מוריס שויקה – ספו מנצור (כמעט מדריכה לנוער), ברוך זאק, שולי עזרא
מוריס סטון - בהתערבות נחום אפנדי - ממרץ עד יוני 1952 בלי שליחים וסיקוריל בי ורנה קטאוי
חבר פרלמנט מצרי ואז הוציאו אותם. והפסיקה התנועה מ20/3 עד 7/6/52 יום לפני שהתחתני
מיניתי את ויקי חכים. ואז התחילו הפעילות ב8/6/52
מתי הייתה השבת השחורה? מתי בנימין אבוטבול ב26/1/52 שבת השחורה הוא ברח.
בשבת השחורה נשרפו -מוריס שויקה היה אחראי עליה והיתי אתו בקשר על מנת לדרבן את נחום אפנדי.
כל המוסלמים התחילו לשרוף את כל קהיר סיקורל אורקו גטנו, שמלה סודיאתי דאבנס קומרסיאל.
הפעולות היו לא נרחבות- ביולי 1952 המהפכה המצרית והתחילו לחקר את התיקים הישנים
הוציאו את החומר של מוריס שויקה ושוב לקחו את השמות ועצרו את כל אלו שנמסרו על ידי מוריס שויקה
אותי לו, השם שלי היה בדוי שרלו- תפסו אותם והשאירו אותם 40 יום בכלא עבסיה אך התערבות
הרב הראשי וריני קטאוי הסכימו להוציא אותם ממצרים מבית הכלא -> ישר לאניה לצרפת לאיטליה -
(2)
אני נשארותי במצרים והגשתי כמה פעמים את הנירות שלי על מנת לעלות ארצה – אבל היתי תמיד ברשימה השחורה.
עד 1956 – ב 27/11/56 היה מבצע סיני. באו אלינו הביתה והיה להם רשימה של אנשים מאות יהודים שהיו צריכים בקשו
את סלומון מויז מלח (השם שלי) אבי קראו לו מויז סלומון מלח
אז האב התנדב והוא הלך אתם לקחו אותו - 3-4 ימים במשטריה ואחרי זה עם כל היהודים
וגם חברים של התנועה גם של השומר הצעיר וגם של הבונים העבירו אותם לבית ספר עבסיה (גם אלו
שהיו) ב1956 אחרי מבצע סיני הוחלט שכל אחד שיוותר על נתינות מצרית לצאת ללא
גם האסורים- נתנו להם 3 ימים להתכונן ושלחו אותם עם 10 סטרליג צרפתים, אנגלים לעזוב את מצרים.
אבי נשאר 71 יום ולא רצה לותר על הנתינות המצרית. שלחתי לו מכתב דרך שוטר שיוותר על הנתינות
המצרית היות ורצינו לעלות ארצה והתכוננו, לא יכלתי להשאיר את ההורים לבד ב 10 לינואר שחררו אתו
וראו 23-24 שנים בן 60 במקום אבל קסטרו אצל חבר (עבד) - וויתרנו על הנתינות המצרית.
היות וויתרתי על הנתינות המצרית - היתה עלייה המונית- ולא היה להם זמן לחפס. היתי צריך לנסוע
ב8/4/57. עליתי על האוניה ב7/4/57 והתפללתי שלא יתפסו אותי. הוא נסע באוניה מחמד עלי
רוזיליו ב2/1/57 האניה הראשונה שארגנה הקהילה היהודית בתאום השלטונות המצרים והצלב
האדום השוויצרי 400 איש על אוניה מצרית
התארגנו כמה בריונים מצרים שרצו לתקוף את השוטרים המצרים. אני התערבתי ובקשתי מהם שלא יעשו
[?]ת זאת-> עלולים לחזור למצרים ולהשפט שם ולא יהיה לנו לא חופש ולא עליה ולא ארץ
ישראל ולא כלום. - הגענו לפיראוס, והיתה שם הסוכנות היהודית -> לבתי מלוו באתונה
היו המון יהודים באתונה באו הרבה עולים באוניות מצריות לאתונה. אנחנו נשארנו
באתונה קרוב ל 1 חדש ואחר כך נסענו ארצה ב8/5/57. הגענו רק ב10/5/57 - נתנו לנו צריף בנתניה
על יד שכון וותיקים בנתניה
- vs טוב- מוריס סטון מה אתה יודע עליו?
