תעתוק
(1)
- המשפט התחיל ב11/12/54 -גזר הדין ניתן בינואר 1955 - ונתלו ב31/1/55
- מיוחס ומאיר זעפרן שוחררו כעבור 7 שנים ממאסרם. שאר האסירים שוחררו ויצאו לישראל בפברואר 1968.
חלופי שבויים 6000 מצרים
- ב26/7/54 התחילו להתפרסם ידיעות בכלי התיקשורת במצרים ובארצות ערב
- ב21/12/54 היתאבד בינט בכלאו - קודם לכן ניסתה להתאבד מרסל ניניו
- שאלות: מי נתן את ההוראה- מתי נתנה ההוראה - ועל איזה רקע?
גיבלי טען שהוא קיבל משר הביטחון לבון ביום ה 16 ליולי אחר הצהרים בבית לבון. בו בערב העביר את ההוראה
לפקיד היחידה הצבאת באגף המודיעי, סגן אלוף מרדכי בן צור ("קצין המלואים") הוראה זו הועברה למחרת, שבת בבוקר,
17 ביולי 1954. ההוראה המוצפנת ששודרה באלחות וברדיו יום-יום במשך שבוע ימים, היתה לפעול במצרים כדי
ליצור משבר של הרגע האחרון שיעקב את חתימת ההסכם האנגלי-מצרי לפינוי אזור סואץ (ההסכם נחתם בראשי תיבות
ב27 ביולי 1954. אולם התבורר כי הפעולות במצרים החלו עוד לפני מועד זה, ונגד אוביקטים
אמריקאים, שלא היו כלולם בהוראה.
(2)
שר הביטחון לבון טען כי הפעולות במצרים נעשו לפני שניתן אישור לכך
אלוף משנה גיבלי לא ידע להסביר את הפעולות שקדמו למתן ההוראה, ושלא תואמו איתו.
ב1957 הגיע מידע לישראל שלפיו קיים זידנברג קשר עם המודיעין המצרי באמצעות נספח
צבאי מצרי בגרמניה סולימן- סולימן היה מחוקרי החברה.
הוא גם טען...
- הגילוי ב1958 שאלעד שיקר לוועדה במצח נחושה. - טפת על פניו של אחולשן;
שהרי לוא שעתה הוועדה לאזהרת שרת, הייתה מגלה אולי שאלעד- הוא שהורה ל131 לבצע
גם את הפעולת של 2 ו 14 ביולי, ומסקנותיו אז היו שונות בתכלית.
ואף על פי שהוא כתב במסקנות מינואר 1955, נאמר כי "גם מכתב זה תרם את תרומתו להכניס
ספק בלבנו בדבר ההאשמה כי שקר בפי ראש אמ"ן".
ובמאזן הנימוקים בעד ונגד הניחו אולשן ודורי, שייתכן שהמכתב הוא "זיוף או הכנת אליבי
מראש". 2 - האפשרות הפיסית כי ההעתק שהוצג לפנינו הודפס במאוחר, וכי נוספה בו הפסקה, שלא
היתה במקור.
ועדת אולשן דורי: לא חקרה את כולם – עבדה רק 14 ימים (10 ימים?) - ועדה סודית פרטים
ההרגשה הייתה שהיה לחץ מדיני?, צבאי? לא להעמיק בבדיקה
- אחרי 7 שנים שוחררו 2: מיוחס ומאיר זעפרן. חקרו אותם?, היו ברורים? הפגישו
ועמתו אותם עם אלעד? - למה?
– אחרי שחרורם של החברים בידדו אותם למשך שנים. ואז לא חקרו אותם? חקרו אותם? ולא פעלו??
- יש סתירות בין הדוח של אולשן-דורי, ובין מה כתב אולשן בזכרונותיו
- סטירות בעדותו של גבלי: - חוסר זיכרון - דאג לזרוק אחריות לאלו שלמעלה ממנו, ולאלו למטה ממנו
- היה ריב בין מפאי ואחדות העבודה: גיבלי תמרן את אנשי אחדות העבודה
- בפברואר 1955 חזר בן גוריון כשר הבטחון בממשלתו של שורת