קטעים מתוך הספר כפי שמובאים באתר ויקירפואה
https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 , ובהם מוזכר ד"ר חיים סעדיה:
פרק #4: היסטוריה של איגוד רופאי המשפחה בישראל:
ראשית הדרך
בשנת 1977 נוסד איגוד רופאי המשפחה בישראל כארגון של מומחים בתוך ההסתדרות הרפואית והוטל עליו לקדם את הדיסציפלינה הן במישור המקצועי והן במישור האקדמי. האיגוד שימש כלי להעברת ההנהגה הניהולית של המרפאות בקהילה מן המנהל האדמיניסטרטיבי לידי המנהל הרפואי. כתב פרופסור מיכאל ויינגרטן מראשי רפואת המשפחה בישראל בגיליון שיצא לרגל שנת היובל למדינת ישראל של האיגוד, בפועל התפתחותו המקצועית של האיגוד והשגת מטרותיו היו מתונות בראשית דרכו, כשהאיגוד מפלס את דרכו בזהירות גם בממסד ההסתדרותי-רפואי, בין שאר האיגודים המקצועיים, וגם בממסד האקדמי-רפואי.
איגוד מדעי על פי הגדרתה של ההסתדרות הרפואית הישראלית הוא קבוצת רופאים בענף רפואי המוכר כמומחיות, על-פי האמור בתקנות רופאים (אישור תואר מומחה ובחינות, התשל"ג-1973), רשאים להתאגד באיגוד מדעי. זאת לאחר שימלאו אחר התנאים המוזכרים בתקנון ההסתדרות הרפואית בישראל.
לא די היה אפוא ברצונם של כמה רופאים להקמת איגוד, אלא נדרש שימולאו כל התנאים המוקדמים, כדי שהאיגוד יקבל את אישורה של ההסתדרות הרפואית. בהתאם לכך נערכה אספת הייסוד של האיגוד.
אספת הייסוד של האיגוד נערכה באוניברסיטת תל אביב באפריל 1977 והשתתפו בה מאות רופאים, ומתמחים ראשונים ברפואת משפחה וכן יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר רם ישי. ליו"ר האיגוד נבחר פרופ׳ מקס פולאק, שהיה כאמור הרוח החיה מאחורי הפעילות להקמת האיגוד. ועד האיגוד הנבחר כלל את היו"ר, פרופ׳ מקס פולאק, את הגזבר הנבחר ד"ר ר׳ קונפינו, את מזכיר האיגוד הנבחר ד"ר פ׳ זיו, ד"ר יאיר יודפת, ד"ר סנדלר, ד"ר חיים סעדיה, ד"ר טומי ספנסר, ד"ר ג׳ פיליפס וד"ר מ׳ מרמון.
פרק #5: התמחות ברפואת המשפחה -
תולדותיה של ההתמחות ברפואת המשפחה
כשם שרפואת המשפחה הוגדרה כ"עמוד השדרה" של מערכת הבריאות, כך גם ניתן להגדיר את תפקוד ההתמחות ברפואת המשפחה והתפתחותה. את זאת אפשר לזקוף לזכותן של ההסתדרות הרפואית (באמצעות המועצה המדעית שפועלת במסגרתה) ושל ההתמחות הרפואית בישראל על כל ענפיה, שפועלת באישור משרד הבריאות. קודם לכן "ההתמחות" נקבעה בעיקר על ידי ותק במקצוע.
חלוץ בנייתה של תוכנית ההתמחות הראשונה ברפואת המשפחה היה ד"ר מקס פולאק ואיתו ד"ר יאיר יודפת, ד"ר פיליפ זיו, ד"ר טומי ספנסר, ד"ר חיים סעדיה, ד"ר ג'וסי סנדלר; פרופ' פולאק נבחר לנשיאות המועצה המדעית; ועדת הבחינות של המועצה המדעית כללה את המייסדים ואיתם ד"ר ארתור פורסט, ד"ר פרידמן וד"ר פידל.