- נסענו ביחד - עזב אותי בLecvin, ונסע לפריז. כנראה הצטרף לסמינר מתוניס ומרוקו
בפריז ונשאר חודשים רבים שם.
v מה הוא עשה בארץ?
- בארץ: הוא הגיע ב דצמבר, לא היתה לו עבודה - היה לנו במצרים חבר בשם קבסו
חבר של vs שעבד במטרו גולדוין מייר, וקבלו אותו בקולנוע כקופאי עד שהתפנה מקום
במשרד הנסיעות אצל חומסי, עבד בעיקר בעלית הנוער. הוא הקיר את כולם מקסי, בנימין אבוטבול
חדל להיות חבר ועלה ארצה ב1952, מבית הכלא לספינה. - ואז בארץ התחיל לעבוד
בארץ: עשה את הצבא ואחר כך היה בצבא קבע.
- v - מי מהשליחים אתה הכרת?
- הראשון עקיבא קוסטנבאם, היה מדריך במקוה ישראל. - ואחר כך את צבי כספי-
צבי כספי ארגן לנו שיחות למד שירים וב1948 נסע עזב את מצרים לפני קום המדינה.
יעקב ברט הכרתי אותו בתור חייל, בבית כנסת אהבה ואחוה היתי הולך שם להתפלל
וללמוד תורה. שם שמעתי אותו בשיחות
- v מה עם מקסי
- מקסי היה שליח עליה וכל הקשרים היו עם vs שהיה מזכיר התנועה.
- v מה עם שלמה כהן "גילביר"
- אחרי מקסי בא שלמה כהן שליח עליה - איש הקשר שלו היה vs. אז ארגן את העליה.
השליח הזה נדמה לי שהיה השליח שעשה העבודה נאמנה לעליה לארץ. ולכל התנועות
ארגן שעורים ובמיוחד בני עקיבא. הוא היה ממוצא דתי - הוא חבב את התנועה שלנו, וראה
שיש לנו נכונות לעזור לעצמנו. וארגן שעורי עברית ושירים ובשנת 1950,
- vs שלמה הלל
- דרך ויקטור סעדיה הכרתי אותו וארגן את העליה - הקשר עם vs.
אחרי שלמה הלל בא בנימין אבוטבול. היתי מאוד פעיל לעליה לנוער והיה לי הרבה קשרים
אתו. בסוף 1952 הגיע מוטולה (דרך נחמיאס) ואז הכרתי אותו - העליה
היתה דלה מאוד ולא היו הרבה עולים. -
(3)
מישרד הנסיעות נשאר עלו הרבה אנשים
ב1957 הייתה העליה ההמונית אחרי מבצע סיני ועלו הרבה מאוד מאוד יהודים
בארגון הקהילה היהודית, הרבנות והצלב האדום של שוויץ - עד 1967 עלו הרבה
הרבה יהודים. אחרי 1967 היו מעט מעט יהודים.
- v הכרת את אברהם דר?
- הכרתי את אברהם דר לא במצרים אלא בארץ
- v אנסו וברה?
- " " שעבדו בחברה שלהם חברה של עצוב שמלות ושם היתה להם מכונת
הדפסה גסטטנר ואנחנו נעזרנו הם בשביל ה journal-parlé שיסד אותו vs
והיה לכל המדריכים לשיחות לקבוצות שלהם שהיו מדריכים שלהם.
vs האם ידעת שהחומר שהיה בא לאברהם דר היה בא דרך אנסו וברה?
- לא ידעתי
- vs מה קרה עם Enso ובירה?
- נסעו כמו כל היהודים אחרי מבצע סיני
- vs זה לא תפסו אותם אחרי העסק הביש?
