"אל תראי אותי..." ביקש מרזוק בטרם הוצא להורג

לקסיקון ידיעות אחרונות אל תראי אותי... ביקש מרזוק בטרם הוצא להורג בראיון ל"ידיעות אחרונות", תאירה אתמול רחל מרזוק... את הסיוט הנורא מכל, שהחל בקהיר לפני... צבי טל כתבנו בחיפה אמו הישישה של דר’ משה מרזק הי"ד נשמעה אתמול נרגשת וכואבת, היא לא בכתה מקור דמעותיה יבש במרוצת עשרים ושתים השנים, שחלפו מאז הועלה יקירה לגרדום בקהיר. רחל מרזוק בת ה82, מדברת כבחלום, עיניה נעצמות, קולה רוטט. מפעם לפעם בדברה היא קופצת אגרוף. לעיתים גוברת עליה ההתרגשת, ואז נפלטים מפיה מילמולים בלתי-מובנים. היא עלתה לישראל לאחר האסון שפקד אותה, ומאז, היא מתגורת בדירה קטנה בשכונת עין הים, בחיפה. כשאחותה שושנה מנשה מטפלת בה במסירות. עשרים ושתיים שנה חלפו מאותו יום מר ונמהר ועדיין מהדהדם באוזנה של רחל מרזוק דבריו של בנה, משה, שעות ספורת לפני שנלקח אל הגרדום. "ראיתי אותו ולא יכלתי לדבר מלה. הייתי כמו משוגעת. רק משה דיבר אני זוכרת שאמר לי: "את באה ככה... ממא? למה באת לראות אותי ככה, מאמא?" הוא פחד שאני מתעלפת ואמר לי: "מאמא, לכי מאמה, אל תראי אותי ככה...". "לא ככה רציתי" אמא מרזוק זוכרת את הפגישה האחרונה, למרות שהייתה כמעט ללא הכרה וסוהרים סייעו בידה לצאת. "השערות שלו היו קצוצים לגמרי, והיה לבוש בגדים קצרים", כמו בגד ים, לא יכולתי לדבר אף מלה". עצמותיו של דר’ משה מרזוק ז"ל הועלו ארצה ואמו הישישה קיבלה בשורה זו ברגשות מעורבים: "לא ככה רציתי לקבל אותו. רציתי לקבל אותו חי"... מאז שמעה כי עצמות בנה יועלו ממצרים, לא ידעה הישישה מנוח. כל מראות הזוועה חוזרים אליה. ביום ובלילה. היא גם מכה על חטא. שמא חלילה. מבלי לדעת הביאה בעצמה את האסון על בנה. "הרבה זמן היה משה אומר לי למכור את הרכוש שלנו אפילו במאה לירות, ושנעזוב את מצרים. אבל אני לא רציתי. כאב לי הלב, שכל הרכוש שלנו יפול בידי אחרים. אבל, מה יצא בסוף? הם לקחו הכל, בלי כסף, וגם את הנשמה של משה לקחו". "שמעתי קולות בלילה". שני בנים ילדה רחל מרזוק, את משה הבכור, ואת יוסף יבדל"א, המתגורר בתל-אביב. שניהם - כך מספרת האם הישישה - היו חברים פעילם ב"מכבי" בקהיר. האם אליהו, היה בעל בית- מירקחת והוא נפטר שישה חודשים לפני בנו. האח יוסף מרזוק נעצר חודשים ספורים לפני שנתפס אחיו משה. יוסף היה סטודנט ועד היום אין האם יודעת, מדוע נעצר והוחזק במחנה מעצר במשך שלושה חודשים. היא יודעת רק שמשה ז"ל שהיה כבר רופא, טרח רבות לשיחרור יוסף "ושניהם אף פעם לא אמרו לי, מה היה כל הענין הזה.". אמא רחל זוכרת, כי שבועות ארוכים לפני שנעצר בנה משה "התרחשו דברים סביב ביתם, בקהיר. כל מיני טיפוסים הסתובבו ליד הבית ושאלו על אחד בשם מחמד אפנדי..." בלילות- נזכרת רחל מרזוק - הייתי שומעת קולות מוזרים. סיפרתי זאת למשה. אבל הוא אמר לי להיות שקטה, שהכל בסדר. אני חושבת שלא האמינו לי, שאני שומעת קולות בלילה". אבל, בא היום והאמינו. "הלכנו כל המשפחה לבית-הקברות, לעלות לקבר של האבא, כשחזרנו הביתה, הבן של אחותי, שעלה ראשון במדרגות, בא מהר למטה ואמר לי "ראשל הדלת של הדירה פתוחה". נכנסנו וכל הדירה הייתה הפוכה. לא גנבו כלום, אבל חיפשו וחיפשו... (אין לי את היתר...)