[] לאחר המאורעות ב1929 מחמד חוסין היקל ...

לאחר המאורעות ב 1929 מחמד חוסין היקל כתב סדרה של מאמרם ב"אל סיאסה" בפ[?]ן זה
וגם בקשה מהשלטונות המצרים לגרש ממצרים את הפעילים הערבים הפלסטינים שגורמים לעוינות
ב1929, המאורעות היו קשים בארץ גם בירושלים גם בחברון וגם בצפת. יהודי נהרג בירושלים על
יידי ערבים מתפרעים. בחברון נהרגו שישים יהודים ובצפת 45 יהודים נהרגו או נפצעו
דר' אלברט מוסרי תקף ב"Israel" את חאז אמין אל חוסיני, המופתי של ירושלים כאשם בכל
האלימות והשנאה. הוא האשים גם את הבריטים ופקידיהם בפלסטינה שמסיטים את הערבים נגד
היהודים. כל העיתונות היהודית במצרים התגיסה למען הישוב ונגד האנגלים, ואנשי המופתי
אל חוסיני.
למאז 1937 עם ביטול: "קפיטולציות", למוד הערבית הוגבר בבתי הספר של הקהילה היהודית וגם בבתי
הספר הפרטיים היהודים, ומורים לערבית, המומלצים על ידי משרד החנוך המצרי מונו בבתי הספר היהודים
מצב היהודים מ 1939 ועד 1944.
היום כנאיביות. זכור לנו משפטו של מוריס פרז'ון באלכסנדריה, שהואשם בדיבה נגד השגריר הגרמני, ועמידתו האמיצה
של הארגון, וההגנה של עו"ד זן זקן, זה היה לפני השואה.
49 קורבנות, שאותרו ומופיעים ב"מחברות הספרדיים בפריס" עם פרטים האישיים ומקום מגוריהם
האחרונים, בני הקהילה במצרים שנספו בשואה, בזמן היותם באירופה
לאומיות המצרית או[?] (גושן ספטמבר 1987)
יהודי קהיר ואלכסנדריה נכנסו לפניקה כשרומל הצליח להגיע עד אל עלמין. יהודים עשירים
ובעלי נתינות זרה התדפקו על דלתות הקונסוליות הבריטית, בלגית, ותורקית ובקשו ויזות לצרוך
אפריקה, לקונגו הבלגי... כשצבאות רומל הגיעו לגבול מצרים היתה ריצה לבנקים. 10 מיליון 
לירות מצריות הוצאו באלכסנדריה לבד. פלישת רומל למצרים (אל עלמין) היתה ביולי 1942
תעמולה אנטי ציונית ואנטי יהודית ארסית הופצה במצרים ב1939
בזמן המלחמה רוב העם המצרי היה בעד הגרמנים ונגד הבריטים הכובשים.
ב 2-3 בנובמבר 1945 (28 שנים להצהרת בלפור) התפרעויות אלימות נגד הבריטים והיהודים
והזרים בקהיר ובאלכסנדריה. המפגינים קראו "להפיל את היהודים" "מהיום לא עוד יהודים"
"בוז לקונוניאליזם" "תחי פלסטין" "תתקדם רומל" ו"רגל מלכנו מעל כתר בריטניה"
דירות הותקפו ונבזזו, בית הכנסת האשכנזי נסרף חנוית נבזזו... וב3 בנובמבר 1945 הותקפה
שכונת היהודים והתוקפים נהדפו על ידי ההגנה היהודית.
יהדות מצרים במלחמת העולם השניה (1939-45)
באוגוסט 1939, המלך פרוק מינה את עלי מאהר הבלתי תלוי לראש הממשלה. וממשלתו וגם הרמטכל לא היו אוהדי
הבריטים, אומנם ממשלה זאת עשתה מה שהוסכם עם בריטניה מ1936. היא ביטלה את הקשר המסחרי והדיפלומטי עם
גרמניה, החרימה רכוש גרמני, ועצרה גרמנים, והטילה מצב צבאי. אומנם הבריטים חשדו בעלי מאהר. וב1940
הוחלף בשקט רמתכ"ל מצרים, וראש הממשלה הוחלף ועד 1942 לבריטים לא היו קשיים במצרים ובמיוחד
לאחר שהמצב הצבאי במדבר המערבי התיצב עם ההצלחות של הצבא הבריטי.
שנת 1942 הייתה נקודת מפנה לבריטים במצרים. הפגנות סטודנטים כתגובה למשבר מדיני חברתי,
כרגיל, הביאה להתפטרות הממשלה. השגריר הבריטי הלך למלך פרוק והתלונן שתעמולה הגרמנית מתחזקת,
והסטודנטים מעודדים להפגין למען המרשל רומל, מפקד הכוחות הגרמניים, בזמן הצלחות האויב הגרמני בלוב,
ושמצרים היא בסיס חשוב לבריטים, ונחוץ ממשלה עם רוב, שתוכל לשלוט בעניני פנים. השגריר בקש מהמלך
פרוק להזמין את מוסטפה אל נחאס פשה מנהיגי מפלגת הואפד להרכיב הממשלה המלך שנא את הואפד
ואת מנהיגו נחאס פשה. אבל ב4 בפברואר 1942, השריון הבריטי הובאו מסביב לארמון המלך
והמלך הוכרע. יומיים אחר כך נאחס פשה הרכיב את ממשלתו, שהחזיקה מעמד עד לאוקטובר 1949
ממשלת הואפד ספקה את תקוות הבריטים, בהצלחתה לשמור על החוק והסדר. אף על פי שלא היתה אוהדת
את הבריטים. אחמד מאהר שהיה ראש הממשלה מ1944 הלך צעד נוסף למען הבריטים, הוא רצה
להכריז מלחמה על גרמניה ואיטליה. ה"אחים המוסלמים" ורוב הלאומנים התנגדו.