- לא
- vs מה קרא בקהיר אחרי העסק הביש?
- אני היתי בארץ בזמן העסק הביש ב23/7/54: קראתי שתפסו את נתנסון עם
פצצה בכיס והתחיל, מסר שמות של הרבה אנשים. גם של דר’ משה מרזוק שאני הכרתי
אותו ושהיה מאוד פעיל בבני עקיבא - אני זוכר שב 1948 עשינו בחוה שלו על ידי
קליוב עשינו קמפינג 3 ימים סמינר הדרכה לחברים שהיו שם.
- vs אתה עזבתה ב1957 - מה קרא בקהילה היהודית ב1955.?
- בקהילה היהודית הייתה חרדה גדולה ולא האמינו שיכל לקרוא דבר כזה. -
הרבה יהודים בעמדות מפתח התחילו להתערב. וגם הרב הראשי אז בזמנו התערב אבל
לא הצליח. כנראה שהיו הוכחות כאלו הם עשו טרור בקהיר
- vs מה אתה, יודע על יצחק לוי גבלאוי
- חבר תנועה שלנו. חבר פשוט - אבל כל הקשר שלו היה עם דר סעדיה שארגן כל
מיני דברים שכמעט ההנהלה לא ידעה - הושמר בסוד כל הדברים האלו, מבחינה
ביטחונית. הבחור הזה בנה סליקים להחביא את החומר - הוא עשה סליקים
לכל מיני תנועות ואנשים. גם לאלי נעים- אני ידעתי אחרי שנתפסו לא לפני
- vs ספר לי על מה שאתה יודע כשתפסו אותם?
- חלק מהאנשים חשבו שהם עשו מעשה טרור ומגיע להם את העונש הזה
- vs אתה חיקית שיוציאו אותם להורג?.
- אני לא האמנתי בכלל: היו התערבויות של מדינות שונות ארצות הבריט, איטליה צרפת
ספרד
- הקהילה היהודית עשתה מה שהוא?
- הגבירים של הקהילה התערבו ונסו כל מה שיכלים. אבל בזמ עבד אל נאצר
לא היה שום ערך כמו לפני כן. נגיב היה תקופה קצרה ואהב את היהודים
אבל כל הכוח היה ביד נאצר
- (זמלך) מועדון הקצינים
- vs מה היתה התגובה ביום התליה -
- ההרגשה הייתה קשה מאוד - היהודים לא יכלו לעשות שום דבר לא יכלו להגיב. כל אחד
התאבל בביתו ובעצמו, וחשבו עוד יותר שאין להם כבר מקום לחיות במצרים
- vs מה הייתה התגובה של יהודי מצרים על מוסדות ישראל בעניין זה?
- יהדות מצרים היתה מאוד לא מרוצה ממוסדות ישראל והתגובה של ישראל, הם חשבו שיקרא נס
ותבוא פעולה צבאית. שתבוא פעולות קומנדו שתבוא ותקח אותם.
(4)
מוני הקלטה
שחרור: היהודים חיכו שישראל תבוא עם קומדו יבוא לקחת אותם, כך האמינו, שישראל הכל יכולה.
ואחר כך, כשלא עשו את הדבר הזה - כעסו על מוסדות ישראל
v - מה עם אלו שעצרו אותם? מה אתה יודע?
הכרתי אלי נעים דר מרזוק - הבחורים האלו היו בתנועה שלנו. דר' מרזוק פעם השאיל לנו את
החווה שלו בקליוב. ועשינו...
v - האם אתה יודע על הפעולה של הקהילה היהודית למען אלו שנעצרו? עזרו להם? ק הביאו להם אוכל
- הקהילה היהודית אולי עשתה מה שהוא בסוד..
אחרי בנימין היה רימונד שואקה וכשהוא נסע הוא מנה את
נתמיאס הבן אדם הזה. מזמין אותי - חיינו בצנעה - היה מבזבז כסף. זה היה חבר
של בן דוד של אבי.- בשביל בני עקיבא כדי לסדר להם את הכרטיסים.
