תעתוק
אלי כהן הי"ד
נולד: באלכסנדריה בדצמבר 1924.
הוריו: שאול וסופיה כהן ממוצא סורי (חלב).
משפחה: ב-1959 נשא לאשה את נדיה, חברת משק, ממוצא עיראקי - הקימו לו בית בבת-ים, נולדו שתי בנות איריס וסופיה ובן שלישי בסוף 1964 שאול. אלי זכה להשתתף בברית מילה ולמחרת נסע.
חינוך:
(1) בשנת 1940 גמר לימודיו העממיים בבית-הספר של העדה היהודית באלכסנדריה.
(2) בשנת 1945 גמר את בית-הספר התיכון - הגימנסיה הצרפתית - מגמה ערבית.
(3) מ-1940 עד 1945 השתתף בחוג התנ"ך של הרב הראשי של אלכסנדריה ד"ר משה ונטורה.
(4) ב-1945 הצטרף לאוניברסיטה פארוק (כעת אוניברסיטת אלכסנדריה) בפקולטה להנדסה בגלל כשרונו המתמטי.
(5) באותה שנה 1945 למד הנהלת חשבונות בקורס ערב.
עבודה: בהיותו תלמיד תיכון היתה לו עבודה חלקית בחנות האופנה של קרוב משפחה קלרק כדי לממן את לימודיו. עבד בשנת 1947 כמנהל חשבונות במשרד ליבוא וליצוא, אך עבודה זו לא היתה לרוחו. חזר לאחר מכן לחנות קלרק כמנהל בעל הבית השאיר לו את החנות וסמך עליו (עבדו שם כ-20 תופרות, פקידים וכו'). בישראל עבד כמבקר בברית פיקוח לצרכן (1958-1960).
חיי חברה:
(1) מ-1940 עד 1945 היה חבר במועדון "התחיה" הציוני.
(2) מ-1945 עד 1948 היה חבר במועדון בוגרי בתי הספר של העדה היהודית באלכסנדריה.
(3) לאחר סגירת כל המועדונים היהודים (חוץ ממכבי), נפגשו החברים בבתים, כך היה באותה החברה של שמואל עזאר הי"ד.
מעצרים:
(1) נעצר בפעם הראשונה באלכסנדריה באוגוסט 1954 לחקירה באשמת השתייכות לרשת ריגול שפעלה לטובת ישראל ושוחרר מחוסר הוכחות.
(2) נעצר בפעם השניה באוקטובר 1956, בעקבות מבצע סיני, היה חבר ועד האסירים היהודים, גילה כבוד עצמי וגאווה ועל כך מעידים חבריו למעצר.
(3) נעצר בסוריה בינואר 1965, כשהוא נושא שם בדוי: קאמל טאבת, מהגר מארגנטינה. לפי כתב האשום, הגיע אלי כהן בתקופה קצרה מ-1960 עד 1965, לצמרת של מפלגת ה"בעת", היה ממונה על תוכנית "קול סוריה" לגולים בדרום אמריקה. היה ממקורביהם של שליטי סוריה: אמין אל חאפז ואחרים. לא היתה החלטה חשובה, בממשלת סוריה, שלא נטל בה חלק. מימן את פעולות מפלגת ה"בעת" ובזה יכול היה להשפיע על מדיניות סוריה. היה מועמד להיות שר.
פסק הדין: לאחר משפט של עיוות דין, ללא הגנה ובדלתיים סגורות, החליט בית הדין הצבאי הסורי ב-8.5.1965 על פסק דין מוות.
הגזר דין בוצע ברחבה הגדולה של דמשק ב-17.5.1965 בתליה לאחר תפילה קצרה ע"י רבה של סוריה ולאחר שהשאיר אלי את מכתבו-צוואתו לאשתו. גופתו נשארה תלויה לראווה 6 שעות. הסורים סירבו להחזיר את גופתו.
זה לא מקרה שאלי כהן, תושב בת-ים מאז 1956 - היה ידידו של שמואל עזאר ושניהם הקריבו את חייהם למען מולדתם. האחד ב-1955 והשני ב-1965.