פרק #6: המחקר ברפואת המשפחה -
ראשיתו של המחקר ברפואת המשפחה בישראל קשור בהתפתחותה כמקצוע עצמאי, ולכן המובילים בהקמת המקצוע, כמקצוע ייחודי, קשורים למחקרים הראשונים ברפואת המשפחה, בהם פרופ' ג'ק מדלי, פרופ' ג'ק פרום, פרופ' יאיר יודפת, פרופ' מקס פולאק.
בתחילה נציג כמה מהמחקרים המרכזיים שהיו בעלי השפעה גם מחוץ לישראל, ואשר ציינו את ראשית הדרך. הדגש במחקרים אלה מושם על חיפוש הדרך מן ההיבט הסביבתי, התעסוקתי, הקהילתי והקליני.
[...]
אזור תל אביב
הן מחקרו של קרק והן מחקרו של מדלי נערכו לפני שהוקמה ההתמחות ברפואת המשפחה. פרופ' פולאק היה בעל תואר MPH. התיזה שלו עסקה בהשפעת בריאות האב על התנהגות הבריאות והחולי במשפחה. פולאק היה בין המייסדים של ארגון רופאי המשפחה העולמי WONCA, וכך הצליח להביא לירושלים את הכינוס העולמי של WONCA. היה זה הישג ארגוני מרשים, אך המחקר מישראל לא בלט באותו הכינוס (ראו נספח 26 - נספח עם רשימת עבודותיו המדעיות של פולאק).
קבוצה נוספת שעסקה במחקר הייתה הקבוצה מדרום תל אביב, שכללה את ד"ר יוסף פרידמן, ד"ר חיים סעדיה וד"ר ליאון אלקלעי. שלושתם עסקו במחקרים אפידמיולוגים על האוכלוסייה שבמרפאותיהם. זו התקופה שבה רפואת המשפחה בארץ התרכזה באזור תל אביב. עיקר הפעילות התמקדה בלימודי המשך, בענייני האיגוד, אולם גם עיסוק בנושאי מחקר.
מקום מיוחד שמור לפרופ' מיכאל ויינגרטן בשל הפרסומים המדעיים בתחום רופאת המשפחה. בעת כתיבת שורות אלו הוא משמש סגן דיקן בבית הספר לרפואה בגליל. במשך שנות עבודתו בעיר העולים ראש העין פרסם פרופ' ויינגרטן 33 עבודות מחקר חשובות, מהן 24 בכתבי עת מדעיים מהמובילים בעולם ו-9 עבודות בעיתונות הרפואית בישראל.
פרק #8: רפואת המשפחה בישראל - נספח - רפואת המשפחה בתל אביב - ההתחלה -
השורשים של החוג לרפואת המשפחה בתל אביב צמחו בירושלים. עוד בשנות החמישים של המאה ה-20 הוקם מרכז הבריאות המשפחתי והקהילתי על ידי "הדסה" בשיכון העולים בקצה המערבי של עיר הבירה (בפרבר ששמו הערבי בית מזמיל שהוסב לקריית יובל), לפי דגם שהומצא על ידי פרופ' סידני קרק בדרום אפריקה. לא מובן לי כלל מדוע לפסיכיאטר אנגלי מיוחסת הבכורה לדגם הביו-פסיכו-סוציאלי עקב מאמרו ב-1970, וחמש עשרה שנה לפני כן למדתי מקרק על דגם כוללני זה כשהוא הוסיף עוד את המרכיב ההתפתחותי. על הבסיס הזה הורכב גם הרעיון המניעתי, ולפיו הקים קרק את הדגם המקורי של מרכז הבריאות בכפר של שבט הזולו בחבל נטל בדרום אפריקה שם שימש פרופסור לרפואה חברתית (שהייתה אז במודה) בבית ספר לרפואה לשחורים בעיר דרבן. בעליית מפלגת האפרטהייד לשלטון בדרום אפריקה, משכה קרן רוקפלר בארצות הברית את תמיכתה מבית הספר, והוא נסגר. קרק עם צוותו, שכלל גם לא יהודים, הגיעו ארצה במימון ארגון הבריאות העולמי למשך כמה שנים, והקימו את בית הספר לבריאות הציבור בהדסה.
