יהודי מצרים - סקירה היסטורית

(“The Candlesticks – November 1951)
מר פליקס בן זקן, עורך דין לפני בית המשפט העליון בקהיר, ושופט בבית הדין
הרבני באלכסנדריה, ונשיא בני ברית באלכסנדריה כותב:
לפני כמה אלפי שנים היו משועבדים לפרעה במצרים. והגענו לחרותנו הבריאה מדי משעבדינו
והבטחנו לקדוש ברוך הוא שלא נחזור שוב לשם. אבל חזרנו שוב ושוב לשם, והיה לנו במצרים
תפקיד חשוב
וכשהגענו לארץ המובטחת, גם כרתנו ברית עם אלה ששעבדו אותנו. האם דוד
המלך בזמנו לא נשא לאשה בת פרעו?
ובגלל נאמנותנו לברית זאת (למרות נבואתיו השחורות אבל ברורות של ירמיהו הנביא)
נחרבה ארצנו הקדושה על ידי בבל, בית מקדשנו הוחרב, ועמנו נלקח לשבי לבבל.
ירמיהו וההולכים אחריו קיבלו יחס טוב על ידי נבוכדנצר, וקיבלו מקלט באסואן במצרים
על[?] בהקהילה יהודית [?]?
כמה מאות שנים לאחר הפלישה של פרס למצרים, אלכסנדר כבש את מצרים ויהודים עזרו
לייסד את אלכסנדריה שנעשתה ה civis של העולם התרבותי. פילון, היהודי, מייסד
הנאופלטוניזם שכתביו ודעותיו השפיעו על הנצרות בהתחלתה.
שבע מאות שנה אחר כך, כשהערבים פלשו למצרים וכבשו אותה, היהודים הראו פעילות
והתקדמו בכל השטחים כולל בפוליטיקה ותרבות. יהודי אחד יעקב אבן קילס, שהיה
הוזיר הגדול של הסולטן אל עזיז הפטימי, ייסד את אל אזהר המסגד הגדול של
קהיר, שהנו עוד המרכז של האסלאם המיליטנטי, והוא עצמו למד קבלה לתלמידים וחסידים
רבים.
ובשושלת האיובית פרחה פילוזופית הרמב״ם בכל תפארתה. המלך פדל, בנו של
סלאח אל דין, מנה אותו רופאו ומיעצו הפרטי; השפעתו הרוחנית של הרמב״ם הייתה כל
כך גדולה, שבהנהגת המלך פואד הראשון, מצרים חגגה את שמונה מאות השנה להיוולדו
באופן רשמי בבית האופרה במצרים, ובבתי כנסת רבים במצרים.
התורכים החליפו את הערבים במצרים, והאנרכיה שפשטה אז מנעה מהיהודים להראות
את השפעותיהם. אומנם "הגניזה" של קהיר מגלה את פעילות היהודים בימים החשוכים האלו
זה היה בשלטון התורקי שהסיפור האגדתי של הדוקאס מנקסוס התרחיש. הוא היה צריך להיות
נציג הסולטן השולט במצרים, אבל הוא לא הצליח להתגבר על האנרכיה
אבל מתחילת המאה השמונה עשרה, בגלל הכמעט עצמאות של מצרים מתורקיה הפעילות
היהודית שוב החלה ופרחה, בכלכלה, בתעשייה, בתכנון ערים, בתרבות ואפילו בתקומה הפוליטית של מצרים
הם יסדו בתי-ספר, ישיבות, בתי-כנסת, מרפאות, בתי חולים, אגודות צדקה...
הפובליציסט הראשון שהעז לrevolté נגד השלטון הרשע של הכידווים אסמאעיל וטופיק היה היהודי סנואה שכינויו העממי היה "אבו נדארה" (בעל המשקפיים) עם שני
המנהיגים האסלאמים השיך מוחמד עבדו, והשיך אל אפגאני הם שלושתם הנהיגו
את המרד. שלושתם הוגלו ממצרים. העיתונאי סנואה המשיך את פעילותו במאמריו
הסרקסטיים והקשים היה מאוד פופולרי במצרים.
אחר כך בזמן הכיבוש הבריטי, העורך דין היהודי דאוד חזן (בנו של רבה
הראשי של אלכסנדריה) ייסד עם מוסטפה קאמל, המנהיג המצרי את המפלגה הלאומית
שפעילותה הנמרצת הביאה להחזרתו לאנגליה של הלורד קרומר, הנציג הנציג הבריטי העליון
שהיה קולוניאליסט בלי רחמים. - וזה היה הצעד הראשון בדרך לשחרור מצרים.
ב 1925 ראש הקהילה היהודית בקהיר יוסף קטאויפשה מונה על ידי המלך פואד לשר האוצר
והתחבורה במצרים. הוא היה מוכרח להתפטר בגלל ידידותו עם מנהיג המפלגה הלאומית
סעד זגלול פאשה שהיה מתנגד לארמון.
לעבדול נאצר ואנשיו, שכחו את תרומת היהודים למצרים משך מאות השנים
והאסלמיזם והערביזם היו העקרונות.
שלא נשכח שאנחנו בנינו שני מונומנטים: הפירמידות, סמל של סבל[?]תנו
ומסגד האזהר, סמל לאידיאליזם שלנו.
 חוברת חודשית של ה
The Candlesticks, Alexandrian Congregation of Jews of Mixed
Nov 1951
 בניובורג, ניו יורק