יהודי מצרים/יהדות ציונית

יהודי מצרים/ יהדות ציונות
ב 1854 הוקמה מועצה של קהילת אלכסנדריה - מספר שנים אחר כך הוקמה מועצה
של קהילת קהיר.
בקהיר היו 3 בתי ספר יהודים בבעלות הקהילה ובנוסף למספר בתי ספר פרטיים.
באלכסנדריה 5 בתי ספר יהודים בנוסף לגני ילדים. בית הספר הותיק ביותר של
העדה היהודית באלכסנדריה, סמוך לבית הכנסת ברחוב נביא דניאל הוקם באמצע
שנות השבעים של המאה שעברה - בבתי מספר אלה עברית נלמצה ע"י מורים מארץ ישראל.
בתי דפוס של אי הדפיסו ספרי לימוד בעברית באותם בתי ספר סיסקי ארוחות חמות
בוקר וצהרים, בגדים, ונעליים וארגנו חגיגות בר מצוה.
הוקמו מרפאות, בתי חולים חדישים שהוקמו בשנות העשרים והשלושים בקהיר ובאלכסנדריה.
בהם עבדו מיטב הרופאים ממצרים ומחו"ל, וששרתו גם לא יהודים, גם בתי זקנים ובתי יתומים
מועדוני ספורט ונבחרות מתוכם הורכבו נבחרות מצרים במשחקים בינלאומיים. מועדונים חברתיים
וציונים תנועות צופים מכבי. אירועים גדולים התרחשו בבתי הכנסת.
גיוס חיילים לצבא בשתי מלחמות העולם נעשו בבית הכנסת הגדול אליהו הנביא)
באלכסנדריה. בית כנסת אליהו הנביא הוקם על יסודות של בית כנסת יהודי מתקופת
התלמאים.
דר משה ונטרה שמש מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת אלכסנדריה (פארוק לשעבר)
בשנת 1908 ארגון "בני ציון" באלכסנדריה אימץ את תוכנית באזל
הרב הראשי של אלכסנדריה, בכור אליהו חזן (1888- 1908) ארגן ועד
לעזרה לקורבנות הפוגרום של קישיניב. ב1913, אחרי פרשת ביליס, ארגנו
הפגנות ואסיפות עם ונאספו תרומות. כשגורשו היהודים מא"י ומסוריה במלחמת
העולם השניה, הגיעו למצרים כ11500 יהודים מחוסרי כל, ומיד אורגן ועד לעזרתם
הוקמו מחנות ובתי ספר. באלכסנדריה הוקם בית ספר תיכון לבני הפליטים ומונה דר' בוגרשוב
כמנהלו (מנהל בית ספר הרצליה) שם למדו 320 תלמידים. יהדות אלנסנדריה ביקשה
את התעובותם של הבריטים למונוע את גיוסם לצבא הצארי הרוסי. אותו ועד הקים
גדוד של חיילים מתנדבים ללחום בחזית א"י תחת דגל בריטם. משה קטאוי פאשה הופיע בפני
הגנרל מקסוול והציג בפניו את טרומפלדור, זבוטינסקי, מרגוליק ולבנטין. גנרל מקסוול הציע
להקים את גדוד הפרדות תחת פיקודו של קולונל פטרסון. הגדוד היה מורכב מ
350 יהודי א"י ו150 יהודי אלכסנדריה.
תרומות לקרן הקיימת ולקרן היסוד. המוסדות היהודים במצרים דאגו לספק
מסמכים לכל העולם לא"י. בין השנים 1920 ל1927 סיפקה הקהילה באלכסנדריה
12000 תעודות ליהודים מארצות שונות שרצו להגיע לא"י וזאת בנוסף לעזרה
כספית. ב1924 היו לקרן הקיימת משרדים חשובים בכל ערי מצרים וגם בשכונות השונות.
ב1933 תרמה יהדות מצרים 15000 לירות מצריות לקנית אדמה בישראל, להתנחלות יהודי
גרמניה (כפר ידידיה ע"י נתניה הוקם מכספים אלה).
ב1933 ארגנה בני ברית בקהיר הפגנה גדולה נגד המשטר הנאצי והקימה ליגה
למלחמה באנטישמיות הגרמנית. על כך מחה השגריר הגרמני. הרב הראשי נחום
אפנדי לקח חלק פעיל במאבק נגד הנאצים, בשולחו מברקים לכל מנהיגי העולם.
