יציאת מצרים השניה - עם המצרים בחיפה

1 22/6/94 יד טבנקין- הקלטה יציאת מצרים השניה עם המצרים בחיפה אז דברו השליחים - היום הפעילים המקומיים- לא רק עליה חלוצית ונוער – אלא כל החלקים של העולים גם משפחות מכיון לחקר הציונות והיהדות דרך צרפת, דרך אחרת. - יצחק גרשון - מנהל יד טבנקין - עדות מזרח וצפון אפריקה - גד בוזנק? נקודה - כל הכבוד לשליחים: צבאי, נשק, הם לא יסדו את תנועת הנוער - 1930 - 1933 השומר הצעיר. מקבי בפורט סעיד סירות עליה (לא עליה גדולה) ב 1933 העבירו אנשים לפלסטינה. – השליחים עשו עבודה טובה בגלל שהתנועות הציוניות היו קימות דה קסטרו משה - מוריס דה קסטרו - השומר הצעיר 1933 - ברחובם פואד בקירו מול סיקורל היה מועדון של זודיאו אספניול - ובקומה העליוניה בגג הייתה תנועה של השומר הצעיר פעילות ציונית ענפה שבאו מקיבוץ על יד גבעת החיים עין החורש אחד הפעילים היה אלבגלי. - אני היתי צריך להיות אחרי כמה שנים באחת הסירות -> לחוף ישראל, ו- הכל בלתי ליגלי אני לא הפלגתי בסירה שרוב האנשים בה טבעו - אני נשארתי היו עוד כמה מעדונים. מקבי שם הכניסו את התודעה שלא צריכים להשאר במצרים והינו צריכים לעלות לפלסטינה לבנות עם. אחר כך עברתי לאלכסנדריה היה כמה מועדני ב 1937 - היו כמה מועדונים. ברמלה אלבידה הייתה דהביה. היו פועלים בתוך הנמל היו פועלים למען הציונות. - בקהיר על יד גיזה היתה "האדמה של גרין" פעילות מחתרת. אחד מה "גרין" נרצח. שמה היו פועלים להכין חיילים למדינה שתקום. היו השומר הצעיר עם שליחים. - מנשה טרן: אבה שלי קראו לו טרן. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בפלסטינה וירד מצרימה - ועשה דבר שלא היה קיים במצרים: הוא עשה גן ילדים - לא היה אז גן ילדים במצרים מ3 - 5 שנים. השירים שלמדו שירים עברים שהיו אז בזמנו - בתיכון היו שעורים לתנך ברמלה אלבידה = היו שירים, והיו תמונות על ארץ ישראל מוצג קים בשירה - בבית ספר אגיון מי שזוכר חדר מוזיקה- כל מוצאי שבת באו צעירים כדי לרקוד. - אליהו עגמי: עליתי ארצה ב1936 לעין החורש (השומר הצעיר) היתי פעיל בתנועות ציוניות בשנות 1925 1926 מצופים מקבי עד להשומר הצעיר - בקהיר. מ1936- 1940 טיפת עליה - או על ידי צבא מחליפים בגדים ורכבות - היו גם סירות מפורט סעיד. שם היתה משפחת דינץ היא ארגנה את כל זה. השארתי 3 אחות ואחים רק ב 1951 הם התחילו לבוא. (אמרו עלי- משרגע) - בשנת 1951 התחילו לבוא האחים. אח אחד שיש לו 7 ילדים אמר לי קח 2 מספיק לי 5. היתי בבית שערים, מושב שם אפשר למצוא עבודה- 1 בן 12 הכנסתי אותו לעלית הנוער והשני עבד איתי במושב כשאחי בא עם הילדים (לפני המלחמה) זה היה ב1947. קבלתי מכתב ממנו תחזיר לי את הילדים, הבריטים לא רוצים להחזיר לי את הכסף. אחרי חודש אמרתי לו "לעזזל הכסף, תשאיר את הילדים יהיה להם יותר טוב. - אותם 2 ילדים אלה, כשאחי בא ב1951 עבדו כבר וקנו שיכון למשפחה. - אמרתי לו מה יותר טוב היה להשאיר אותם או לקבל בחזרה את הכסף? 2 אח אחר הלך לכפר היאור בתוך קסטינה - הוא נפטר בינתים אבל משפחתו עד היום שם הפעילות שלי במצרים: בהתחלה הייתה מקבי צופים, אחר כך עברתי להליופוליס- שם לא היה מכבי אבל היתה שמה גננת אחת אתם בודאי מכרים אותיה שיפרא דהן - היא ארגנה נוער ציוני התחלתי לעבוד אתה: השם העברי הצעיר. לא היו שליחים אז. נחמן אליאב פיולוזופית- האם השליחות התחולה עם השליחים, או עם אברהם אבינו ציונות מעשית - הרב אבוחסירה, הוא רצה לנסוע לארץ, הם רצו לעלות ארצה ולא היה לו כוח להמשיך. - למה התימנים נשארו בפורט סעיד, הם נסעו בכוון ירושלים, אבל לא היה להם כוח להגיע עד שם. גם המרוקנים שהם כל כך רבים במצרים מאותה סיבה. גרשוני העם היהודי ערג לירושלים אלפי שנים אבל רק הציונות המודרנית הגשימה בכמויות גדולות את זאת. דובואוז יצחק - המקשר של השליחים בעליה ב ועליה - באו למצרים למדו שירים ותרמו כספים מ50 ל200 לירות. אחרי 1951 10000. עליתי ב1946 - עם רפאל רקנטי - עליה זעומה - אחרי 1951 10000 - בלי שליחים לא היתה מתקימת - שלמה ברד לא להכנס לוויכוחים - רק להוסיף. באתי לתנועה הציונות המצרית מתוך עבודת