תעתוק
אלרוז
יוסף
16/2/81
רוזאל יוסף מציגה את ד. עבד אלעזים רמדאן: ב Coulisses של האחים המוסלמים
מבוקשים חטופים מהמשטרה הצבאית וה"מבאחס את אל עאמל
(מהמודיעין הכללי)
انفلام
הכינו פעולת של החטיפה - אבל אלהודיבי העדיף פעולת במנהיגות מחמד נגיב
ל 3 קבוצות התחלקו האחים המוסלמים: קבוצת סאלח אל עמאוי שחזקה את עבדול נאצר, ומסיבה זאת
הוצאה מחוץ לאחים המוסלמים. וקבוצת אל הודיבי שנחלקה אחר כך לשתי קבוצות. האחת קיצונית בהנגת אל הודיבי
ושהיה לה חזוק מהמנגנון הסודי ("אל ג'האז אל סרי"). והקבוצה השניה של מחמד כמיס חמידה שהארגון הסודי
לא מחזק אותה.
עבדל נאסר נצל בערמה הפרוד הזה המסובך. והיה מעודד את הקבוצה של סאלח אל עמאוי
שהייתה נאמנה לו נגד שתי הקבוצות האחרות, וזאת לטובתו. והיריבות הזאת וההתנגשות הפנימית
הזאת הביאה למהפכת ימי 20 ו21 באוקטובר שהביא להפלת המנהיגות הדיקטטורית של איש אחד
(שיסד השיך חסן חלבוא, וירש אותה אליהודיבי) והמנהיגות עברה ל"משרד ההדרכה". אבל קבצת אלהודיבי
לא בקבלה זאת, ולזאת היה צורך שהמנגנון הסודי יכנס למערכה.
דרושים חטופים
התפתחות הדברים, דחפה להתנגשות בין האחים המסלמים מול עבד אל נאצר.
חשבו על חטיפת מפקדים מהמשטרה הצבאית, ומהמודיעין הכללי, כנגד אסירי האחים המוסלמים
כדי להבטיח "טפול נאות" לאלו.
עבד אלמנעם עבד אלראוף שברח מבית הסוהר הציע להכין 4 או חמש פלוגות מזוינות לבושות בבגדי
המשטרה הצבאית שתפלוש לישיבת הממשלה ותכבוש את הממשלה. – אבל תוכנית זאת ירדה מן הפרק
זאת במאמצים לקבל הסכמת הגנבל מחמד נגיב
הובאה תוכנית לביצועה רצו לקבל הסכמת הגנרל מחמד נגיב, לבצע מאמצים בתוך הצבא בעזרת הקוחות הנאמנות
למחד נגיב, כדי להכריח את עבד אל נאצר וחברי ועד המחפכה כדי להכריחם לחזור למחנותהם,
והאחים המוסלמים יתנו את התמיכה העממית של העם. ובזה שוב יחזור על עצמו
בהפגנות ב 28 פברואר וב 25 למרץ 1954
המשבר של פברואר 1954 בו התקדם חיל הפרשם לפי הוראת מחמד נגיב, כדי להחזירו
לנשיאות של מצרים. ובאותו זמן התקדמו האחים המוסלמים בהפגנות עצומות בכיכר עבדין
כדי להכתיב חזרתו של נגיב לרשות המהפכה. תכנית זאת קבלה הסכמת אל הודיבי
והיו כבר מגעים לזאת עם מחמד נגב. ובהפגנות העממיות שיאורגנו על ידי האחים המוסלמים
וכוחות עבד אל נאסר
ה"מנגנון היסודי" היה, במקרה של התנגשות עם המשטרה , תפעיל יחידות מחומשות עם נשק
שתתנקש ב"חברו מנהיגות המהפכה"
כל הפרטים האלו היו ידועים למנהיגות הקצינים של נאצר, והיו ידועים גם בארץ.
כל הדברים האלו גם הזכרו במשפטם של האחים המוסלמים לאחר התנגשות
בעבד אל נאצר. במשפט הזה היו, כתוצאה מהחקירה והענויים שעברו האחים: האשמות הדדיות
של מנהיגי האחים המוסלמים זה בזה.