סקירה היסטורית של הנוכחות היהודית במצרים

הקדמה
המיעוט היהודי במצרים ובמזרח התיכון
ובצפון אפריקה, כמו המיעוטים הנוצריים,
(קופטים, ארמנים ויבנים) שחקו תפקיד חיוני
במודרניזציה הכלכלית, החנוכית, והתרבותית
של מדינות אלו.
כל מדינות אלו היו תחת ההשפעה
הקולוניאלית במאות התשעה עשרה והעשרים.
הבריטים נכנסו למצרים ב1882
הרוב המוסלמי, והיהודים (והנוצרים)
קובלו בהתלהבות רבה את הכניסה של הבריטים,
בעזרת היהדות הצרפתית והרשת הגדולה
של בתי הספר של ה Alliance Israélite Universelle (כל ישראל חברים)
ובכניסה למוסדות החנוך הקונסולרים האירופים
היהודים היו exposés למחשבה ולשפות האירופיות.
בזמן שעד 1905 האטלקית היתה
שולטת בלימודים בבתי הספר של הקהילה באלקסנדריה
הצרפתית נעשתה השפה העקרית אחר כך, והאספות
של הקהילה היו בצרפתית. הצרפתית היתה שפת
ההוראה בבתי הספר של הקהילה שלה
בקהיר ובאלקסנדרייה Alliance Israélite universelle
שבאו ממדינות הים
המורים של בתי הספר של ה Alliance
קבלו תגבור חנוך בפריס
אליתה של עיתונאים יהודים, מורים חילוניים
סוחרים בסיתונאות, ומנהלי חברות זרות
צמחו מבתי הספר המודרניים תחת חסות אורופאית
המיעוט היהודי כמו המיעוט הנוצרי נעשה
המתווך החיוני בין המוסלמים והארופאים,
אלמנט חיובי פרו ארופאי (ממבט קולוניאלי)
להפצת המחשבות החדשות והמבצעים
הכלכליים באוכלוסה הכללית
במצרים היהודיית בקשו ולעתים קרובות קבלו
חסות קונסולרית זרה ואזרחות ממיצגי המעצמות
הארופיות. הם יכלו לקבלו את מעמד ה"קפיתולציות"
(Capitulations) שהיה קיים ושנתן פרבילגיות
ובטחונות- הקפיטולציות מנעו מהמוסלמים
להזיק להם, לעצור אותם, לגיסם לצבא או לתפוס
את רכושם בלי רשות של הקונסול המקומי
של המועצה הארופית. חלק גדול מהיהודים קבלו
חסות והגנה בצורה זאת.
היהודים היו מרוכזים בקהילות בערים העיקריות
קהיר אלכסנדריה, פורט סעיד, וטנטה.
בקהילה היהודית במצרים לא הורגשו ולא הודגשו
ההבדלים בין הקבוצות ממוצא שונה. קראים, אשכנזים, ספרדים
יהודי מצרים: רקע
כמעט משך אלפיים שנה חיו בצורה מתמדת
יהודים במצרים - חלקים באו לפני הגלות לבבל
אחרים מצאו מקלט בערים של הדלתה של הנילוס,
במצרים עלית. יהודים חיילי שכירים בנו התישבות
באי הפילים (Éléphantine) ושמרו על גבולה הדרמי של מצרים
אחרי היציאה לגלות הקבוצה הגדולה והחשובה של יהודים
התישבו במצרים לאחר כבוש יהודה על ידי אלקסנדר
הגדול (322 לפני הספירה). פטולמיוס הראשון
(323 - 183 לפני הספירה) עדד את היהודים להתישב
באלקסנדריה. וייוליוס קיסר בהגיעו למצרים ב48
לפני הספירה אשר את זכויותהם העתיקות הפוליטיות
והדתיות. וכשירושלים נפלה בידי טיטוס (70 אחרי הספירה)
אסירים יהודים לאלפים גויסו לעבודות ציבוריות
ונשלחו למצרים. - והם הגדילו את האוכלוסיה
היהודית.
מעמד היהודית בתקופת האסלם, הממלוקים והעוצמנים
היה זה של ה"ד'מה" (מיעוטים עובדי אל אחד
אנשי חסות) עם זכויות וחובות (מסים) מיוחדים 
כל אלו השתמשו בידרוזים בגלל כשרונותהם במסחר
בנהול ובשפות. יהודים באו למצרים מיון, הבלקנים, קורפו
ואיטליה, מצבון אפריקה; ויהודים מתימן ומעדן בדרכם לירושלים לא[?]
התישבו במצרים. יהודים מרוסיה, רומניה ופולין אא[?]
בקהילה אחת במצרים ברובה ספרדית- מזרחית,
היו קבוצות שונות, יהודים מצרים, ספרדים, צפון אפריקאים
אשקנזים וקראים. -
ב1940 היו 75000 עד 80000 יהודים מהם
6000 אשכנזים ו3500 קראים, 10000 יהודיים מצרים, והיתר
מזרחים וספרדיים. והרבנות[?]
שפות הדבור נוסף על שפת המוצא, בעיקר
צרפתית.
בעית "האזרחות" היתה בעית יהודי מצרים
יותר מ50% היו ללא אזרחות - 25% אזרחות מצרית
25% בעלי אזרחות אירופית (אמיתת או קנויה)
וע 1936 כשהקפיטולציות בוטלו היהודים
(Capitulations)
לא דגאו לקבל את הנתינות המצרית ואז היה מאוד קשה
לקבל נתינות מצרים. ובמיוחד באוכלוסיה היהודית
העניה והפחות מלומדת נשארה "ללא אזרחות"
ובמיוחד בגלל היחס הדוחה של המנהל הממשלתי
המצרי.
המשפחות האמידות של יהודי מצרים היו בקהיר
קטאוי, סוארס, עדס, ובאלסנדריה: "מנשה"
רולו, אגיון. ואלו היו מנהיגי הקהילה + ליד
הרבנות הראשית. עתונים יהודיים (בשפה הצרפתית)
La Tribune Juive, ISRAËL, L'Aurore שהיו כולן
פרו ציונים.
לקהילות היו נוסף לרבנות מוסדות משלהם:
ועדי הקהילות, בתי חולים, ארגוני צדקה, ובתי ספר
אבל היודים גם למדו בבתי ספר לא יהודים לא דתים וגם
נוצרים. ידיעת קרוא וכתוב היתה 90% אצל הגברים
ו 82 אצל הנשים (לאין ערוך הרבה יותר מאשר אצל האוכלוסיה
המצרית לא יהודית!)
משנת 1950 exposé יהודי מצרים לעלית הלאומנות
הערבית, והאסלאם, לסוציאליזם, לקומוניזם וגם
לציונוות. בהתחלה בציונות הפעולה הייתה מצומצמת