תעתוק
(1)
משה
זכס
תאריך??
האדם השלישי- גירסתו של מרגל פרק "י" (לא "ו")
№ 10
מלכודת
הוא מביא השתלשלות של הזיוף והשקר שארגנו עלידו בהופעה
(1) לפני דיין
(2) לפני לבון
(3) לפני ועדת אולשן-דורי
שההוראה להכין את הרשת הוא קבל רק ב 17 ביולי, ואת האור הירוק להתחיל
ב 19 בו - ושלא הם שעשו את הפעולות מן ה2 ביולי
ומה 14 ביולי
הזיוף והשקר היה בהנהלת ג'יבלי ומוטקה בן צור.
הזיוף נעשה לא רק (1) בהכנה להצהרות ובעדות כוזבת לדיין, לבון, ועדת אולשן-דורי
ובתידרוך וגם ב"חזרות" על השקר והזיוף. -
(2) ביומנו של אלעד (3) בדוחות של אלעד שלפי אלעד הובאו על ידי מוטקה. ובינהם היה חסר
הדו"ח המרשיע. ולפי הוראותיהם של גיבלי ומוטקה שינה אותם כדי שיתאימו אל הגירסה החדשה בדבר
פעולות החבלה (גירסה מזויפת).
הגירסה המתוקנת הייתה זו: ב 17 ביולי אלעד קבל באלחוט הוראה מתרה. לאחר מכן, ב 19 בחודש הגיעה
הפקודה להלום. הפעולה האחת והיחידה שנעשתה ביוזמת הרשת בוצעה ב22 ביולי, נגד 4 בתי-
קולנוע באלכסנדריה וקהיר, בתוספת החבלה במחסן החפצים שבתחנת-הרכבת בקהיר. (כל ההוראות או
הפעולות שקדמו ל17 ביולי חדלו מלהתקיים). "סיימנו את המלאכה ב 4 לפנות בוקר.
דברי אלעד
"שעה שסלקנו את עקבות עבודתנו מחדר- העבודה של ג'יבלי גרם לי רפלקס בלתי- מוסבר להחליק לתוך
תוקי פיסת נייר בכתב-ידו של ג'יבלי, שעליה שירבט בהיסת-הדעת הערות מסויימות
שהיה עלי לכלול באחד הדוחות שלי. גם לא גיליתי להם דבר על שני יומני - האמיתי
והמתוקן. ידעתי רק שאני זקוק להוכחה כלשהי כי הלילה הזה אכן התרחש.
כמובן קבל הוראה לא להגיד שהוא פגש את ג'יבלי ומותקה-
והוא מתאר את הפגישה והחקירה על ידי דיין, לבון ואחר כך אולשן -דורי-
ובכולם: לא ביצע פעולה לפני ה17 ביולי - דיין היה קצר- לבון ארוך (כ 5 שעות)
ובכל הזדמנות לאחר ההופעה לחקירה: נפגש עם גיבלי ומותקה, ששאלו מה קרא, ומסר להם
דווח מפורט וגם נתנו לו הוראות איך להתנהג.
אחרי התחקיר אצל לבון, אלעד הלך לביתו של גיבלי, ואחר כך הוסע לביתו בחיפה על ידי מוטקה
בן צור, שבקש ממנו לכתוב דו"ח פיאר חדש, בהתאם להנחיות "שבנימין ואני (מוטקה) נתנו לך, אני צריך אותו אתמול"
הוא אומר: ככל שיראה הדבר מוזר: ועדתי אולשן-דורי, לא הייתה ועדת- חקירה צבאית במובנו הנוקשה
של המושג. אף שהנסיבות שנחקרו היו בעלות אופי צבאי טהור ונשאו חותם של חשאיות מוחלטת. הועדה מונתה בחדש
דצמבר על ידי ראש-הממשלה משה שרת לפי דרישתו של לבון, 5 חדשים אחרי הכישלון במצרים, כאשר הסיק
המטה הכללי (שבראשתו עמד משה דיין) רישמית, שלבון הוא שנתן את ההוראה להתחיל בפעולה.
מסקנה שאותה הכחיש לבון בלהט, ומכאן דרישתו התקיפה לעריכת חקירה מלאה.
(2)
ועדת החקירה אולשן-דורי זומנה על ידי ראש הממשלה שרת, לפי דרישתו של לבון, אחרי שזה נכשל בנסיונותיו
לפרוץ את חומת השקרים שהאשימה אותו כי היה הסמכות העליונה שהורתה על הפעולה במצרים;
במרכזה של החקירה עמדו 2 שאלות:
(1) האם הלמה הרשת ב2, ב14 וב22 ביולי, כפי שהודו הנאשמים בקהיר, או האם אולצו הנאשמים
להודות בפשעים שבוצעו על ידי אחרים?
