תעתוק
(1)
משה שרת יומן אישי
ב"ג תחת לבון
711 יום ג 8.2 התלחשתי עם זיאמה על פתרון בעיית לבון שהוסכם עליו אמש.
אמר: "ידעתי כי הדבר למורת רוחך, אבל האמן לי כי זהו המוצא היחיד -אין זולתו.
בהפסקה שוחח אשכול עם לבון וגמר אתו על חילופי פרס- נחמיאס. הרגשת
הדכאון מהויתורים שעשיתי – על ידי השארת לבון עצמו ועל ידי סילוקו הזמני
של פרס- לא עזבתני כל היום.
712 עד אחת ישבתי על הניירות. בין השאר קראתי שתי מגילות אריכות -דוח מדכא של אלישיב
על סיורו בקרים ודוח עוד יותר מדכא של אורבך של שליחותו האחרונה בקהיר. מהשתמטותו
השיטותית והעקשנית של נאצר מלראותו הפעם אפשרי היה להסיק כי העניינים אינם
כשורה ויש לחכות לסוף מר. מאד פצעה אותי הערת לואיס ג'ונס, מיודעי מהשגרירות
האמריקנית בקהיר [לאורבך] כי כנראה "אין לשרת שליטה על העניינים" אם מעשים
מטורפים כאלה יכלו להגיע לביצוע. והרתיחה אותי עקיצתו של איש מחמ"ד זה, המקובל
אצלנו כהוגן ביחסו לישראל והנחשב לידידם הפרטי של נחום גולדמן מזה וטדי
קולק מזה- כי גם אם תהיה תליה אין בזה אסון בשבילנו, שכן ודאי יעזור לנו
הדבר לאסוף יותר כסף באמריקה!
715 לרגל התלויות בקהיר הפסקנו עד עת מצוא את הפגישות עם המצרים במסגרת הסכם
ש"ן. בינתיים הגיעו ידיעות על הגברת אמצעי מניעה ההסתננות מצד השלטונות המצרים
ברצועת עזה. נראה כי נאצר מבין כי מוטב לו לא להתגרות בנו בשעה זו ודואג לקדם את פני הרעה.
אחרי תשע נתאספה החמישיה. הצגתי את בעית תגובתנו בישיבת הממשלה
הקרובה להצעת רוזן, הנתמכת ע"י "כלליים", כי תיערך חקירה על ידי ועדת שרים
בתעלומת מאורעות מצרים שהביאו לידי המשפט הקטלני. בנסיבות שנוצרו לא ראיתי מנוס
מקבלת ההצעה כי אודע-אם בממשלה או בוועדת שרים לחוץ ובטחון -כי ביררתי
את העניין ומצאתי כי אמנם ניתנו פקודות מכאן, אך ללא סמכות. עבירה גוררת עבירה.
לאחר שאנסתי מצפוני בהתפשרי עם השארת לבון על כנו שוב אין לי ברירה אלא לגזור
על עצמי אונס נוסף של מסירת הצהרה שאינה מביעה את הכרתי האמיתית.
הוספתי כי אודיע כמכאן ואילך לא יעשה שום מעשה כזה בלי אישר רה"מ. כן
סיכמנו כי אלוף משנה בנימין גיבלי "סולק מראשון אמ"ן - בעצמי הגעתי זה כבר למסקנה
כי הדבר הכרחי. לעת עתה יצא לחופשה וכעבור זמן יינתן לו תפקיד אחר בצה"ל.
716 משסיימנו פרשה זו נשמו חברים לרווחה- לא אני -ועברנו לדון בנושא
קל ומלבב - תביעות השכר של המשפטנים ואנשי הפקידות המינהלית ואיומהם בשביתה.
(2)
לבון נשתייר לאחר לכת אשכול, גולדה וזיאמה. אמרתי לו כי בדעתי לקיים מעתה קשר
ישיר עם הרמטכ"ל, לא מיבצעי אלא הסברתי- קיבל דין זה אבל תבע ממני אישור בכתב להעברת
גיבלי מתפקידו. לדבריו מוסכם הדבר עם הרמטה"ל. הבטחתי.
דץ טדי. הביא שדר מאנשי איסר בוושינגטון. השותפים מחדשים הצעתם על פלישתנו עם
נאצר. הלה אינו רואה בשום פנים את יוזמת הפגישה כמחוסלת על ידי תוצאות המשפט. הוא
בטוח כי אנו מבינים כי בנסיבות הנתונות, עם כל רצונו הטוב, נבצר ממנו לנהוג אחרת.
על כל פנים רצונו כי נדע כי התליות היו לו למורת רוח ונעשו על כורחו. חלילה לנו
לזקפן על חשבונו. הוא מוכן לפגישה כמקודם והיהב מוטל עכשיו על ישראל. השותפים
[האמריקנים] ממריצים אותנו להיענות. הם מתפעלים מאד מהצעת סדר היום שהמצאנו להם-
רואים את הצעותינו כמתונות וחיוביות.
גמרתי עם טדי כי תישלח לעת עתה תשובה שלילית. "אמר כי נאצר הוכיח בהתנהגותו
אחת משתיים – או אין תוכן כברו, או אין בכוחו לעמוד בדיבורו. בין כך ובין כך
אינו בעינינו בר-מו"מ. במצב זה אינינו רואים טעם ללכת לפגישה העלולה להעלות חרס
ואשר תשמש "הכשר" לנאצר מבלי להזיז את עניינו קדימה אף כמלוא נימה. אם כנים
דבריו יגיב תחילה על הצעותינו ואז נראה אם כדאי לנו להתקדם.
טדי נוסד מחר לשדה-בוקר יחד עם בוב [רוברט] נתן שבא לביקור קצר בארץ. שאל
מה למסור לב"ג. אגב נסיון להדריכו לקראת מסירת דוח על מה שנתחדש מאז פגישתנו
עם ב"ג בשדה- בוקר ניסחתי למעשה את סיכום פרשת לבון. תוצאותיה, אמרתי, הן תבוסה מוסרית
בשבילי. ידעתי היטב בי השארת לבון, עם סילוקו של גיבלי מאמ"ן ופרס מהנהלת המשרד
למעשה, תיראי בעיני קצינים לעשרות כעוול משווע. מדוע לא ראיתי מנוס מאונס מצפוני זה?
ראשית, מפני שלא נמצא שום תחליף ללבון- לא אשכול ושאול, שסירבו לחלוטין, ולא דורי שהינו חולה
אנוש; שנית, מפני חוסר כל אפשרות להסביר ברבים את סילוקו מבלי להתחייב בתוצאות הרסניות
שלישית, מפני שחברי הקרובים ביותר התנגדו לזה בכל תוקף
רביעית מפני שנתגבש במפלגה גוש שהיה מקדש מלחמה נגד הסילוק ולא היה קם נגדו גוש שהיה
נלחם על כך. חמישית מפני שהאחריות לחיסולו הציבורי של לבון הייתה כבדה מאד.
717 יום ו' 11.2
היום חל בקרבי משבר חדש בעניין לבון-מהפכה גמורה בתוכנית שכאילו נחרצה ונתגבשה.
הקערה נהפכה, אם לא ממש על פיה הרי עיקר תוכנה הורק מתוכנה. אני מתפלל כי זו תהיה
התמורה האחרונה וכי יעמוד בי הכוח להתעקש על המסקנות שהגעתי אליהן היום.
(3)
718 אני נדרס ונשחק בין אבני הריחיים של דבר והיפוכו בפרשה איומה זו ואיני בטוח כי בסופו
של חשבון לא אהיה אני הקורבן הראשי של המערבולת.
איסר בא לשעתו השבועית. כשהתחייב אמרתי: "הן אתה הקטיגור שלי ובכן אני מודה
לפניך כי נחלתי תבוסה מוסרית" - וסיפרתי לו במה נגמרה פרשת לבון ומדוע לא ראיתי
מנוס מהויתור המרחיק לכת. איסר היה מורתח. אמר כי אני עושה את שגיאת חיי וייפרעו
ממני. את השארת לבון עוד יש ליישב בדוחק, ביוחוד מחוסר תחליף, אך מדוע מגיע
לופרס על ידי הרחקת [שמעון] פרס.
... קראתי אלי את בנימין גיבלי ושיחר זו הייתה נקודת המוקד של היום. עוד אמש,
לאחר שנעניתי לבקשת לבון לאשר לו בכתב את דבר העברתו של גיבלי מראשות אמ"ן,
החלטתי לקרוא לבנימין תחילה ולמסור לו אישית את החלטתי. זאת עשיתי מתוך התגברות נואשת
על הקושי הנפשי. אמרתי כי אין זו שיחה "סדירה", את ההוראה הרשמית יקבל בצינור המתאים,
אך משום יחסינו האישיים ראיתי לאמר לו בכל גילוי הלב את המסקנה שהגעתי אליה - אפילו
אפילו גירסתו לגבי מתן ההוראה להפעיל את [יחידה] 131 נכונה, הרי העובדה כי הוא
היה מסוגל להציע לאישור פעולות כאלו אינה מניחה אפשרות להשאירו בראש אמ"ן
והוא יועבר לתפקיד אחר בצבא.
התגובה היתה מזעזעת. בנימין היה כנפצע מבחינה מוסרית פצע מוות וכל
נפשו התגעשה מזעם ומחמת עלבון על עיווות הדין שאני גורם לו – דווקא אני, "משה".
