תעתוק
חיים أخويا (אחי) כפי שאהבת שאני אקרא לך.
אחרי 60 שנות אושר ורעות, אני נפרד ממך בלב כואב ודואב,
כהיפרד אח צעיר מאחיו הבכור.
קשה לי מאוד הפרדה זו.
לפני חמישים וחמש שנים באתי אליך לבקש את עצתך במצרים,
ולקבל את ברכתך להתחתן ולהקים משפחה למרות תנאי העבודה
במחתרת; ולפני חמישה שבועות ביקשתי להתייעץ איתך בנושאים
הנוגעים לעם ישראל ולעתיד המדינה. כי מנהיג גדולתמיד היית והארת
את הדרך לדורות שלמים של צעירים חלוצים מאמינים ונאמנים.
מאז שהמחלה הארורה פקדה אותך, לא ידעתי מנוח. יום יום הייתי
משוחח איתך, ולפעמים יותר מפעם אחת. דאגתי לך עד מאוד. ואתה,
אתה הרגעת אותי באומרך: "ברוך השם, יהיה טוב". לא התלוננת
ולא התרעמת. כוחו של אמונה.
לפני יומיים, ביקרתי אותך בבית החולים. שכבת על הגב חסר מנוחה,
ונאנחת בשקט מכאבים. עיניך היו עצומות למחצה. אמרתי לך:
"שלום חיים أخويا (אחי)" מי זה? שאלת. דני أخوه (אחיך)" עניתי.
הושטת לי באיטיות ובכבדות את ידך ואני בעדינות התחזקתי אותה.
או אז, איך א אפשר לשכוח?, בשארית כוחותיך אחזת את ידי בשתי
ידיך, קירבת אותה אל פיך ונישקת אותה. במה זכיתי? אמרת לי
שחם לך ואני השקיתי אותך. נרדמת.
שעה ארוכה ישבתי על ידך מביט בפני המלאך שלך. אתה התקשית
לנשום, ואני התקשיתי להבין מדוע אדם ישר, צדיק וטהור כמוך צריך
לסבול כל כך.
חיים أخويا (אחי) לנצח יישאר זכרך חרוט בלבי ובלבותיהם של כל
אלה אשר זכו להכיר אותך, וזכות גדולה היתה להכיר אותך. אתה תחסר
לי מאוד.
אז תנוח על משכבך..
תהא נשמתך עדן.
עובדיה דנון.
13/12/05