תעתוק
(1)
אלעד היסגיר את הרשת
איסר הראל, שבספרו "אנטומיה של בגידה", ניתח התנהגותו ופעולותיו של אלעד
על פי גירסותיו של אלעד עצמו, הוכיח, למעלה מכל ספק, כי אלעד עצמו הוא שהסגיר את הרשת
שפיקד עליה, לידי המצרים. זהותו של אלעה הייתה ידועה למצרים כבר בתקופה הראשונה לשהותו
במצרים, ופעולותיו יוזמו והודרכו בידי המצרים עצמם. וזה יוצא מגירסותיו של אלעד עצמו.
ומהעובדה שאלו שלא נפלו עם חברי התא באלכסנדריה ובקהיר, הם אלו שאלעד לא ידע עליהם.
נסיבות בריחתו ממצרים- ואחר כך קשריו עם הקולונל נורי בגרמניה, הופכים אותו לחשוד
היחיד. ומסיבה זאת החליט להציע חשוד אחר ולהוכיח את אשמתו בגירסותיו השונות
ובעיקר בספרו ה"אדם השלישי": הוא בתעלולי כתיבה ושקרים (המוכחים על ידי איסר הראל והשוואות
גירסותיו השונות) את שמואל עזר, וגם מאשים איש מהקהילה היהודית ששימש כמודיע של המשטרה, ואפילו
סוכן של המודיעין המצרי בתוך רשת המודיעין הישראלי. איסר הראל גם משווה את דבריו של הבוגד
אלעד עם דברי חברי הרשת אחרי חזרתם מהשבי. הערכתו השלילית על
שמואל עזר, אינינה מופיעה בדוח הראשון שכתב אלעד לאחר צאתו ממצרים, דוח המתבוסס על
רשימות ביומנו, ובו הוא משבח את שמואל עזר; גם בראיון להארץ ב -22 לספטמבר 1973
הוא משבח את שמאל עזר. כל חברי הרשת ובתוכם גם עזר.
מאוחר יותר כשנזקר אלעד לחשוד, בחר בחבר היחיד של התא באלכסנדריה שהוצא להורג
במצרים, כיוון שחשד שביום מן הימים ישתחררו הנידונים ויספרו סיפורם. העולה לגרדום הפך טרף קל
לעלילותיו של הבוגד אלעד, כיוון שהוא לא יכול להפריח את שקריו של אלעד.
אלעד מרבה בהודעות על ידיעות שנודעו לו מהמשטרה המצרית.
אלעד לא יכול לדעת ששמואל עזר הזדמן עם חבריו בכלא המצרי, ודאי שלא יכול לדעת
מה שהספיק לספר להם. על כן לא יכול לבנות את גירסתו כדי שתענה גם על עדותם
של חברי התא באלכסנדריה אחר שחרורים ושובם לישראל. עדותם זו של אנשי הקבוצה, ששמעו מפי
עזר על מה שהתרחש בחוץ לאחר מאסרם, ועל יחסיו עם אלעד, סותרות את סיפורו של אלעד מכל-וכל.
בגירסתו סיפר אלעד על הסתיגויות כלפי אישיותו של עזר. אולם, חבריו של עזר מספרים, בספר
"מיבצע סוזנה", על התרשמותו החיובית של "רוברט" (אלעד) מעזר כבר בפגישתם הראשונה:
"אתו יום פגש "רוברט" באלכסנדריה בדירה, את סמי עזר. אין זאת אלא שהתרשם ממנו מאוד, כי מכאן
ואילך היה מתיחס אל סמי כאל ראש התא, ואף כי עזר היה ערב- נסיעתו הקפיד "רוברט" להתיעץ עמו
בכל. באוזני וקטורי הביע לא-אחת את התפעלותו מאישיותו ומתבונתו של סמי."
ייתכן שהערכה חיובית זו שמסר אלעד למצרים על שמואל עזר, היא שחתמה את גורלו, ובעטיה נבחר
כ"נציג" התא באלכסנדריה לעליה לגרדום.
(2)
באשר לטענתו של אלעד שעזר היסס לקחת חלק בפעולות, משום שלא רצה לעזוב את אמו, מעיד רובי
דסא:
"עזר התכונן לעלות לישראל עוד לפני בואו של פאל פרנק. הוא התכוון לנסוע ב7 באוגוסט, והכין
לקראת הנסיעה את תעודותיו. לא רצינו לשתפו כי היה כבר בדרכו אל מחוץ למצרים. אך ברגע שעלתה
על הפרק תכנית הפעולה, הביע עזר את רצונו להשתתף בה, וזאת בניגוד גמור לטענתו של "רוברט"
(אלעד) שהיה צריך להשפיע עליו כדי שיסכים. העובדה שהשלים את ההכנות לעלות לבדו לישראל,
בלי אמו, מפריכה את הטענה כאלו הסס להשתתה בפעולות כדי לא לעזוב את אמו".
