תנועות הנוער החלוציות שמרו על הגחלת

25/02/7985
מחבר/ת: סמי שם טוב
מקור: הגנה יהודית בארצות המזרח, יד טבנקין
חזרה לארכיון
נבדק ואושר

טקסט לקריאה

תעתוק
ינואר 1986 יד טבנקין הגנה יהודית בארצות המזרח ההעפלה וההגנה במצרי 25/2/85 סמי שמטוב תנועות הנוער החלוציות שמרו על הגחלת ברצוני להתייחס לשתי סוגיות ההעפלה והעליה ממצרים מחד ונושאי הארגון מאידך. יליד קהיר אני ואחד מעולי הרכבת. יציאת-מצרים השניה היחלה ערב פסח 1946, עם מעפילי הרכבת הזאת, שהיתה מאורגנת על ידי "ההגנה" והתנועות החלוציות. אבל, עליית יהודי מצרים לא התחילה ביום זה. טיפין טיפין, במשך שלושים שנה, עלו יהודים לארץ ישראל, אף על פי שלא נתקבלו עבורם סרטיפיקטים. לפני הקמת המדינה היו ארצות אירופה ארצות המצוקה ליהודים, והסוכנות היהודית קבעה זכות קדימה לעליה ליהודי אירופה. ארצות האסלם עלו על מפת המוסדות הלאומיים רק ערב מלחמת העצמאות. אך ממצרים תמיד עלו יהודים. הייתה עליה יזומה, שאורגנה באופן וולנטארי על ידי יהודי אחד מאלכסנדריה, טוריאל שמו, בעזרת סירות -דייגים. נדמה לי שלטוריאל הייתה גם חווה חלקאית, ששימשה ל[?] הכשרה. הייתה גם "הסתננות" פרטיזנית של צעירים דרך המדבר, בכל התקופות, לפני 1948. החינוך היהודי בבתי-הספר של בקהילה הוא שנטע את אהבת ארץ-ישראל בליבות הילדים והנוער, עוד לפני ההתפתחות תנועות הנוער. אחת מהמחנכות- שפרה דהאן- יושבת איתנו כאן, היא גידלה במצרים, עוד לפני חמישים שנה, דורות של צעירים לאהבת ארץ -ישראל. שיפרה לימדה עברית ושירים עבריים וארגנה חגים עבריים. אותם צעירים שספגו את חינוכה, המשיכו את דרכם בתנועות הנוער- לראשונה בתנועת "מכבי", כצופים יהודיים ציוניים, וגם בתנועת ה"עברי הצעיר" (שנוסדה ב1932 כתנועה חלוצית מגובשת). יהדות מצרים לא היתה מנותקת. אחרי משבר אל עלמין התארגנו תנועות נוער בעלת גוונים שונים: "כבי הצעיר", "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר", "בני עקיבא". יש לציין, שבלי תנועות הנוער החלוציות, לא הייתה מתקיימת תנועת העפלה ועל[?] מאורגנת, כפי ששמענו היום מפי השליחים הארצישראליים. ידידנו, אליה בוסנק - אדם רב פעלים בתנועת "מכבי" שאל - היכן היו שליחי הארץ ב1948? - משום מה, בערב מלחמת העצמאות לא היו במצרים אותם האנשים, הממונים על ארגון יציאת מצרים השניה. לדעתי, יש מקום לחקור סוגיה זו, כי אחרי הכרזת המדינה נוצר נתק רציני בין יהדות מצרים לבין הישוב, ומשבר חדש פקד את הקהילה. רק תנועות הנוער החלוציות ידעו לשמור על הגחלת. החברים, שלא נעצרו ולא נשלחו להקסטפ ולאבוקיר, התארגנו מחדש. הודות לנסיון שרכשו בשורות ההגנה, הם התקימו, בכוחות עצמם וללא מפקדירם, מחתרת ציונית להמשך ארגון העליה. יש מקום לרשום את הפרק הזה בהיסטוריה שלנו. קראתי עדויות על התארגנות העליה במחתרת במצרים, אחרי חודש מאי 1948, בתנאים קשים מאד, בעייצומה של מלחמת העצמאות, עם סכנת הפאנאטיזם האיסלאמי ריחפה מעל ראשי היהודים. כל תנועה חברתית נבחנת בעת משבר. יהדות מצרים היתה במשבר בסוף שנות הארבעים, יושבים כאן אחדים מאותם צעירים שהשתתפו בארגון העליה מחדש, במחתרת, וחשוב לנו לשמוע מהם איך אירגנו את העלייה בשנים 1948- 1952. לא נכון שפיטלניק

חזרה לראש העמוד