תעתוק
מי אני
- עכשיו- לפני.
vs מ1943 Progrès ומ1946 שגרירות צרפת משרד ערבי = פרנסה
מ 1945 B.A, 1946 [?] - 1945 תפקידים שונים - 1948 ינואר לצל
15/5/48 מזכיר ומ 1948 עד 1951 תפקידים שונים - ובעזיבתו של שלמה
הלל ראש- העליה ממצרים.
אם הלכו רק 2 לתליה ולא יותר, בעיקר זה לא בללל שהממשלה
הישראלית עזרה
3 דברים חשובים (1) בעיקר בגלל שלא דברו (1) פיליפ נשה לשאנות אותם ([?]) מרסל
נסתה להשתיק את עצמה על ידי קפיצה מהחלון בחקירה. משה מרזוק בהתחלה
נסה לספר כל מיני ספורים לא נכונים ואחר דבר רק על מה שהשלטונות ידעו- מקס בנט זל
התאבד - משה מרזוק למשל לא ספר כלום על אלי נעים (הוא גם אמר לו זאת)- על
החוליה החשובה מאוד וזה יצחק לו "גבלאוי" הסליקמן של בני עקיבא שבנה את הסליקים
בקהיר ובאלכסנדריה וגם הכין מכשירים שונים אף אחד לא דבר. יצחק לוי ז"ל, ספר
לי בקבוץ כפר דרום שהוא הסתובב כחודש אחרי תפיסתם אפילו. אם היו יודעים
על אלי נעים את הכל, אלי נעם היה יושב תקופה ארוכה מאוד., ויצחק לוי לא
היה יוצא מבית הסוהר.
(2) חשוב מאוד סריה של פעולות חשובות מאוד מוצלחות מאוד אפילו מבריקות היו
לקבוצה. כמובן מדברים על הכשלון האחרון- כמובן אסור לספר על הסריה הלא
קטנה של פעולות מוצלחות וחשובות שהיו לקבוצה. אבל חשוב מאוד להדגיש
שהפעולה האחרונה לא הייתה הפעולה היחידה או החשובה בין כל הפעולות
של הקבוצה - על חלק מפעולות מוצלחות אלו אני יודע, ועל היתר אני יודע
ברמיזה. -
(3) אתה אומר שאני גיסתי
(4) עם השנים הצלחתי לראות את הדברים גם לא
באופן אישי לי - הצלחתי גם לראות את הדברים במוסגים לאומיים או של ממשל
תקין - (א) אחרי הקרבות - מבצע קדש- בכיתי - איך העיז ממשל ישראלי להחזיר
אל דגווי
בלי להחזיר - איך העיז ממשל גם בפעם השלישית להחליט על החזרה
האם תפקידי אני, אברהם דר ויתר החברים בארץ להיות האפטרופסים
של חיילי צהל שצריכים לזעוק, להתנן, לבכות, לאיים כדי להחזירם
כמובן החלטת האזרח השבויים המצרים היתה החלטה בהשפעת איש מגבוה
מאוד. תאמין לי עמוס, אחרי מבצע סיני בכיתי -
וכשאברהם דר מסר אחרי ששת הימים שמחזירים את השבויים המצרים
אבל לא השבויים הישראלים ממצרים, יצאתי משלותי, אני השתוללתי
וא[?] לא אדם שמשתולל. -
יצחק לוי "גבלאוי" היה נציג בני עקיבא במשרד העליה בקהיר
מיונואר 192 ועד ינואר 1953 - ודאג גם אחר כך לעולם