על טענתו של אלעד שהיה צריך להפעיל לחצים ואיומים על עזר, אומר ויקטור: "עזר עמד על
כך שישתתף בפעולות כיוון שהיה מאמננו. הוא אירגן אותנו לפני שיצאנו להתאמן
בארץ. הטענה שצריך היה להפעיל עליו לחץ היא שקר. עזר היה המנהיג
הרוחני של הקבוצה".
על מה שהתרחש בינו ובין אלעד לאחר המפולת, העיר דסא: "עזר סיפר לנו בבית הסוהר מה
שאירע בינו ובין "רוברט" לאחר שנאסרו האחרים. "רוברט" (אלעד) לא תיאר לעצמו שהחברים יצליחו
להפגש בבית-הסוהר, ולהחליף דברים". על מעצרים העידו החברים:
ויקטור: לאחר שפליפ (נתנסון) נפל השארתי לעזר פתק בדירה, שילך לפגוש את "רוברט"
במקומי, לשון הפתק הייתה מפיליפ חולה מאוד, לא יודע מה קרא. אם לא אבוא מחר תפגוש
אתה את הידיד שלנו באותו מקום". כן מסרתי לעזר את מקום המיפגש המיועד שלו עם "רוברט" אם אני איעצר.
פיליפ: עזר ידע שנעצרתי עוד לפני ש"רוברט" שלח אותו. בלילה, כשחזר מקהיר, פגש מישהו
מהקהילה היהודית שסיפר לו על כך.
ויקטור: עזר נפגשה עם "רוברט" ב900 בבוקר ואמר לו שפיליפ נפל וכן סיפר על הפתק
שויקטור השאיר לו. "רוברט" אמר לו לגשת לפיתו של ויקטור כדי לברר מה אירע לו (כיון שלא הגיע
לפגישה), וקבע להיפגש עם עזר בסוף היום. ב 200 בצהרים בא עזר לביתו של ויקטור ופגש את
אחותו, שסיפרה לו שויקטור נתפס (האחות, איגט, סיפרה אחרי כן שעזר לא נראה נבהל וניסה לעודד
את רוחה). למחורת היום שוב ב900 בבוקר, פגש עזר את "רוברט" (אלעד) ודיווח לו על נפילתו
של וויקטור ועל מועד חזרתו של דסא. "רוברט" אמר שיבריח אותם ושיש לם הרבה חברים כאן שיוכלו
לחלץ את האסירים מבית- הסוהר, והוא יכול לשלב את דסא בין החברים כשוטר, ויחד
ילכו לשחרר את פיליפ וויקטור.
רק כך ניתן להסביר את מעצרו של רובי דסה. אלעד ידע, מפי דסה ועזרר, על מועד
שובו של דסה מקהיר לאלכסנדריה ואת דרך שובו ומסר על כך לאדוניו המצריים. הם עקבו אחרי דסה, כל
הדרך מקהיר לאלכסנדריה. העיד דסה:
אחרי שהיינו בקהיר ביום שישי, גמרנו את הפעולה, ועזר חזר לאלכסנדריה. אמרתי לו שאני חוזר ביום ראשון ברכבת.
ביום ראשון הייתי ברכבת של 5.00 ואז התחלתי להרגיש שעוקבים אחרי. מישהו עמד מאחורי. איחרתי לרכבת וב5.30
עמדה לצאת רכבת אטית. - לכן החלטתי לנסוע באוטובוס. גם העוקב עזב את התור ובא אחרי לאוטובוס.
הרגשתי שהוא עוקב אחרי. נסענו באוטובוס והוא התחיל לדבר אתי. הרגשתי שהוא נדבק אלי. הייתי
בלחץ כי היו בידי ניירות עיתון שבהם עטפתי את הפצצה וחששתי שיחשידו אותי. רציתי להיפטר מהם, אך העוקב
נצמד אלי. כשהגענו לאלכסנדריה הזמין אותי לבית קפה. לא יכולתי לסרב לו כדי לא לעורר את
חשדותיו. לאחר שנפרדנו, לא נסעתי הביתה בטראם או באוטו. אלא העדפתי ללכת ברגל לאורך הטיילת
כדי להשליך את העיתונים. אולם גם כאן לא הצלחתי, מחשש לעורר חשד. בהגיעי הביתה ראיתי מכונית
חונה ליד הבית. ברגע שנכנסתי הביתה עצרו אותי. לא ניסיתי להעמיד פנים. הם ידעו עלי מבעוד
יום לפחות שכן במוצאי שבת עצרו את אבי.
"רוברט" (אלעד) ידע על תכנית חזרתנו - שלי ושל עזר- לאלכסנדריה. סיפרתוי לו שאני נשאר
ביום שישי בקהיר. והוא ידע את השעה בה אני עומד לחזור.
לפי עדותו של ויקטור, ידע עזר על נפילתו של פיליפ עוד קודם שהגיע לביתו: הוא מצא בסטודיו את הפתק שהשאיר
לו ויקטור ובו בקשה שילך במקומו לפגישה עם "רוברט" (אלעד): לכן, סיפורו של אלעד בעניין המפתח, ששלח את עזר
להביאו, חסר-שחר. דסא גם העלה חשד כי התפוצצות בכיסו של פיליפ אירעה משום שחומר-הנפץ הוחלף; לדעתו,
יכול לבצע את החלפה בסטודיו, לכן צריך היה להציג עצמו לפני עזר כמי שאין ברשותו מפתח לדירה. גם
ויקטור משוכנע כי ברשותו של אלעד היה מפתח לדירה.