מחקר- אני באתי מתוניס -> עליית והתקבלתי על ידי הח' של מקבי ממצרים. היתה הסתדרות ציונית -> מכבי ואחריה כל התנועות הגשמה לפני ואחרי המדינה עליה - עם צרתיפיקתים: על ידי האחראים לארגון הציוני במצרים ובלי.. לעלייה הבלחי לגלית היתה עם המקומים וגם עם השליחים, ובלי המקומיים לא הייתה מתגשמת לפני ובזמן המלחמת עולם שניה. עליה אחרי קום המדינה עליה צועדת: כאן צריכים לציין את הפעולה הוזמם של המקומיים שהם ארגנו את העליה. שהם אירגנו את יציאת מצרים השניה. אבל אחר כך באו השליחים. יש כאן אנשים היושבים כאן שארגנו את העליה ב 1948, 49, 50, 51, והיו גם שליחים היה שליח שסגר את התקופה הסוערת של העליה יעקב מוטולה שיושב כאן ויכל אולי להעיר את הדרך בה התבצעה העליה עד לפרשה. על כן צריך לתעד את דרך עליתם של כל הפעילים הציונים ממצרים. איקי שינין. אלכסנדריה- נולד ב1928. 90% גרים בחיפה ---- !!! 3% בגאולה ו7% ביתיר. - התנועה החלוצית לא מדברים עליה תנועה שהלכה לקבוצים נשארו בקבוצים פעלו להגנת ארץ ישראל. מעט קטן ומעוט מאוד קטן, אבל מאוד מכריע בחיי בארץ. ב 1945 עוד מעט חצי יובל התחילה העליה הגדולה -> לעין החורש. עם החלוץ הצעיר מאלכסנדריה שנוסדה עם שליחים מחבר הקבוצות מפם, מפאי ואחדות העבודה. השומר הצעיר לבד. – אחרי מלחמת העולם השניה, אחרי ששמענו את המאורעות המחרידים מגרמניה, ולא שמענו עוד על השואה (עוד לא ידעו) ב1945 (סוף) החליטו לשלוח נוער חלוצי לארץ לקיבוצים לא לתל אביב וחיפה. לשם כך לקחו חוה של אדם דר' לוטן על יד כפר ערבי קטן- הכשרה ובא שליח מושבניק משדמות דבורה יעקך פפן. - 3 ימים לפני פסח -> לארץ ישראל ממש יציאת מצרים. רכבות על חשבון הצבא האנגלי ברכבת של הצבא האנגלי - ארוחת צהרים בקנטרה על 3 הצבא האנגלי קבוצה לכפר מנחם (השומר הצעיר) קבוצה ל קיבוץ קבת, המזכירה קורצויל. בדגניה ב ערב פסח מקבל אותנו קדיש לוז ולוי אשכול. יהודים מצרים מגיעים: חג החרות. גרעין חרות כמה עשרות נשארו בקבוצים עין שמר, ברור חיל נחשונים, ומושב שיתופי תימורים גבעת ברנר, עין החורש, מושב חרות - מכמורת.. יהודי מצרים לא הצליחו להקלט בהתישבות העובדת. ויש סבות- הצליחו בדברים אחרים בעיקר אנשי בטחון מוצלחים מפורסמים, עתונאים עורכי דין, אנשי תיאתרון, עבודות מינהלתיות, ושכחו שנשארו גם אנשים בהתישבות העובדת אלברט פפושדו: הקהילה: אברהם אבינו, יוסף הצדיק - משפחת יעקב - הקהילה היא קהילה ותיקה (אין קהילה יהודית בעולם ותיקה כמוה) – מיוסף, גלגלים - יצאת מצרים (משה רבנו) לא כולם עזבו את מצרים. בגלות בבל, ירמיהו כשבא למצרים מצא קהילה יהודית במצרים. קהילת מצרים עברה כל מיני תהליכים היה הקבוש הביזנטיני, הרומני, הפרסי, הרומאי, הנוצרי והכיבוש האסלמי. זה רק בכיבוש המצרי על ידי האיסלם החזיר ליהודים את הכבוד והמקום אלמועז לדין אללה ובימי עמרו בן אל עאס, היהודים התחילו להתפתח והתחילו להתקדם. בין הימים האלו לשנת 1940. אחרי מחמד עלי יהודי מצרים השתתפו, וכתבו בתים יפים מאוד לפטריותיות שלהם ולהתקדמות מצרים ושחרור מצרים מהעול הזר. אחד מהם היה ויקטור סנואה בתקופת מרד עורבי. הוא היה אחד מה טריומוירת שלושה - פליקס בנזקין העורך של ה La Tribune Juive. עשו הרבה בכל תחומי החיים המצרים, ועבדו. בשנת 1940 יהדות מצרים היתה בשיא הזוהר שלה. רוב הכלבו היו יהודים רחוב פואד קהיר שדרות סעד זגלול סיקורל נתן ל600 איש, גטניו 400 איש ... Zilkha, Barclays, B. Belge, Nat B of Egypt הבנקאות בנקים יהודם מוסרי ספרר חמזאוי 90% של החנויות של יהודים מצרים שוק הזהב 90% הסג'ה יהודים קראים. רב מרוסיה כמה שיהדות מצרים תרמה להתקדמות מצרים ברפואה: בתי החולים היהודים היו הטובים ביותר. פרופ פיקר, פרופ כץ, דר זכס גם בתקשורת SOP Soc. de Publicité אלמיסרי - ב1940 במצרים קהילה עמידה, עשירה, דאגו לילדים, לעניים, וכל אחד ידע מספר ספות. וב1940 יהדות מצרים השתתפה יפה מאוד בציונות. במצרים הקהילה היתה מאוד מתקדמת, בעלת השפעה, השפעתו של הרב הראשני אצל המלך היו גם שרים, וחברי פרלמנט. במצרים היו המשרדים של הסוכנות היהודית גם בקהיר וגם באלכסנדריה לא