תעתוק
מקיץ 1948 כ 30 משפחות יהודיות גורשו כל שבוע מבתיהם שבחלקים של קהיר של 1 קילומטר
מארמון המלך פרוק -או במקומות בהם הוא מבקר. נתנו להם 48 שעות כדי למכור את דירותיהם ולמצוא
דירה חלופה.
בצו, מה 25 במאי 1948 גם בעלי פספורט זר לא יכלו לעזוב את מצרים בלי Exit visa
(אשור יציאה) שיש לקבל ממשרד הפנים. שבועות רבים אחר כך אף יהודי לא הורשה לצאת את מצרים
ביולי ואוגוסט 1948 בלחץ הקונסוליות הזרות והאירגונים היהודיים הבין לאומיים המצב
הוקל במידת-מה, ואלו שעזבו יכלו לקחת סכומים קטנים של כסף ורכוש.
לא נערכו משפטים והעצורים הוכנסו למחנות ריכוז גם אם לא היו צווים ולרובם
היו תיקים ריקים אצל השלטונות ובלי האשמות של ציונות או קומוניזם. חלק מהתיקים היו
מפוברקים. רשת גדולה של שחיטות פעלה עם כל מקרה של העצורים וגם של יהודים שהיו חופשיים
והרגישו מאוימים.
המהלכים של השלטונות היו כדי לשבור כל התנגדות מקומוניסטים ועד לאחים המוסלמים,
ולא רק נגד ציונים.
הממשל הצבאי נתן אפשרות להצדיק ארגון עצום של משטרה שהיה נחוץ לממשלה לא פופולרית
ולמלך ששנאו אותו כדי להשאר בשלטון
20 ליוני 1948 ההתקפה על שכונת הקראים: 12 בתים פוצצו, עשרים ושניים יהודים נהרגו
וארבעים ואחד נפצעו, השלטונות והעיתונות האשימו את היהודים כאחראים לפיצוצים. מנהל מחלקת
הכבאות במשרד הפנים סיכם שהיו חומרי נפץ מאוחסנים בבתים של הדיירים. נודע יותר מאוחר
שיד האחים המוסלמים הייתה אחראית.
ב15 ביולי שמועות הופצו שמטוס ישראלי הפציץ אחת מהשכונות העניות בקהיר. מוסלמים
עלו על שכונות היהודים (חארת אל יהוד) הם הונסו על ידי צעירים (ציונים שהיו חלק מההגנה
במצרים). - המשטרה עצרה את המגינים, והפורעים בזזו בתים ודירות של יהודים.
4 ימים אחר כך התפוצצות גרמה לנזק רב לחנות הכלבו הגדולות היהודיות
"ציקורל" ו"אוריקו". השלטונות הפיצו שמועות שהפצצה נזרקה על ידי מטוס
ישראלי.- ימים אחר כך השלטונות הסכימו שחומרי הנפץ לא "נזקקו ממטוס"
"כפי שנודע" אלא הושמו מחוץ לבנינים.
הצנזורה המצרית התאמצה למנוע פרסום ההתפרעויות והאלימות נגד היהודים
והזרים שהתרחבו מאוד.
חומרי הנפץ שהשתמשו בהם היו מאותו סוג שגרם להתפוצצויות בשכונת הקראים.
רגשות עוינות ליהודים היו ברורים באוקטובר 1948 לאחר התבוסות הצבאיות של מצרים
בנגב. העיתונות העולמית תקפה את הממשל המצרי, באירופה ובארצות הברית, והעיתונות
המצרית כתבה שכל מה שנכתב בעיתונות הזרה היה "שקרים ציוניים"
כמויות גדולות של חומר נפץ ונשק נתגלו בסביבות קהיר. ובאוקטובר 1948 השלטונות גלו מחבוא של
נשק ותחמושת באיסמעיליה באחוזתו של מחמד פרגלי, המנהיג של הגדוד של האחים המוסלמים במלחמת פלסטין.
ב 15 בנובמבר המשטרה גלתה שוב נשק ומסמכים במחבוא של האחים המוסלמים.
אל נוקראשי ראש הממשלה ידע שהאים המוסלמים רצו לחסל אותו.
יהודי מצרים והחוגים הישראלים האמינו שהאחים המוסלמים היו מאחורי כל האלימות נגד הציונים
והיודים.
2)
וב 28 בדצמבר 1948 נרצח ראש ממשלת מצרים אל נוקראשי על ידי איש האחים המוסלמים.
ובפברואר 1949 נרצח חסן אל בנה מנהיג העל של האחים המוסלמים על ידי השלטונות.
וב 2 לספטמבר 1948 הותקפה שוב שכונת היהודים. בנינים רבים פוצצו
19 יהודים נהרגו ו26 נפצעו בשכונת היהודים. נבזזו חנויות יהודיים, ושוב השלטונות האשימו
"אנשים מסוימים בשכונת היהודים". שוטרים ושומרים הוצבו בשכונה היהודית, וחפוסים מבית
לבית נערכו. מצב חרום הוכרז בעיר. ומעצרי יהודים התחילו שוב.