תעתוק
רובי (המשך)
פעילות זו
באותה תקופה נשאה אופי
מודיעיני לכל דבר
רובי הסתובב בנמל
אלכסנדריה, וליד מחנות
הצבא, כדי להיות עד
לכל שינוי שהתרחש באזור.
בנוסף לכך נהגתי
לקרוא מדי יום את כל העי יים
היומיים. ואת הידיעות
החשובות העברתי דרך
ויקטור לוי. לארץ
(ויקטור) הוא נהג להתקשר לארץ
פעם או פעמיים בשבוע
כדי לקבל הוראת ולמסור דיווחים.
לא ביקשו מהם לדווח או לשים
לב למשהו ספיציפי
המשימה שלנו הוגדרה
במונחים כלליים והיינו
צריכים להיות קשובים לכל
מה שמתרחש בקרב האומה
המצרית.
רק לאחר שלוש שנים, בשנת
1954 הגיע פול פרנק
והחליף את אברהם דר
זו היתה תקופה מאוד
מתוחה במצרים.
בריטניה הסכימה
סוף סוף לצאת ממצרים
והסכם הפינוי נועד
להחתם ב27 ביולי 1954
כדי למנוע את עזיבתם
של הבריטים הוחלט בישראל
להכניס אותנו
לפעולה
זו היתה מטרת
שליחותו של פול פרנק,
או כך לפחות הוא
הציג אותה.
האור האדום היה
צריך להידלק אצלנו מידי.
תיכנון לקוי. ראוותנות.ו יתנות ו תיכנות
לות מיותרות. חשיפה
מיותרות. קולניות.
מעולם לא חשדנו שפול
פרנק הוא בעצם, סוכן
כפול
מכיוון שהוא עשה עלינו
רושם של אדם מאוד בטוח
בעצמו, חשבנו שלכל היותר,
הוא לוקה בבטחון עצמי מופרז.
לרגע אחד לא התעורר בנו
ספק במהימנותו. מעולם
לא חשדנו שהוא,
בעצם, סוכן כפול.
רובי (המשך)
כל השנים שישבנו בכלא
חשבנו שהרשת נפלה בגלל
טעות אנוש.
לא העלינו בדעתנו שהיתה
בגידה, ולרגע לא שיערנו
שפול פרנק הסגיר אותנו למצרים.
מיעטנו לדבר על הנושא,
כי כל אחד מאיתנו הר[?]
קצת אשם. שאלת נפילת
הרשת תמיד ריחפה בחלל
האוויר, אבל בכל השנים
שישבנו בכלא מעולם לא
ליבנו אותה בצורה יסודית.
כששוחררתי ובאתי ארצה,
רציתי לשכוח הכל. לנעול
את הזכרונות אי-שם בתוך
מוחי ולהדחיק אותם לעד.
השליתי את עצמי שכך נכון
להיות. לא לשאול, לא
להתעניין, לא לחפס תשובות,
לא להתעסק עוד בעבר.
נציג המוסד שהיה
האנשים שהמתינו לנו בש[?],
הזדרז להכניס אותנו
למכוניות ולהוציאנו אל מחוץ
לנמל התעופה. באותו שלב
לא היה לי מושג אמיתי לגבי
גודל הסערה שהתחוללה
בארץ בגלל נפילת הרשת.
במשך כל שנות המאסר לא
הצלחתי להבין איך המצרים הגיעו
לכל האנשים שהשתייכו לרשת,
כולל כאלה שכבר לא היו
קשורים בה במשך שנים
התשובה היתה חקוקה על
הקיר, אך אני לא הצלחתי
לקרוא אותה, פול פרנק
היה היחיד שידע את
השמות של כל חברי הרשת
הםעילים והפעילים לשעבר.
הסגרנו את עצמנו בידיו
מתוך טפשות וחוסר-ניסיון.
[?]לות רבה הוא טווה את
המלכודת סביבנו, וכשהנתונים
סיפקו אותו, העביר את
המידע השלם לידי המצרים.
הוא גם דאג להיות
נוכח בזמן ביצוע הפעולות.
היום, שוב מאוחר מידי, אני
יודע שזה היה נעדר
הגיון. הרי הוא בעצמו
לא השתתף בשום
פעולה ורק היה עד-ראיה.
לא חלף זמן רב עד
שנחשפתי לשאלה המאפיינת
עד היום את הפרשה, השאלה
ה[?]פורסמת ביותר בתולדות
מדינת ישראל: מי נתן את
ההוראה? . לגבי, באופן
אישי, זו שאלה חסרת חשיבות.
יותר חשובה בעיני השאלה
מה היתה ההוראה ולא מי
נתן אותה. זו השאלה הנוקבת
והמשמעותית. מה בדיוק היתה
מהות ההוראה, מה היא הכילה,
מה עמד מאחוריה, מה הורו
לפול פרנק לעשות איתנו.
רובי (המשך) 3
במשך כל השנים טענו,
שהיינו רשת שעסקה בלוחמה
פסיכולוגית בעורף האויב.
אלה שטויות. הינו רשת
ריגול לאיסוף מידע מודיעני.