לפני מוטולה) לא ראיתי את נחמיאס פו בארץ
פלפול
היה לנו חבר סולי הררי
בתוך ענינים
שהיה בקשר עם המודיעינים הוא
היה בקשר אתו
- אדוני ענטיבי איזה ענטיבי (מורה בקטאוי ובסביל) למד אותנו עברית
- מה הוא תרגם
- הוא תרגם במשפט של אליהו חכים ואליהו בית צורי: השאלות מערבית לעברית
- חזרו על התיקים הישנים ואז הגלו אותם לעבסיה. ספרתי לך
מרדכי ווידסיס -> אביצור - אחד ממיסדי בני עקיבא אחרי פרישתו מהשומר הצעיר ב 1944
החבר הזה היה מדריך שלי וגם מטפל בכל העניינים אפילו האישיים של כל חבר וחבר. הוא היה חביב על
כולם. התחלנו הכרות מתי שנסענו ארצה לטיול אתו, גבי מיר, מוריס מזרחי, רודריגס, ורחמים זעפרני
טילנו ביחד משך שבועים - ראיתי בו מנהיג וחבר וגם אח. הטיפול שלו בחברים היה טוב מאוד. היתה
לו אמרה שכל חבר וחר צריך לעבוד 24 שעות על 24 שעות מתנועה - רק לחשוב על התנועה איך לסדר
אותה ולקלוט כמה שיותר חברים - ב1948
v - מה יודע על הקשר שלהם עם הארגון הציוני?
- היה מצוין אני היתי אז חבר פשוט לא ידעתי - ב1948 לקחו אותו למחנה ריכוז
כמו כל האסירים. ולא ראיתי אותו בכלל. רק ביום החתונה שלו שהיה באזיקים עם 2 קצינים [?]
אותו ונפרדתי ממנו הלכתי לחתונה. עזב את אלכסנדריה ב -7 1יולי 1949 נסעתי לאלכסנדריה
היה מוריס מזרחי, השכנים האלו -
נפרדתי ממנו הוא יה מהספינה, אנחנו בנמל.
נוני הכרתי אותה אחרי שחזרתי מהארץ והינו באותה קבוצה ומרדכי היה המדריך שלנו.
היא היתה פעילה מאוד וחברתו של אביצור. ולכן היתה מאוד מאוד מושפעת ממנו
היתה אחראית ודואגת לקדוד התנועה
v - מה אתה יודע על הצגות התיאתרון של מרדכי -?
- כן ההצגות האלו היו מאוד מוצלחות- ואחת ההצגות היו אצלינו בבית. באותו ערב
אחרי ההצגה שעשו מרדכי ונוני באו השוטרים המצרים בבית ואבי זל אמר להם כאילו שאני
הצלחתי באיזו בחינה ובשביל זה מסיבה- ולא אמרנו להם שזה מסיבת פורים. חלקנו להם קצת
ממתקים - והם הלכו.
v - יעקב בוליש: ?
- יעקב הוא חבר שיש לו לב מזהב - תמיד אהב לעשות שמח - ובדיחות לאין סוף לקח את החיים
שלו בקלי קלות- רצה מאוד לעלות ארצה רק היו לו בעיות עם ההורים שלו. לכן לא היה יכל לענות ארצה.
הוא היה יותר מבוגר ממני, לא הינו באותו גדוד אלא בגדוד יותר ותיק וגבוה ממני מבחינת גיל.
היה תמיד עושה שמח במסיבות פורים או בעונגי שבת בבית ספר מתי שהיינו בקן שמה בבית ספר
קטאוי. שרים שירים עברם, רקדנו. ואחרי המסיבה של עונג שבת הינו מטילים על שפת הנילוס.
