תעתוק
"הפרשה", תיאור מתוקצר מתו "מי נתן את
ההוראה", חגי אשד, 1979, עידנים. - "מבצע סוזנה",
אביעזר גולן 1976, עידנים
ב2 ביולי 1954 ביצעו בבית הדואר המרכזי באלכסנדריה מה
שהיום מכנים "פיגוע". אז קראו לזה "פעולה". רוברט דסה שילשל
את חבילת הנפץ לתיבה וחמק מהמקום.
הפעולה השניה תוכננה ליום הבסטיליה ה 14 ביולי
הכוונה הית לבצע פיגועים, בו זמנית, בספריה האמריקני
בקהיר ובאלכסנדריה. בספריות הונחו ניתיקי משקפיים
ממולכדים על המדפים, (דסה הניח נרתיק נפץ
בספריה באלכסנדריה, הכל בוצע בהתם לתכנון.
הפעולה השלישית, היתה זו שהביאה ללכידתם של אנשי
הרשת, היא בוצעה ב 23 ביולי יום ההפיכה. הפיגועים
היו אמורים להיות בשני בתי קולנוע בקהיר, שני בתי
קולנוע באלכסנדריה ובתחנת הרכבת של קהיר.
נרתיק הנפץ התפוצץ בכיס מכנסיו של פיליפ נתנזון
בכניסה לקולנוע "ריו". התכלה הביאה ללכידת הרשת
והיא שהדביקה למעשי ההצתה את הכינוי "עסק הביש".
חברי הרשת נשפטו והורשעו בדצמבר 54'.
דר' משה מרזוק ושמואל עזר נידונו למוות בתליה. ויקטור
לוי ופיליפ נתנזון נידונו למאסר עולם. מרסל ניניו
ורוברט דסה נידונו ל 15 שנות
מאסר, מאיר מיוחס ומאיר
זעפרן גורשו עם תום מאסרם. וארבעת האחרים ישבו
14 שנה עד לשיחרורם, במסגרת חילופי שבויים שהתבצעו
לאחר מלחמת ששת הימים.
אחר מבצע קדש הייתה יכולה ישראל להתנות חילופי
שבויים (5000 מצרים) בשיחרור נידוני קהיר, אולם
עד היום לא ברור אם הופקרו, או אולי היתה זו רשלנות
שאלות נוקבות כמו: (1) מדוע הופעלה הרשת (2), מי
נתן ההוראה להפעלתה (3) איך פעל "האדם השלישי"
שהתגלה כסוכן כפול שהסגיר את הרשת.
(4) מדוע לא עלה בידי המדינה לחקור את הפרשה
האומללה - זעזעו את המערכת הפוליטית
בישראלי
(1) במקביל ל"עסק הביש" במצרים התעוררה בארץ
(2) פרשת לבון, שבסיסה התכחשות שר הבטחון,
פנחס לבון, למתן ההוראה ל"עסק הביש"
(3) והאשמת ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, במתן ההוראה
על דעתו.
(4) בנוסף, ג'יבלי הואשם בזיופם, בעדות שקר
ובהדחה לעדות שקר של הכפופים לו
(5) היו גם האשמות נגד משה דיין (רמטכ"ל,
(6) שמעון פרס (מנכ"ל משרד הבטחון
(7) ובן-גוריון (ראש הממשלה
סחיפי "העסק הביש" חילחלו למפא"י וגרמו
ל[?]פטרות לבון ואחר-כך להדחתו מתפקיד מזכיר
ההסתדרות, ולהתפטרות בן גוריון,
בשלבים ממפא"י. הפרשה התנהלה בארץ בחשאיות
גמורה. הציבור, כמו גם עסקנים, עיתונאים, ופוליטקאים,
לא ידע מהיכן בדיוק עלתה הצחנה