התנועות הציוניות במצרים

1990 מאי goshen
התנועות הציוניות במצרים דר' אברהם מטלון
בזכות החינוך המסורתי ציונות הייתה נטועה בקהילות היהודיות. דר’ חיים וויצמן בקר פעמים
רבות במצרים. וכן ביקרו מנחם אוסישקין, וזאב זבוטינסקי מנהיג הרביזיוניסטים.
בשנים לפני מלחמות העולם השניה (1939-45) גברה ההתקרבות לציונות. ב1942 סמינר להכנת
שליחים ומדריכים לארצות ערב. הקורס החל ב17 במרץ 1943. רפאל רקנטי, גרשון בן עתי ועקיבא איגר הגיעו כשליחים
למצרים. אחר כך גם יאיר דוארי. אחרי 1946 (מבצע פסח) גלים של צעירים עולים. סירות של דיגים ערביים.
התחרות בין בין התנועות מהזרמים השונים בעידוד השליחים לא תמיד הטיבו לתנועות הנוער
הציוני במצרים. מנהיגים של הקהילה נקטו עמדה מסויגת וראו בציונות איום על מעמדם של יהודי המקום
וסיבה לערעור יחסיהם עם השלטונות.
ככל שהעמיקה מצרים את פעילותה בתנועת הליגה הערבית בבקשה לעמוד בראשה, החריפה
יחסה נגד הציונים. - במרץ 1946 השלטונות התחילו לערוך פשיטות במרכזי הנוער הציוני.
סמוך לתאריך 29/11/47 (ההחלטה על חלוקת ארץ ישראל) הגיעו שוטרי חרש לתנועות הנוער בשת הערים
הגדולות ורשמו את כל החברים שנמצאו במקום.
המצרים והציונות
בשנת 1917 הגיבה העתונות המצרית בחיוב על הצהרת בלפור. שני העתונים "אלמוקטם" ו "אל אהראם" פרסמו
מאמרי שבח להצהרה הבריטית התומכת בהקמת "בית לאומי יהודי בפלסטינה. - ב1918, יום השנה הראשון של
הצהרת בלפור נחוג באלכסנדריה בפני קהל יהודי רב, בהשתתפות ראש הממשלה זיואר פשה, ומושל
אלכסנדריה. עוד שנים רבות אחרי כן חגגו קהילות ישראל בערים שונות את יום הצהרת בלפור. המנהיג הלאומי
סעד זגלול תמך ברעיון הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל וראה בכך טובה שתצמח לארצו. באותה
דיעה מוסטפה אל נחאס פשה וסגנו המנהיג הקופטי מקרם עוביד.
אולם בסוף שנות השלושים קמו זרמים קיצוניים שונאי זרים ויהודים "מצר אלפתאת (מצרים
הצעירה) ו"האחים המוסלמים" והם נהלו מלחמת חורמה נגד הציונות והיהודים. האיבה לזרים וליהודים
בכללם הגיעה לשיאה ולרמת מדיניות ממלכתית של מצרים בתקופת גמאל עבדול נאצר (1952-68)
שהוביל את ארצו למלחמות עקובות מדם נגד ישראל