במחתרת. הEder & Sioufi היתה במקום הכי יפה בקהיר והיו משרדי קרן הקימת ומשרדי קרן היסוד. יהודי מצרים באותו זמן היו מאוד פטריותים במצרים, והפטריותיזם שלהם 4 לארץ ישראל היה יותר עמוק. אנחנו לא חכינו לשליחים שיבואו לקחת אותנו ממצרים, אנחנו התנדבנו. יהדות מצרים השתתפה בשחרור המדינה כאן במודיעין, בפעולות צבאיות. שחייבים להשאר סודיות, אבל היו גם פנקצרים ועלו לגרדום יהודי מצרים בקהיר ובדמסק. ההיסטוריה יצאה לאור רק בגלל תקלות, מעצרים, בתי סוהר. עד 15/5/48 משרדי הפדרציה הציונית והסוכנות היהודית פעלו, למרות שב 1945 הליגה ערבית. יהדות מצרים עבדה יפה מאוד ועלתה בכל מיני עליות 1936, לפני זה ואחרי זה יש כאלו שבאו ברגל לקנטרה, עברו את הגבול במחתרת והגיעו לתל-אביב. יהדות מצרים הייתה יהדות עשירה. גם בנפש במעמד, בהשכלה, ובציונות. אני בוגר פקולטה; ואני זוכר את משפט אליהו חכים ואליהו בית צורי בקהיר כשהעורך דין עבד אלפתח חסן שלהם, בא ואמר, ולא התביש ואמר באמצע בית המשפט: אם היו לנו במצרים כמה בחורים כאלו, הדגל הבריטי לא היה מתנוצץ בקסר אלניל". שמעתי את זה בעצמי היתי אז בן 17. לא דאגנו לא פחדנו; בהקיר ב1948, 56, 67, Huckstep מועסקר באבוקיר, בעבסיה, באבוטטור. באנו לארץ מאוד עניה אף אחד במשך הדורות לא הצליח להוריק את מצרים מיהודים כמו עבד אל נאצר. היום מצרים ריקה מיהודים. שבתהליך השלום, הערבים יודעים טוב מאוד שהיהודים אחראים לפתוחה של מצרים. וכמו במצרים, גם בסוריה, בתימן, בעירקי ובמגרב- היהודים בתקופת המוסלמים הגיעו למקום המגיע להם והם קוראים לנו "אהל אל קתאב". הם עוד זוכרים את הימים הטובים וכל ההשתתפות שלנו בפתוח המדינות האלו. לזכור ימים יפים וימים טובים. הגענו למדינה הזאת, היה מאוד קשה נקלטנו בשקט, בשקט; החלק הלך לקבוצה חלק הלך למושב, יהודי מצרים לא צעקו הלכו בשקט, ונקלטו בצורה היפה והתרבותית ביותר. צמרת המשטרה, צמרת הבנקים, מהנדסים, עורכי דין, וגם דור ההמשך. מנשה קרן: במצרים קראו לנו... [?] במצרים, מ 1935 סירות קטנות, יהודים, ובחזרה מקבלים את הכסף. רשום גן ילדים. קוטר 10-12 איש נוסעים בבוקר. מרסל פישר; כתבתי ספר על כל הדברים האלו. לבנה גמליאל: ילידתי קהיר 1938 יושבת ראש האגודה לידידות ישראל-מצרים. רוב שקט, ערגה לארץ ישראל. מי ב 1950: אלו שבאמת ערגו לארץ עלו לארץ היתר נמצאים ב1921 ירח הדבש של ההורים שלי חדש היו בארץ וראו את העוני בארץ חזרו ל אבי קנה אדמות בפלסטינה. בשנת 1940 ובתור ילדים חלמנו על פלסטינה. כשהגענו לבחמה בארנס במרסי ללו אגורה - המלך פרוק עצר את אחיו של אבי ונלקח לHuckstep בגלל שאמרו שהוא היה, קלט את אנשי הבריגדה. באזיקים לספינה. כשגענו למצרים, עבד שוב ב[?] עם צרפתי שאמר לו להשאר אתו ולעבוד אתו, אבל אבא לא רצה. - ועלה ארצה ב 1950. יהודים שאהבו את ארצם, שהיה להם את הכל, מרדו ועלו לארץ מערגה לציונות. דר' יחזקאל פרון: ממיסדי בני עקיבא בקהיר ב1944. העליה הראשונה החלוצית ב1945 -> לכפר עציון, גם ב 1946 אותו דבר.- עליתי ב1947 לפני שהכולרה הפסיקה במצרים. לפני כן היו כל מיני קבוצות ממצרים. באים שבועיים שלוש לקבוצים והיו חוזרים, עשיתי את זה ב1945 וב1946. דרכון איטלקי. - נסעתי לאלכסנדריה, נסעתי לקונסול הסורי, אמרתי אני קטולי קבלתי ויזה סורי, בקשתי ויזה טרנסיט לחיפה מהבריטים (80 גרוש) ב1947 – אוטובוס מקהיר לחיפה - קבוץ על ידי חיפה. הצבא... - לא דרך צרפת. מרדכי אביצור שתרם הרבה מאוד. - גם דר’ סעדיה שעשו הרבה במצרים. דר' סעדיה. חיים סעדיה - vs. ב"גושן" היה אוצר של ידיעות - 80% של כל הספור. ראשי הקהילה היהודית הביאו מורים לעברית ולתורה מארץ ישראל. המורה דהן המורה צבילה, 2 ענתיבי, קמחי, הרב עובדיה יוסף. מורים לעברית משנות ה30, הביאו ספרים לעברית מהארץ. דר' וולפנסון היה מורה לשפות סמיות (דר אל עלום) ולפפסון המפקח הכללי בארץ לשפה הערבית. המורה שלי לערבית למד עברית בדאר אל עלום מהמורה שלו לתורה. האתיופים הראשונים, 2 האתיופים שהביא הרב נחום, ושגרו אצל הרב נחום. דר' וולפנסון למד אותם צרפתית ועברית דרך האמרורית. אחד מהם היה תדסה זקוק שהיה אחר כך היועץ הפיננסי לנגאשי ואחר כך אסרו אותו. לעברית ויהדות זה בא מכאן - לרפואה הביאו את ציטרון ו[?]