(2) האם נתן שר הבטחון לבון, ב 16 ביולי את ההוראה לראש אמ"ן ג'יבלי לבצע את פעולת החבלה (כפי שנטען על
ידי גיבלי, טעניה שנתמכה על ידי המטה הכללי שבראשותו עמד דיין), או האם לא נתן שר-הבטחון מעולם
את הוראת הפעולה לג'יבלי, בשום זמן שהוא (כפי שטען)?
אם יתברר כי לבון מעולם לא נתן לגיבלי את ההוראה להתחיל בפעולות כלשהן במצרים, פירושו
של דבר שג'יבלי, אלוף משנה בצהל וראש המודיעין הצבאי, משקר- וכמוהו גם אלה התומכים בטענתו, שהפעולה
היחידה שביצעה הרשת במצרים התרחשה ב22 ביולי. - ואם ירשיעו את ג'יבלי, פירושו שהיה עלהם להודת
כי חוג של קציני-צבא הוציא אל הפועל פעולה צבאית שתכליתה לשנת את פני מפת המדיניות הבין לאומית
ללא ידיעתם והסכמתם של הממונים עליהם במיגזר האזרחי ובמיגזר הצבאי; וכי, על מנת להציל
את עצמם רקמו הקצינים הללו קנוניה שתכליתה להטיל את האחריות הסופית האחרונה על האדם
שנוא עלהם מכל, וגם החשוף לפגיעה ביותר - שר הביטחון פנחס לבון. - התוצאה תהיה פשוטה,
אם אכן היה לבון אחראי והוא נתן לגיבלי הוראת פעולה ב16 ביולי, כי אז הוא לבדו האשם,
מכאן שהוא לבדו ייתן את הדין. במקרה הגרוע ביותר יודח בחרפה מתפקידו הרם.
התוצאה האפשרית האחרת, היתה הגרועה מבין השתיים; אם גיבלי משקר, תהיה ישראל
נאלצת להתמודד עם ההשלכות הבינ לאומיות, ולהודות כי הוראותיהם להתמודד עם ההשלכות הבינלאומיות,
ולהודות כי הודאותיהם של נאשמי מצרים היו אמת. - בנוסף, הודאה זו תגלה ברבים כי מדינת ישראל
קיימת בעיה של (כמעט מרד) בתוך אותו מוסד שבו נותנים הכל אמון מוחלט: הצבא)
חשובה לא פחות הייתה העובדה שהמדינה פשוט לא יכלה להרשות לעצמה להדיח את אלה
המעורבים בקשר; אף אם היו מושחתים, הם היו חזקים וחיוניים לה מדי באותה תקופה. לא היה
להם תחליף, צריך יהיה לגלות אמצעים כל שהם לטהר אותם משחיתותם; כפות- המוזניים נטו במפורש
נגד לבון, או הוא- או המדינה.-
ועדת החקירה התכנסה לראשונה ב2 בינואר, אני (אלעד) הופעתי לפניה ב8 בו.
שאלותהם היו בדיוק כפי שציפיתי: (1) מה נאמר בשיחתי עם מוטקה כאשר נפגשנו בחודש יוני בפאריס?
(2) מה היו הוראות ההתקשרות המדויקות? (3) מה היה עיקר התכנון?" -
"תשובותי היו כולן ברוח הגירסה המתוקנת שהוכתבה על ידי מוטקה - וגיבלי:
(3)
ש. מתי קיבלת את ההוראה להעמיד את אנשים במצב הכן?
ת. ב17 ביולי
ש.-מתי פעלתם לראשונה
ת. ב22, ערב יום העצמאות של מצרים."
ש. מתי הגעת למצרים.
ת. ב 28 או ב29 ביוני
וכאן: היומן הראשון- והיומן השני המתוקן והמזוייף.
וכשספר לג'יבלי ולמוטקה: הם קפאו בתדהמה: "הראית להם את היומן שלך!?"
סינן ג'יבלי. - "רק רגע, בנימין", שיסע אות מוטקה "נדמה לי שאברי זומם משהו."
"דיווחתי אודות שני היומנים שלי, ואחר-כך הראיתי להם את היומן המתוקן.
"איפה המקור"? שאל ג'יבלי.