שניהם בוגרי בתי הספר של העדה היהודית באלכסנדריה בשנות מלחמת העולם השניה - תקופה של התעוררות לאומית, בזמן טבח של 6 מיליונים יהודים, חפים מפשע.
שניהם למדו עברית ע"י מורים מא"י, הם גדלו באוירה של אהבת ציון - הצטרפו לתנועה הציונית החלוצית במצרים בראשיתה - ופה באה גאות הראשונים.
לבשו תלבושת חלוצית ושרו שירי ציון ורקדו ההורה ורקדו עם בתנועה, בבתי הספר התיכונים הצרפתים דברו עברית.
וכדי לא לאבד את הקשר עם היהדות בבית הספר התיכון החלוני הצטרפו לחוג לתנ"ך שהקים להם הרב הראשי של אלכסנדריה ד"ר mשּׁה ונטורה ולא פעם כשמורה היה חסר החליפו אלי כהן.
אלי הצטרף לאוניברסיטה ולאחר מכן, שמואל עזאר ולאותה פקולטה.
שניהם גדלו באוירה לאומנית קיצונית - המצרים ששאפו להשתחרר מהשעבוד האנגלי, אך לא ראו ביהודים אזרחים שווים, והצעירים הפנו את מלוא מרצם לעבר המדינה שבדרך.
כל עדה במצרים חיה את חיי ארצה הרחוקה עם דגלה ומנהגיה - גם הקהילה היהודית פנתה למולדתה. לא היה מאורע שהצופים הזרים בדגליהם הלאומנים (צרפתים, יוונים, אנגלים...) שלא הצטרפו הצופים היהודים (מכבי או החלוץ הצעיר) עם הדגל תכלת לבן במגן דוד באמצע, ומלאו גאוה לכל בני עדתם.
כל אחד חיפש את דרכו לשרת את מולדתו בארץ הנילוס, גם היהודים שחיו בסכנת כיבוש רומל, ושהיו במחיצת חיילי הבריגאדה חיו את חיי ישראל.
מלחמת השחרור והפסקת לימודיהם באוניברסיטה, קירבו הסטודנטים היהודים למאבק הגדול. למרות מרחקם מהחזית. גם יהדות מצרים רצתה לתרום את תרומת הדם הזאת.
אלי כהן לא אמר די לאחר ששוחרר מהכלא וכשחבריו שמואל עזאר וד"ר מרזוק נתלו - הוא רצה להוכיח שהוא מסוגל לבצע מעשים נועזים יותר ובזה הצליח.
בעיניו גדלה ערכה של ישראל בעיני הגוים או כפי שאומר ח"כ חסין ,,ככל שגדלו עינויו וגדל סבלו, גדל סבל עם ישראל, אך יחד עם זאת עלה שמה של ישראל בין הגוים".
אלי כהן, מת כגבור בגב זקוף. גבור שכל העם רצה להזדהות איתו, גבור למען אידאלים, בדור האספרסו, חסר ערכים.
קשה לתאר אדם שמסכן את חייו למען אידאלים, שלא השאיר אחריו כל רכוש, בתקופה חומרית כמו שלנו.
כל העם קם על רגליו כאיש אחד כי היה זקוק לגבור לאומי, אחרי 17 שנה של חיים ללא גבורים.
(מתוך חוברת של עולי מצרים)
אלי כהן-גיבור ישראל
מוּל גֹדֶל נְשָׁמָתוֹ
כָּל בֶּן אַרְצוֹ נִפְעָם,
מוּל זֹהַר גְּבוּרָתוֹ
אַף הָאוֹיֵב נִדְהָם.
מוּל פִּגְיוֹנֵי אוֹיֵב
עָמַד חָשׂוּף בְּלִי חַיִל,
בַּעֲנָוִים וּכְאֵב
בְּקְרָב בִּלְתִּי רָגִיל,
בְּקְרָב bִלְתִּי שָׁוִים
רְצָחוּהוּ שׁוֹכְנֵי אֵל,
בְּפַחַד גַּנָּבִים
בְּצַעֲדֵי זָמָם בַּלֵּיל.