הוא יודע כל תככי לבון, אבל כי אני אכנע ואאשר את העוול הנורא הזה לעשותו שעיר
לעזאזל, להוקיעו כפושע יחיד- זאת לא פילל. הוא לא יקבל בשום פנים את הדין. הוא יבקש
לדעת אם זו היתה מסקנת ועדת החקירה. המסקנה שלי מוטעית לחלוטין. הוא נשבע לפני
ויוכל להוכיח כי מעולם, מעולם, לא הציע להפעיל את היחידה. לבון הוא שדרש להפעיל
והוא רק נענה, ציית. יכולתי בצדק לטעון כלפיו מדוע לא נתק את מוסרות
המשמעת ולא בא אלי בעוד מועד להזהירני. אשמה זו הוא מקבל עליו אבל עלי לזכור
מה היו היחסים ביני לבין לבון ולהבין מה קשה היה לו כקצין לערער לפני רה"מ על
שר הבטחון. אבל להסכים כי בו תלוי הקולר לגבי יוזמת הפעולות שגרמו לקיפוח חייהם
של ארבעה אנשים - בשום אופן לא, לעולם לא. אל-נא תהי ידי במעל הזה - החלטתי
פירושה חיסולו המוסרי- הזהו השכר המגיע לו על כל עמלו ומסירותו?
ראיתי לפני תהום -תוצאות הרות אסון אשר לא שיערתין. בפירוש שאלתי את לבון
אם העניין מוסכם עם הרמטכ"ל וענה בחיוב מוחלט. הייתו בטוח כי הרמטכ"ל הכין כבר
(4)
את גיבלי ורק מתוך שלא רציתי להסתתר מאחורי גבו של מישהו חשבתי כי חופתי לשוחח עם
גיבלי אישית בטרם תימסר לו ההודעה הרשמית על ההעברה. והנה התברר כי הדבר
ינפל על ראשו כמהלומת רעם והוא כולו מרד והתקוממות זועמת.
הפסקתי את השיחה ואמרתי כי אזמין אלי מייד את הרמטכ"ל. בנימין שאל אם
מותר לו להיות נוכח בשיחתי עם דיין. עניתי בשלילה. הוא קם, התמתח כחייל, הצביע
ויצא. פניו היו משולהבים ומעוותים. קשה היה לי להביט בהם.
מייד אמרתי לשמאי לקרוא לרמטכ"ל בכל הדחיפות. תוך דקות ספורות היה משה
בחדרי. במבוא לחצר לשכתי נתקל בבנימין היוצא ושמע מפיו. אמרתי לו קודם כל, כי
אתמול קבעתי עם שר הבטחון את דבר המגע הישיר ביני לבינו. אורו פניו. הבעתי לו את
תמהוני על ההלם שגרמה הודעתי לבנימין. כלום לא ידע? כלום לא נקבע דבר העברתו
בינו, הרמטכ"ל, לבין שר הבטחון? לא, לא ידע. לא, לא נקבע כדבר הזה. אמנם לפני כמה
חודשים שוחחו ביניהם פעם כי יש להחליף את גיבלי. גם הוגד לו כי בוודאי פטי (יהושפט הרכבי)
יחליפו. בינתיים ניסה הרמטכ"ל לגייס לתפקיד זה את אהוד ולא הצליח (אמרתי למשה דרך אגב,
כי אישרתי מאד את בחירת אהוד ושמח מאד לשמוע זאת). אבל חילופין אלו עמדו
להעשות לא לרגל פרשת קהיר ולא בעקבותיה. הן אם יוחלף בנימין עכשיו פירושו
בי הדבר נעשה כתוצאה מהחקירה. כלום המליצה הוועדה על כך? - הרמטכ"ל לא
ראה עד היום את מסקנות השניים. אמרתי כי הוועדה בכלל לא המליצה דבר.
719 אם כן, היקשה הרמטכ"ל, איך יתכן להעבירו עכשיו? הוא ידרוש לדעת אם זוהי
מסקנת החוקרים. הקצונה כולה תבקש לדעת זאת. אם אין זו מסקנת החוקרים -
על שום מה מוקיעים דווקא אותו כחייב בדין? אם כך נוהגים בו לאחר שהחוקרים
לא פסקו זאת - מדוע בכלל העמידוהו לחקירה? הרמטכ"ל עצמו יראה עצמו נאלץ
להציג שאלות אלו - חובתו היא להגן על קציניו לבל יהיו הפקר. והוא הדין
לגבי פרס. הרמטכ"ל שמע מה עומדים להציע לו. פירוש הדבר למעשה - עונש. על מה?
אם אין שר הבטחון יכול לעבוד עם מנכ"ל זה -מדוע המתין עד עכשיו? אבל אם הוא
מרחיקו עכשיו הרי הדבר מופיע לא כפרי הסתבכות אישית או מינהלית סתם, אלא שוב
כמסקנה ישירה מהחקירה. זוהי בלי ספק התנקמות על עדותו של המנכ"ל נגד שר
הביטחון לפני שני החוקרים- איך ייתכן להסיק מהחקירה מסקנות שהחוקרים עצמם לא
הסיקון? גם שמעון לא ישתוק אלא יתבע עלבונו, עם כל התוצאות הנובעות מזה.
ניתוחו של הרמטכ"ל היה נוקב, אך צלול ומיושב, שקט להפליא. בבת אחת נתבהר
(5)
הפתרון, כאילו נירום מעטה הערפל הכבד מעל הנוף כולו. אחת משתיים-או יש הסקת
מסקנות כוללת - או הל מוקפא עד עת מצוא. - בנימין צריך ללכת מאמ"ן, אך לא עכשיו, אלא כעבור
זמן. שמעון פרס מוכרח להשאר עכשיו על כנו. לבון- אם רצונו להשאר-חייב לקבל את הדין ולחדש
יחסי עבודה עם שני אלה, ולו בחריקת שנים. אין מנוס מזה. מותר לפרוש ממנו לעמוד בקושי הנפשי,
שכן גם בו תלוי הקולר, לכל הדעות-הוא שיזם וטבע את החקירה. עובדת החקירה הזאת היא עכשיו
נקודת המוצא. ושוב אחת משתיים- או שרצוננו להצניע את החקירה ולמנוע ויהי מה את
הופעתה המאורע מפוצץ בזירה הפומבית, כי אז עלינו ליצור מסביבה חומה אטומה,
ללא כל פירצה. או אנו מטילים פרצות בחומה, כי אז עלינו להיות מוכנים להוצאת דבר החקירה
החוצה ואז אנה אנו באים? אנה אבי בא, אמרתי לעצמי וחזרתי ואמרתי. הן אני
קבעתי את החקירה ומיניתי את החוקרים. ישאלוני-מה היה הדוח שקיבלתי? האם נהגתי
לפיו? אם לא-מדוע? ואם נהגתי שלא לפיו - שוב מדוע? השואלים יהיו היום אנשי
המטה, מחר חברי הממשלה, מחרתיים חברי הכנסת, אחרי כן העתונות הציבור כולו.
כל המחשבות האלו התרוצצו בראשי, ואילו משה המשיך: "מה אודיע על העברת
ראש אמ"ן, מתפקידו בישיבת המטה? הן כל חבריו יודעים כי היתה חקירה - מייד
יבקשו לדעת באיזו מידה עומדת הפקודה לגבי גיבלי בהתאמה עם מימצאי החוקרים.
הקצונה כולה תתקומם אם יתברר כי אין הדבר עומד בכל התאמה עם מסקנותיהם,
720 ואף על פי כן נפלה הכרעה זו בעקבות החקירה. הנה היום הופיע נתן אלתרמן
[ב"דבר"] בטור השביעי ["הדף הפתוח"] וקריאת תיגר בפיו: "האם דרושים היו
קרבנות אלה? מי יתן את הדין?” אם מייד אחרי זה ייודע כי גיבלי סולק מתפקידו
ברור יהיה לכל כי הקולר תלוי בצוארו".
... המשמרת הצעירה ובעיותיה... לדיברי בקן יוסף ניכרת התעוררות
כנה ורצינית במחנה הצעירים, המתבטאת הן בתנופה חלוצית חדשה להתישבות והן בזרימת
כוחות מסורים ומעולים לעבודת המפלגה וההסתדרות- לפעולה בסניפים, באיגוד המקצועי,
במוסדות המשקיים, שיחר את עזרתי על ידי התתפות בכינוסים ובבירורים, כמובן הבטחתי.
ביקרתי את אחותי עדה וצאתי לרושלים. בבואי טילפנתי לשמאי ואמרתי לו לכנס
את החמישה להתייעצות דחופה במוצאי שבת. כעבור דקות מספר טילפן שמאי להודיע כי
הבין מתגובת לבון הרוטנת כי קלטה אוזנו שמץ משיחותי עם אנשי הצבא. כל
הערב ישבתי על ניירות. אחרי חצות פרץ לתוך הבית טדי כרוח תזזית- חזר מסיור בחבל לכיש
ומביקור אצל ב"ג. כבקשתי הזכיר לב"ג את עניין administrative necessity והלה סיפר לו
(6)
מייד אותו פרק בדברי הליפקס לפרטי פרטיו. טדי אמר לו כי בי בקשתיו לדאוג מעתה לשר
הבטחון בשביל התקופה שלאחר הבחירות. תשובתו היתה כי דאגה זו מוטלת עלי ולא
עליו. ב"ג בריא, שמח וטוב לב. מכאובי הגב חלפו ואינם.
טדי הספיק לחטוף ביקור אצל הרמטכ"ל בעברו דרך ת"א ולכן בא כבר "מעודכן" לגבי
"ההתפתחויות", אמרתי כי מחר אני עומד להציג את השאלה מחדש ובכל ההחלטיות - הכל
נשארים עכשיו על מכונם, לרבות גיבלי ופרס, שכן זהו האמצעי היחיד למנוע בעד העניין
החקירה מליהפך לשערוריה ציבורית שתהרוס ממילא גם את מעמדו של לבון. החברים
שהכריחוני לוותר ולקבל תנאי לבון לא ראו מראש את התוצאה הממארת הזאת. אם לבן
יחזור לסורו ויתפטר לא יהיה מנוס מקבלת ההתפטרות, אפילו יהיה פירוש הדבר
כי אני מקבל לידי את תיק הביטחון.
