תעתוק
(1)
מגושן
עקיבא איגר
בין 1943 - 1946 פעל כשליח במצרים
מראשי המוסד לעליה, אנצו סרני, ובעל ניסין רציני בפעולות במצרים.
ב1944 בקר במצרים ומצא תנועה חלוצית של 1000 חברים
בקרו במצרים בין 1943 ו 1946:דוד בן גוריון, משה שרת, יוסף שפרינצק
אהרון ציזלינג, יעקב דורי (הרמטכל הראשון) ואחרים-
יש מעט עליות כמו העליה ממצרים, שנקלטו טוב כמו העליה ממצרים
והרושם שאחוז הירידה מבין עולי מצרים הוא זעום
לעומת זאת, תרומת העליה הזו לארץ ולעם ישראל היא
רבה וחיובית מכל הבחינות
עקיבא איגר כותב:
עלי לזכור גם ארגון "בני עקיבא" שהוקם בשלב יותר
מאוחר (?) מדריכו המרכזי היה נדב ספראן (שמו הישן)
שגים עלה ארצה עם מספר חברים עם הקמת המדינה (לא נכון) או לפניה
והיה חבר בקבוץ "כפר עציון", אחר כך ירד מן הארץ ומשמש כיום
פרופ' חשוב ואחד מבעלי הסמכות הגדולים בענייני המזרח התיכון
גם ל"בני עקיבא" היו שליחים (???) וביניהם [?]עקיבא
קסטנבוים.
בחורץ 1942/43 אחרי עצירת ההתקפה של רומל
ונסיגת הצבא הגרמני בצפון אפריקה, קראו מוסדות הישוב
לגיוס מועמדים לשליחות לארצות האסלאם. 3 השליחים הראשונים
שהגיעו למצרים נפגשו, בשם המוסדות הלאומיים (מחלקת הנוער והחלוץ
של ההסתדרות הציונית והעולמית, ו"המוסד"). רפאל רקאנטי, גרשון
בן עתו, ועקיבא איגר.
הגיעו שלושתם בספטמבר 1943.
לפניהם הגיע משתתף אחד מן הסמינר הנ"ל מרדכי צרקץ
(כיום ברלב) שהיה אז חבר בקבוץ "דן" ונשלח בפעולה נפרדת של השומר
הצעיר, שלא הסכים לסור למרות המוסדות הלאומים וההסתדרות בענין
זה. מרדכי, שנקרא במצרים "דן" החל לפעול ב"העברי הצעיר"
בקהיר לאחר שארגון נוער זה היה קשור לפני שנים רבות קשר רופף
עם השומר הצעיר.
השלושה (רפאל רקנאתי, גרשון בן עתו ועקיבא איגר) היו נחושם לפעול
ברוח של אחדות, ולקראת ארגון תנועה ללא מחיצות מפלגתיות ותנועתיות -
(2)
התישבותיות בכוונה לכבוש את הנוער במצרים שלא היה
נגוע ברעות הפילוגים. - הם פעלו במסגרת של חבר
ארגוני הנוער היהודי בקהיר.
עקיבא איגר, וגרשון בן עתו נקשרו לארגון הצופים "מכבי"
בקהיר (במרכז ובשכונת דאהר) בהם התקימו פעולות ספורט
וחברה. בארגון מכבי פעמה רוח יהודית- לאומת.
באותם הימים, בהליופוליס, התרכז ארגון "הכוח" בפעולה
ספורטיבית.
באותה תקופה היה כוח משיכה רב למועדוני השמאל
הקיצוני בהם פעלו כמעט רק יהודים, שלא נראה להם כל אידיאל
חברתי או לאומי אחר.
באלכסנדריה פעם רפאל רקאנתי במסגרת הרופפת
של "החלוץ הצעיר" שהוקם כ 15 שנים לפני כן על ידי שליח
בודד, עמנואל בר חיים ז"ל מרמת רחל. ארגון זה הפך
למסגרת צופים, ללא ביסוס רעיוני ציוני כל שהוא. אבל
שימש מסגרת נוחה לפעולה, מה עוד לאחר שהיה לו מגרש
מצוין למשחקים, וצריף לפעולות חברה, תרבות והדרכה.
הארגון השני בו פעל רקנאתי ואיגר באלכסנדריה
היה מועדון "התחיה" שהיה כעין חוג בילוי, לרקודים ולנשפים.
משתי המסגרות הנל הוציאו קבוצות מדרים וערכו איתם סמינר רעיוני
אינטנסיבי, וכן הודרכו לפעולת ההדרכה היסודית בתנועת נוער
[?]צית - שם התנועה נשאר "החלוץ הצעיר". 15 מדריכים
שקיבלו הכשרה זו החלו להדריך קבוצות נוער מגילאים
שונים, וכעבור זמן לא ריב, היו בתנועה כמה מאות חברים
וכעבור שנה גרעין לעליה. גם באלכסנדריה הוקם ארגון "העברי הצעיר"
שנשאר נפרד ואף מתחה
עם הזמן רבו הפעולות המשותפות עם השומר צעיר בעיקר סביב
עניני הגנה ועליה. -
באלכסנדריה ובקהיר נעזרו הרבה על ידי כמה פעילים של ההסתדרות
הציונית - באלכטנדריה עידוד רב מן הרב הראשי ונטורה שכל ארבעת ילדיו
הצטרפו לתנועה - למדו עברית, וחגים יהודים. והוציאו לאור
מחדש בצרפתית את "מדינת היהודים" של הרצל ו"אוטואמנציפציה" של פינסקר
בקהיר נעשרו בעו"ד ליאון קסטרו, ועם אמיל לנז'אר (אחרי עליתו
(3)
עובד מרכזי של משרד החוץ, ושגריר בריסל, טוקיו ורומא).
בקהיר לא מצאו אות התמיכה כמו באלכסנדריה כנראה
בגלל חששות מהתערבות השלטונות המצרים ושל ראשי הקהילה היהודית
המתנגדים לציונות. הרב הראשי נחום אפנדי
צדד את החשש משיתוף פעולה (עם ראשי הקליה קטאוי פשה,
ציקוריל ואחרים).
באלכסנדריה פעלו מתנגדי הציונות בראשון מיג'ור גואה
לעזר רב. חיילות וחיילים רבים מארץ ישראל בצבא הבריטי
ענייני הגנה, ויותר מאוחר עליה ב' לא היו יכלים להסתדר
בלי עזרתם של החיילים. במיוחד בלל הד[?] ב 2 בנובמבר
1945 בהגנה על "חארת אל יהוד" בקהיר באותו לילה בו היתה
שריפת בית הכנסת הגדול של האשכנזים ברחוב פארוק (אז כבר פעלה
הגנה עצמית ממשית ברובע היהודי העתיק).
בעזרת יגאל אלון וישראל גלילי, הביאו את שלמה חביליו
שעמד בראש פעולות ההכשרה ההגנתיות.
ב1946 הביאו קבוצה נבחרת לקורס אינתנסיבי לארץ (למנרה)
כדי להכשירה לפעילות הגנתית.