יחסי יהודים ולא יהודים בתקופה ההלניסטית - רומית

חסי יהודים ולא יהודים בתקופה ההלניסטית רומית
תולדות ישראל במצרים, מתחילים עם חורבן ממלכת ישראל ויהודה על ידי האשורים במאה ה8 לפנה"ס והבבלים במאה
ה6 לפנה"ס. בעקבות אירועים אלו, בורחים אל מעבר לגבול הדרומי של ארץ ישראל מהגרים רבים ומתיישבים
במצרים. בספר ירמיהו, כבר מוזכרים (פרק מ"א) שרי החיילים (המפקדים) שברחו מצרימה בלוקחם
עמם את הנביא ירמיהו, לאחר רציחתו של גדליהו, המושל הבבלי. הנביא אינו חוסך בתוכחות
לעבר אותם יהודים שהושפעו לרעה מהדת המצרית ותרבותה, ובזונחם את אלוהי ישראל!
בירמיהו (פרק מ"ד) מצויין אפילו מקום מושבם: מגדול, תחפנס נוף.
יותד מ 90 פפירוסים שנתגלו על ידי איכר מצרי, מעידים על קיומה של מושבת חיילים
מיהודים, שכירי חרב שנשלחו מטעם השלטון המרכזי (הפרסים) על גבולה של מצרים עם נוב, הרי היא
אי "יב" (אלפנטינה) שליד סוורנה, היא אסואן. מושבה זאת היתה קיימת מ587 לפנה"סם
או אחרי חורבן יהודיה. הם עבדו אלוהי ישראל במקדש ופולחן שונה מאשר המצרים
ב 331 לפנהיס מצרים נכבשה על ידי אלכסנדר מוקדון ואלכסנדריה יוסדה, נהפכה
אלכסנדריה למטרופולין של התרבות ההליניסטית והלניסטית-יהודית, למשך 300 שנה, החל משושלת בית התלמי
(פטולמאיים) ועד למחצת המאה ה 1 לספירה. והיה קשר בין יהודי יהודה ואלכסנדריה. ישיא הפר
התרבותית הגיעה עם תרגום השבעים
ידוע גם על בית מקדש שנבנה כדוגמת בית המקדש בירושלים בלאונטופוליס (תל יהודיה
היום ע. י בילביס) מושבה של חיילי יהודה אשר שרתו את מושל מחוז הליופוליסי היו גם מושבות יהודים
במחוז פיום, היא קרוקודילופוליס היוונית (באסר אל בנאת היום) בטיבה (לוקוסר)
ואוקסירינחוס.
ב38 לספירה בזמן שלטונו של גאיוס קאליגולה שאופין באלימות פיזית ממש נגד כל הקהילה
היהודית פרץ הפוגרום הראשן באלכסנדריה. שלוש שנים אחר כך היהודים מחזירים מנה אחת אפים, כשהקיסרים
מתחלפים.
משבר נוסף, המרד ביהודיה ב 66 הנמשך עד 70 לספירה, נותן אותותיו ו"מדביק" את יהודי
אלכסנדריה. הידיעות על מרד קיסריה מדליקות את נס המרד משום סולידריות של יהודי אלכסנדריה עם
אחיהם בארץ ישראל. המהומות שפרצו דוכאו בצורה אכזרית על ידי המושל הרומי, יהודי משומד (טיבריס יוליוס אלכסנדר)
אחר חורבן בת מקדש שני יהודים מארץ ישראל בורחים מצריימה, לאלכסנדיה ולקרינה, ואז פורץ
ומתפשט המרד שנקרא המרד הגדול. בשני מקומות אחרים, בבל וקפריסין יפרוץ מרד. המרד דוכא באכזריות
(מסופר על 40000 הרוגים מתוך קהילה שמנתה כ200000 נפש). הדיכוי היה בגדר של גינוסייד.
אחרי מלחמה זאת מסים כבדים ומשפילים על היהודים. אחרי המפלה של "היהודים היוונים" חלה התעורות
בקרבם על בסיס לאומי. היהודים חוזרים לשפתם העברית המופיעה שוב בבתי-הכנסת, על המצבות
ביבליגרפיה (1) אביגדור טשריקובר. "היהודים במצרים בתקופה ההלנסטית, והרמית לאור הפפירוליגיה".
הוצאת מגנס. ירושלים
"אלף שנות היסטוריה יהודית במצרים"
(2) אוריאל רפפורט: "יהודי מצרים בסדרה – "היסטוריה של עם ישראל". הוצאת מסדה תשיג.
(3)מארינה פוצ'י: "המרד בימיטריאנוס" (פרק בסדרה הנ"ל