דברים על אסירי "הפרשה"

דברים על אסירי "הפרשה" גרשון ריבלין, אלוף-משנה (מיל.) 22 למרס, 1990 כמעט כל גולה יהודית יש בתולדותיה אירועים ואישום העומדים לזכרון מדור לדור. פילון האלכסנדרוני, גניזת קהיר, מושבת יהודי ייב, קשורים בזכרוננו הלאומי ביהדות מצרים. ובימינו אנו ייסוד "גדוד נהגי הפרדות". במלחמת העולם הראשונה, ואסירי מצרים - כמנין צעירים יהודים ילידי מצרים שהתנדבו לעשות למען בטחון ישראל - וקרה מה שקרה, ושלושה מהם שילמו בחייהם והיתר בשלילת חופשתם במשך שנים רבות-רבות. אם כי יש הערכות שבנסיבות שהיו במשך השנים ניתן היה לשחררם לפני כן. עם מוזר אנו. עברו כבר שנים רבות מאז עלו אסירי מצרים ארצה וחיים בתוכנו. ובחיינו התרחשו מאז עניינים רבים אחרים - ואף על פי כן - שוב ושוב עולה הנושא בגבורתו ובכאבו - והעם היושב בציון, וגם צעיריו, מתעוררים מחדש לשאול ולהבין מה ואיך קרה מה שקרה, ולהביע יקר וכבוד לאסירי מצרים על עמידתם בנסיון. תוכנית "חיים שכאלה" לפני זמן מה הביאה שוב את הימים ההם לביתנו והיתה לשיחה בפי כל. בימים האחרונים הוענק לקבוצה זו הפרס למעשה מופת חלוצי ע"ש יגאל אלון ז"ל. ערב זה במוזיאון תל-אביב היה מיזוג גלויות ושילוב דורות. דורו של יגאל אלון - אנשי ההגנה, ההתיישבות - אנשי המדינה-בדרך, יחד עם עולי מצרים, מהם שהיו שותפים אלומנים בשליחות הציונית בארץ גושן, שעסקו בהעפלה, ובשאר מעשים טובים למען תקומת ישראל, וחיים היום בתוכנו. שוב ראיתי כי יש במדינתנו "המטורפת בהליכותיה" מעיינות שמהם שואב העם תעצומות-נפש ועוז רוח. ממימיו של מעין כזה שתינו בערב מתן הפרס למעשה מופת חלוצי למרסל ניניו- בוגר, ר. דסה, מ. זפרן, ו. לוי, מ. מיוחס, פ. נתנזון - ולמשפחות של בנט, מרזוק ועזר היה זה ערב מעודד. השלשלת לא נותקה.