[] "זמן קצר לפני 48 הקימה המשטרה מצרית מחלקה מיוחדת למעקב אחר יהודים ...

"זמן קצר לפני 48 הקימה המשטרה מצרית מחלקה מיוחדת למעקב אחר יהודים. ל "מחלקה הציונית" (זה היה
שמה) היה ידוע שלרבים מבני -הנוער משיכה לישראל, והם התחילו לעקוב אחרינו המעקב היה מדוקדק, וברור שכל
זה הכניס בנו חששות".
קהילת יהודי מצרים במאה הנוכחית הלכה ושגשגה עד פרוץ מלחמת העולם השניה, עד לקרבות
"אל עלמין", כשגייסות גרמניה בפקודו של רומל הגיעו לשערי אלכסנדריה. מאורע זה המחיש בקרב
יהודי מצרים שהם מבחינת "לגור בארץ מצרים באו" ורש"י פירש לגור מלשון
גר משמע זרים הם ותושבים ארעיים.
הקמות מדינת ישראל החישה את הקץ על הקהילה היהודית במצרים
עד ל 14 במאי 1948 היו קיימים באלכסנדריה ובקהיר משרדים רשמיים וגלויים של ההסתדרות הציונית
בישראל הקם ארגון בשם "נפגעי הרדיפות האנטי-יהודיות במצרים", אשר דאג משנת 1958 לרשום
את הרכוש היהודי הפרטי והקהילתי שנשאר במצרים. מר שמואל עטיה ריכז במשרדו בחולון תיק
לכל תובע. התיקיה שהכין הפכה למרכז דוקומנטרי על יהדות מצרים והקיפה בזמן שיגשוגה.
שתי הקהילות הגדולות היוו למעשה מרכז שלטון אוטונומי שעיקר עיסוקו בעיי
סעד, בריאות, חינוך, פולחן, דת, ספורט ובתי-דין לעניני אישות –-– הקהילה נוהלה על ידי ועד
שנבחר על ידי יהודים שהוכיחו שהם שילמו כל שנה את המס לקהילה, מס שקראו לם "עריכה".
ועד זה הוא אשר היה ממנה את הרבנים הראשיים, הדיינים, ומפקח על כספי הקהילה. ובתוך כספי הקהילה
עשרות בתי הקדש להשכרה אשר הבטיחו הכנסה קבועה למימון צרכי הקהילה, בתוספת למגביות. מתקציב
זה בנו הקהילות בתי ספר, בתי חולים, מועדוני ספורט, קיימו ישיבות ותלמודי תורה, ודאגו שלקהילה היו רבנים
חזנים, מוהלים, שוחטים ומפקחים.