תעתוק
(1)
28/9/1960
העולם
הזה
editorial
העולם הזה
סודו של לבון - מדוע סולק מן הממשלה
העם
ראשים יתגלגלו:
בשביל האזרח הרגל, הייתה הידיעה רק קוריוז; דוד בן גוריון מינה ועדת חקירה
כדי לבדוק אם ההאשמות נגד פנחס לבון, מלפני שש שנים היו נכונות או בדויות"
האזרח, שלא ידע מה היו ההאשמות, לא יכול היה לגלות ענין רב בבדיקתן.
אולם חוגים מסויימים בארץ המכירים את ההאשמות על בוריין, נאחזו בקדחת התרגשות.
הם ידעו שמאחורי סילוקו של לבון ממשרד- הבטחון עמדה תחילת המאבק המטביע כיום את
חותמו על המדינה כולה: "המאבק בין נערי הזוהר של בן גוריון לבין ותיקי מפא"י.
הם ידעו גם כי מאבק זה נוגע באופן הדוק לבן-גוריון עצמו.
תוצאות החקירה לא יהיו עוד מיסמך גנוז באחת המגירות. אם יוכח כי
לבון צדק בטענותיו. יתגלגלו ראשים פוליטיים בארץ. הדבר עשוי להביא לסיום חטוף
של הקאריירות הפוליטיות של שמעון פרס, צנזורה ושורה של צעירים שאפתניים.
אם יוכח כי ההאשמות היו נכונות, עשוי הדבר להכריע סופית את הכף במפא"י לחסל את לבון-
ואת כל צמרת ההסתדרות- ככוח המתחרה על השלטון.
מעולם לא היתה מונחת קופה כה גדולה על שולחן של מישחק פוליטי במדינה.
אותם המעטים היודעים את הקלפים, יעצרו את נשימתם בסיבוב המכריע.
חקירות
הרוזן ממונטה - קריסטו
בצמרת הפוליטית של המדינה נודעו השבוע התפתחויות דרמטיות.
צנזורה
תוכנן: כי קבוצה של אנשים הממלאים כיום תפקידים במדינה, הורתה בשעתה לזייף עדויות כדי
לטפול האשמות-כזב על מי שהיה אז שר הבטחון של ישראל, פנחס לבון, על סמך
אותן עדויות מזוייפות
צנזורה
באחת הפרשות החמורות ביותר שהזיקו אי- פעם
למדינה.
צנזורה
הוכרח לבון להתפטר
חשבון הפרישה. לפרשנים המעטים שעקבו מקרוב אחרי נסיבות פיטוריו של לבון, לא
היה הדבר בגדר הפתעה, אם כי העדות הוכיחה כי שיטת-הביצוע הייתה הרבה יותר אכזרית
(2)
ושפלה מכפי שנראתה.
הפרשה החלה כאשר החליט דן גוריון במפתיע, בסוף 1953, לפרוש לשדה-בוקר.
הפרישה לא הייתה זמנית אלא מוחלטת. דבריו עוררו את הרושם כי החליט לסיים את
ימיו בחיי עבודה ויצירה, כסמל חלוצי לאומה כולה.
אולם הרקע האמיתי של הפרישה היה פחות פילוסופי. באותם הימים הגיע
בן גוריון למבוי סתום במפלגתו. העסקנים הוותיקים היצירו את צעדיו על כל צעד
ושעל. אפילו בשטח מדיניות- החוץ לא ניתן לו לנקוט בקו הקיצוני שנראה לו.
רוב המפלגה ושותפי הקואליציה תמך במשה שרת.
כך נולד רעיון הפרישה. בן גוריון שמע לעצת יועציו הצעירים. ששיכנעו אותו
כי המדינה לא תוכל להתקיים אפילו חודש אחד בלעדיו. הוא היה בטוח
שיורשו בתפקיד ראש- הממשלה יכרע תחת העול, כי ההמונים יקומו נגד הממשלה
הבלתי-מוכשת ויקראו לו לחזר ולהציל את המדינה. ואז ביום הניצחון, יחזור ב"ג-
כך ניבאו לו היועצים - לירושלים; יכתיב למפלגה את התנאים שלו, ויפוך למעשה
שליט-יחיד במדינה.
חבלה מאורגנת- בן גוריון הציע את ראשות הממשלה לפנחס לבון. אך הלה
סירב. התפקיד עבר למשה שרת. לבון קיבל את תפקיד שר-הבטחון.
ערב העברת הסמכויות קרא משהו מוזר. ההגיון היה מכתיב כי יינתן
לשר הבטחון החדש לבחור לו את עוזריו כאוות נפשו. תחת זאת השתמן בן גוריון
בימיו האחרונים שיחרר את מרדכי מקלף מתפקידו, מינה רמטכ"ל
חדש: משה דיין, המטיף הקיצוני ביותר לקו האקטיביסטי הבן-גוריוני. שמעון
פרס, גם הוא בן-טיפוחים בן גוריוני בעל שאפתנות לוהטת, נשאר בתפקיד מנהל
משרד הבטחון.
מן הרגע הראשון שנכנס לבון ללשכת שר-הבטחון, הבחין באווירה מוזרה
האופפת אתו
צנזורה
ובכל ענין חשוב פנו ראשי המשרד
אל האזרח בשדה-בוקר.
תוך זמן קצר קרו מקרים שהעכירו סופית את האווירה
צנצורה
הגיעו לנקודת הרתיחה.