בְּקְרָב פְּרָאֵי אָדָם
מוּל אָדָם בְּלִי נֶשֶׁק,
שָׁם רְצָחוּהוּ דָּם
תְּלִינֵי דַּמֶּשֶׂק.
אַךְ רוּחַ גְּבוּרָתוֹ
גָּבְרָה עַל תְּלִינָיו
וְזִכְרָהּ הַבָּרוּךְ
יֵלֵךְ תָּמִיד אַחֲרָיו.
עַל אוֹתָהּ גְּבוּרָה
אַגָּדוֹת יְסֻפְּרוּ,
וְיַלְדֵי הָאֻמָּה
שִׁירִים יְזַמְּרוּ
וּלְדוֹרוֹת הַבָּאִים
תָּאִיר כְּมִגְדַּל-אוֹר
דְּמוּתוֹ הַנִּשְׂגָּבָה
שֶׁל אֱלִי הַגִּבּוֹר.
ש.
אלי כהן
סמוך לשעה שמונה, הסיר אלי את המכסה מעל הטרנזיסטור וחשף את מכשירי-המשדר. בקול שקט, בתדר קבוע, שידר למרכז בתל-אביב.
רגע ארוך לאחר מכן, בעודו ממתין לציפצוף המבולבל המסמן את קבלת השדר, שמע הלמות אגרופים על דלת חדרן. הוא ניתר ממקומו ואינסטינקטיבית סכך בזרועותיו על המשדר הזעיר. מולו ניצבה קבוצה של אנשי ביטחון לבושים אזרחית וחמושים בנשק חם.
"אל תזוז!" צרח אחד מהם.
מיד לאחר מכן קרב אליו קצין במדי-צבא. אלי לא התקשה להכירו, היה זה קולונל אחמד סוידאני, ראש שירותי המודיעין ושירותי הריגול הנגדיים של סוריה. הוא ניגש אל אלי, חטף מידיו את מכשיר-הקשר וחייך בסיפוק. "סוף-סוף תפסנו אותך, בוגד!"
אלי כהן
אלי כהן הועלה לגרדום ברחבה הגדולה של דמשק בט"ו באייר תשכ"ה 17.5.1965
לאחר תפילה קצרה ע"י רבה של סוריה ולאחר שהשאיר מכתב צוואתו לאשתו נשארה גופתו לראוה כ-6 שעות.
אלי כהן היה תושב העיר בת-ים.
הגיבור הלאומי אלי כהן הקריב את חייו למען ארץ ישראל ועם ישראל.
אלי כהן נולד באלכסנדריה (מצרים) בדצמבר 1924.
הוריו ממוצא סורי (חלבי).
בשנת 1938 סיים את לימודיו העממיים בבית-ספר של העדה היהודית באלכסנדריה. עם גמר הלימודים בבית-הספר התיכון הצטרף לפקולטה להנדסה.
משנת 1940 עד 1945 היה חבר במועדון ,,התחיה" הציוני. לאחר סגירת המועדונים היהודיים פעל במחתרת ביחד עם ידידו שמואל עזר וגדלו באוירה של אהבת ציון.
נעצר בפעם הראשונה באלכסנדריה באוגוסט 1954 לחקירה באשמת השתייכות לרשת ריגול שפעלה לטובת ישראל ושוחרר מחוסר הוכחות.
בפעם השניה נעצר בחודש אוקטובר 1956 בעקבות מבצע סיני.
בשנת 1965 נעצר בסוריה כשהוא נושא שם בדוי: קאמל טאבת, מהגר מארגנטינה.
לפי כתב האישום, הגיע אלי כהן, לצמרת של מפלגת ,,הבעת" הסורית, היה ממונה על תכנית ,,קול סוריה" לגולים בדרום אמריקה.
הוא היה בידידות עם מנהיגי סוריה, ולא היתה החלטה חשובה בממשלת סוריה שלא נטל בה חלק. היה מועמד להיות שר בסוריה.
לאחר משפט של עיוות דין, ללא הגנה ובדלתיים סגורות, החליט בית הדין הצבאי הסורי ב-8.5.1965 על פסק דין מוות.
מ.ז.
(מתוך חוברת של בית ספר יצחק שדה)