ב24 לפברואר 1945, בזמן שאחמד מאהר קרא את הכרזת המלחמה בבית הנבחרים הוא נרצח
ראש האחים המוסלמים חסן אלבנה נעצר, אבל מיד שוחרר. ב1954 גמאל עבדול נאצר האשים את
האחים המוסלמים ברצח. יש לציין ש"האחים המוסלמים" נוסד ב1928
ערב מלחמת העולם השניה היהודים והמיעוטים האחרים במצרים היו מאוד מודאגים. תעמולה אנטי
יהודית הופצה ב1939 והייתה לה השפעה רבה על החוגים האוניברסיטאים.. בגלל אי השקט שנבע מזאת, אי שקט וחוסר
סדר, הממשלה המצרית החליטה להחרים את שרות הידיעות הגרמני האנטישמי, והוציאה מחוץ לחוק את האנטישמיות
בזמן המלחמים, אלפי פליטי מלחמה מאירופה הגיעו למצרים, וביניהם פליטים יהודים רבים הגיעו למצרים
אחר כך הגיעו גם יהודים רבים מלוב, איראן, תימן, ופולין. חלק גדול מיהודים אלו הועברו, בצורה לגלית או בלתי
לגלית לארץ. בתקופה לפני התקדמות רומל בכיון מצרים, יהדות מצרים, ציונית ולא ציונית, השתתפה במאמץ
נגד הנאצים והוכיחו את הסולידריות שלהם עם אחיהם באירופה הכבושה על ידי הנאצים
העיתנותי מוריס מזרחי כתב מאמרים בעיתונים היהודים והאחרים במצרים שדורש מיהודי מצרים
להתיצב לימינו של גנרל דה גול, במאמץ נגד ממשלת וישי והגרמנים בצרפת
לאחר תבוסת הגרמנים באל עלמין, מזרחי קרא ליהודי מצרים להוכיח את הסולידריות שלהם עם
אחיהם במצוקה באירופה
יש לציין שרוב העם המצרי היה בעד הגרמנים ונגד הבריטים הכובשים שגם היו שולטים על כלכלת
מצרים וסחר החוץ שלה, ובמיוחד במסחר בקוטנה של מצרים. הם רצו בניצחון גרמנים על הבריטים
בשנות הארבעים (1940) יהודי מצרים מנו יותר משמונים אלף נפש מהם 6000 אשכנזים, 3500 קראים
10000 יהודים מצרים אמיתים והיתר יהודים ממזרח ויהדים ספרדיים שמוצאם מהאימפריה
העוטמנית, יוון, בלקנים, קורפו ואיטליה.
ב1914-16, אחד עשרה אלף יהודים אשכנזים גורשו מפלסטינה על ידי גמל פשה המושל
העוסמני של סוריה ופלסטינה. . רובם חזרו אחר כך לפלסטינה או למזרח אירופה.
היהודים דברו בביתם את שפות מוצאם, ובחוץ צרפתית וערבית. ב1937-38 22653 יהודי
מצרים היו בעלי נתינות זרה.
ב 26 לאוגוסט 1936 נחתם ההסכם האנגלי מצרי שהגדיל מידת העצמאות
של מצרים ובאביב 1937 נחתמה הסכמת מונטרו שבטלה את הקפיטולציות והרשתה סגירת
בתי המשפט המעורבים (Mixed Tribunals), ואז חלק גדול של יהודי מצרים הרגישו
מאוימים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה התפתחה מנהיגות בין הפעילים האוהדים לציונות של מוסדות 
בני ברית בקהיר ובאלקסנדריה ובין עורכי העיתונים היהודים (אוהדי הציונות):  זק מלח (L'Aurore
מ1924), דר אלברט מוסרי, ויוסף מוסירי ("Israel" מ1920) ומנדל קלוסטין (La Tribune Juive מ1936)
לקהילות היו מוסדות כולל מנהיגי ועדי הקהילות, הרבנות, בתי חולים.
ארגוני צדקה, ובתי ספר. - היהודים בקרו גם בבתי ספר לא של הקהילה. בתי ספר אירופי.
ואצל ה[?]ויסטים. – בניגוד לרוב המוסלמי, היהודים (והנוצרים) קבלו בהתלהבות הכניסה
הקולוניאלית של הצרפתים והבריטים. בעזרת היהדות הצרפתית ורשת בתי הספר שלה (ה"אליאנס")
ובלמוד בבתי הספר הארופיים במחיצת השגרירויות, יהודי מצרים נסחפו בצורה הדרגתית לרעיונות
ולשפות האירופיים. צרפתית הייתה השפה של המיעוטים כולל היהודיים במצרים. והקהילות היהודיות
עורכות את אספותיהם בצרפתית עד לשנות השלושים. צרפתית הייתה השפה העיקרית של למוד
בבתי הספר של הקהילות, וגם בבתי הספר של ה Alliance Israélite Universelle בקהיר ובאלכסנדריה
ב1942 90% של האוכלסיה היהודית ידעה קרוא ובתוב
"חארת אל יהוד" בלב קהיר היתה דחוסה  אוכלוסיה של 3500 נפש ב 1948 (2500 ביולי 1949)