זה היה לכל החברים לגבוש חברתי
v - לפני שנשקח ספר לי על הקן ממתי ואיפו זה היה
- הקן בהתחלה בבית ספר סביל אחר כך לא הירשו לנו לעשות פעילויות - אחר כך שרכנו דירה
בקומה ראשונה ברחוב אבן כלדון היו גדודים גדודים מ 7 -8 חברים לפי הגילאים - אחר כך רצו להוציא
אותנו מהדירה - התאספנו בבית ספר קטאוי כתלמידים לשעבר של בית הספר. - שיחות עונג שבת
חוגי ספורט, בסקתבול ולמוד תורה ועברית - הרב שואקה המזכיר של הרב נחום
(5)
אחר כך הקהילה היהודית לא השתה לנו, דברנו עם סלמון ישראל שהיה פעיל בכתר תורה. בקשנו
לעשות שיעורי תורה, ניצלנו אותו גם לעברית ותורה- הינו באים יום שבת אחר הצהרים
ורפלה ענתיבי היה נותן לנו שלורי תורהה. הינו קבוצה של כמה חברים (אנשי הנהלה)
כדי להעביר אחר כך לחברים האחרים
v - מה עם מוריס מזרחי
- אנחנו גדלנו ביחד, גם קרובי משפחה- אבי ואבי בני דודים וכמו אתים.
1011 חברים עד שנפרדנו] מתוך זה שהוא היה בבני עקיבא עם אביצור נונש מטוב שמעתי
מהטיול ממנו. ונסענו ביחד ושרץ בשנת 1945 ומחז ומתמיד היינו חברים בתנועה ופעלנו ביחד.
והוא היה מזכיר התנועה אחרך זו. כשהתחתן רצה לעשות ארצה - ואני הייתי אחריו מזכיר
התנועה - הוא היה מצריך חבר הנהלה, וועבד באופן מלא (עזב את הבנק) לתנועה באופן
מלא מהתנועה, ועבד קצת בשביל העליה קצת.
"מוריש וארב
מוריס שואקה? בקלל לא עבד בעליה
ל מה עם יצחק לוי גבלאוי- תתאר אותו איך שאתה מכיר אותו
- חבר מאוד נאמן לתנועה, וחבר טוב של vs. במקצועו עשה לתנועה סליקים - בעל מקצוע מעולה
נגרות מסגרת – הוא היה גר בחלמית הזיתון.- השתמשנו לפעמים במקצוע שלו
v - מה היה הרקע התרבותי שלו
- ידע רב בצרפתית - לא יודע - היה נאמן מאוד מאוד.
v - רוזיליו ספר לי שהוא דאג לאנשים שהיו בפנים, ולמרסל ניניו. וגם נסע ארצה והיה סיפור באניה.
מה אתה יודע עליו
- הכרתי את רוזיליו בשנת 1954 כשעזבתי את קסטרו בעבודה, והלכתי לעבוד בשל בוטגאז.
ב1957 נולדה לי הבת לילי ורציתי לשפר את מצבי הכלכלי לא נתנו לי לעלות ארצה - הייתי ברשימה השחורה
הלכתי לשל בוטגאז וקבלו אותי בתור עובד. התחלתי לעבוד ב 1954 אתו. הוא היה מנהל החנות
ואני בתור מוכר פשוט. מתוך עמדתו בחברה - הוא עבד משנת 1936 בחברה היו לו המון מכירים
מהבולשת המצרית. הוא מכיר את מניאוי זה שתפס את דר' מרזוק, עזר וכל האנשים שהיו מעורבים
בעסק הביש היו לו קשרים ואהב לעזור מאוד מאוד בכל מיני קשרים בכל מיני שטחים, למשל אם מישהוא שהדרכון שלו
היה נתקע בשלטונות היה מסדר לו את זה על ידי מכירים ואז שפרצה מלחמת סיניאי ב2/11/56 עזב את
של בוטגאז והתחיל לעבוד על חשבונו לבד. השותף שלו היה אנגלי והחנות נסגרה על ידי השלטונות
לא היה לו מה לעשות אלא לעלות ארצה - והתחיל עם הקשרים שלו ללכת לרבנות הרשית לדרבן
את האנשים שהיו שם ולהגיד להם שהם צריכים לעלות ארצה. בדוק הרבנות הרשית קשר קשרים
עם הצלב האדום. ואז התחיל הצלב האדום לפעול בשביל כל היהודים שהיו כלואים במחנה
כוז במבצע סיני. והגיעו להסכם דרך, השלטונות המצרים והצלב האדום לעשות laissez-Passer
או Feuille de route כדי לצאת את הארץ בלי לחזור. אז הוא ריכז את הכל לא לאלו כלואים
במחנה ריכוז אלא גם כל אלו שרצו לעלות ארצה, והיה אומר שאין ספק שצריך לעזוב את מצרים
ולעלות לארץ
v - הפרק הזה אני מעט מאוד יודע עליו
- הוא לא סיפר?