קאר מגרמניה; בתור ילד ראיתי יהודים שהיו בארץ וחזרו. כל אדם עשיר ומכובד שהיה במצרים, היה לו אדמה בארץ, וזאת היתה כאלו מצווה, שנדע שאף פעם לא נותקנו. התנועה האליתיסטית והטובה ביותר היתה השומר הצעיר. ו[?] שתנועת בני עקיבא יוצאה מהשומר הצעיר- והפלא היה כך. היה שליח של השומר הצעיר שהיה בעבר בחור ישיבה וכבד את כל יהודי מצרים. היו חברים ב השומר הצעיר. אחד ממארגני השומר הצעיר ואחר כך ממארגני בני עקיבא. שליח חדש הגיע מהארץ להשומר הצעיר. השליח הישן היה מרשה לחברים לבוא לישיבות אחרי בית הכנסת. השליח החדש: אמר "בית הכנסת שלכם מפריע לנו". יום יאחד במפקד יצאו חברים ומדריכים של השומר הצעיר, ובניהם אחי דר' יוחנן סעדיה (שרלו) ועוד 4 אנשים ואמרו שהיות והשומר הצעיר היא אנטידתית או לו סובלת דתיים, מרדכי אביצור (מרסל וויצסיס)אליהו דיאר ועוד כמה.- ואלו שיצאו מהתנועה האליתיסתית המאורגנת יפה מתוך השומר הצעיר, והלכו לבני עקיבא שהיתה תנועה קטנטונת לא מוצלחת והם בנו את בבי עקיבא - לנו היה מזל גדול השליח האחרון שבא לבני עקיבה היה כספי, ב1945 ומהמזל שלנו לא היה לנו 6 שליח. למה מהמזל שלנו? בגלל שהינו צריכים לדעת להתארגן לבד במחתת- אני מהצעירים בבני עקיבא. נכנסתי לבני עקיבא ב1946. אחי שרצה לנסוע לישראל ואמי החזירה אותו מקנטרו אמי בקשה ממני ללכת לרגל אחריו כדי לדעת מתי הוא רוצה שוב לנסוע. "הלך לקלל בא מברך" כמו בלעם. הלכתי שם ראיתי צעירים נחמדים לומדים תורה, פעילות ציונות, ראיתי אותם נדבקתי בחידק ונעשיתי חבר בני עקיבא. - ב 1948 – יולנדה הרמור, מסרה לנו 4 חדשים לפני 15/5/48 רשימת האנשים על הרשימה שעלולים להתפס ולהיות מוכנסים לבית הסוהר מרסל ווידציס, לילי דואק, יצחק לוי, ושלמה מלח. - היות ואני היתי לא רק חניך בני עקיבא) אלא גם חניך האחים המוסלמים והתנועה הקומונסטים, החברים שלי בבית ספר לרפואה ולמדנו מהם איך להתארגן. 3 חדשים לפני מאי 48 הוציאו אותנו מהתנועה. שלמה הררי, מוריס מזרחי ואני, הוציאו אותנו מהתנועה וקראו לנו "הנלת צללים". הוציאו אותנו מהתנעועה ולא הינו בפעילות ציונית ולא בקשר עם התנועה וב 14 למאי 1948 ערב שבת הודיעו לנו מי נתפס. באו לחפס את שלמה מויזה מלח. אביו היה מויז שלמה מלח מהלך במקומו - אדם מבוגר זה היה היחס של ההורים לילדים. ב 15 במאי הינו בבית הכנסת והנהלה החדשה התחילה לפעול. ב 15 במאי לקחתי קופסת שוקולד יפה ל"בולוק ניזם " בעבסיה למרסל ווידסיס. מרדכי אביצור היה דמות כריזמתית בלתי רגילה שהיה משפיע בהופעתו ובדבורו ובהתיחסותו על כל אחד ומשפיע על כל אחד. נתתי את קופפת השוקולד לשוטר ובקשתי שימסור אותה למרסל ווידסיס הוא יצא ועשה לי סימן. העובדה שאני לא נדפסתי ולא היה ידוע עלי הונחה בהזדמנות שניה. ההזדמנות השניה: ב1948 נהרג הלווהא סלים זקיפש נהוג בבית ספר לרפואה. אני נעסרתי והייתי בבית הכלא "ארה מידן" בקהיר ושוחררתי אחרי 3 ימים אף על פי שחפסו אותי. זאת אומרת שהמורים שלי באחים המוסלמים למדו אותי טוב איך להתארגן. ב1948 נעלמו כל השליחים חוץ משפיטלניק. לא הודיעו לו לצאת הוא נתפס היה ב Huckstep והועבר ל ELTOR, סבל מאוד; כרופא בבאר שבע היה לי הצער לטפל בו והשבירה שלו בELTOR גמרה אותו והוא נשבר ונשברה כל המשפחה ובספר של שלמה ברד ב1985 מדברים שוב ושוב "למה לא הודיעו לנו? למה לא הודיעו לנו לצאת בזמן". כואב לי במיוחד על שליח, שפיטלניק שלא הודיעו לו בזמן לצאת.