"היססתי אם למסרו לידיהם, שכן היה זה הקשר המשכנע אל האמת, לבסוף מסרתיו לידיהם.
"מוטקה וגיבלי עיינו בו בקפדנות, דף אחר דף, לבסוף אמר ג'יבלי: "הוא מסודר
כמו שצריך, אני חושב שמוטב שמוטקה יקח את היומן המקורי למקום בטוח".-
האיזון העדין
הם החזירו לי את היומן המתוקן. היתי בטוח שאת המקורי שלי לגיבלי ולמוטקה; עשיתי זאת מתוך אמונה שלמה
בכך שאמוננו הדדי- הדדי בהתחייבותנו זה כלפי זה, במאמצינו המאוחדים, וביושר ובצדק שבמאמצינו
המשותפים למען צה"ל ומדינת ישראל, לולא הייתי בטוח בכך לא הייתי מפקיר את יומני, שכן הוא היה אני,
הוא היה חיי וכבודי. תחושה פנימית אמרה לי להחזיק בו, אך אמוני בשני האנשים האלה היה מוחלט;
הוא גבר על החשש מפני פרידה מעל סיפור- המעשה האמיתי)
ב10 בינואר קיבלתי הוראה להתייצב לפני יעקב דורי, בצורה חשאית במלון "ירדן" בתל-אביב
דורי אמר:
(4)
"כל חיי הייתי גם אני ביצועיסט, אבל בדרך דמוקראטית, במדינה דמוקרטית (וישמרנו האל אם ישראל אינינה דמוקראטית)
לא יתכן שקבוצה של קציני-צבא תכתיב את המדיניות למדינה כולה, אפילו כאשר הם מודרכים על-ידי התחושה שהם עושים
זאת לטובת הכלל, וכי ביטחון המדינה נתון בסכנה. ביטחונה של מדינה אינו מונופולין של אדם אחד, או אפילו של קבוצת
קצינים, זהו ענין הנוגע לכולנו.". דורי חדל לרגע. ופניו היו חרושי-כאב. "לכן אני מתחנן אליך, אם אמרת לוועדה
משהוא שלא שיקף את המצב לאמיתו, או העלמת או שכחת פרטים שאתה מוכן לגלות לי, אנא עשה זאת".
"סערה גדולה התחוללה בקירבי. דורי נגע במצפוני (?? vs), אשר נקיפותיו התעצמו מיום ליום, הייתי בטוח
למדי שעל לבון תוטל האחריות לכישלון במצרים. כעת, לראשונה הלמה בי הידיעה כי ייתכן שלבון אומר את
האמת.."
"ודורי גילה לי עתה דבר שבו רק חשדתי עד כה: קבוצה של קצינים היא שהגתה מדיניות-החוץ משל עצמה
הוציאה אותה אל הפועל, בסתירה גמורה לאחד מעקרונות-היסוד של החוק הישראלי, הקובע שכל פעולה
המתבצעת על ידי חייל ישראלי על אדמת-אויב חייבת לקבל את אישורם של ועדת החוץ והביטחון או של
הממשלה (בראשות ראש-הממשלה).
"בהאזיני לדבריו של דורי הצטיירה לעיני, לפתע, תמונה שבה הופר האיזון העדין מכוח השאפתנות
וחוסר- התיאום בין 3 האישים שהחזיקו בעמדות- המפתח: ראש הממשלה שרת, לבון, ודיין- שלושה
אנשים שהפכו את מעגלי-הכוח שבידיהם זירות- פעולה- זה כנגד זה.-
"הייתי כבר על סף ההתוודת, כאשר דורי עצר בעדי לפתע: "אל תיחפז, אברי" אמר לי דורי: "אני יורד
למטה כשאחזור, תאמר לי מה תשובתך."הוא יצא את החדר, ובזמן היעדרו חלף בי הדחף שאחז בי .
ידעתי שלעולם לא אגלה לו את האמת ולא גיליתי. (עד משפטי, שנערך 31/2 שנים מאוחר יותר).
"עד כמה יכלה ההיסטוריה של מדינת ישראל להשתנות, אילו דיברתי אז, ייתכן שהייתי מונע הרס אנשים
חפים מפשע, ודואג לענישתם של האשמים. בניסיון עוור להגן על טוהרו של צה"ל דנתי אותו, ואת המדינה
לשקר מתמיד.-
"באותה עת לא היה לי מה להפסיד. מאוחר יותר יכולתי להפסיד הכל. החיים אינם מאפשרים הילוך חוזר."