[] דן בעמוס וקטעי מידע מגוונים שקובצו יחד

ללא תאריך
קטגוריות: הפרשה
חזרה לארכיון

מסמך מקור

עמוד 1
עמוד 1
עמוד 2
עמוד 2
עמוד 3
עמוד 3
עמוד 4
עמוד 4
עמוד 5
עמוד 5

חזרה לראש העמוד

טקסט לקריאה

תעתוק
"דן בעמוס" אני זוכר שכמה חודשים לאחר שחרורם של החברים דן בן עמוס ארגן ערב ראיון עם החברים (שגם, כנראה, צולם) יהיה מענין אם אפשר לאמת ידיעה זאת שאני מוסר ולהביא את הסרט שצולם אז השר בורג בפגישה הסוערת שלי עם השר בורג ב1967 מסרתי לו שכל אחד מהחברים השבויים הוא אדם מ Calibre מיוחד, מאוד אנטלגינטים, מאוד נאמנים ומאוד מוכשרים ומסורים. שיכולים לעבור את כל המבדקים ולהתקבל לקורס לקצינים גבוהים נמסר לי לאחר שחרורם שדר' בורג [?] לשלמה פלטינר, החבר שלי שהיה בקשר עם השר, שכל מלה שתארתי בה את החברים היתה נכונה: כל החבורה נפגשה אחרי שחרורה עם חברי ועדת חוץ ובטחון של הכנסת (בה השר בורג היה חבר) לרינה ועמוס היקרים, מצורפים כמה מסמכים ממוספרים באדום (1) מכתבי באנגלית לשלמה הלל ב8/10/54 לבקש עזרה לחברים השבויים 2) תישובה משלמה הלל ב21/10/54 (3) מכתב לשלמה כהן אברנל (gilbert) עם העתקו של מכתבי לשלמה הלל בתאריך 8/10/54 (אותו תאריך של (1)) ולבקש להציל את החברים (4) תצלום מכתבו של א. דר מ30/5/67 (מיד לאחר מלחמת ששת הימים) לרמטכ"ל רבין מבקש לעזור לשחרר את השבויים (5) תצלום של מכתבו של א. דר לאלוף מאיר עמית מה29/8/67 עם בקשה לעשות לשחרור החברים (6) העתק (בכתב ידי אני) של מכתב של א. דר לראש הממשלה (27/9/67) - מכתב זה היה ברשותי רק כמה שעות חשוב מאוד לבקש את רשותו של א. דר אם אתה להביא את תוכנם של (4), (5), ו(6) (7) תמונה של רובי עם vs והקבוצה של רובי בטיול באלכסנדריה (אני מאוד מבקש להחזיר לי את התמונה אחר כך) היא חלק ממסמכים "היסטוריים" יקרים לי מאוד. את התמונה של "מושה" נתתי לצלם שוב, ואשלח לקם כשהיא תהיה מוכנה עלי לציין שוב, ושוב עד היום אנחנו לא השתחררנו משני דברים מכאיבים מאוד (וגם מתסכלים) (1) שהחברים "נבגדו" (2) שמנהיגינו (ובמיוחד משה דיין) לא רצה להחזיר את השבויים שלנו לא אחרי מלחמת קדש כש"אלדגויי" היה בידינו" מושל עזה היה בידינו נוסף על שבויים רבים וגם לא אחרי מלחמת ששת הימים פרשת "תא הדואר" לעיתים רחוקות משה היה מבקש את עצתי, או עזרתי בפעולה שלו. פרשה מוזרה היתה פרשה זאת: יום אחדי משה מספר לי (בבית החולה בו למדנו) שזה כבר 3 שבועות הוא לא הולך לתא הדואר שהם שכרו היות ומצא בתוכה חומר הממוען לארגון חבלה פלסטיני (כראה תא הדואר היה שיך לפני כן לאחד מארגוני החבלה הפלסטינים) כמובן רגזתי עליו שלא בקש עזרה לפני כן ויעצתי לו שאחד החרבים יורק לפעם האחרונה את תא הדואר, יבטל אותו, ושאחר כך שהחברים ינתקו בכלל מגע עם החבר שדאג לבטל תא הדואר הפעם האחרונה שפגשתי את מרסיל (עם משה מרזוק) היה בהתחלת התארגנותם כשנתבקשתי ללמדם אותם להכין סליקים קטנים ניידים. וזה נעשה אצלי בבית. אמי שאלה אותי "מי הבחורה היפה הזאת" אמרתי לה זאת אחות מבית החולים בו עובד מוסה, ואנחנו ביחד לומדים טפול בחולים במצבים מיוחדים.

חזרה לראש העמוד