721 ב6 חל המאורע המרכזי של השבת. באו גולדה, אשכול ולבון והתיישבנו מחדש על מדוכת
התסבוכת החמורה. הסברתי מה שהתברר לי אתמול בת"א והודעתי נחרצות כי הסיכום
הקודם שלנו אינו בא בחשבון - הוא עלול להמיט אסון על הממשלה ועל המפלגה – אלא יש
לחזור לפתרון סטטוס-קוו עד עת מצוא. נקודת התורפה בכל הבניין שהקימונו
הוא עניין החקירה של השניים. אם נתחיל לסלק אנשים, כאילו בעקבות החקירה, לא יקבלו
הללו את הדין אלא ידרשו לדעת אם הם מסולקים לפי מסקנות החוקרים, ואם לא-
מדוע? ממילא ייהפך עניין החקירה נושא לבירור פומבי ואין לשער כלל את
תוצאותיו הממאירות של תהליך מסוכן זה. לבון עצמו יעמוד אז על עברי פי פחת,
שכן לא יוכל לשכנע איש כי החוקרים מעלו בשליחותם, כפי שהוא טוען, אלא להיפך,
יסופרו עליו דברים שרק יתרימו את הסבך ויציתו מדורה אשר ייבצר מאתנו
לכבותה. מסקנתי היתה אפוא, כי יש להשאיר על כנם הן את פרס והן את גבלי-
את הראשון על כל פנים עד לבחירות ואת השני לפחות לחודשיים שלושה, לבל תופיע
העברתו לתפקיד אחר כנובעת מהחקירה.
לבון התריס מייד כי הוא דוחה מוצא זה, ואם זוהי הכרעתי הריהו מתפטר. שום
מרות מפלגתית לא תוכל לחייבו לעבוד עם אנשים שהם אויביו בנפש. אמרתי כי חובתו
להחזיק מעמד גם במצב אומלל לכל הדעות. ענה כי ממילא לא יישאר בתפקיד שר הבטחון
אחרי הבחירות ואילו להחזיק מעמד עד לבחירות פירושו להתפשר עם מצב שאינו יכול לשאתו
אף ליום אחד. המצב נעשה לבלתי נשוא ביחוד לאחר מה שעשיתי אמש - הודעתי מה
שהודעתי לגיבלי ואחר כך נסוגותי תחת לחץ הרמטכ"ל. עניתי כי בנסיגתי מנעתי אסון
(7)
שהיה פוגע בראש ובראשונה בו. השיב כי אין זה איכפת לו כלל,
באשר מה שאני חוזר להצניע יוודע ברבים ממילא, אך בינתיים אני יוצר תקדים של
כניעה ללחץ צמרת הצבא המוכרח להביא לידי הרס המדינה. אמרתי כי הרס היה
גרם על ידי יצירת מצב שפירושו בשביל הקצונה כי רה"מ הקריב אחד מהם כשעיר
לעזאזל כדי לחפות על שר הבטחון, אם מטעמים מפלגתיים או מתוך חברות אישית.
722 גולדה תמכה בי תמיכה מלאה. החקירה הסתימה בתיקו. ערעורו של לבון על יושרם של
החוקרים לא יתקבל על דעת איש- רק יקומם נגדו. תיקו פירושו או סילוק כל האחראים או
אי סילוקו של איש מהם. המנכ"ל אינו שייך בכלל לעניין ולאור הסברותי ברור כי הוא
מוכרח להשאר ולהמשיך בתפקידו. אשר לגיבלי - סילוקו יתפרש ממילא כי הוא בלבד
האשם. כדי להכתימו כך הכרחי בטחון מוחלט באשמתו, שאינו קיים. אם גיבלי בלכד
יסולק פירושו כי דם ארבעת הרוגי המלכות במצרים נופל על ראשו. אם הוא אדם המכבד
עצמו עליו להתאבד.
תגובת פנחס הייתה רבת משמעות: "אבל אם אני מתפטר, פירושו כי אני אשם.
ניחא אני לא אתאבד". והמשיך: "הן לאמיתו של דבר-הבה ונהיה גלויים- אינכם בטוחים
ביטחון גמור בצדקתי. הנה משה מסר לי הודעה מסוימת. משה יודע לנסח את דבריו.
הבינותי היטב מה שאמר לי. תפסתי את ההסתייגות".
שוב הפליאני אדם זה בשכלו הדק ובחושיו החדים. היה ברור לי למה התכוון -
להצהרתי כי "אני מוכן לקבל" את גירסתו העובדתית כאמת לאמיתה. ודאי שהיתה זו
נוסחה מסוייגת. אילו האמנתי באמיתות דבריו בל בשלם הן הייתי אומר: "אני מאמין לך
ומקבל את דבריך כאמת לאמיתה; אין לי כל ספק, כי מעולם לא נתת פקודה זאת". אבל שום
דבר כזה לא אמרתי ולא יכולתי לומר.
גם אשכול תמך הפעם בי וניסה לשדל את פנחס כי יקכל את הדין. נסוג במפורש
מהצעיתו על החלפת פרס וביקש לשכנע את לבון כי יתפשר עם השארת גיבלי – אמנם
רק ל4 - 6 שבועות. אמרתי מייד כי תקופה זו לא תספיק לניתוק הקשר בין ההעברה לבין
החקירה. הכרחים 2 -3 חודשים. הוספתי כי הרמטכ"ל מוכן להעברה זו בלבד שלא תבוצע בקרוב.
לבון: "הרמטכ"ל מוכן להבטיח הכל. הן הוא מבסס את חשבונותיו על ההנחה כי ב"ג יחזור
לשלטון. אם הנחתו זו תתאמת, יש לדעתו להתפטר כעבור ארבעה חודשים ו"לרוץ"
לכנסת, על מנת להיות אח"כ שר הבטחון. אם יתברר כי ב"ג אינו חוזר ישאר על מכונו"
שוב חזר הויכוח למסקנות החוקרים ולבון ביקש להוכיח כי הם עיוותו דין במהלך
(8)
חקירות ונהגו בניגוד לכל הגיון משפטי. אחר כך פתח בקיטרוג קטלני על גיבלי וגילה כי
על פי בקשתו הכין יעקב [שמשון] שפירה ניתוח עדותו במשפט הריגת [מאיר] טוביאנסקי
[נדון למות והוצא להורג, באשמת ריגול, לפי נוהל בלתי-חוקי ב19.7.48]
השופך על אישיותו אור בלהות.
אמרתי כי גיבלי החזיק בתפקידו בימי ב"ג כבימי לבון - בתקופת ידין כבתקופת
מקלף ודיין - ולא לי עכשיו להשיעו על כל עברו ולמצות לידידו את הדין. אני משוכנע
כי עליו ללכת, אבל לא על מנת שיוכל להפוק את פרישתו לשערוריה ציבורית מפוצצית ולחבלה
מדינית איומה- והוא יעשה זאת, בעזרת הרמטכ"ל וכל חבריו בקצונה הגבוהה -אם הוא
בלבד יסולק, ואם יסולק לאלתר.
סוף שפניתי אל פנחס ואמרתי: "הן אחרי הכל הדבר הנורא הזה אירע במשדך,
בתקופת כהונתך כשר בטחון. האין זה מטיל עליך אחריות? כיצד אתה מלמד
היתר לעצמך להשתחרר ממנה?" וגולדה הוסיפה: "ולהטילה עלינו?" הוא נשאר
בשלו. במשך השיחה ניגש פעם אחר פעם לארון המשקאות, מזג גביע אחר גביע ולגם
מהקוניאק בלי הרף. נורא היה לראות אדם בקלקלתו המבישה הזאת.
723 בהמשך הויכוח המפותל והאכול מרירות ניסה פנחס לטעון כי בעצם לא הגיעו
החוקרים לשום מסקנה אלא הניחו לי להסיק מסקנות ממה שביררו- הרי כל השאלה אינה
אלא מה אני מחליט, ואין איש צבא רשאי לערער על החלטתי. דחיתי הצגה שטחית ומסולפת זו
של העניין, אשר לרגע ביקש גם אשכול להאחז בה. כל זה היה טוב ויפה אלמלא נקראו קצינים
להעיד לפני החוקרים. משנקראו והעידו ונחקרו רשאים הם לדעת מה היה סיכומם של החוקרים.
הסיכום היה תיקו - כפות מאוזניים מעויינות בין הספק לטוית לבון לבין הספק לטובת גיבלי.
ברגע שאני בא להכריע את הכף הריני כמתעלם מתוצאות החקירה. אם כך - לשם מה באה
החקירה, לשם מה הופיעו לפניה הקצינים ובאיזה חוקף מוסרי אפשר לדרוש מהם כי יופיעו
לפני ועדות חקירה שימנה רה"מ בעתיד, אם מותר לו אחר כך להניח הצדה מה שהעלתה
הוועדה ולפסוק על דעת עצמו?
ברגע מסויים, עם שתיית הטיפה האחרונה שבקובעת הגביע, אמר פנחס "אני
סבור כי בשבילי העניין נגמר". והלך
נשארנו קודרים. נדברנו בינינו כי הכרחי להביא את הדבר לפני מוסד מפלגתי
מוסמך. במקרה זה ישיבת כל חברינו השרים, מזכירי המפלגה, מזכיר ההסתדרות ויושב
ראש ועדת החוץ והבטחון. קבעתי ישיבה זו ליום ב'.
(9)
החלפותי כמה מלים עם גולדה ואשכול על מצב התכונה לבחירות. ושניהם הסכימו כי אריה בהיר
לא נתגלה ככוח מארגן ויש לגייס תגבורת רצינית. אולי יושיענו גרשון זק.