אשר לתכנית הבריחה, שמעו החברים מפי עזר סיפור שונה לחלוטין מסיפורו של אלעד, העיר ויקטור,
בספרו "מיבצע סוזאנה":
שבעה ימים חלפו בין נפילת רובי דסה לבין נפילת עזר. במשך הימים הללו בילבל "רוברט" (אלעד) את עזר.
תחילה דיבר אתו על תכנון פעולת-חילוץ, שלשם ביצועה יש לדחות את הבריחה, אחר כך שינה את טעמו ודירבן
אותו להצטרף אליו לבריחה; ושוב חזר בו ואמר שאפשר לדחות את תוכנית הבריחה "אני קורא עכשיו
כל דבר שנאמר בחקירה. החברים מופיעים כקומוניסטים והם לא ידברו עליך. הענין נסגר, בוא נחכה קצת"-
אמר "רוברט" (אלעד) לעזר. עזר שהיה אינטליגנטי ופיקח, סבר שבכל זאת יש לברוח. ההגיון שלו אמר לו שצריך
לברוח מוקדם כל האפשר ממצרים והוא החל ללחוץ על "רוברט" שיעזור לו להימלט.
"רוברט" טלטל אותו בין הרגעה לבין דירבון. יום אחד אמר לו להכין מזוודה קטנה כדי לצאת לדרך
בסוף השבוע. מעולם לא סיפר לו על מכירת המכונית או על צביעתה. הוא הופיע בלי מכונית. ובשלושת
הימים האחרונים לפני מעצרו של עזר לא התראו בכלל. "רוברט" גם הרגיע את עזר שאם יראה
אנשים לבושים במדי משטרה ליד ביתו שלא ייבהל, כי אלה הם אנשיו של "רוברט".
ואכן, עזר ראה שני שוטרים מול ביתו והאמין שאלו אנשיו של "רוברט". ביום האחרון הם נפגשו ב600
לפנות בוקר. "רוברט" אמר לעזר "החלטתי לדחות את הנסיעה כי אין שום סכנה. אתקשר אליך בעוד
שלושה ימים". באותו יום נאסר עזר בביתו. בבית-הסוהר סיפר עזר שהייתה לו הרגשה ש"רוברט"
אינו מתנהג כשורה וכי משהו פגום בהתנהגותו. הייתה לו הרגשה מרה בעניין זה.
ואכן אנו יודעים שאלעד כבר מסר את מכוניתו לקונה בעת שטילטל את עזר בין תקווה ליאוש בנע לבריחה.
תכניות החילוץ דרך הגבול הלובי לא היתה ולא נבראה. הבולשת המצרית, מתוך שיקוליה, השהתה את מעצרו
של עזר, שהיה נתון כל העת בפיקוח. לא עזר הוא שניסה להפיל את אלעד במלכודת - אלעד הוא
שמתחילה במודע ובעורמה, הוליך את עזר לאבדנו.
בבית הכלא שמעו חברי הרשת מפי חוקריהם סיפורים שונים ומשונים על מפקדם.
לאחר שבועות שלא הוזכר שמו של "רוברט", נקרא פיליפ לזהות את מכוניתו, כמסור ב"מיבצע סוזאנה".
הכרתיה מיד, אף כי צבעה הירוק הוסר ממנה כמעט כליל, כלפני צביעה מחדש.
ואחר הציגו בפני תצלום של קבוצת אנשים ושאלו אם אני מזהה את "רוברט" ביניהם.
העמדתי פנים כמהסס: "כל חבריך זיהו הן את המכונית והן את האיש!" הרעים עלי
המוחאבראת בקולו, "האם לא זהו?" והצביע על "רוברט" בתמונהה. נאלצתי להודות שאכן
דומה הוא ל"רוברט"... "המכונית?” תבע המוחאבר, "ראיתי רק פעם אחת ואז היתה
צבועה כולה" "לא חשוב", אמר ממילא, חיסלנו את בעל המכונית. גילינו אותו בבית
מלון וכשביקשנו לאסרו. שלף אקדח וברח, דלקנו אחריו בחוצת אלכסנדריה, ירינו בו
הרגנו אותו..." לאחר זמן כאשר נזכרתי בהבעת פניו, הייתי בטוח שאמר לעצמו: איזה אידיוט תמים..."
בין כה וכה מצאתי עצמי עומד לצדו של החוקר האחר מן הבולשת האזרחית. ואז לחש לי:
"האמנת למה שסיפר? אל תאמין! האיש הזה עז נפש כחיית -בר! היה לו אומץ להישאר במצרים
עוד 14 ימים שנאסרתם ואפילו למכור את מכוניתו לפני שהסתלק מן הארץ..."