תעתוק
מעריב 16/6/67
דו"ח ממצרים של נאצר.
אנגלי ששימש עד החודש האחרון יועץ לעניני תרבות לממשלת קהיר מספר על שחיתות השליטים מאת איבור פאוול
איבור פאול ישב במצרים ארבע שנים, תחילה בתור יועץ לענייני תרבות ולממשלה המצרית ואחר כך בתור מנהל בית ספר,
עתה חצר לבריטנה ופירסם רשימה זו ב"ספקטקייטור" האנגלי.
הצעירים - אלה הם מעריציו המשולהבים ביותר של עבד אל-נאצר וטעות בידי אלה הנוטים לזלזל במסירותם ובאמנותם
למנהיג, אשר הבטיח להם להגשים את חלומות הכוח והתפארת, אותם חלמו בהשראת סיפורי אלף לילה ולילה, המהלכים בקירבם מדור דור.
הקשישים והמשכילים יותר בעולם הערבי אינם נלהבים כל כך בהבטחותיו של שליטם. לאלה יש בית משלהם, אולי גם חלקת אדמה ואף חסכונות
מסויימים, אך אין הם מזדרזים לגלות את אשר בליבם. לפני שבועות אחדים נפגשתי עם גנראל בצבא מצרים. למזלי, מצאתיו "ברגע של אמת" והוא
דיבר עמי בגילוי לב: "נכון, יש לנו צבא אדיר, אך הציוד אינו מוחזק כהלכה, תוהו ובוהו שורר בחילות האספקה, והתעמולה הסוציאליסטים
בילבלה כדי כך את דעת החיילים, שאין הם מזדרזים להישמע לפקודות מפקדיהם.
הקצינים מפונקים ומדושנים וספק אם הם מסוגלים להחזיק מעמד בתנאי- קרב. אמר לי פקיד רם - מעלה (מובן שאין אני יכול
לנקוב בשמות של אנשים המדברים בגילוי לב במדינת- משטרה): פעם היה לנו מלך אחד, המלך פארוק. היום ישלנו
50 אלף מלכים."
איש במצרים אינו מעז למתוח ביקורת על המעמד השליט.
במדינה המרוחה כולה באיפור סוציאליסטי ואשר אזרחיה חיים ברובם בתנאים מחפירים, שוטר משתכר במצרים 8 לירות מצריות
לחודש ורוב בוגרי האוניברסיטאות אינם יכולים לקוות לשכר שיעלה על 15 עד 21 לירות לחודש (השער הרשמי של הלירה המצרית היה לירה שטרלינג
אך שוויה האמתי היה 1.20 ל"י בלבד).
בעלי האחוזת אינם יכלים להשתתף בחיים הציבורים והם חיים בפחד מתמיד מפני "הכומתות האדומות". יחידה
מיוחדת בצבא מצרים, הפועלות כמשטרה חשאית. אנשי יחידה זו רשאים להתפרץ לביתו של כל אדם, בכל שעה, ולהשליך כל אדם, יהי הגילו אשר יהיה,
לבתי כלא המיועדים לאסירים פוליטיים. העצירים הפוליטיים הללו מוחזקים בבתי-כלא במשך חודשים ואף שנים, מוכים, מושפלים עד עפר, וכאשר
הם משתחררים, ניכר בהם כי איבדו צלם -אדם.
מן הפח אל הפחת
כל מצרי יודע אל-נכון, כ ירוב אנשי השלטון המצרי לפני 1952 היו מושחתים ועושי דברם של הבריטים, אך מצרים רבים מתחילים עתה להרהר אם לא נפלו מן
הפח אל הפחת. איש אינו מעיז לומר זאת בגלוי, שכן הלשנה היא ספורט לאומי במצרים.
זכיתי להיות אחד הזרים הבודדים שביקרו בבית-כלא מצרי. לא אוכל להמליץ על מוסד זה. כל אדם אשר נאמנותו למשטר מוטלת בספק
צפוי להיות מואשם בהשתיכות לארגון „האחים המוסלמים" ולהיות מושלך לכלא, שם צפויה לו מיתה משונה. כאשר
אסיר פוליטי נופח נשמתו, עוטפים את גופתו בסדין ומשליכים אותה אי-שם במדבר. אין מודיעים מאומה לקרובי משפחת הנפטר.
דמוקראטיה למראית-עין
המשטר הקים מוסדות דמוקראטיים למראית עיין, השולטים באזרחים באמצעי טירור. המועצה הלאומית אינה אלא ארגון של אומרי-הן עצבניים. החרדים
לכסאותיים ולחייהם. לאזרח אומרים, כי הוא משתתף בניהול המדינה על ידי עצם השתייכותו ל"איחוד הסוציאליסטי הערבי" וארגון זה מורכב
מסידרה של ועדות, בהן מכהנים אופורטוניסטים, בורים למחצה, ושוטרי חרש, החודרים לכל תחום של החיים הציבוריים במצרים.
הם אוספים פקידים לשמיעת הרצאות, שאינן אלא שירי הלל ושבח מתמשכים לשליט נאצר. כאשר מופיע נאצר בפומבי יחד עם מנהיג זר, מכריז
"האיחוד הסוציאליסטי הערבי" על שבתון ושולח את כל העובדים להתקהל לאורך הרחובות, כד להריע ולקרוא ססמאות
השנאה- נושא מרכזי
מדי בוקר מכנסים את תלמידי בתי- הספר במצרים בחצרות, כדי להצדיע לדגל הלאומי ולשמוע הרצאה פוליטית הנמשכת עשר דקות. השנאה
היא הנושא העיקרי של הרצאית אלה. בשבוע האחרון לשנת הלימודים, בסוף חודש מאי, מקשטים התלמידים את כותלי כיתותיהם בכרזות ענקיות
בהן נראה חייל מצרי דורס במגפו גמד בדמות הדוד סם שמגן דוד מצוייר על אפו. כרזות אחרות מראות יד, שעל שרוולה הדגל
האמריקני, מציעה כסף למצרי אצילי, הדוחה את הכסף בשאט-נפש. הכתובת היא: "אל תחליף כסף זר מזוהם בשוק השחור".
מעטים הנשמעים להוראה ממשלתית זו.
השופרות המצרים אינם חדלים מלפאר את "הנצחון הצבאי הנהדר של מצרים על צבאותיהם המאוחדים של ארה"ב, בריטניה, צרפת וישראל
בשנת 1956".
הרוסים סולדים..
הרוסים הלוטשים את עיניהם למזרח התיכון, סולדים מן השחיתות המצרית, מן האדישות ומחוסר הכשרון.