מצרים ביקשה הסכם שלום כבר בתש"ח

מאי 1981
מצרים ביקשה הסכם שלום כבר בתש"ח מאת גבריאל שטרסמן
מעריב ל"ג לעצמאות ישראל 33 שנים
בכרך השני של מסמכים חסויים שעומד גינזך המדינה לפרסם, נחשפות פרשיות
שלא היו ידועות עד כה מתקופת המדינה בראשות פגישות חשאיות
דוח של אליהו ששון ז"ל על פגישה חשאת שניהל בפאריס עם נציג מצרים.
התנגדות בין האמביצית של עבר הירדנים, ובין המצרים בליגה הערבית במסגרת הליגה
הערבית, בבחישת הבריטים
"שתי המשלחות הבריטית, והמצרית, עומדות לקיים ביניהן כמה פגישת סודיות לשם
דיון ידידותי על הסכסוך המצרי -אנגלי. ולנסות להגיע לידי איזה הסכם פרלמנרי.
בין יתר הדברים שעומדים על הפרק: עתיד הנגב. האנגלים רוצים לקבל את הסכמת
מצרים לצירוף לעבר- הירדן".
בחלק זה של השיחה הכתיב (X) את הדיבור על "ניבזות האנגלים
אילמלא האינפורמציות המועטים שלהם, אלמלא העדוד וההבטחות שלהם-
אמר-לא היו המדינות הערביות נכנסות במלחמה נגד ישראל. האנגלים רכשו
לדבריו את רוב העיתונות העבית במצרים, בעיראק, בסוריה וכו, וכיוונו את דעת -
הקהל בארצות ערב לפי רוחם. במקרים רבים שמו בפיהם של המנהיגים
דברי שלא אמרום או הצהרות שלא נתנו אותן, ועצרו בעדם את אפשרות
התיקון וההכחשה. וכן מסרו ידיעות על "מזימות" מצד היהודים, שנתגבר
אחר-כך כי לא היה להן כל יסוד. נוסף לכך נטעו האנגלים בלבותיהם של מלכי
ערב ושליטיה כל מיני אמבציות. לשוקריאל קואתלי בדמשק הסבירו, כי המלחמה
בצונים לא זו בלבד שותורד לגמרי מעל הפרק את תכנית סוריה הגדולה, אלא
גם תביא לידי הרחבות גבולותיה של סוריה על חשבון הגליל הארץ-ישראלי.
לפארוק אמרו כי הוא יכול לההפך לקיסר ערב, וכו.. ולעבדאלה אמר, כי קרוב
לודאי שהוא יצליח לצרף לארצו את כל ארץ ישראל, ולא רק את החלק הערבי של
ארץ ישראל.
אשר למזכיר הליגה הערבית עזאם פשה ולמנהיגים ערביים אחרים,
בעלי השפעה - פתחו בפניהם את האוצר הבריטי בזמן האחרון קנה עזאם פשה
בנין גדול בקהיר, ואין ספק, כי הכסף בא אליו מהאנגלים.
יטעה כל מי שיטען, כי מנהיגים אלה קוצרים היום את אשר זרעו.
הם קוצרים את אשר זרעה להם אנגליה. כן יטעה כל מי שיניח כי מעתה ואילך,
לאחרשנפקחו עיניהם של המניהגים הערבים, לא תוכל אנגליה להשפיע יותר על
כיוון העניינים במזרח. ידה עדיין נטויה בכל מקום
בכינוס האחרון של הועדה הפוליטית של הליגה הערבית באלכסנדריה
(ותקופה שבין 15 למאי ל30 בספטמבר 1948  -דוח של אליהו ששון ז"ל על פיגה
חשאית שניהל בפארס עם נציג מצרי)
לא הגיעו המתכנסים לשום החלטה אחידה בכל העיניינים הנוגעים לארץ-ישראל,
חברי הועדה נפרדו עם שני כיוונים שונים ביחס לעתידו המדיני של החלק הערבי של
של ארץ ישראל, עיראק ועבר- הירדן דרשו את צירוף החלק הזה לממלכתו של עבדללה.
מצרים, סוריה והלבנון עמדו בתוקף על הקמת מדינה עצמאית בחלק זה, שתצרף אליה
במרוצת הזמן גם את החלק היהודי. סעודיה ותימן עמדו מהצד וניסו לפשר
(X) לא ניסה להכחיש, כי ממשלתו מחזיקה כיום במופתי ובאנשיו ותומכת בת 191
בתוכניותהם הפוליטיות. אולם אין היא עושה זאת מתוך הכרה ביעילות הצד הזה, או
מתוך הרצון להפריע לישראל, כי אם מתוך חשבון עם הגוש ההאשמי ש"הוכיח
במלחמתו בישראל את עליונות הצבא שלו על כל צבא ערבי אחר". גוש זה, אם יצרף
אליו את החלק הערבי של ארץ-ישראל פלוס הנגב, הריהו יכול לאיים על עצמאותה
של מצרים.