תעתוק
24/2/95
לחיים שלום רב!
הטלפון שמסרת לי של רחל
ברוך 231101 לא נכון.
לכן אודה לך באם תמסור לה
את האינפורמציה מהדף המצורף
ו à propos אלי כהן ז"ל,
היה סיפור מעניין - באחד הימים
הגיע לדירה ב-Mazzarita ומצא
א החברה (דסה - לוי ...), אחרי
"מה אתה עושה פה" אז הוא "מה אתם
עושים פה - הרי זאת דירתי" ( כיוון
שחוזה השכירות היה על שמו.
בידידות
[חתימה]
בימים הקרובים אבוא לקחת את החומר
24 בפברואר 1995
ישראל רישאר חיון RICHARD HAYON
רישאר חיון נולד באלכסנדריה ב-1929. (אמו ילידת רודוס). סיים
בהצלחה את בית הספר של העדה היהודית ב-1941 עם תעודת האיבתדיאה
(תעודה שלא כולם היו מצליחים בה באותן שנים). עבר לליסה הפרנסיה-
המחלקה המצרית LYCEE FRANCAIS - SECTION EGYPTIENNE הצליח בתעודת
הגמר "סקאפה" 1945 והיה מקומו השני בכל מצרים. לא המשיך ללמוד
בבית הספר והלך לעבוד במשרדי הקהילה היהודית באלכסנדריה
(1956-1941). היה רשם נשואין, מזכיר בית הדין הרבני ועוד
תפקידים נוספים. היה מכין את נאומיו של הרב הראשי שאנג'ל שהיה
מיודד איתו (בביקורו של הרב אנג'ל בישראל בשנות השביעים התארח
אצל חיון). למד בערב ב-BRITISH COUNCIL וקיבל תעודת הסמכה ללמד
אנגלית PROFICIENCY. שלט שליטה מלאה בשפות - עד היום הוא בולע
ספרים בכל השפות.
עלה לישראל לאחר מבצע סיני ב-1956. עבד בבנק לאומי ועלה מהר
בסולם הדרגות - ממנהל סניף - מנהל מחלקת קורספונדטים ומטבע זר
במרכז - מנהל הבנק בפריס וכל סניפי צרפת - מנהל הבנק בשוויץ לאחר
שהרים אותו מתרדמה והצליח להפוך אותו לרווחי לאחר שנים רבות של
הפסדים. היום הוא בפנסיה אך חבר בדירקטוריון של בנק לאומי-צרפת.
גר בגבעתיים. נשוי לנורה (1963). אב לאריאלה (מהנדסת) ודני (בוגר בתי הספר
היוקרתיים של גסטרונומיה בשוויץ - היום מנהל מחלקת מזון ומשקאות ברשת
מלונות דן).
הקשר עם שמואל עזאר
היינו כולנו באותו בית ספר, אך לא היינו באותה כיתה. אך עם עזיבת
רבים את מצרים ב-1949, התהדקו היחסים בין אלה שנשארו. כך בחבורה
שלנו נמנו : שמואל עזאר, פליקס עמיאל (היום רופא מנתח פלסטי
בארה"ב), אלי כהן, אני (מוריס זקס) ועוד...
רישאר חיון לא היה אף פעם חבר בתנועת נוער או תנועה ציונית.
המפגשים שלנו החל מ-1950 היו חברתיים. היינו בהתחלה (1947) חברים
במועדון בוגרי בית הספר של העדה היהודית ואחרי סגירתו היינו
נפגשים בבתים, משוחחים משחקים קלפים (חצי שעה לכל היותר), מבלים
במסעדות, בתי קפה ובמיוחד בתי קולנוע. טיולים בשבתות ובסופי
שבוע מחוץ לעיר (אבו-קיר וכו'..)
רישאר, יחד עם עובד בכיר בקהילה, הררי (מוסמך לרבנות אך אטיאסיט
לאחר מכן) היו לומדים את כל תורות הפילוסופיה ומנהלים ויכוחים.
רישאר יחד אתי וסמי עזאר היינו דנים בבעיות פסיכואנליטיים
שהתעמקנו בהן עקב קריאת כל ספרי פרויד, יונג ואדלר.
ב-אפריל 1954 אני עזבתי את מצרים. נשארו שלושת חברי הטובים :
שמואל סמי עזאר, פליקס עמיאל ורישאר חיון שהרבו להפגש ביניהם.
על השבוע האחרון של שמואל-סמי עזאר לפני לכידתו ע"י הבולשת
המצרית מספר רישאר חיון :
" השבוע היה ענין מוזר, כל יום אחה"צ סמי היה מופיע אצלי בבית
(rue Ancienne Gare du Caire) ונשאר איתי עד שעה מאוחרת.
הוא לא מיהר ללכת הביתה. בהתחלת השבוע הודיע לי הרב הראשי אנג'ל
שמספר צעירים יהודים נעצרו באשמת חבלה, אך לא קישרתי את זה עם
סמי. וכך כשכל ערב, מיום א' עד יום ה', היה מגיע אצלי היינו
יורדים לקולנוע או לבית הקפה ובחזרה שוב היה עולה אצלי ולא התלהב
לחזור לביתו. לא נעים לי היה לשאול אותו מה הסיבה. ביום חמישי
בערב, בא אלי ואמר לי שלא היה לו זמן להתגלח - לכן התגלח אצלנו.
ירדנו לקולנוע ROYAL. אכלנו בקפטריה של הקולנוע המאכל האהוב עלינו
"פסטיטשיו" (pasticchio) ראינו סרט ושוב חזר איתי ועלה אלינו.
אכלנו משהו וירד בשעה מאוחרת. נודע לי אחר כך כשהגיע לביתו ברחוב
אל-תתוויג (ההכתרה) חיכו לו במדרגות אנשי הבולשת שעצרו אותו.
בדיעבד, מובן לי כעת מדוע לא סס סמי לחזור לביתו. הוא ידע שתפסו
את חבריו ברשת והבין שמעצרו הוא ענין של ימים ואף שעות ועליו
להסתלק ממצרים אך לא הצליח".
אנו יודעים מעדויות של סמי בבית המשפט ואחרים, שהוא הוציא את
המשרד מדירת-המפגשים ליד בית החולים הממשלתי "מירי" נסע לקהיר
פגש את האדם השלישי-אברי גלעד שהרגיע אותו ואמר לו שיעזור
לו להסתלק ממצרים וביקש ממנו להחזיר את המשרד למקום. היה לו שבוע
ימים להמלט, אך המעסיקים שלנו בישראל לא דאגו לצייד אותנו
בדרכונים מזוייפים לעת הצורך. ממש מחדל! זלזול בחיי אדם. כנראה
צעירים יהודים ממצרים לא ראויים להתחסות. עליהם לבצע משימות
לעלות לגרדום או להרקב בכלא לאחר מכן.
[חתימה]
(x) שם הוא פוש את AJYMON
חבר בתנועה ציונית ומדבר איתו ארוכות.