- היתי שם ועזרתי שמה - אבא שלי היה במעצר בבית הסוהר וכל הדברים ב"דריגה אל רסמיה" וכל
הכספים שלי הוחרמו וכל הזמן חיכיתי שיבואו ויעצרו אותי והטעות שלהם יתקנו הלכתי לרבנות
שמה וראיתי איך הם עבדו ובאיזה קצב זה מתקדם. רציתי לדעת אם יש גם אפשרות
לא יכועתי לצאית)
למה הלכתי לרבנות, - גם כן, כי הרבנות העבירו אותה מהמקום שלה לבית הספר בעבסיה וכל השבויים
עצורים שמה. ורציתי שיהיה לי סיכוי לפגוש את אבא, ורציתי שיהיה לי איזה סיכוי ורציתי לשכנע אותו שיותר על הנתינות המצרית
v - אברהם סטון
- לא יודע הרבה - היה חבר הנהלה, גרבר התנועה, מצרים. וגם המפקד שלי בהגה.
- v מתי עלה ארצה?
- לא יודע
- v מה עם סולי הררי?
- סולי הררי היה חבר, הכי אינטלקטואלי- הייתה לו עבודה בחברת הסוכר. והיה לו זמן פנוי והיה לומד
אחר הצהרים. גרנו באותו בנין ובקולג פרנסי, והיה שתי כיתות מעלי והכרתי אותו אז בתנועה- הוא לא
ספר הרבה דברים - אבל היה לו קשרים עם רודולף פלפול. - אמה שלו היתה חולה והוא לא היה פעיל
מאוד בתנועה. עשה מה שהוטל עליו בדיקנות. הוא עזב את מצרים עם אמו בשנת 1950.
- v מוריס שואקה?
הוא בחור אני קלטתי אותו בתנועה. מכיר אותו מבית הספר העממי עד לבגרות. בשיכלו היה מתלהב מכל דבר,
ונכנע מכל גבר כשהוא נכשל. יש לו שכל של ילד. עשה שנה אחת רפואה, אבל הפסיק. הוא לא היה מפותח- לכן
כשהבולשת המצרית תפסה את החומר דרכו הוא ספר להם את הכל ונתן להם את השמות ובשנת 1952 כמעט
והתנועה התפרקה
(6)
v - האם הוא באמת עבד בעלייה?
אנחנו מגיל 7-8 גרנו באותו בנין והינו שכנים ואבי ואביו היו חברים - הכרתי אותו בתנועה
היה בגדוד עם פרון אמונד יחזקאל. - מכיוון שהוא היה חבר שלי - התחלתי להכיר אותו טוב מתי שסדר לי את
הנירות בשביל לנסוע ביחד לסמינר בצרפת ביחד. ואז נסענו ביחד. היו אתנו 42 חברים שהיינו אחראים
עלהם. הוא היה לו חוש מסחרי- ובאותו ערב שהיינו באניה הייתה סערה בים וכל החברים
התלוננו עם כל האנשים על השפינה- היה אחד ז'ול מייר עם חם 40 והתחננו שאנחנו לעשה
מהשהוא- הוא הלך ודבר עם הקומיסר של האניה וסכם אתו שתמורת 80 סטרלינג יתן לנו
את האניה בכללותה, ראשונה ושניה. (האניות היו ריקות היה במאי). הוא הלך מעולה לעולה, אפילו
שלא היינו חברים אסף כסף: 1 לירה סטרלינג מכל העולים ואסף כסף כדי שכל החברים שלנו יכנסו
לקבינות ולא על הספון. וכך עשינו נסיעה של 5 ימים עד מרסיי לא כ"עליה" אלא כבילוי.