בקריית היובל סיכם הדסה עם כל קופות החולים שכלל האוכלוסייה המקומית יקבל את טיפולו הרפואי במרכז הבריאות שהיה מורכב מיחידות של רופא ואחות בריאות הציבור, וכל יחידה קיבלה לטיפולה את כל התושבים של רחובות מסוימים. כל יחידה טיפלה בכל הגילים ובוקר אחד בשבוע עברו רופא ואחות לתחנת טיפת החלב בבניין לבדוק את הנשים ההרות והתינוקות של אזורם. הצוות כלל גם מחנכי בריאות עקב קליטת עולים מארצות שונות, פסיכולוגית ילדים ואפילו אנתרופולוג רפואי. כל רופא ואחות היו צמודים לבית ספר מסוים באזור. הצוות נפגש פעם בשבוע עם העובד הסוציאלי המקומי של העירייה. במרכז הייתה מעבדה קטנה וגם רשמית רפואה שריכזה את כל האבחנות של החולים מדי יום (לפני עידן המחשב). קירות חדרה היו מכוסים עקומות של שכיחות המחלות הזיהומיות בעיקר. מהדסה הגיעו באופן סדיר יועצים מהתחומים: פנימית, ילדים, נשים ופסיכיאטריה.
המרכז הקדים את זמנו בעשורים מבחינת Community Oriented Primary Care, עוד מושג שהומצא על ידי פרופ' קרק. מכל העולם הגיעו אנשים ידועי שם בתחום המודעות לרווחת החברה כדי לראות את שיטות העבודה הכוללניות.
אחרי עלייתי מדרום אפריקה וכשסיימתי את הסטאז' בהדסה, היה מובן שאצטרף לצוות המסור של המרכז שנוהל על ידי ד"ר ג'ק מדלי שעלה גם הוא מדרום אפריקה במלחמת השחרור[1]. קיבלתי הכשרה כוללנית עוד לפני ההתמחות ברפואת המשפחה, כמו שלא הושגה כלל מאז בארץ. לאחר שקיבלתי תואר אוניברסיטאי בבריאות הציבור (MPH - Master of Public Health), הוכרתי כמומחה בבריאות הציבור. חלום חיי אחר כך היה לעבוד במרפאה, לפי הדגם של קריית יובל, בתקופה שבה קופת חולים הכללית לעגה לדגם זה כמשהו לא מעשי, אבל אין ספק שהיה מבחינתי בית ספר מצוין לרפואה קהילתית.
כשהוקם בית הספר השני לרפואה בארץ, מונה פרופ' אנדרי דה פריס, רופא פנימי בכיר בהדסה, כדיקן בית הספר החדש. לעומת הגישה השלילית באופן כללי של הרופאים הפנימיים בהדסה לרעיון רפואת המשפחה, ראה פרופ' דה פריס, אולי גם עקב המוצא ההולנדי שלו, שאי אפשר להקים בית ספר מודרני לרפואה ללא מחלקה לרפואת המשפחה, והיה רק טבעי שיזמין את ג'ק מדלי לנהל אותה כפרופסור הראשון לרפואת המשפחה בארץ. כמורי המסור, הוא ביקש ממני לעזור לו בהקמת החוג, כפי שהוחלט לקרוא לו.