- העליה הראשונה 5 חברים. העלה הייתה מאורגנת על ידי השומר הצעיר. אנחנו לא ידענו לארגן עליה, ורצינו לקבל אשור מאלו ידעו לארגן עליה. – אלו שידעו לארגן עליה היו בתוך Huckstep. היו אלי דואק ומרדכי אביצור. החלטנו ללכת לשאול אותם. בקרנו 3 איש: שלמה הררי, מוריס מזרחי, ואני, כאילו בבקור משפחה לאנשים במאסר לכל אחד מאתנו היה אשור של מי שהוא. אחד האשור היה בשם של בת. הקבלנו הנחיות ממרסל ווידסיס להביא קופסת שוקולד גדולה מאוד בשביל הקצין. מרדכי חכה לנו בכניסה לקח את הקופסה ונתן אותה לקצין. שנתן לנו ספסל ובקש משוטר שישמור שלא יפריעו לנו. וההחלטה על העליה הראשונה 7 מבני עקיבא הייתה בישיבת הנהלה של בני עקיבא בתוך מחנה הריכוז ב Huckstep. החברים אמרו לנו שאפשר לסמוך על האחראים לעליה מהשומר הצעיר. ציונים דתים היו בישיבת אהוה ואחוה היו מהראשונים שעלו ארצה. יחזקיא פירון היה מהראשונים. לפניו היו עוד עולים. זילביר בוטון: תנועת המכבי כשהית בן 10. שם למדתי מה זה יהדות - וציוני ועברתי להעברי הצעיר שיחות כמדריך, אהבת הארץ והעלייה שתבוא אחר כך. בצופים לקחנו אותם לטיולים. היינו נוסעים לבלטים: מחנאות, דלטים. וה"הגנה" היתה מגיעה אלנו. - לנו הייתה ספריה קטנה קומוניסטית, היות ואנחנו השתיחנו לנטיה להשומר הצעיר. תחת אוהל חפרנו וסגרנו, רקצין בא על גמל, הסתובב בדק. אחר כך חפסנו את המזוודה עם הספרים שעות ולא מצאנו.. היו לנו שליחים ממץ טובים שידעו להדליק. עלית ילדים 40 - מסרנו את משפחת השיניים. דר' אברהם מטלון: משה רבנו היה יועץ בזקני העם. יהדות לתפארת בחזוחה, בחנוכה וכל אחד הסתדר וקצת מהזכרונות. הגעתי לציונות מתוך דבקות ליהדות, לעברית. בן 14 עם חברים בבית הספר היהודי באלכסנדה עם עוד תלמדים יסדנו "מרכז לתרבות יהודית". לא הינו מוגבלים. כל אחד מאתנו היה לוקח על עצמו לסכם ספר שקראנו. וכך בעצמנו הינו משלימים את ידיעותינו. נוסדו התנועות הציוניות הפעילות בהתחלת מלחמת העולם השניה. והיתי בתנועת החלוץ והיה השליח הראשון רפאל רקנטי, עקיבא איגר, דואיר. היתי בקשר עם התנועות האחרות השומר הצעיר ובני עקיבא. וקבלתי על עצמי להפיץ את הלשון העברית.- היתי מורה לעברית [?]3 בתי ספר. באותה תקופה היתי סטודנט למשפטים באוניברסיטה המצרית באלכסנדריה היתי הסתודנט היהודי היחיד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת פרוק וזה היה בתקופה סוערת, והיתי צריך להתמודד: היה משפט מוין שבו שפטו 2 יהודים מהארץ ועמדו לימינם מיטב עורכי הדין המצרים. והכל היה מתפרסם בעיתונות המצרית. והיתי שומר את קטעי העיתונות והיתה לי מחברת ששקפה את כל המשפט. והיתי צריך להתמודד לשאלות של הסטודנטים, שהיו באים ואומרים לי אתם היהודים הרגתם, אתם היהודים עשיתם. אחרי זמן מה נהרג אחמד מאהר פשה ואמרתי להם כנראה שאתם למדתם מאיתנו.- מענין שיום אחד נודע לי שקבוצת סטודנטים יתכנסו לטפל בבעית פלסטין. הזמינו אותי- לשבת איתם. היו שם סטודנטים מעירק, מהמגרב, לבנון מצרים. ידעו שאני יהודי, לא ידעו שאני ציוני. אמר לי שאתה צריך לבוא-הלכתי. אלו היו הישיבות הראשונות ליסוד הקבוצה. הלכתי לכמה מפגשים, רציתי לדעת במה הם עוסקים. התברר לי שהם רצו לעסוק בבעית פלסטין מהמבט הערבי רצו שאני אשתתף אמרתי להם: אנקם תעתרפו בחק אל שעב אל יהודי ללאוסתוטאן בפלסטין. 8 כמובן שזה שם קץ להצטרפותי. יום אחד יצאו להפגנה גדולה נגד הארצות הברית לזכות ה100000 היהודים לעלות לארץ ישראל. אני הלכתי לספריה וישבתי לקרוא. וברגע מסוים פתחתי עתון. והרגשתי מי שתופח על כתפי ואומר לי "כלי בלקם מנהם מתכלו הומש כדוה מנקם". השמרו ואל תתנו שיקחו אותה מכם. אני התממתי ושאלתי "היה איס אלי מיכדוהאש" אז אמר לי "פלסטין". התתממתי והחבר ההוא היה קופטי. קופטים זה נוצרים שהיו צאצאי המצרים הקדומים, הפרעונים. "קופטי" זה "אגוסטי" (אגיפטי) (מצרי). הוא אמר: אנחנו יודעים שאתם צריכים לקבל את ארץ ישראל כארץ העם היהודי "פתחו עיניקם" (תפתחו עיניכם) זה ארוע מעניין שמראה שהקופטים כדי לשאוף לאיזון של דעות באיזור, שבאזור הזה שכולו מדינות ערביות מוסלמיות שתהיה מדינה אחת לא מוסלמית שירגישו קצת יותר בטחון בהיותם מיעוט נוצרי בים מוסלמי. - היתי מאוד מיודד עם סטודנטים ערבים ממדינות שונות. התידדתי בבנו של שגריר עיראק במצרים (פצצי) הינו ידידים נתתי להם שעורים בצרפתית. והם היו באים אלי הביתה לשעורים בצרפתית ומזה התפתחה ידידות והוא הזמין אותי לביתו. יום אחד שהיתי שם בגשתי את עבד אל רחמן עזאם פשה שהיה מזכיר הליגה הערבית. והו הציג אותי. יום אחד בא אלי ואמר לי שהתפרסם אצלינו בעירק ספרי בענין "הסהר הפורה". והוא נתן לי את הספר. הספר הזה לא היה ספר לפרסום זה היה תוכנות מדינית. אני העברתי