הגענו למרסיי. לקמפ ארנאס ונסענו ביחד לפריס. - המתרה שלנו הייתה לסדר הכשרה
אחרת חוץ מביריה- ואחרי שסדרנו את זה בטולוז אנחנו והחברים (12) והיתר> לעלית
הנוער. – בטולוז עזב אותי לפריז ואחר כך לא שמעתי עליו שום דבר.- פגשתי אותו בקהיר,
כשחזר שמעתי ממנו כאילו שעבר סמינר עם התנועה והתחיל לעבוד. בתור קופאי
במטרו גולדוין מייר. ואחר כך קלטנו אותו במשרד העליה. היה פעיל מאוד בשביל עלית הנוער
הרבה, כולל פפשודו.
v - יש שאלה שנשאלה: האם הוא "לקח כסף ממי שהוא"
- לא יודע
v - היו רינונים
- תשמע הוא ידע להסתדר. שמע היה לי מלחמה מאוד מאוד קשה כשהוא היה בצרפת
אתה לא היית - האבא שלו אמר לנו. הוא נשאר שמה קרוב ל 6 חדשים. אבא שלו אמר שהוא היה מפרנס
את המשפחה: והיה לי קשיים עם ההנהלה כדי לתת לאבא 15 לירות כל חודש כדי שיוכל להתפרנס
ולחיות עם הילדים שלם. זה היה בזמנו של ווידסיס.
- v רימונד שואקה.
- רימונד שואקה היה אחראי על העליה אחרי בנימין אבוטבול. הוא בן גילי למדנו ביחד
בית הספר - הכרתי אותו ב 1946 במחנה במועסקר הוא היה ב"הבונים". אחרי קום המדינה
פעם הינו ביחד במסיבה לשנה לקום המדינה. היו שליחים מהעליה: אליהו ברכה - היה עוד
איזה שליח רוזי מרטין. - רימונד שואק אחרי בנימין היה שליח של העליה. בנוסף לזה
רצינו לארגן עליה מראס אלבר - היה בחור אחד פיחה איש יהודי עם כסף מראס הבר
לקפריסין -> לארץ - היו כל מיני בעיות אבל היה חוסר תאום.
זה הקשר היחיד שהיה לי אתו הוא כשליח עלה ואני כמזכיר התנועה לסדר כרטיסים
לחברים לעליתם
- לילי דואק היה אחד מהשכנים שלי - 3 שנים. אמה עבדה בתפירה אצלם,
הכרתי אותו בתנועה - הוא היה חבר בתנועה- ואני היתי תירון. כנראה שהוא טפל בעליה
לפי מה ששמעתי ב 1948 היה במחנה רכוז ואחר כך באלתור
v - נחמיאס
- נחמיאס היה אחרי רימונד שואקה - הוא עסק בכספים כאלו שלו. לפי המצב רוח שלו והבזבוז
שראיתי הוא לא היה נאמן לעליה - הוא עשה רק לחברים שלו ולמשפחה שלו. והוא הגיע
ארצה כדי לדרוש כסף "שמגיע לו
(1)
המשך הקלטה של מוני מלח
מיוחס: קרובי משפחה שלו, החברים שלו והידידים שלו, הוא הגיע ארצה פו כדי לדרוש מהסוכנות היהודית, כדי
לדרוש את הפיצויים שלו עבור התקופה שהוא עבד בתור שליח עליה, לפני שמוטלה בא למצרים בתור שליח.
vs- אתה הכרטה את מטולה במצרים?
מוינ. - לא כל כך- אני הכרתי אותו פעם אחת. כי ניסן נחמיאס אף פעם לא נתן את הקשר הישיר אתו.
