פורט סעיד

פורט סעיד
חזקיה בצראתי
גושן אוקטוב 1989
אחרימות אביו (בשנת 1927) המשיך בדרכו של אביו גם כאיש עסקים וגם כציוני.
ביתו ומשרדו היו כתובת לכל האורחים מארץ ישראל וגם לחיילים יהודים ששירתו צבא הבריטי
בימו מלחמת העולם השנייה, לפי בקשת הסוכנות היהודית אירח בפורט סעד את מנחם אוסישקין, משה שרתוק
(שרת) ופרופ חיים וויצמן, ואת סר אלפרד מונד (לורד רדינג) פרופ אלברט אינשטן ואחרים.
בצרתי היה עמיל מכס מכובד בפורט סעיד, אלכסנדריה וקאהיר. ובכניסה למשרדו התנוססו
54 שלטי נחושת של הפירמות המיוצגת באנגלית, ערבית ובעברית. על השלט הגדול ביותר היה כתוב "הסוכנות
היהודית בארץ ישראל". השלטים האל נשארו במקומם עד שנת 1951.
הוא היה מבריח צעירים יהודים ממצרים לארץ ונעזר לשם כך בקשריו עם סוכן ספינות
מפרץ בין פורט סעיד לעזה ולחיפה.
אחר שרצחו שני אנשי לחי את הלורד מוין במצרים, סייע בצרת לפעילי ההגנה
להסתתר ולהסתלק ממצרים. – אחרי זמן לא רב נקרא לתחנת המשטרה. ומפקד המשטרה האנגלי חקר
אותו בנוכחות סגן אלוף מצרי ששתק ורשם פרוטוקול. בצרתי הבין שאחד העובדים שלו הלשין עליו.-לכן לא
הכחיש את ההאשמות, הוא אמר לחוקר שאמנם עזר לאנשי ההגנה להסתלק ממצרים, שאנשים אלא חטאו רק
בהברחת צעירים לארץ, ושהוא לא דיווח על כך לשלטונות, מפני שההגנה מחזיקה באמו השוהה בירולים כבת-ערובה.
הוא שוחרר אך נקרא עוד כמה פעמים למשרדי האינטלגינס, ונשאל אותן שאלות,
והשיב אותן תשובות, לבסוף חקר אותו מפקד האינטלגיס בקהיר. כשנסתימה החקריה אמר לו האלוף הבריטי
באנחה: "אתה חופשי, אבל רשום אצלנו, וכדאי לך להזהר"
בצרתי נזהר, אבל המשיך בפעולתו בעלייה "ב" וגם ב"רכש" נשק ממחסני הצבא הבריטי
ובהברחתו לארץ-ישראל בקרונות המשא של הרכבת מאסמעיליה.
בלילה, ב 15 במאי 1948 הובא חזקיהו אל ראש שרותי הבטחון המצרים בפורט סעיד (אותו סגן
אלוף) "אנחנו מכירים ותיקם", ואני יודע שאתה ממשיך בפעולתך הציונית, שלושנים ישב בצריתי בכלא ללא משפט.
עסקיו התמוטטו (השלטונות פיקחו עליהם) הקהילה היהודית פחדה לסייע לו. ב 10 בספטמבר 1949
עוקל רכוש המשפחה, ושמו חזקיה בצראוי הודפס בעיתון הרשמי במקום השלישי ברשימת "יהודים המסוכנים
למדינה". ב 21 בינואר 1951 הוא שוחרר לפתע פתאום ובלי הסברים. אף על פי שהשלטונות בקשט ממנו
שמשפחת בצראוי, העשויה להביא תעולת רב למצרים תשאר במצרים, הוא עלה ארצה
לשטלה מה הן משאלותיו בארץ: "משאלה יחידה, שתרומתם של יהודי מצרים למדינה שבדרך, תזכה
למקום הראוי לה בתולדות התנועה הציונית. אם במסגרת זו, לא תישכח גם משפחת בצרתי, מה טוב"