את הספר לידים נכונות. כדי שיועבר לידיים נכונות- ב29/11/1947 התקבלה ההחלטה על החלוקה ועל זכות היהודים למדינה משלהם. מי ראה את זה אנחנו עלינו בתנועת החלוץ ברמלה. ונכנסו 2 שוטרי חרש מצרים לסניף כדי לרשום את שמותינו. ובזמן ש נכנסו, באותו זמן יצא מאיר מיוחס שהיה חבר הנהגה ראה אותם והכיר אותם וחמק ולא ראוהו ולכן לא הופיע ברשימות האנשים שהם קבלו, ולא היה ברשימה של האנשים שנתפסו 15/5/48 והוכנסו למחנה ריכוז. - אני ראיתי אותם. שאלתי אותם אני יכל להמשיך את הרצאתי "מומקן אקמל". אמרו "מפיש לזום" כל ואחד ועד פי מקאנו". ואני הפסקתי. וזאת הייתה הזמנה להעצר בה באייר ב15/5/48. - אני יסדתי עיתון שיצא כל שבועיים. שם העיתון eie de Jieie החלוץ הצעיר וזה הופץ בתנועות הנוער במצרים וגם בארצות אחרות המדברות צרפתית. שויץ צרפת בלגיה קנדה. לימים אחרי שעליתי ארצה חפסתי ומצאתי מעט שבמעט מהעתון הזה בארכיון של התנועה הציונית בירושלים. שפת התרבות היתה צרפתית. "הפתרונות השונים לבעיה היהודית" assimilation, הקומוניזם, הציונות. כשנאסרתי מקץ כמה שבועות, אחד מתנועת האחים המוסלמים הרג את ראש הממשלה נוקרשי ומיד אחרי הרצח הזה הכניסו מאות מהאחים המוסלמים באותו מחנה בו הינו אסורים באבוקיר. בבוקר קם אחד מהחברים שלי, אתה יוד עמי נמצא עם האחים המוסלמים? יש סטודנט למשפטים שהוא ידיד שלך הוא מסתובב בחוץ. "לא יתכן", אמרתי. הוא בחור שקט, איש משפחה, ואני יצאתי, מחמד מילדי. והנה אני רואה אותו- ואני אמור לו: "איס יא מחמד, אכתשי על דמך אנת מן אל אבואן אסלמוסלמין", והוא אמר לי "אנת צהיוני?" 9 התחבקנו. והחלטנו שחרף ההבדל הפוליטי נשארנו חברים טובים. והתברר שהוא אגוז גדול בתנועת האחים המוסלמים באלכסנדריה. והגיע ראש האחים המוסלמים עלי עומא באלכסנדריה. והיה לי זקן גם כן. והיה מסתובב איתי במחנה והיה אומר"דה אכונה אברהים" זה אחינו אברהם לכל שוטר. "ידכל ויטלע זי מה עאיז".– היתי מקבל אצלם את העיתון "אל אהרם". נכנסתי פעם אליהם ואחד. מהם אמר לי "יא אכונה אברהים וזיר אלכארג’ה בתאקם סקט" אמרתי לו "ואין איתעיין" אמר לי "וואחד גדיד אסמו שרת" אחד חדש קוראים לו שרת. אמרתי לו זה אותו בן אדם. הם רצו ללמוד אצלי עברית. אמרתי להם: “יודע אני שאתם רוצים ללמוד עברית כי זאת שפת אויב" אמרתי להם עתידים אתם ללמוד את השפה הזאת כשפה אחת משפות האזור במזרח. ולמדתי אותם. ובקשתי מהמנהיג ללמד אותי ערבית אם כי אני עם בגרות ערבית. אמרתי לו שאני רוצה ללמוד יותר. אמר לי מעאמצעמאל המנהיג "יא אוסתז אברהים" אני מתנה עליך שתלמד את הקוראן תנאי. אמרתי לו שאני שם עלך תנאי שאתה תלמד אותי את הקוראן כי אין בשפה הערבית שפה יותר יפה משפת הקוראן. כבשתי את ליבו באומרי זאת”. במחנה רבו האנשים שרצו ללמוד עברית. גם אילו שהיו קומוניסטים. ואז הקמתי שם [?]נה ללמוד עברית [?] כ10 אנשים ולמדתי אותם ביתר ריכוז. שהם ילמדו את האחרים עברית. הייתי מוכר אצל מפקד המחנה כמארגן, כיודע צרפתית וגם ערבית. הוא אמר לי יום אחד "אסייד מתלון, אני רוצה תקח שלטים ותרשום עלהם שמות החדרים "ענבר 1 “ענבר 2” אמרתי לו באיזה שפה? אמר לי איך שאתה רוצה משרד הקומנדנט למעלה בערבית, ולמטה חצי צרפתית-חצי ערבית. הקומנדון הגיע בבוקר ב11:00 יחד מהמכונית השחורה שלו וראה את השלטים בעברית. הוא אומר לו לשומר ראש תקרא לו למטלון ואז היה אסיר אחד שהיה מבוגר, עשיר מאוד פחד עלי – “אל קומנדן עאוזק" מה הוא רוצה? שאלתי – הוא אמר שתמחוק מה שכתבת. אמרתי לו אני לא יודע למחוק. שמעון ענטיבי: יליד קהיר. מעורה מאוד בחיי הקהילה היהודית על ידי הורי – הרב הראשי היה סנדקי. בביתנו התקימו הרבה ישיבות של אנשי הקהילה הרבנית. לאחר מכן היתי בתנועת מכבי משנת 1930 אני וכל אחי ואחר כך היתי מזכיר תנועת החלוץ האחיד של מכבי, ומזכיר הסוכנות היהודית במצרים עד 15/5/48 ברחוב עמד-אלדין. כל הוויכוח בין התנועות הציוניות והשליחים איתו וכוח בכל ארצות ערב וצפות אפריקה ותימן וההבדל מציונות בארצות אירופה 2/3 יהדות מצרים עלתה ארצה ממנה (היחידה) בכספה בכספה את עליתם עד לצרפת או איטליה. הסברה היא שלמרות