731 כן השתתפו נמיר, כסה, ארגוב, גוברין, בש ובהיר. היינו בסה"כ 14. זו היתה הפעם
הראשונה שעניין הקבוצה החשאית במצרים ומשפט קהיר הובא לברור בחוג מפלגתי כה רחב,
אם גם שוב בפני חוג מצומצם בתכלית ביחס לוועדה המדינית, כל שכן המרכז.
הייתי מתוח מאד והרגשתי כי הסבך הנורא מתקרב סוף סוף להתרתו ולא בשלום.
הרשיתי את הפרשה מראשיתה – הפעולות שנעשו, מעמדי אני שבבלי דעת, ההסדר שהיה
בימי ב"ג ואשר פנחס חיסלו חד-צדדית, איך לא פנה אלי לאחר המאסרים, היחסים ששררו
בינינו אותה תקופה עקב הקו המדיני שנקט בפעולות צבאיות ומרדנותו, העקשנית בסמכות
רה"ב, התייעצות של מספר חברים בחדרי בקריה בת"א. מאמצי ההצלה שהתרכזתי בהם,
בעיות האחריות למתן הפקודה שעורר פנחס, החקירה שדרש, מינוי השניים, מסקנות בירורם.
שללא מסקנות, כפירת פנחס במסקנות אלו ועד התנגשות ביני לבינו בשאלת הסטטוס-קוו.
קבעתי במפורש ובמנומק את עובדת האחריות המוסרית שהוא נושא בה לזוועת מצרים.
לא כיחדתי דעתי כי במצב כתיקונו מתחייבת התפטרותו, אבל הסברתי מדוע חייבתי הישארותו.
ולעומת זה מדוע דחיתי תנאיו על סילוקם של אחרים. הודעתי כי הוא עומד על הרחקת
גיבלי כתנאי בל יעבור למען יהא ברור כי אי-קבלת תנאי זה פירושה התפטרות.
ציינתי כי למעשה הוא הגיש כבר פעם התפטרותו, אבל אז לא קיבלתיה. לא כן עכשיו.
אבל אני מוכן כקודם לסטטוס קוו, אפילו יישאר פנחס רק לחודשיים- שלושה, שכן הוא טוען
כי אינינו יכל לעבוד עם אנשים אלה- ובכן ישא בעול כבד זה רק זמן קצר, ובלבד שלא
יבועו סילוקים והסתלקויות בשעה זו, שפירושם הודיה באחריות ישראל למעשים שנתגלו
במשפט קהיר. גם גיבלי יסולק מתפקידו, אבל לא מייד, שוב מאותו טעם וגם משום שאיני
מוכן להוקיעו כלפי צה"ל והציבור כאיש שדם הרוגי קהיר בראשו.
היה ויכוח רב ומפותל אך הרוח הכללית הייתה טובה ומלוכדת. ארגוב דרש "להקריב"
את גיבלי. דחיתי עצה זו והחברים, הפעם לרבות אשכול, תמכו בי. סילוקו של שמעון פרס
ירד לגמרי מהפרק. דינור תבע התפטרות לבון לאלתר. שוב תמכו חברים בקו שהצעתי
- לגבש לעת עתה את המצב הקיים. היה ברור ומוסכם כי אם פנחס יתעקש - אין לוותר
לו.
עוקץ הדחיפות בהתיעצות זו היה נעוץ בבעיית ועדת השרים שישיבתה נקבעה למחר
בבוקר- מה עמדה אנקוט בה. היה מי שביקש להעלים מהוועדה את תוצאות הבירור שערכו השניים,
(10)
כסה כיוון לדעתי בהתנגדתו לעצה נואלת זו. כל כוחי בעמידה נגד סילוקו של לבן הוא
בשיכול הממלכתי החיצוני - בתביעתי לא לעשות ולא להרשות דבר שמשתמעת ממינו הודיה
בקולר קהיר - אך אם אנסה להעלים פרשת הבירור נמצאתי נאשם בחיפוי על לבון מטעמים
חבריים - מפלגתיים. גם ספק אם יהיה בצע כלשהו בטכסיס ההעלמה. לאחר שנודע העניין לעתונה
של סיעה ב', חזקה שהבקיאות בה התפשטה והקיפה חוגים יותר רחבים.
אגב, בעניין הפירסום שזמם "למרחב" חלה היום התפתחות מעניינת. בשיחתי אתמול
732 עם בן-אהרון הבעתי צערי כי ישראל גלילי, רעי ואהובי באמת, אינני אתנו, והנה היום בשיבת
ועדת חוץ ובטחון קיבלתי פיתקה מבן-אהרון: האסכים להפגש עמו ועם גלילי בסוף שבוע זה
בת"א? עניתי בהחלט וביקשתי מען עלמ נת להזמינם. החזיר לי מספר טלפון של מרכז מפלגתם
ומסרתי מיד לשמאי. החזרתי לו פתק בו אמרתי כי הסכמתי לפגישה בהנחה כי עד אז לא יפרסם
עתונם דבר. על פתק זה לא קיבלתי תשובה, אך כשסיפרתי את כל העניין לחברים הסכימה
גם ספקנית כגולדה כי פירוש הדבר הסכמה לעיכוב הפרסום לפחות עד לפגישה.
ובכן המסכנה היתה כי איני מעלים מוועדות השרים את תוצאות הבירור - ספק מול ספק-
אם כי איני מפרש בשמות המבררים. אני מודיע כי שר הבטחון דוחה את ההאשמות המתהלכות
נגדו; כי קצין אחד במטכ"ל, שהיה ממונה באורח ישיר על אותה יחידה (בנצור) כבר הוחלף והקצין
הממונה על פעולות אלו בכללן (גיבלי) עתיד להיות מוחלף; כי הוסדר שלעתיד לבוא לא
תיעשינה שום פעולות מסוג זה בלי אישור רה"מ; ונראה אם בזה תחוסל הפרשה.
השיבותה העיקרית של ישיבה זו היתה לאו דווקא בגיבוש עמדתנו לקראת ועדת השרים
אלא בהאחדת העמדה כלפי לבון; אם הוא מוכן להשאר בלי תנאים מוטב, ולא- הרשות
נתונה לו ללכת.
יום ד', 16.2 רובו של יום זה נרשם כעבור שלושה שבועות לפי הזכרון שדהה.
בבואי למשרד בבוקר הוכיתי תדהמה: רשימת הרכילות הופיעה ב"למרחב" על קירבה ועל
כרעיה ["השר לבון הועמד לבירור" בראש עמוד א'] בתוספת כמה נפכים. מה קרה כאן?
מילא בן-אהרון הונה אותי, או שמא לא נתקבלה דעתו על המערכתי בת"א ולא עמד לו אומץ לבו
להודיעני על כך בעוד מועד, אבל הצנזורה מה היה עליה? עם מהרה התברר הרז: העתון לא
הגיש כלל רשימה זו לצנזור. נמחקה שם הזכרת שמו של רב -אלוף דורי וכן הושמט הרמז
כי העניין שבגללו הועמד לבון לבירור הוא עניין בטחוני - הווה אומר המערכת הכינה תירוץ
זה לעצמה שכאילו העניין אינו נוגע לבעיות של בטחון ואם כך אין היא חייבת בצנזורה בכלל.
זאת אומרת, העניין לבון יצא החוצה ובאופן הממאיר ביותר. טיכסתי עצה עם גולדה
(11)
וטדי והחלטתי לפרסם הכחשה בעתוני אחה"צ. ברור כי רשימת "למרחב" שנהפכה
מייד למסמר היום בציבור - תעבור את כל העיתונות ותשמש עילה לתלי תלים של פירושים.
שתיקתי תתפרש ותוצג כהודיה. ניסחתי אפוא הודעה קצרה, שבה הכחשתי כי לבון הועמד
לבירור אלא ציינתי כי הוא עצמו שדרש בירור בעניין מסוים וכי מסרתי מסקנות הבירור
לוועדת השרים לחוץ ובטחון.
היתה זו התחלה של יום המבשרת רעה, אך עדיין לא שיערתי כיצד יגיע ביום זה הסיוט לשיא.
ב9 נפתחה ישיבת הוועדה. נכחו רוקח וברנשטיין; רוזן שקם מעל ערש דווי,
גולדה וזיאמה. שפירא חלה ולבון לא בא. הרציתי את הפרשה כפי שקבענו אמש. ברנשטיין
733 נשא נאום ממלכתי ביותר - מתון בתוכנו ומתפשר במסקנותיו, אך הפליט הערה על אחריותו של השר.
רוזן הביע אכזבה ממסכנותי, אך לא קרא עליהן תיגר. מי שנכנס בריב היה רוקח: המטיר אש
וגפרית על גיבלי, הזכור לו ממשפט טוביאנסקי, אך מייד הוסיף כי מה בצע בסילוקו של איזה קצין-
השר האחראי הוא החייב ליתן את הדין ולכן על לבון להתפטר. הישבה נסתיימה ללא מסקנה
מפורשת ולכאורה אפשר היה לגרוס כי מסקנותי שלי אושרו, אך רוקח דאג להזכיר כי בישיבה האחרונה
של הממשלה הוגד (ע"י ספיר) כי העניין טעון החזרה לממשלה ולכן צפיתי כי בישיבה הקרובה
תוצג בעיית התפטרות לבון בכל חריפותה- זה במקרה אם הוא עצמו, לאחר מסקנות אמש, לא
יודיע מחדש, והפעם נחרצות, כי הוא מתפטר. אגב, רוקח בדבריו אמר לי מחמאות ארסיות על
אבירות נפשי בלמדי סניגוריה על חבר וידיד מתוך נאמנות אישית, כביכול. עניתי כי אין לעיני
אלא הצד הממלכתי וכי לבון עצמו הגיש לי כבר פעם את התפטרותו אך סירבתי לקבלה.