עיתונות יהודית ענפה שיגשגה במצרים. משה צנוע ידוע בשמו הספרותי "אבו-אל נאדרה",
שתקף בחריפות את הכיבוש הבריטי בסוף המאה הקודמת ונלחם נתד העתונאים הלבנוניים
הנוצרים שהשתלטו על עתוני מצרים והרעילו את האוירה במאמרים ארסיים אנטישמיים נגד היהודים.
ב1880 נוסד עתון בשפה הערבית בשם "אל חקיקה" ע"י יהודי אלכסנדריה (למעשה
זהו העתון השני במצרים אחרי "אל-אהראם, שנוסד על ידי לבנוני בשת 1875. ב1903 עיתנון בשפה
הלדינו "מצרים".
ב1917 בצרפתית "לה רנסנס זויו" התחיה היהודית La Renaissance Juive
ב1917 בצרפתת "לה רוי סיוניסט" (הירחון הציונית. Le Réveil Sioniste
1919 עד 1939 בצרפתית "ישראל" קהיר
1908-1941 - "לורור" (השחר) בקהיר L'Aurore
1912-1918 -  לה רוו איזראלית דיזיפט (הירחון הישראלי של מצרים la revue Israélite d'Egypte
1927 - לילוסטרציון זוי (הירחון הירחון המצויר היהודי L'Illustration Juive
1931-36 - "לה וי זיווי" (החיים היהודיים) La Vie Juive
1936-48 - "לה טריבון זויו" (הבמה היהודית). עורכי העתון הקימו בישראל
את העתון הצרפתי הראשון בישראל (לאקו דישראל) La Tribune Juive
1939-48 בערבית קהיר "אל שמס" (השמש) עורכו עלה ארצה الشمس
עתוני ישראל (דבר, והארץ) נמכרו בדוכני העתונים במצרים עוד
בשנות השלושים
התנועה החלוצית והציונית היו מאוד פעילות במצרים,
חווה השיכת למשפחת טוריאל בסיוף באלכסנדריה היתה מרכז להכשרה
למאות חלוצים צעירים.- שלטונות מצרים לא התנגדו להנפת דגל כחול-לבן על המוסדות
היהודים (משרדי הקהילות, בתי-ספר, מועדוני מכבי, ועוד).
הימנוני מצרים והתקוה הושמעו ונוגנו ע"י תזמורת בתי הספר היהודים בניצוחו של
מאסטרו חומסי וזאת בביקור של שרים ואף בביקור של המלך פואד בבית הספר.
אותה תזמורת ניגנה בכל מוצי שבת להנאתם של חיילי הבריגדה היהודית.
כבר בקונגרס הראשון בבאזל הצטרפו נציגים של יהדות מצרים.
התנועה החלוצת התחילה במצרים בשנות העשרים, אך אורגנה מחדש וביתר תנופה
בשנות הארבעים, עם בואו של רפאל רכטי, מבעלי בנק דיסקונט כיום.
וכשליח של הסוכנות היהודית. זה היה ב1942 אנו כילדים ונערים הצטרפנו לתנועת
החלוץ הצעיר. רפאל היה כבן 198 כשארגן מחדש את הקו במוחרם ביי באלכסנדריה
ובדאר בקהיר, חלק אותנו לגדודים. בגדוד בר-כוכבא שאליו השתייכתי יחד עם רוב בני
כיתתי וכיתה הנמוכה, דיברנו רק עברית. היו ה החלוץ הצעיר, השומר הצעיר, ובני עקיבא
התנועות ערכו עתונים בצרפתית ובעברית, ארגנו ריקודי עם, וערבי עונג שבת.
כבר בתחילת 1948 עברו כל התנועות למחתרת. במאי 1948 רבים מהם הושלכו
למחנות מעצר, ושוחררו אחרי כשנתיים. רבים הצטרפו עם עלייתם ארצה לקיבוצים.
לקיבץ נחשונים (החלוץ העברי)
אחדים הצטרפו לרשת ריגול שהוקמה ע" אברהם דר' ב1951. רוב החברים של הרשת
נתפסו ב1954. שניים נתלו ורובם קיבלו מספר שנות מעצר ושוחררו אחרי מלחמת
ששת הימים.
בהפגנות ההמונים ב 2 בנובמבר 46 ו-47, אורגנה יחידת ההגנה להגן על
האוכלוסיה היהודית. בתקופת מלחמת העולם השניה, הופיעו להקות מא"י:
הבימה, המטטה והתזמורת הפילהרמונית הא"י.
יהודי מצרים הרגישו כאילו היו חלק מהישוב