היה ברור שאת ההוראה יש לתת במסגרת קופות החולים באזור, ואז רק קופת חולים הכללית הייתה מוכנה להרים את הכפפה במשימת בחירת המרפאות להוראה בתמיכת הרופאה הראשית אז, ד"ר טובה ברמן, ואחר כך פרופ' חיים דורון. בהתחלה בחר הצוות הפנימי בבילינסון, לשם עבר פרופ' דה פריס, בשלושה רופאים במרפאות עירוניות להיות גרעין החוג: ד"ר קונפינו, ד"ר אבס וד"ר זליגובסקי. אליהם הצטרפו שלושה רופאים כפריים, ד"ר סנדלר שבמשך הזמן הפך למיתוס בחייו, כדוגמה של רופא כפרי, ד"ר שוחט שניהל מרכז בריאות דמוי קריית יובל בכפר הערבי טירה (במשך כמה שנים אפילו עם מחלקת יולדות מפני שהנשים סירבו אז ללדת בבית חולים מאיר) וד"ר נבט. לתקופה מסוימת, תרמו מאוד בהדרכת סטודנטים גם שתי רופאות בטיפת חלב וטיפול במקרים סוציאליים בעיריית תל אביב, ד"ר דנון וד"ר קרפ. בקבוצת המדריכים בלטו גם רופאים שעבדו עם אוכלוסיות נחשלות במיוחד, כמו ד"ר אלקלעי, ד"ר סעדיה וד"ר בלוססקי.
פרק #9: רפואת המשפחה בישראל - נספח - ההתחלה -
מיסוד ההתמחויות ברפואה בישראל
מהלך חשוב שני היה הקמת התמחות מוסדרת על ידי הר"י לכל המקצועות הרפואיים בארץ, תחום שהיה פרוץ לחלוטין. ההתמחות בבתי החולים נעשתה ללא כל תוכנית, והתבססה כולה על ותק במקצוע מסוים. למסגרת זאת נכנס פרופ' מקס פולאק, והוא בנה בתבונה ובדיפלומטיות רבה עם ד"ר פיליפ זיו, ד"ר טומי ספנסר, ד"ר חיים סעדיה, ד"ר ג'וסי סנדלר ואנוכי (ייתכן ששכחתי עוד רופאים) את תוכנית ההתמחות של ארבע שנים. פרט לשינויים מסוימים נשארה תוכנית זאת על כנה עד היום. בכל התמחות קיימת חובה לביצוע של עבודה במדעי היסוד במשך 6 חודשים. כבר מתחילה היה ברור שיש קושי וגם תוכנית זאת לא כל כך רלוונטית לרפואת המשפחה. הגשנו הצעה ללימודי תעודה במקום לימוד מדעי היסוד. בשנת 1981 יצאתי לשבתון של מספר חודשים למחלקה שאותה ניהל פרופ' ג'ק מדלי (הקים את המחלקה לרפואת המשפחה הראשונה בארץ באוניברסיטת תל אביב) באוניברסיטת Case Western Reserve בקליבלנד, ארצות הברית. בעזרתו של פרופ' מדלי ואנשי החינוך הרפואי בניתי את התוכנית ללימודי תעודה בבית הספר לרפואה בירושלים ששימשה דגם לתוכניות המקבילות בשאר בתי הספר לרפואה בארץ.
במסגרת הר"י התמנה פרופ' פולאק לנשיאות המועצה המדעית, ואני הייתי חבר בוועד הפועל של המועצה המדעית בשנים 1985–1995. ועדת הבחינות שהוקמה על ידי המועצה המדעית כללה את כל המייסדים ונוסף עליהם את ד"ר ארתור פורסט שעבד כרופא כפר והשתלם תקופה מסוימת בהדרכתי במרכז "שמשון", ד"ר פרידמן ממרפאת יד אליהו וד"ר יוסף פידל שעבד איתי. שלושתם קיבלו תואר מומחה ללא בחינות. ד"ר פיליפ זיו ואנוכי חיברנו את השאלות לבחינת שלב א, וכולנו שימשנו כבוחנים בבחינה בשלב ב, שהתקיימה בביתן 30 בבית החולים שיבא. בשלב מאוחר יותר הצטרפו לבוחנים הבוגרים הראשונים של ההתמחות.