734 היגעתני בקשת לבון כי אמסור לידיו את חומר העדויות שהושמעו נגדו בפני שני החוקרים. קראתי
לגולדה ואמרתי לה כי אני נוטה לסרב - אם הוא דורש חומר זה משמע כי כוונתו להשתמש
בו ופירוש הדבר התדיינות חדשה עם אנשי חרמו בצבא שתתנהל הפעם באוזני הציבור כולו.
אין כלל לשער עד היכן יגיעו הדברים. והעיקר הוא כי לעדים הובטחה סודיות גמורה. אמנם הם
גם חויבו על סודיות וברובם הפרו אותה, אבל זה לא יצדיק הפרת דיבורם של אולשן ודורי,
ביחוד הראשון, כלפי העדים. גולדה טענה כי קשה למנוע מלבון מילוי בקשה זו, אך נשארתי בדעתי.
ליתר בטחון שלחתי את שמאי לשאול בדעת אולשן. הביאו לי ממנו תגובה שלילית חריפה -
אסור, לדעתו, לתת ללבון את החומר. לאמיתו של דבר, כל דבר שנאמר נגד לבון ושנראה בעיני
החוקרים שייך לעניין ועשוי להשפיע על מסקנותיהם הובא לידיעתו בחקירת שתי וערב שנערכה
לו. משמע שלא הועלם ממנו דבר שהיה לו משקל לגבי הבירור, אלא הדברים נאמרו לו מבלי
שמפורש בשם אומרם ועל ידי כך נמנעה ממנו יכולת ההתנקמות -או נמנע רושם של
(12)
של התנקמות מצדו - במקרה אם ישאר שר- בטחון ויעשה באנשים מה שיעשה.
בקשה זו של לבון הדיאגתני מאוד - משמע כיפ ניו למלחמה וכי אין לו מושג לתוך
איזו שואה הוא עומד להפיל עצמו, מה אם יתחילו הנפגעים לספר עליו מעשי בלהות הקשורים
בהצבעותיו המטורפות?
...רק היגענו לדירה, והנה טלפון מיעל ורד. אשכול וארן חוששים פן העתונים ייטפלו לפירסום
של "למרחב" ויפתחו במחול שדים מסביב לבון. הם מפצירים כי אכנס מייד את עורכי העתונים, אסביר
להם את הנזק הנשקף לעניין המדינה בפירסומו של העניין ואשפיע עליהם כי תאפקו מכל
תגובה למה שהופיע ב"למרחב". שללתי הצעה זו והחלטתי לא להיענות לה.- אם אכנס עורכים
735 וכותבי מאמרים ראשיים, הם לא יסתפקו בדברי תוכחה ואזהרה שלי אלא יכקשו לדעת פשר
דבר ולרדת לעומקו של עניין. שאלותיהם יביאוני במצר ולא אוכל להמנע מהסתבכות - בסופו של
חשבן יוחמר העניין עוד יותר.
חזרתי אל הדירה. שוב טלפון מירושלים ושוב לחץ כי אכנס את העתונאים במאמץ נואש של הצלת
המצבי. ..... נשאר "הארץ" והוא המועמד העיקרי והרציני ביותר למעשה פשע במצב
הנתון, ובכן יש לנסות אליו דברים ושוב אין צורך במסיבת עורכים לשם כך. אדרבא, לפנייה ישירה
ביחידות יש כאן יותר סיכויים.
בינתיים טילפן כסה כי עליו לראותי בכל הדחיפות -ובה מייד. לבון מדוכדך וממורמר כאשר לא
היה מראשית המשבר - על סף התמוטטות גמורה. למרבה העלבון והקצף נמסר לו כי המאמר ב"למרחב"
ראה אור משום שהתרתי את רצועת הצנזורה, הווה אומר הסכמתי לקרב את קיצו על ידי
הוצאת העניין לפומביות ודווקא באמצות סיעה "ב". דאבתי מאד על סיבוך ממאיר ומיותר זה
ואמרת כי אפנה מייד אל פנחס להוציא טעות מלבו.
כסה ניסה לדבר על לבי כי אעשה מאמץ ואכנס את העורכים. נשארתי בדעתי.
עוד כסה מדבר ואיסר בא. הוא שמע על מצב רוחו של לבון. יש להזהירני מהסכנות
הצפויות עכשיו ממנו- הוא מסוגל לכל. אין כל אפשרות להצילו. גם אסור להצילו ואשמתי הא
כי לא סילקתיו לפני כמה חודשים, כאשר הוא, איסר, בא לתבוע זאת ממני לראשונה (כאילו היתה לי
אפשרות כל שהיא לעשות זאת אז, בטרם הקיפה ההכרה בהכרחיות הניתוח את צמרת המפלגה -
והן גם עכשיו היא מחולקת בשאלה זו, ולאו דווקא לפי קוי המוצא המפלגתי, ונמיר
וברקת יוכיחו!). עכשיו עלי לנקוט כלפיו בקו החריף ביותר- לשוא וחינם יהיו כל המאמצים למנוע
פרסום בעיתונות. העניין יצא לאויר העולם ושוב אין לעצור את הנחשול. לא זוהי הסכנה)
- נזק זה מגרם ממילא- אלא יש למנוע אסון נוסף העלול להגרם על ידי לבון עצמו
(13)
לפי ידיעות שבידי איסר הוא מתכונן לגולל את פרשתו בפני הצבור. הוא אוסף חומר
736 על משפט טוביאנסקי כדי להרשיע את גבלי. אבל השמצה כזו של גיבלי פירושה השמצת
בן-גוריון, שלא רק לא הדיח את גיבלי אלא אישר העלאתו בדרגו ומינויו לראש אמ"ן. וכן יש סכנה
של ניאוץ הרמטכ"ל ואין כלל לדעת עד היכן יגיעו הדברים אם ינתן חופש פעולה למשחית.
עלי לאיים על לבון בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים אוחז נגדו באמצעים הנמרצים ביותר- עד
לדרישת הוצאתו מהמפלגה והחרמתו הגמורה - אם יעז לבצע זממו.
השמאי הקטן הזה [איסר?] נוקב ברצינותו ובישרו, אבל דווקא ישרנותה הבלתי
אנושית כמעט של מחשבתו עושה לפעמים את עצותיו לנטולות ממשות מציאותית. על כל
פנים לא השתכנעתי כי זהו הצעד שעלי לעשות ברגע זה דווקא- להפעיד ולהרתיע את
לבון ממעשים אשר בוודאי גם לדידו טרם הגיעה שעתם.
טילפנתי לאפי וביקשתיו לגשת מייד אל לבון ולהסביר לו את הטעות בדבר הצנזורה.
חשבתי כי מוטב לי למסור את ההסבר על ידי שליח שידבר עם לבון פנים אל פנים משאבוא
להצטדק לפניו בשעה זו בטלפון.
אחרי זה אחזתי את השור בקרניו. טילפנתי ל[גרשום] שוקן וביקשתי לדעת מה כותב
"הארץ" למחר. נענה ומסר לי בהרחבה תוכנו של המאמר הראשי: הם חוזרים על מה שהופיע
ב"למרחב" ואחרי זה מצטטים שני בתים משירו של אלתרמן, קובעים כי זהו העניין
שבגללו נערכה החקירה ביחס לפעולות שר הבטחון ומסיימים בדרישת סילוקו.
התחלחלתי. אמרתי לשוקן כי אסור לו לפרסם מאמר זה. זוהי הסגרת
המדינה. לדעת הקהל העולמית לא איכפת אם הפעולות במצרים נעשו על פי הוראה
מוסמכת או בלתי מוסמכת- לדידה העיקר הוא הודיית ישראל כי הפעולות נעשו על פי
הוראה מישראל, זוהי איפוא נעיצת סכין בגב המדינה. יתר על כן, הרשעה פומבית של
לבון לא תהיה המלה האחרונה. הוא יצא להתגונן ויבקש להוכיח כי קולר החליות
בקהיר אינו תלוי בו. ויכוח פומבי בשאלת האחריות לאסון קהיר היה כשלעצמו אסון.
"הארץ" תחייב באחריות פלילית אם יפתח סכר לנחשול זה של הוקעות והאשמות.
אך מיודעי גוסטב לא לקח מוסר. העתון [-אמר-] מעל כבר די בתפקידו הציבורי
על ידי שתיקה, גם הפסיד מבחינה עתונאית. שני עתונים אחרים כבר הקדימוהו- "דבר" ע"י פירסום
השיר ו"למרחב" על ידי סיפורו אשר לנזק שבגילוי האחריות לעניין מצרים, הרי השיר לא פירש
בשם הארץ והקורא יכול להסיק כי הכוונה לשבויים בסוריה (איזה הגיון נפלא ואיזה יושר
מופתי!), ואשר ללבון שייפגע וישיב, הרי בפירוש הצהיר פעם בכנסת כי לעולם לא ענה
(14)
על התקפות בעתונות, כל שכן על אלו שב"הארץ"! התווכחתי עד שיבש חיכי והרפיתי
ממנו בשאט. אחרי הכל, אמרתי, בידי הצנזורה ומה שלא יעשה השיכנוע תעשה השררה.
אבל טילפנתי הפעם בעצמי לפנחס לבון ואמרתי לו כי מחר עומד להופיע מאמר ב"הארץ"
הדורש התפטרותו. הוספתי כי ראיתי כחובתי להעמידו מראש על הצפוי. כוונתי המוסתרת היתה
להעמיד את פנחס במיבחן- היבין כי מוטב לו להקדים ולהתפטר ולפרסם זאת מייד? בין אם
הבין או לא הבין - ודאי הבין! – לא הראה כל נטיה להסיק מסכנה זו.