(3)
דרוש: משבר מלאכותי: בינתיים עברו החודשים. והנביאות על קריאת אס.או.אס
לאמית לא נתקיימו. שרת כיה כראש הממשלה, שום משבר לא אירע. לפתע
אחז את הרועהמ משדה-בוקר פחד נורא: שמה ייכנסו העניינים למסלול חדש
העם יתרגל לממשלה החדשה, ובן-גוריון שוב לא יהיה אלא זכרון של העבר.
בקיץ 1955 עמדו להתקיים הבחירות לכנסת השלישית. בן גוריון חשש
שאם ינהל שרת את מלחמת-הבחירות של מפא"י, ואם מפא"י תצא מן המבחן
בכבוד, יהיה פירוש הדבר סיום הקאריירה הפוליטית של ראש הממשלה לשעבר.
הוא החליט שלא לחכות לקריאה שלא באה, לחזור מיד לזירה.
איך אפשר לעשות זאת מבלי להיראת כזקן מוכה, החוזר בתשובה? הייתה רק
דרך אחת: ליצור משבר מלאכותי שיסלק את שר הבטחון החדש מתפקידו.
יביא לקריאה דחופה לבן גוריון לחזור לתפקיד זה. היה ברור כי במקרה זה
יהיה בן-גוריון ראש הממשלה למעשה, וכי אחרי הבחירות יחזור לתפקיד זה גם להלכה.
יתכן כי בן-גורין עצמו לא ידע כיצד יאורגן משבר כזה. עוזריו
היו יותר קיצוניים ממנו. כי הם ידעו שבלי בן-גוריון אין להם שום עתיד. אנשים
כמו שמעון פרס יכולים לעלות לגדולה רק על גבו של "הזקן".
הפיתרון: דיקטטורה המשבר המצופה הגיע בדייקנות נמרצת. בסוף שנת 1954
פרטיו נשמרו בסוד כמוס. העיקר: לבון נאשם באחריות לפרשה שגרמה למדינה
נזק פוליטי ובטחוני ממדרגה ראשונה.
לשוא טען לבון כי ההחלטה באותו ענין נתקבלה בממשלה, וכי אושרה על ידי
משה שרת. לשוא אמר כי הועלמו. ממנו הפרטים העיקריים, וכי העניין אורגן מאחורי גבו.
בעזרת מסמכים ועדויות הוכח לועדת-החקירה כי הוא אשם. לא נשארה שוב ברירה אילא
להתפטר. שרת שלא נתן לו שום גיבוי, פנה באופן פומבי אל בן-גוריון בבקשת-תחנונים לחזור
מיד לתפקיד שר הביטחון, כדי להציל את המדינה.
בן גוריון חזר. מיד השתררה מתיחות על הגבול. חיילי צה"ל התקיפו את עזה, והחלה השרשות
הגורלית של התקפה-תגמול-התקפה, שהובילה למיבצע סיני ביש-המזל.
רק כעבור שנים נסתבר, מתוך פליטת פה של בן-גוריון עצמו, מה הייתה האלטרנטיבה, למקרה שלבון
לא יתפטר. יועציו הקרובים - ובראשים אהוד אבריאל-הציעו לבן גוריון לחולל פושט
הפיכה צבאית, להעמיד את עצמו בראש דיקטטורה.
אימפריה חדשה: היה נדמה שהקרירה של פנחס לבון נגמרה. איש לא חלם שיקרה ההפך הגמור:
(4)
כי סילוקו מן הממשלה לא היה אלא ברכה סמוייה, התחלה של קרירה חדשה לגמרי.
כמו הרוזן ממונטה קריסטו, שהקדיש את חייו לנקמה באנשים
שגרמו לו עוול והרסו את חייו, החליט לבון להקדיש את חייו לחסימת דרכם הפוליטית
של רודפיו, בני טיפוחו של בן-גוריון. המכשיר סופק לו במקרה; ותיקי המפלגה שלבם לא
היה שלם עם דרך הטיפול האכזרית בלבון, דאגו שיקבל את תפקיד המזכיר הכללי של
ההסתדרות. באותם הימים היה נדמה כי זהו תפקיד משני, סרח-כוח, נחות בהרבה מתפקידו
של שר במדינה.
אומנם לבון תפס במהרה כי התפקיד טומן בחובו אפשרויות עצומות. מעלתו העיקרית:
הוא בלתי תלוי לחלוטין בממשלה. בעוד שכל שר בממשלה לא היה אלא עבד לבן-גוריון, היה
מזכיר ההסתדרות מלך ברשת עצמו. בשקידה ובעקביות ביצר עמדה זו, ליכד סביבו
צמרת יעילה, והכניע לרצונו גופים כלכליים אדירים והקים אמפריה חזקה.
שעה ששרת שילם את מחיר פחדנותו וסולק מן הממשלה בבושת-פנים, מבלי שאיש ינקוב
אצבע למענו (כפי שהוא עצמו לא נקף אצבע להגנת לבון), הפך לבון לכוח ממדרגה ראשונה במדינה.
מנוף הנקמה: השבוע בא המיבחן הגדול האמיתי של כוח זה
צנזורה
היה דרוש כוח מעשי, כדי
להכריח את בן-גוריון, לפתוח בחקירה העשויה להסתיים בחיסול חניכיו הצעירים. הוא מינה ועדת
חקירה של שלושה: השופט העליון חיים כהן ושני אנשי בטחון.
כי הפעם אין לבון בודד. לצידו עומדים עסקני המפלגה שהחלו להבין כי
קבוצת-הצעירים, חסרי-המעצורים ורודפי-השררה, מסכנת את כולם. אם יתברר כי אומנם אורגנה
קנוניה שפלה וצינית נגד לבון, עשוי הדבר לגרום לזעזוע שיקבור חוגים רחבים.