תעתוק
גושן
מרץ 1968
תקציר ההצאה של אברהם מטלון (עו"ד)
המדובר בקהילה יהודית שמנתה בתחילת הארבעים
כ85000 נפש מרוכזים בקהיר ואלכסנדריה (ממנה נותרו היום כ 200 זקנים
בערוב ימיהם). כשליש מבני הקהילה עלו ארצה, - יתרם נתפזרו
לארבע רוחות השמים ונמצאים כיום בצרפת, אנגליה, שוויץ,
ארה"ב, ואמריקה הדרומית.
בהשפעת צרפת והאליאנס הישראלית של פריס, הנהיגו יהודי
מצרים בבתי ספרים תכנית הלימודים של צרפת; חניכיהם היטיבו
לדעת שפות רבות: צרפתית, ערבית, אנגלית ולפעמים גם
איטלקית ויונית.
יהודים רבים בקשו וקיבלו נתינות זרה כגון של אוסטריה, אנגליה וצרפת.
מעמד זה הקנה להם זכויות יתר בפעילותם המסחרית והחברתית.
בדברי ימי העתונאות המצרית נרשם היהודי יעקב צנוע כמיסדה במחצית
המאה ה19. הוא היה כרוך במאבק מדיני עז לשחרור מצרים מעול
האנגלים ונאלץ לברוח מארצו כשנרדף ע"י האנגלים והכדיב
המצרי. מעיר גולתו בפריס ניהל מאבקו המדיני בעזרת
עיתונו "אבו נדארה". שהתפרסם בערבית, בצרפתית, ובאיטלקית.
תרומתם של בני הקהילה לעתונאות המצרים היתה רחבה. רוב
הפרסומים היו בשפה הצרפתית, אולם אחדים היו בשפה הערבית.
בראשית המאה העתון "ישראל" יצא לאור בערבית ובצרפתית
בהנהלת אלבר מוסרי, "אלשמס", עיתון נוסף בערבית, בהנהלה
סעד מלכי, ובטאון הקהילה הקראית בערבית "אלכלים". האחים
הררי יסדו את כתב העתי הספרותי-חברתי "אל כאתב
אל מצרי", אף הוא בערבית
בתחום הספרות הערבית, תרומת היהודים הייתה מועטה, היו כרוכים
יותר בתרבות הצרפתית. יצוין פו פועלו של הסופר והמשורר הקראי
מורד פרג' לישע בי. אולם בתחום הספרות הצרפתית תקצר
היריעה למנות את כל הסופרים היהודים.
בתחום האומנת נמנים יהודים בין חלוצי השירה הערבית החדישה
דאוד חוסני, זכי סרור, לכי מורד, אברהים סהלוי ולילה מורד.
בתחום התיאטרון עלינו להזכיר שוב את יעקב צנוע (אבו נדארה)
שחבר הצגות; ואת השחקנים אמילי דיין, ביבס, ואליאס מוהדב; אלברט חמסי,
אסף שירת הקודש (ליתורגיה) של קהילות ישראל באגן הים התיכון.
ליד זה התפתחה החזנות המזרחית בהשראת השירה ערבית.
קהילת ישראל נתנה למצרים פרקליטם גדולים, אחד מהם התבלט
בפעילותו המדינית המצרית, לאון קאסטרו היה בין מיסדי ופעילי מפלגת
"הואפד" של סעד זגלול בתחילת המאה. קסטרו כרך יחד המאבק
לשחרו מצרים מעול האנגלים ולעצמאות העם היהודי בארץ ישראל.
פרקליט אחר: פליקס בן זקן היה פעיל בתנועה רוויזיוניסטת של זאב
ז'בוטינסקי.
במלחמת העולם השניה נוסדו תנועות נוער ציוניות בעזרת שליחים
מארץ ישראל וחיילים של הבריגדה היהודית ששרתו והגיעו למצרים. יהודי מצרים
ה[?]הו עם המאבק הציוני. אולם באותה תקופה היה הנוער מפולג בין שני
רעיונות קוטביים: מחד הציונות והעליה לארץ ישראל, ומאידך הרעיון.
הקומוניסט שהתנגד להן.- ליהדות מצרים בתקופת זוהרה היו נתונים
שהנשיכה להיות הלכה למעשה גשר ופשר בין זרמי חינוך, מחשבה
ותרבות שונים: א) היא הקימה סינטזה בין קבוצי הגלוית הרבים אשר הכיבוה
ב) הצליחה לקיים ולפתח תרבת אירופת בקרב מדינה ערבית. קמו מתוכה אנשים
שפעלו איש לפי צרכו כדי לקדם את העניין הלאומי-מצרי.
ג -עלה בידה לקדם את העניין הציוני ליד הרעיון הלאומי המצרי
החוויה היהודית המצרית לא נוצלה דיה בישראל למען קירוב הלבבות בין המצרים
בפרט ואת הערבים בכלל, ובין הישות הציונית בעברית דר' אברהם מטלון