איסר הלך ממני למפלגה להפגש עם כסה ונמיר. אני קבעתי לעצמי לאותו ערב ביקור
אצל שפרינצק. גונב אלי שהוא נפגע עד עמקי הנפש משום שלא הוזמן להתייעצות המפלגתית
שהיתה בביתי. גולדה דאגה להודיעני זאת ויעצה כי אעשה משהו לפייסו. מייד הזמנתי
737 עצמי לביקור. לא פיללתי איזה ערך מכריע בהתפתחות העניינים עתיד להיות לשיחה זו.
ובכן יצאתי לנסוע לשפרינצק ובדרך סרתי למפלגה. מצאתי את נמיר, כסה ואיסר
ממתיקים סודי. הבינותי כי איסר הרביץ כבר את מישנתו בדבר מזימת לבון והאמצעי היחיד
לסכלה. נמלכתי בדעת השלושה בדבר הורדת גרזן הצנזורה על העתונות הערב ולא
מצאתי תמיכה. פיקפקו אם תוכל הממשלה לקים איסור שאין מוכח כורחו מבחינת הבטחון.
בבואי לשפרינצק ראיתי משאלותיו הראשונות כי אני פטור מהמשימה שהטלתי על
עצמי - לפפר לו ביחידות מה שהרציתי לפני החברים במקובץ. הוא פתח בהצהרה
כי לא איכפת לו כלל גורלו של לבון [אף שהדבר היה טבעי בהיות השניים יוצאי
"הפועל הצעיר" בטרם מפא"י]-כל דאגתו היא לעתיד הצבא. הצבא זהו העם, זוהי
המדינה. אסור למוטט את רוחו. יש רק הצלה אחת- ב"ג חייב להיות שר הבטחון. אמרתי
כי כבר נמצא מי שהגיע למסקנה זו - שאול- וכבר דיבר ודיברו גם אחרים עם ב"ג על
כך, אך הוא דחה את ההצעה לחלוטין. אם כך - אמר שפרינצק - הריהו איש חסר אחריות.
שאל אותי חותכות: האם אני מוכן בלב ונפש לקבל את ב"ג כשר הבטחון? אמרתי:
"ללא כל פקפוק, בלב שלם!" חשתי כי אבן נגולה מעל לבו - אבל מה בצע אם ב"ג
מסרב? טען חזר טען והדגיש שוב ושוב כי זהו המוצא היחיד וכי יש לעכב את
סידור חעניין וממילא כל פרסום שהוא עד שיוסכם עם ב"ג על שיבתו למשרד הבטחון.
לא האמנתי שהדבר ניתן אך אמרתי: "אדרבה, ננסה שוב". סיפרתי לשפרינצק כיצד עומדים
עניני הפרסום ובאיזה דין ודברים אני עומד עם "הארץ". לא האמין למשמע אוזניו- בתמימותו
סירב להאמין כי גוסטב שוקן מסוגל לא לציית לרה"מ כשהוא פונה אליו בקריאה
אישית בשם ענייניה העליונים של המדינה. כדי ללמדו לקח בהוי הציבורי של
(15)
של מדינתנו הזמנתי מיניה וביה את שוקן לטלפון וערכתי עליו התקפה חזיתית
שנייה, עוד יותר נוקבת ומוחצת מהראשונה. דיברתי בקול רם, למען ישמע שפרינציק כל מלה
ומלה. גייסתי מחדש את כל מערכת הטיעונים והעליתי חרס. שוקן עמד כקיר אטום.
שוב זרקתי את השפופרת בחרון-אין -אונים. שפרינצק תמך בכל עוז בהפעלת הצנזורה.
עוד מראשית הערב אמרתי לשמאי כהנא להודיע לצנזור הראשי כי עליו למנוע
כל פרסום שפירושו כי מעשי מצרים ניעשו על פי פקודה מהארץ. אישרתי מחדש הוראה
זו לאחר כשלון נסיונותי להשפיע על שוקן ואמרתי כי עוד הלילה ארצה לקבל דוח כיצד
נסתיימה המערכה עם העתונים על תגובותיהם, נוכח ההוראה שנתתי.
שפרינצק לא נח ולא שקט. מששמע כי עוד יושבים חברים במפלגה נסע אתי קרוב
לאחת- עשרה לשם והשמיע באוזני נמיר וכסה את האני-מאמין שלו לגבי ויתור
על לבון והחזרת ב"ג.
משהוצגה כך השאלה ומשום התוצאה החמורה שחלה בקצב התפתחות העניינים
קבעתי למחר בבוקר התייעצות דחופה של חברים בת"א. שמאי החל מטלפן לירושלים
והחריב את אשכול וזיאמה בהזמנת חצות. את גולדה מצאנו בת"א. גמרנו כי יש להזמין
גם את ב"ג ולאחר שכל הנסיונות להשיגו באמצעי הקשר של צה"ל נכשלו, שיגרתי אליו
באשון לילה את נחמיה ארגוב ובידו שדר ממני כי הוא מתבקש לבוא בבוקר לת"א,
אך אם אינו יכול לנסוע מחמתו מצב בריאותו, הרי חברים אחדים יבואו אליו לשדה בוקר.
738 בחצות קיבלתי דוח על המצב בעיתונות, שהתברר אחר כך כי לא היה מדוייק, באשר נתקבל
מהעתונים חומר גם אחרי חצות. לפי הסקר הראשון נפסלה מחציתו השניה של
המאר הראשי ב"הארץ", התולה קולר מצרים בצואר לבון, אך הוכשרה המחצית
הראשונה החוזרת על סיפור "למרחב" וקובעת כי אכן הועמד לבון לחקירה-
לא חשוב אם ביוזמתי, לפי גירסת "למרחב", או ביוזמתו-הוא לפי גירסתי.
באשר העתונים לא נפסל דבר רציני. ב"חרות" אין מאמר ראשי, אלא רק מסירת
תמצית הסיפור של "למרחב" ואילו ב"על המשמר" יש מאמר שאין בו פסול.
יום ה' 17/2 ישיבה במפלגה 9 -12 הכל מסכימים כי על פ' [פנחס לבון] ללכת סיכומי
לפי הפיתקה [זו אולי פתקה ב' המובאת בסוף תרשומת 16/1/55 אשר נכתבה ככל הנראה
ע"י מ' נמיר] אני "מייד" עיתונות;
פגישה עם לבון: נסיעה לש"ב [שדה בוקר], [פ"ל]לא מוכן: זליג [לבון אחי פ"ל]
לחצתי, מוכרח ללכת ל [ועדת] חוץ ובטחון
(16)
3- 4 הכנת הרצאה, 4 במרכז [מפא"י], כתום ההרצאה הודעת לבון, תיקנתי; הודעתי
למרכז.
הביתה, באו כסה ובהיר, [מסרו כי] ב"ג מקבל! [את ההצעה שיהיה שר הביטחון במקום
לבון, בממשלת מ"ש], ... פגישה עם גולדה ונמיר [בחוזרם עם אסכמת ב"ג משדה בוקר]
פרסום [מינוי ד ב"ג ב"קול ישראל"] הערב!
אצל נמיר, איך להסביר [התפטרות לבון]? עלי לנסוע לשדה בוקר. מה מתחיל עכשיו,
הביתה עם טדי, "גרוסלם פוסט", טלפון נמיר להרגיע. טדי "חבל" שכחתי הנשיא.
יום ו 18.2 בעיתונות כותרות מרעישות, סילופים; שדר לב"ג ["מעריץ צעדך כמופת
לאזרחות נעלה וכעדות עמוקה בתוכנו. ידעתי מה אתה מקריב. תהי התלהבות האומה
והצבא נחמתך. חזק! משה] (מצוטט בב"ג, ב', דר מ' בר-זוהר, ע"ע 1977, ע 1064-5)]
- הלפרסמו? מכתב ללבון, מכונית, טדי ואהוד נסעו לשדה בוקר.
למה"ח- להכחיש בעתוני הערב כי הודעתי במרכז על ב"ג [ר' "מה נכון ומה
לא נכון בסיפורים על ההתפטרו"ת דבר 20/2] (הנשיא נפגע על שלא דווח לו על "הפרשה"
739 עם אפי על חיטוטי לבון וחיבוטיו והחילופים] -זעלן כתיר [כועס מאוד, בערבית],
עם גדעון רפאל, ריב עם חיים, נמיר על פרסום השדר, על תפקיד לבון.
שבת 19.2 נמיר טילפן הכרזת המפלגה [על התפטרות לבון וחזרת ב"ג]
איסר נדהם כשסיפרתי כי רמטכ"ל היה מוכן להתפשר, הזהיר כי אינו מרוצה מב"ג, [כי]
לבון מכין לו cose (י"ג אחרונים), [וכי] שוב אני עומד במבחן של יהולת שלטון, לא
קיבלתי [דברי איסר], נהגתי נכון לגבי לבון [בכך] שהמתנתי עם התקבלות הכרה
[בכורח פרישתו], ואילו שמעתי בקולו [של איסר] אז איך יכולתי? [כאשר] המפלגה אינה
אתי ואין מחליף [לשר הבטחון], מינוי ב"ג מבטיח אחדות, סיעה ב' נחלה מפלה ועדות
ש"ן נשארות אצלי.
נמיר על שיחתו עם לבון, לבר מצוה אצל דיין, הוא מחר בשדה-בוקר, ביקש שיחה.
חזרה - [משה תבור, יעקב וטדי; ג' ונסטון, לאוסון התרשם, יש ללחוץ, פחד ב"ג [נופל על האמריקנים]
יום א 20.2 קמתי לאחר לילה קצר, רעוע בגופי אך דרוך בנפשי לקראת ההכרעות הסופיות בישיבת הממשלה הבוקר
העיתונות מלאה מאמרים ראשיים על פרישת לבון ושיבת ב"ג. המאמר ב"הארץ" מלא רשעות.
כלפי שניהם. מאמרי "דבר" על התשבחות לשניהם, יותר מדי רשמיים ומנופחים
מלהשפיע - ביחוד לגבי לבון. זאב שרף נכנס לחדרי לפני הישיבה מלא התלהבות
מההכרעות.
