תעתוק
משה זכס
מעריב 14/9176
אלון: ראיתי באסירי קהיר חיילי צה"ל לכל דבר
קובע: ההתנגדת לחילופי שבויים עם מצרים בלי שיוחזרו נידוני "הפרשה"- משבח עמדת עמית.
צופה "מהלכים מדינים ב1977"
מאת יחיאל לימור
שר החוץ מר יגאל אלון, גילה אתמול כי ב1967 ערער בפני הממשלה על ההחלטה לבצע את חילופי השבויים
עם מצרים, גם בלי שיוחזרו אסרירי ה"פרשה", וכתוצאה מכך ניתנה ארכת- זמן, שאיפשרה להגיע להסכם עם מצרים
בענין זה. - בהופיעו ב"מעון העיתונות" בבית אגרון בירושלים אמר מר אלון, בתשובה על שאלה: "לא אתאר את דיוני
הממשלה פרוטרוט, אבל אני זוכר את הסוגייה היטב. כי טיפלתי בכך באופן אישי".
מר אלון הוסיף בעניין זה: "ראיתי באסירי קהיר חיילי צה"ל לכל דבר, ולא אשמתם היא שהמיבצע הוכתר בשם "עסק
הביש". חרה לי מאד שכאשר היו בידינו אלפי שבויים ממיבצע "קדש" לא התעקשנו לכלול את אסירי קהיר בין המוחזרים.
חששתי שאם גם כתוצאה ממלחמת ששת הימים לא נצליח לחלף את החבר"ה מבית הכלא, פירושו של דבר שאנו
מאשרים במו ידינו, את גזר הדין המצרי נגדם.".
בתשובה על שאלה בדבר עמדתו של שר הבטחון דאז, מר משה דיין, בעת הדיון בממשלה, אמר מר אלון: "גם אם [?]
זוכר, הרי אינני מדבר על דעת של אחרים". הוא ציין, כי עמית (שהיה אז ראש ה"מוסד") ואני היינו
בדעה אחת, עמית מילא תפקיד פעיל מאוד בנושה זה".
אשר לביקורת שנמתחה על מר עמית, בעקבות גילוייו בנושה זה. אמר: הראיון של עמית עבר צנזורה צבאית,
וקשה להניח שהצנזור יתיר שידור חומר הפוגע מבחינה בטחונית. איני ראה שום הבדל בהעלאת בעייה כה רגישה
בכתובים או בראיון ברדי ובטלביזיה".
"מבצע סוזנה" מנחם שמואל מוסר:
"לא מענין אותי מי נתן את ההוראה. הייתי חייל, קיבלתי הוראות לפעול ופעלתי. מה שמעניין אותי ואת חברי היום זה,
מי הסגיר אותנו? והאם עשו אחר כך את כל המאמצים האפשריים לשחרורנו? - אמר אתמול מר רוברט דאסה, מאסירי
"הפרשה" במצרים במסיבת עיתונאים בתל-אביב, לרגל הוצאת הספר "מבצע סוזנה", מאת העיתונאי אבעזר
גולן. - נכחה גם גם מרסל ניניו, מאסירות "הפרשה", שאמרה כי היא וחבריה תובעים "עימות עם
האדב השלישי, אפילו אם פירוש הדבר משפט", לדבריה, הם מעלים תביעה זו היום, לאחר ש"האדם השלשי- העז
להאשים את חברם שמואל עזאר ז"ל בהסגרת הרשת. -
מר דאסה גילה, כי יום אחר שחרורם מהכלא ובואם לארץ, סיפר להם שר הבטחון דאז, משה דיין,
על המאמצים לשחרם ואמר בין היתר, כי הוא היה מוכן לותר עליהם, כיון שחשב שהמצרים לא יקבלו את דרישתנו לשחרם.
"פעולה מוצדקת"
על „הפרשה" עצמה אמר, כי לדעתו הפעולה הייתה מוצדקת. כל מה שפורסם עד עכשיו בקשר לפעולה זו הוא
מה שהמצרים רצו לפרסם. "לי יש תמונה אחרת לגמרי". לדעתו, בפרספקטיוה של מבט לאחור, יש הצדקה לפעולה.
באותה תקופה היה במצרים משטר בלתי יציב. קבוצות שהתנגדו למשטר, כמו האחים המוסלמים והקומוניסטים, השתמשו
באותן השיטות שאנתנו השתמשנו. הפעולה שלנו לא היתה מכוונת נגד הספריה האמריקאית בלבד, כפי שהמצרים ביקשו
להדגיש, אנו פעלנו גם נגד הדואר המקומי, נגד תחנת הרכבת, נגד בית קולנוע ועוד; המצרים הדגישו את עניין הספריה
האמריקאת כי ביקשו לשוות לפעולתנו כוונה לסכסך בין מצרים ובין ארצות הברית".
אברהם רותם מוסר:
בראיון שנתן אלוף (מיל) יוסף גבע לרדיו, לתכניתו של יעקב אגמון "בירה ומצב רוח" (שתשודר בשבת
הקרובה) מגלה מר גבע כי בתקופת הפרשה היה ראש מינהל הסגל באכ"א, לדבריו
סירב בתוקף תפקידו, לגייס מחדש לשורת צה"ל את אברי אלעד ("האדם השלישי"), כיוון שהאיש נמצא
אשם במשפט צבאי בגין גניבת רכוש.
"בסוף" - מספר גבע - "ניצלו אנשי המודיעין ימים שבהם הייתי בחופשה והתתימו את
סגני אל טופס חיולו מחדש, וכך גוייס אברי אלעד מחדש לצה"ל לביצע העסק הביש והפרשה".