החינוך הקוסמופוליטי שהיה שם, כל אחד, שלמדו בכל מיני בתי ספר, איטל[?] צרפתים, אנגל מצרים, יהודים, לכולם היה אכפתיות. היה יכפת לו מה קורא מסביבו. בגלל מוצא את היהודים גם בתנועה הלאומית המצרית, גם קומוניסטים, וגם בציונות. אנחנו בתנועת מ[?] בקשר עם העם היהודי ולא רק עם ארץ ישראל. – על דוב גרונר שעלה לגרדום אני זוכר. עם המדריכים טרנטו ופרנקו ערב אבל שערכנו לזכרו בתנועת מכבי. אני זוכר גם ערב מלחמת העולם השניה הליגה נגד אנטישמיות- כשהגרמנים התחילו לפעול בקרב העם המצרי. כל זה בגלל דבר אחד אנחנו גדלנו כשובים עם היהודי, לא רק לקהילה היהודית במצרים. ובשנות ה 1940 השינוי שקרא ביהדות מצרים לא היה השליחים קודם כל לא הרצון לעליה- קרב אל עלמין כשהגרמנים הגיעו לגבול מצרים באלכסנדריה. פו בארץ התקוננו לברוח להרים. הפלמח התארגן, ואנחנו כבר התארגנו לברוח עם האנגלים. הכשלון של הגרמנים באל עלמין גרם זעזוע גדול לעם המצרי -העם המצרי שהתכונן לקבל בזרועות פתוחים את הגרמנים, כדי שהוא יגרש את האנגלים ממצרים. העם המצרי ראה בגרמנים שהם יפתרו את הבעיה של הכיבוש הבריטי במצרי - הוא נכשל. – את כל זעמם הפנו ליהודים לזרים בכלל והשינוי שחל במצרים. – עד אל עלמין שמענו לא פעם המצרים צועקים. [?] היהודים בואו תלמדו אותנו אך להלחם נגד הבריטים. מאל עלמין היהודים היו כמו כל הזרים ואז בחרת אל יהוד הנסיון הראשון לפגוע ביהודים שם. וזה הדלי’ את הנורה האדומה אצל היהודים. ואני חושב שזה המפנה בעליה. הית מזכיר תנוער נוער, ומזכיר הסוכנות היהודית היו לי קשרים עם כל תנועות הנוער. אז כל הכבוד לנו, כל הכבוד לשליחים. אנחנו הינו קומץ קטן בתוך הקהילה והקהילה כולה התחילה להתארגן. ועובדה אחת יש לציין. חלק גדול של היהודים היו בעלי דרכונים זרים ויכלו להגיע לאירופה ולהשאר שם. למרות זאת כל 2/3 של היהודים עלו ארצה. היו כל מיני פעולות לפני השליחים. חיילים יהודים בצבא הבריטי ארגנו את הנוער במקום ללכת להשתכר באפתרים שלהם, באו לפדרציה הציונית, למדו עברית וקרבו את היהודים לציונות. עקיבא איגר והשליחים באו אחר כך ותרומתם גדולה. יש לנו ווכוח אתם. (x לגמור) 10 החיילים באו לפדרציה התחילו לתת שיעורים וללמד עברית ללמד שירים ולקרב לארץ ישראל השליחים באו אחר כך עקיבא איגר הראשון. השליחים עשו עבודה גדולה, יש לנו וכוח אתם, על התנהגותם על חוסר הכנתם. אבל תרומה אחת הם עשו הם הכינו את הנוער וצרפו את המשפחות לקליטה הקלה שהיתה לנו אחר כך. אני יכל להגיד לכם שאני כבר ידעתי את כל המאבקים וההבדלים בין אחדות העבודה, והשומר הצעיר, ואיך אחד אוכל את השני והעיקר איך לתכוף ולהרוס את השני. הם לא הסתירו שום דבר מאיתנו. הם הכינו אותנו טוב לעליה ולקליטה בארץ זאת התרומה הכי גדולה, שאי אפשר לשכוח להם. היו דרכים שונות של העליה – היתה לפני המלחמה ובתחילת המלחמה – היתה רכבת מקהיר, רכבת שיכולנו לעלות ב 6 בערב ולהגיע אחרי 12 שעות לחיפה. בדרך האנשים היו יורדים בויזה של תיירים. והיה אםשרי להשאר בארץ בצורה בלתי חוקית. לא מעט עשו את זה, וכשהתגלה לאנגלים. הדרך הזו נוצלה לא רק בידי יהודי מצרים. אני זוכר שיהודי לוב היו מגיעים למצרים, ומשם לארץ. עכשיו הבריטים עשו קשיים: (1) רשות לנסוע לארץ רק לצורכי ריפוי בארץ. והיה דר’ טיכו בירושלים ובית חולים בלומנטל בחיפה, אלו היו שתי מקומות שמיד סייעו לפדרציה הציונית במצרים. בלוקים חתומים שמאשרים שפלוני אלמוני נרשם לבוא לבדיקה או לטיפול בארץ. אני זוכר באחד מביקורי בארץ איך לאחר ביקורת של שני אנשים הפקידים הבריטים אמרו: כן מסקנים יהודי מצרים חצים עוורים וחצים משוגעים. הבריטים מהר מאוד עלו גם על זה. אז החליטו שטיפול רפואי לא מענין אותם. יש להפקיד 60 לירות סטרלינג בברקליז בנק, שהיו חזרו רק עם החתימה של הפקיד בקונסוליה בחזרתו למצרים ועם החתימה של הפקיד יוכל לקבל את ה60 לירות. גם לזה נמצא פתרון. נמצא איש בקונסוליה נעשה איתו הסכם כספי בקונסוליה, נמצא יהודי בברקליז בנק, כשאנשים היו נוסעים לארץ, אנשי הסוכנות היו אוספים את הדרכונים שלהם היו מוסרים אותם לפקיד, היה חותם וחותם כאילו האיש התיצב בקונסוליה