רק עם בואו של פול פרנק
למצרים, הוטלו עלינו משימות
שלא עסקנו בהן עד אז ולא
יועדנו לעסוק בהן.
אם כך, מה קרה?
האם ההוראה שונתה בהחלטה
מגבוה, או שפול פרנק
שינה אותה על דעת עצמו?
הרי אם כל-כך חשוב
לברר מי נתן את ההוראה
ומתי, ודאי
חשוב לדעת מה היתה
ההוראה. האם ההוראה
שניתנו לפול פרנק היתה:
לך למצרים ושרוף אותם?
שאם לא כן, מדוע לא חשבו
על דרך נסיגה?
ומדוע נמנעו משחרורנו
במשך כל השנים?
הרי אנחנו לא יכולנו
לחשוף את זהותו של נותן
ההוראה. לא היינו עלולים
לסכן אותו. כלומר, החשש
מפני שחרורנו נבע מחשיפת
תוכן ההוראוה, ולא מחשיפת
האדם שעמד מאחוריה.
פול קבע את המטרות, את צורת
ההפעלה, את לוח הזמנים, ואת
המשתתפם בפעולות.
בשאננות מוחלטת התעלם
מעל הבעיות שהיו עלולות
לצוץ. גם את שאלת
הבריחה ממצרים במקרה
של נפילת הרשת פתר בלי
בעיות.
עזר היה מוטרד מאפשרות
כזו והירבה לשאול אותו על
דרכי מילוט. "אין שום
בעיה", הוא נהג להשיב
בסגנונו הבוטח. "אני אבריח
אותכם דרך לוב או דרך
סודן, אל תדאגו, הכל
מסודר". -
אחרי שנתפסנו, נותר פול
פרנק במצרים במשך שבועיים
נוספים, מכר את המכונית שלו
יצא לאירופה ומשם הגיע
לישראל. כשהוא הגיע
ארצה קבלו אותו כגיבור,
כאחד שחזר מהחזית, הצליח
להינצל וניסה להציל גם
אותנו. לא הטילו בו
כל חשד. האשמה היתה כולה
בנו.
לכל הדרך נטען שהרשת
הופעלה בצורה חובבנית
אני לא מכיר במושג "הפעלת
רשת בצורה חובבנית"
לא מפעילים רשת בצורה
חובבנית, אלא אם הנסיבות
מחייבות. זה לא סרט של
ג'יימס בונד. זאת היתה
רשלנות ברורה של גורם
שטעה פעמיים. פעם אחת
שנתנו אמון בפול פרנק, ופעם
שנייה כששלח אותו, כעבור
רובי (המשך) 4
כעבור כמה חודשים, לשליחות
נוספת באירופה. כששמעת
על כך, סירבתי להאמין.
בשנת 1957 נתפס פול פרנק
על ידי אנשי המוסד בשעת שמסר
מסמכים סודיים למצרים. תוך
כדי המשפט החליט להפרע מכל
הגורמים האפריים, וה[?]ר
שהעיד בעבר עדות-שקר
כשטען שלבון הוא זה שנתן
את ההוראה. הוא נידון לשתיים
עשרה שנות מאסר באשמת
בעצם, כך טען במשפט,
בנימין גיבלי הוא זה שנתן
את ההוראה. הוא נדון לשתים-
עשרה שנות מאסר באשמת
מסירת מסמכים לגורמים עויינים.
אני יודע שניסו לגרום לו להודות
שבגד בנו והסגיר את הרשת
למצרים. אבל באופן רשמי הוא
מעולם לא הובא לפני שופט
בענין הזה.
לימים, כאשר התברר [?]
שפול פרנק היה סוכן כפול,
דרשנו להעמיד אותו למשפט.
אבל המימסד כולו,
מגדול ועד קטן, התייצב על
רגליו האחוריות וטען
שהפרשה כבר אינה מעניינת
אישית, ומימלא חל עליה
חוק ההתיישנות. גם אז,
וגם היום, ברור לי שזו
טענה אווילית.
דוד בן גוריון, היה זה שנתן לנו את
הגושפנקה הסופית והרשמית
לעניין הבגידה של פרנק-אלעד
בפגישה הראשונה שלנו איתו
לאחר השחרור, אמר לנו צמד
מילים, שמהדהד בי עד היום:
"מכרו אתכם".
בחדר השתררה דממה. התבוננו
זה בזה במבוכה, זו היתה
הפעם הראשונה שמישהו אמר
ל את האמת בלי להתכחש,
בלי להסתיר, בלי להעלים,
בלי לשקר. מכרו אותנו, פשוט
כך. היו סימנים רבים במשך
השנים, שהוכיחו לי,
שהאנשים המוסמכים התחמקו
כל העת ממעמדים פורמליים
שהיו קשורים בפרשה, או
נמנעו מלנקוט עמדה
מפורשת.
היו יוצאי דופן, כמובן
יגאל אלון, ומנחם בגין
שהתעקשו לכרוך את שחרור
שבויי צה"ח בשחרורנו,
וגולדה מאיר שנקטה עמדה
בכך שכתבה את ההקדמה
לספר מבצע סוזנה
ויצחק רבין שהעניק לנו
את דרגות הקצונה הצהליות.