תמיד היה באמצעותו, כאילו הוא המתווך. ורק הוא לבד היה
vs - אתה יכל להגיד לי בערך, אם אתה זוכר, ממתי אני הייתי שליח עליה
vs - שלמה הלל נסע, עד לבנימין אבוטבול. כמה חודשים זה היה?
תקופה ארוכה? חצי שנה? 5 חדשים?
מוני לא יותר מזה- אני לא זוכר
מוני החברים של אלקסנדריה הינו נוסעים כמעט כל שבועים לעשות [?] סוף שבוע שם שבת ויום
ראשון, כי זה היה החופש שלנו.- אחרי 1948.
vs - לפני שאני נסעתי או אחרי שאני נסעתי.
מונ - אחרי שאתה נסעת. - הינו כמעט כל שבועיים, היה מי שהוא מהמדריכים היה נוסע, מוריס מזרחי.
היו תמיד 2 מהמדריכים היו נוסעים. נוסעים לשמה. והינו עושים שמה שיחות שבת וטיול ביום
ראשון לרמלה אל בידה - פעם גם לנוזהה. שמה. כפי שהכרתי טוב. - הכרתי טוב את רוברט דסה
שהיה פעיל דינמי מאוד, והכרתי גם את אריה אבוטבול, זה היה בחור מצויין נאמן לתנועה. וזה הוא.
יצחק פיחה - כפיף.
רוברט דסה היה חבר של התנועה שלנו, לתקופת-מה, ואחרי זה הגיש את התפתרותו, אף על
פי שהיה מיועד למדריך. ונעלם מהאופק. vs לא ידעתם למה:. אחר כך ידעתם..
מוני כן. אחר כך בטח ידענו.
אלי נעים היה חבר, מיועד למדריך. וגם כן חבר טוב נאמן בתנועה. אחרי תקופת-מה הודיע לנו דר סעדיה בישיבת הנהלה שהוא
גם כן מתפטר ולא ידענו למה.
vs- תספר לי קצת על אדמונד פרון.
מוני זה באמת. הוא היה מהותיקים, אבל הוא היה גם כן מדריך. הוא לא היה מתחבר. הוא אסף את
חברי שלו כאילו בחממה; הינו 2 גדודים ביחד יוצאים, אחרי זה, על שפת הנילוס או מה שהוא
כזה. הוא היה תמיד עם עצמו והגדוד שלו והכל. זעפרני אנחנו נסענו ביחד לארץ בשנת 1945, ברכבת. והבחור
הזה הית תופס יותר מהר את הדברים. והיה דתי. ידע הרבה תורה, והוא כנראה היה המזכיר הראשון
של בני עקיבא. לא עבדנו ביחד בכלל, אלא קימנו טיולים ביחד. והיה לפני מרדכי ווידסיס. היה לו קשר עם יעקב ברט אחך אני לא יודע
היה לנו גם כן איזה משרד ציוני אני לא זוכר באיזה רחוב היה. הוא ישב שמה. ובחנוכה
שנת 1947, רצינו לארגן מופע באיזה אולם. התפללנו והכל התחלנו למכור כרטיסים, לכמה בעלי עמדה במצרים על
מנת שנוכל לממן את התנועה שלנו ואז בסופו של דבר ברגע האחרון, המצרים לא נתנו לעשות את המופע הזה,
(2)
והכסף לא החזרנו אותו לאנשים. הבחור הזה היה לו רק תעודה בית ספר עממי עד כמה שידוע לנו.
וכדי להתקבל לאוניברטיטה, נדמה לי שהוא לקח איזה תעודה של מי שהוא אחר, ונכנס עם זה לאוניברסיטה.
כך שמעתי.
זימי בן זקין- זעפרני. - חברים שהיו איתו. בארה"ב, כולם נבאו שישראל תמחה על ידי הערבים
והוא שאמר שישראל תנצח. והבחור הזה נסה להביא אנשים מארה"ב, אבל אין להם מה להציע להם.
גם החתן של רוזיליו