(17)
אשכול נכנס לברר אם יש אפשרות כל שהיא להשאיר את לבון בממשלה בלי תיק. אמרתי כי זהו
חלום שוא - מה עניין יש ל"כלליים" להסכים פתאום לתגבורת כוח מפא"י בממשלה שלא
בהתאם להסכם הקואליציוני? גם ברור כי לבון עצמו לא יחפוץ להשאר בממשלה ללא
תפקיד. אשכול הוסיף לטפס על קיר חלק: שמה ייאות ארן להחליף את דינור בחינוך
ואילו לבון יבוא במקום ארן? שוב אמרתי כי אלה הם מדוחים -שארן לא יטוש את ההסברה
740 ודינור אינו מעלה עכשיו על הדעת פרישתו ממשרד החנוך. בקיצור איכזבתי את אשכול ויצא
ממני בפחי נפש.
אפי בא למסור כי לבון חזר בו ממחשבתיו להפיץ את האומר שהוא מכין לשתי עשרות אישים.
ביקש להשמיד את כל ההעתקים ורצונו לשמור לעצמו רק טופס אחד מכל מסמך השייך לפרשת מצרים,
על מנת לא להשתמש בזה כלפי חוץ. במצב זה לא ראיתי פסול להניח לו לצרף חומר זה לניירותיו
האישים. שאלתי את אפי מה מצב הרוחות בבית פנחס לבון אלי. אמר כי קשה מאוד. אין פלא.
ישיבת הממשלה נפתחה במתח גבוה, כל ששה-עשר השרים ישבו על כסאותיהם.
רוזן קם מחוליו בטרם הבריא. סרלין הפסיק חופשתו וכן מזכיר הממשלה. פתחתי בדחיית
השאילתות ובהודעה על התפטרות לבון. מייד מסרתי לו רשות הדיבור להרצאת נימוקיו.
קרא הצהרה מן הכתב בתוך דממת מוות מסביב לשולחן, מנה הישגי הצבא ומשרד הבטחון
בתקופת כהונתו- סיכום רב רושם. ציין כי היו כשלונות ועמד רק על אחד- עניין מצרים.
כאן ניקה עצמו מכל אשמה וגולל אותה על ראש אמ"ן. גילה תמונה מפליצה של פריצת כל משמעות
וחופש גמור להרפתקנות נפשעה. כמובן, כיחד תחת לשונו את אחריותו הוא - גם לפי
גירסתו - על ידי חיסול ההסדר הידוע. אילו ישב איסר באמ"ן ושום סוד לא היה
אניס לו, כלום לא היו הדברים מגיעים בעוד מועד לידיעתי ולידיעת לבון עצמו?
בהעלמת "פרט" זה הייתה החצאיות המטעה לחלוטין של הדוח. סיים בהודעה כי
התפטרותו באה בשל אי הסכמת רה"מ להצעותיו בדבר שינויים במיבנה מערכת הבטחון, הן
במשרד הן במטה הכללי.
משסיים ביקשו כמה שרים רשות דיבור אך הודעתי כי מוטב לדחות את הבירור
עד לאחר ההודעה השניה שבדעתי למסור. לבון שלח לי פתק: "אני מניח כי מותר לי
להסתלק". אמרתי לו דברי הערכה והבעת צער על הליכתו, גם תקוה, כי עוד ישרת את המדינה
בכשרונותיו ובנסיונו. קם ואמר שלום וביקש לצאת. קמתי ממקומי ונגשתי אליו ולחצתי
ידו בחוזקה. יצא בקומה זקופה. כך נסתיים פרק כה חשוב וטראגי כאחד בחיי האיש
המוזר הזה, שבכוח שכלו וכשרונו היה מסוגל להגיע לגדולות אילולא באו סילופי אופיו
(18)
והוציאוהו לתרבות רעה. מעולם לא הרגשתי בחריפות כזו כמו באותו רגע את האמת המרה כי
בכשלונו וביריטת דרכו הוא נתן את הדין על מומי נפשו ועל מעלליו המגונים. הציבור
ודאי לא ידע לעולם עד כמה הוא עצמו [לבון] חייב בסיום מר של פרשת חברותו בממשלה.
משיצא לבון מסרתי הודעה על נכונות בן-גוריון להצטרף לממשלה על מנת לקבל
לידו את תיק הבטחון. קידמתי פני טענות והסברתי מדוע לא היה סיפק לכנס את הממשלה,
אף לא לחודיע דבר מועמדות ב"ג מראש לכל השרים. סתרתי את ההנחה כי אין רה"מ רשאי להציע תיק
למישהו אלא על דעת הממשלה כולה. קבעתי כי אין חוק מחייב זאת, ולהיפך, מוטב שיהא ברור כי
זכותו הבלת מפוקפקת של רה"מ היא להציע תיקים לבעליהם, על מנת שהמינוי יבוא מידי הממשלה.
אף על פי כן נשמעו טענות מפי "הכלליים”- שלמה עשתה מפא"י עניין הבטחון לשלה ואם
אמנם היה כורח בפרסום בזק של מועמדות ב"ג, או שמה אפשר היה לעכב את הפרסום הזה או
אפילו את פרסום התפטרות לבון, הכל עד לישיבת הממשלה. משה שפירה תמך בי ושיבחני על
מהירות הפעולה. גולדה וזיאמה הוסיפו. בתשובתי הסברתי מדוע אסור היה להשהות
את פרסום שני הצעדים - הן התפטרות לבון והן הזמנת ב"ג לבוא במקומו. לבסוף העמדתי
741 רשמית להצבעה את ההצעה בדבר צירוף ב"ג לממשלה. הורמו כל שש עשרה הידיים.
[יוסף] ספיר הביע פלצות לרקע שנתגלה בהצהרת לבון- פעולות העלולות להמיט שואה על המדינה
נעשות על ידי הקצונה על דעת עצמה - וביקש בירור מיוחד של בעיה זו. רוקח דרש להשפיע על לבון
בי לא יספר בוועדת חוץ ובטחון את הדברים הנוראים שהשמיע בממשלה. סרלין ביקש להמציא
לחברי הממשלה את מסקנות החוקרים. בכל אלה היה אצור חומר נפץ רב לקראת הישיבות הבאות.
לבסוף דנו בקיצור על הנוהל שיש לנקוט בכנסת ונתקבלה הצעתי כי יש לדאוג לבל
יערך ויכוח במליאה לאחר הודעתי - גזירה פן יוגלש עניין מצרים לתוך זירת הבירור הפומבי.
[בספרו "דברים כהווייתם" (1965), ע' 44-6 הביא ב"ג קטעים מפרטי כל ישיבת הממשלה ביום זה
ולהלן מועתקים מתוכם אלה שעניינם מ"ש]:
לאחר יציאת לבון אמר ראש הממשלה (מ. שרת) "התפטרותו של שר- הבטחון מייד עם הגשתה יצרה, לפי
הכרתי, מצב חמור ביותר זה שבועות שהתנהל ויכוח פנימי מסביב לבעיה זו, וזה שבועות
שהוויכוח גלש והתפשט בצמרת הצבא, ובשורות העליונות של הקצונה. י. ספיר שאל: מה
פירוש המלה "פנימי", ושרת ענה: "ביני ובין שר- הבטחון, אבל כל הבירור שהיה, שבו הופיעו
קצינים - לדאבוני הרב לא נשארו כל הבירורים האלה סגורים באותה מסגרת שלה הם שייכים
והפכו לנחלת הכלל- אני אומר: דבר זה יצר מצב חמור מאוד בצבא, מצב של אכזבה, מצב
של מרירות, מצב של אי-אמון. מצב של אי- בטחון פנימי. ואני ראיתי צורך עליון,
(19)
ראשית למלא, עד כמה שאפשר מיד, את המקום שנתפנה, ושנית- למלא אותו כך שלא רק
שהתפטרות זו לא תחליש, לא תערער את היציבות הפנימית בצבא, אלא תגביר אותה רב-יתר על
מה שהיה קודם. אני חשבתי כי יש רק איש אחד שכניסתו לתפקיד זה תשיג את המטרה הזאת במלוא
היקפה ובמלוא הרושם, וזה האיש שהיה שר-הבטחון הראשון של מדינת ישראל, שר הבטחון אשר הקים
את הצבא, אשר עיצב את דמותו, שהפיח בו את הרוח שכולנו רוצים לראות אותה שוררת בו. כמעט
שלא הייתה לי תקוה שהוא יקבל משימה זו, באשר בהזדמנויות אחרות דיבר אתי על כך והוא דחה את
המחשבה הזאת לחלוטין".
"י. ספיר שאל: המחשבה על החזרתו למשרד הבטחון?"
שרת ענה: "כן"
לו אשכול הוסיף: גם בזמן התפטרותו דיברו אתו על כך".
י. ספיר: "אחזור על נקודה זו"
שרת: "בבקשה. אני אומר: היתה לי תקוה מעטה מאד כי הוא יסכים. אף-על-פי-כן, נוכח האחריות
חממלכתית הרצינית ביותר, שהרגשתי אותה מוטלת עלי באותה שעה, חשבתי כי איני פטור מלעשות
את הנסיון הזה, וביקשתי את שרת-העבודה, כי בעצמי לא יכולתי בשום -אופן להיעדר מתל-אביב
באותו יום, לקבל על עצמה את הטורח והמאמץ הרב- הן הגופני והן הרוחני- לנסוע בכל הדחיפות
לשדה-בוקר ולסור משאלתי זו לדוד בן גוריון. אני מוכרח לומר: גל של אושר עברני כאשר שרת-
העבודה חזרה ובפיה הבשורה כי דוד בן-גוריון ניאות לקבל עליו את המשימה הזאת. אני יודע, אני
קורא זאת בעתונות וכולכם קוראים, את גירסת הנפסדת- בעיני הנקלה - לא שדוד בן-גוריון
נענה לתביעה הנמרצת שהופנתה אליו בשעת חירום לצבא, ושנענה אליה מתוך התגברות על
התנגדותו העמוקה ומתוך שיבוש כל התכניות שלו, אינוס הלך-הרוח, אלא שיש בזאת איזו יוזמה
מוסתרת של בן גוריון והוא על ידי כך סולל לעצמו את הדרך לחזור לשלטון.