והיו הולכים לבנק ומקבלים את הכסף בחזרה. הסוכנות העמידה 60 לירות לנפש (פקדון) (משפחה זה הרבה כסף) הסוכנות היתה ממנת את זה. עם הבריגדה החיילים שהיו הרבה בחיל התובלה. והרבה הרבה רכבים נסעו מקהיר לפלסטינ כשיהודים מוסתרים בהם. ואני אומר לא רק צעירים מתנועות נוער, אלא גם יהודים מהקהילה באופן כללי. הזכירו גם את האוניה שנוסעת לבירות ולא אחת מהזוגות פו מתנועות נוער שסדרו להם נשואים פיקטיביים שקבעו להם אתם נשואים נוסעים לירח דבש לבירות. והמציאו להם כרטיס הזמנה לבית מלון, וכרטיס אוניה. וכשהיו מגיעים לחיפה היו אנשי הנמל מטפלים בהם, ומסתירים אותם. היה צריף בקצה הנמל בדיוק על יד הגדר של בסיס חיל הים. שם היה בסיס חיל הים הבריטי. היו מחזיקים אותם שם לכמה ימים עד שהיו מסדרים להם את הניירות המזויפים. היו דכים שונות. ושוב פעם אני אומר 2/3 של יהודי מצרים הגיעו לארץ. אנחנו נשארנו לפעול בכל מיני דרכים. אנחנו פעלנו גם בעלנו בשי (שירות ידיעות) המודיעין. לא הוזכר פו. או בעצם הוזכר שמה של יולנדה הרמר שהיא עמדה בראש השרות הזה. אני מקוה שיבוא היום, כבר נקשרו אליה כל מיני אגדות, ועד היום אי אפשר לספר את כל מעלליה. אני יכל רק לספר שבכל פעם שהיתה איזו ישיבה בליגה הערבית, באותו ערב היה לנו את הפרוטוקול בידיים. והפרוטוקול היה נוסע באותה רכבת לפלסטינה ומגיע לסוכנות. זה היה אחד ממעלליה של יולנדה. – אנחנו נשארנו שם פעילים וקבלנו הודעה באמת כמה חודשים מראש על מעצרנו. ואני היה לי דרכון מילוט בכל רגע, בתור איש הסוכנות לא אחת נחקרתי ופעלת שם והיתי מוכר לשלטונות והיתי ברשימות של אלו שצריכים להעצר, ואני יש לי עד היום את הדרכון המצרי הרשמי למילוט , שהיה צריך רק להטביע את החותמת המזויפת על עזיבה. אני צריך להזכיר פו שתי דמויות: סיטבון ז"ל ושאול גואטה שהם היו שני המומחים שהתמחו פו בארץ לזיוף חותמות וחתימות. והם היו לא אחת מטביעים ויזות מזויפות ליהודים לעלות לארץ. אנחנו קבלנו הוראה להשאר בארץ, כדי להעצר ולפעול בתוך המחנות ולהמשיך לדאוג ליהודים שיעצרו ולנוער. ואני נשארתי וב15/5/48 נעלתי לפעם האחרונה את משרדי הסוכנות שהיו אז מאז 29/11/47 היו תחת משמר כבד של שוטרים חמושים לפני הפגנות והיה שוטר חמוש אחד שמנע כניסה אלי בלי אישור. אני נעלתי את הדלת לפעם האחרונה. והלכתי הביתה – בערב היתי בבית הכנסת לכנס אחרון של החברים. ובאמצע הלילה באו שוטרים ועצרו אותי, ולהפתעתי לא עצרו רק אותי אלא גם 2 מאחיותי אסתר ואודיל ואחי הצעיר אנצרי. הינו 4 בבית סוהר מתוך משפחה של 7. אך אחי הבכור כבר היה בארץ ונלחם בשורות צהל. אחיותי ואחי הצעיר היו למעלה משנה בבית סוהר. אני לאחר שנה בהקסטאפ נשלחתי לאחר שנה עם קבוצת יהודים לאלטור בגלות בסיני במחנות באלתור שהיו מיועדים בעצם לאסירים הנידונים למאסר עולם. הינו עם קבוצה של 2000 מהאחים המוסלמים ושם בילינו כחצי שנה. לאחר חצי שנה החזירו אותנו להקסטפ והחזירו את היהודים בכלל. וקראו למפקד ואמר לי עלך לחתום על ויתור כל זכויותיך במצרים, הזכויות היו שהיתה לנו נתינות מצרית, רכוש, ואתה מותר על הכל ואתה חותם שבתוך חודש אתה עוזב ואם אתה חותם אתה יכל להשתחרר ואפילו אנחנו נרשה לך לחזור הביתה ולאסוף את המשפחה ולצאת, אם לא תצאו בזמן, כלכם תחזרו לבית סוהר. ברור שאני חתמתי. ההפתעה הגדולה אחרי השחרור: ימים ספורים אחרי שעזבתי בא שיך אלחרה עם צו גיוס לאחי הצעיר לצבא המצרי תתארו לעצמכם, לאחר שבילה 14 חודש במחנה רכוז כגורם עוין למצרים רצו לגייס אותו לצבא המצרי אנחנו לא ידענו אם זה לא לחץ שנזדרז לצאת או לא. החברים שטפלו בכל סידורי העליה של היהודים 11 לקחו את הענינים בידיים. מצאו משפחה שהיתה אמורה לצאת מפורט סעיד, לקחו את הדרכון שלה הוסיפו את אחי לדרכון כבן משפחה. והוא יצא עם שם מזויף לצרפת מפורט סעיד. רק אחר מכן אנחנו גמרנו את ההכנות ועלינו בזמן לאוניה פצה זו אוניה שפעלה בשירות הסוכנות והפליגה בצורה קבועה ולקחה רק יהודים ממצרים לצרפת. אני לפני עליתי קבלתי חבילה של כל מיני מסמכים שמסרתי לקברנית שהיה איש הסוכנות. זה היה גוי איטלקי שפעל הרבה זמן בשרות העליה ממצרים