תעתוק
בהוקרה לגיבורי הפרשה,
מרסל ניניו וחבריה
למרות הזמן שחלף, נושא גליון זה של "גושן" את הרושם הכביר שהשאירה עלינו
התוכנית "חיים שכאלה" והחוויות הקשות שאנשים אלה היו מוכנים לחלק עימנו,
והחוויות היותר קשות שכל אחד מאיתנו יכול היה להבין שעברו עליהם.
לנוכח דברים אלה, מתעוררים מחדש ריגשות האשם שהיו חבויות אצלנו ושנדחקו
מתודעתנו במשך הזמן. ביטוי לכך שמענו בדבריו של מר אבנר עשהאל, בנשף חנוכה
1989: "אילו ידענו אז, בשעתו, את מה שהתגלה רק במשך הזמן, היינו בוודאי
מתארגנים ביתר שאת ומפעילים לחץ כבד יותר למען שחרורם".
הופעתם של מרסל ניניו, ויקטור לוי, פיליפ נתנזון, רוברט דסה ומאיר זעפרן
- ריתקה מאות אלפים של צופים.
בשני חלקיה של התוכנית, חזו רבים מאזרחי הארץ הזאת בעיניים לחות ועם
הזדהות עמוקה עם אנשים אלה ועם סבלם שהגורל הטיל עליהם לשרת את עמם תוך
הקרבת קורבן שכזה.
מרסל ניניו וחבריה הם נציגים של קבוצה גדולה יותר אשר חנוכה על ברכי
התנועה הציונית לאהבת המולדת ואשר סיסמתה היתה התמסרות בכל נפש לרעיון
הנעלה הזה. למען אלה שהיוו חלק בלתי נפרד ושורפו נפשם בעבור מדינת ישראל,
לזכר הגיבורים: מקס בנט ז"ל, ד"ר משה מרזוק ז"ל ואינג'ינר שמואל עזר ז"ל
נעמוד דום ונרכין את ראשינו.
לפני זמן מה הזמין נשיא המדינה, מר חיים הרצוג, את גיבורי "הפרשה"
והעניק להם את הגושפנקא העליונה להוקרה על מעשיהם למען המדינה ובכך ביטא את
רחשי הלב והערכת העם כולו.
קומץ האנשים שישב מול המצלמות באותו ערב, היווה כרטיס ביקור לחברים שלא
זכו להיות איתם באותו מעמד, ולכל אלה שלקחו חלק בפעולות שבעטיין נכלאו,
הוגלו ונשארו בצל. תנועות הנוער במצרים על זרמיהן השונים חינכו גרעינים
אמיצים, דבקים במשימה ונאמנים לעמם ומולדתם.
כה לחי למרסל, ויקטור, פיליפ, רובר, מאיר ולכל האחרים שחלקו חלק במשימות
שהוטלו עליהם.
לאלה שאינם עוד - יהי זכרם ברוך!
ה מ ע ר כ ת