"חברים יקרים, כולנו מכירים את בן גוריון וכולנו מכירים את המצב ויודעים את נפשו. אילו היה
ברצונו לחזור לראשות-הממשלה - כולנו יודעים שיכול היה לעשית זאת בריש-גלי. בלי להזדקק
לשום תחבולות על סלילת דרך. הוא נענה לתביעה המוסרית שהופנתה אליו, אני סבור, מתוך אחריות
מוסרית הרובצת עליו לבטחון המדינה, בתור איש שהשקיע בבניין הצבא יותר מאיש אר בארץ, אולי
742 יותר מכל האנשים האחרים: והוא השקיע בו מלהט חזונו, מיכולתו הממלכתית הכבירה: הוא נענה
לתביעה זאת גם משום שהוא היה אחראי למינויים שנעשו עם גמר תקופת כהונתו, שהם עיצבו
מסגרת הנהלת הצבא לאחר פרישותו מכהונתי. אני כשלעצמי הבעתי מקצת- במקצת
מרחשי-לבי על גדלות האופי שהוא גילה בצעד זה, גם בזאת שהוא הסכים לשוב לממשלה, שהוא
(20)
היה ראשה, בלי להיות ראש לה, לתפקיד ש[?], לאחראי שאחר אשר בינתיים נמסרה לו ראש הממשלה.
"נכון הדבר כי לפי החוק, כל הזמן שלא נתמנה שר אחר, אולי יותר מכל האנשים האחרים, והוא השקיע בו
מלהט חזונו, מיכולתו הממלכתית הכבירה; הוא נענה לתביעה זאת גם משום שהוא היה אחראי
למינויים שנעשו עם גמר תקופת כהונתו, שהם עיצבו מסגרת הנהלת הצבא לאחר פרישתו מכהונתו.
אני כשלעצמי הבעתי מקצת- במקצת מרחשי-לבי על גדלות האופי שהוא גילה בצעד זה, גם בזאת
שהוא הסכים לשוב לממשלה, שהוא היה ראשה, בלי להיות ראש לה, לתפקי השני לאח אישאח ראש בינתיים נמסרה
לו ראשות- הממשלה.
"נכון הדבר כי לפי החוק, כל זמן שלא נתמנה שר, הרי אותה שרות נמסרת ממילא לראש- הממשלה. אפשר
לומר שלפי החוק אף לרגע אין חלל ריק. אני איני יודע אם בהסכמתם המפורשת, אבל בהסכמה
המפורשת, אבל בהסכמה המפורשת של החוק במדינת-ישראל, אני הנני שר בטחון, ובעצם אפשר לומר
שאני הנני שר-הבטחון מיום ה' אחה"צ ואשאר שר-הבטחון עד אשר תואיל הממשלה למנות שר- בטחון חדש
והכנסת תאשר הצעה זו או הצעה אחרת. אבל לא נתכוונתי לחלל ריק מבחינה פורמאלי, אלא
התכוונתי לבעיית החלל הריק מבחינה מהותית, מבחינה מוסרית; אני ראיתי צורך לתת לצבא מייד
זריקה חזקה מאד של בטחון-עצמי והרגשה שיש מרות או תהיה עוד מעט, בעוד שעות ספורות, מרות
מוסרית עליונה בצבא, אשר אין כיום מרות גבוהה ממנה בארץ. וזא מתוך היחס של הצבא לאישים שונים".
"אני מציע עכשיו לממשלה בהרגשת עידוד פנימי רב לעצמי, את דוד בן גוריון כשר-הבטחון לאישור, על מנת
שאוכל למסור בהתאם לחוק הודעה בכנסת על צירוף חבר חדש לממשלה מחר, עם פתיחת ישבת הכנסת
בשעה 4.00 אחרי הצהריים".
אחרי דיון פורמלי קצר, הוסיף מ. שרת: "אני רוצה להוסיף, כי הודעתי בוועדת- השרים לענייני חוץ -ובטחון,
בישיבתה מיום ד' (16.2.1955) כי בשלב ידוע שר-הבטחון הודיע לי על החלטתו להתפטר, אבל אני שכנעתי
אותו שהוא צריך להמשיך בכהונתו. ביום ה' (17.2.55) הוא הודיע לי כי התפטרותו היא מוחלטת;
לא ראיתי לעצמי מנוס לא לקבל הודעתו זאת, והוא פירסם אותה".
רוקח: "אני מציע שיהיה רשום בפרטיכל שהממשלה רושמת לפניה את הודעת ראש- הממשלה בדבר התפטרות
שר-הבטחון".
מ. שרת: זה מתקבל. אם החברים רוצים לומר משהו על המינוי או לטעון נגדו ביחס לנוהל זה, אני חושב שזוהי
השעה לעשות זאת. ונעשה זאת -אני מקווה - בכל הידידות, אבל בכל גילוי הלב".
ב12.30 סגרתי את הישיבה ומיהרתי הביתה. לפני צאתי ביקשתי את שמאי לדאוג כי גולדה וזיאמה ידברו עם כסה וארגוב
כי הללו ישפיעו על לבון להמתיק הודעתו מחר בוועדת חוץ ובטחון. ב1.30 בדיוק יצאתי לשדה-בוקר
והגעתי ב4. בכבישים לא היתה תעבורה רבה, והקדילאק טס על פני הכביש בשיא המהירות.
(21)
מבאר שבע ואילך ליוונו משמר משטרה בג'יפ. בשדה- בוקר עשיתי שעה וחצי. ב"ג בילה כבר בוקר
שלם עם הרמטכ"ל ומצאתיו נתון כולו בענייני צה"ל. הוא יקדיש שבועיים-שלושה לסיורים בפיקודים,
במוסדות ובמיתקנים, מוכן ומזמון לבוא לישיבת הממשלה מלבלות בת"א שלושה ימים בשבוע...
יתר שלושת הימים הוא שואף לשהות בשדה-בוקר, למגינת לבה של פולה, אשר לא החמיצה את
ההזדמנות להזהירני כי היא תדרוש חזרה מצפורה את הצלחות, הספלים והכפיות עם סמל המדינה
שקיבלנו מבית רה"מ שעה שעלינו לגדולה. ב"ג הוסיף והודיע כי ישקוד על נטיעת רוח אמת בצה"ל,
על מניעת נרגנות ולחישות לעיתונות, ועל תיקון היחסים בין הקצונה לבין אנשי משרד החוץ.
בענייני מדיניות הבטחון הציע ניסוח כזה: אף על פי שהבטחון קודם לכל יש לחזור כל הזמן
לשלום. הדגש כאן דוקה באעפ"י, זאת אומרת בטחון קודם לכל ולכן מותרים מעשי תגמול גם אם הם
מרחיקים את השלום. הוסיף במפורש כי הוא מחייב עד היום שיטת תגובות אם גם לא בכל מקרה
יש להגיב. הוא רוצה בקואליציה ביני לבינו.
748 ובכן היום היה האות! בן גוריון חזר לממשלה. חזר כחבר ולא כרה"מ; חזר כשהוא לכאורה כפוף
לי. מי פילל! העלה פעם דבר כזה על דתו? העלה על דעתו? העלה על דעת מישהו? ציינתי בנאומי
את ציותו לקול מצפונו. כוונתי היתה לרמוז כי הוא הסיק בסקנה מהאחריות שרבצה עליו למינויו של
לבון, ועל ידי כך לכל פרשת ההסתבכות האיומה. כן הדגשתי את אבירותו. כאן הייתה הכוונה כי
קיבל עליו דין הכפיפות. ברור כי מאורע זה של שיבת ב"ג לממשלה- בנסיבות כה מפתיעות-עשה רושם
עצום בארץ. ההמון שצבא על שערי הכנסת והריע בהופיעו הוא עדות ניצחת לכך. ההדים
מכל פינות הארץ מוכיחים אותו דבר. גם העתונות גם הנאומים של נציגי הסיעות בכנסת
אינם משקפים כמלוא נימה את התרגשות הציבור והתלהבותו. ברור כי הדבר הרים הן את קרנו הן את קרני.
ברור כי יש בזה חיזוק רב לממשלה, כלפי חוץ וכלפי פנים, ולמפלגה, לקראת הבחירות ובכלל. יש להניח
כי סיעה ב' מתפקעת מכעס – קודם כל על עצמה; הן היא, על ידי אותו מאמר ב"למרחב" גרמה.
לכך - ביקשה להנחית למפא"י שנואת נפשה מהלומת מחץ ונמצאה מרימה את קרנה. כן יש לשער
כי הזמנתי את ב"ג והיענותו להזמנה ינפצו לרסיסים את גירסת הרחוב כי אנו שוטמים זה את
זה ובשום פנים איננו מוכנים לדור בכפיפה אחת
מבחינה ממלכתית, מבחינה ממשלתית, מבחינה מפלגתית, היה זה צעד נועז, נאה, נבון, נעלה.
אבל נשארה עוד בחינה אחת והיא גורלי אני -מנת חלקי בחודשים שנותרו עד לבחירות. כשם שברורים
כל היעלים החשובים והחיוביים כלפי הציבור כך ברור כי עליתי על נתיב יסורים חדשים וצפויים לי
מאבקים כאובים ונפתולים מענים תוך שסכנת משבר של התפטרות או לפחות של התחדדות יחסים
חמורה ביותר צפויה לי יום יום.