תעתוק
(1)
משה זכס
הארץ
18/8/76
לא צדיק בדורותיו ולא דורות של צדיקים מאת יואל מרקוס
דעה אחרת בענין "האדם השלישי"
"קראתי את הספר ברגשות דחייה ובספקנות הולכת וגוברת, כי הרי בין כל הנפשות השליליות שפעלו בפרשה -
והן היו לא מעטות - שוכן האדם השלישי בתודעתנו כספח בלתי-סימפאטי; (1) ידענו עליו מצד אחד שניתן בכסם אישי
והראיה שעשה רושם על חברי הרשת במצרים (לפי עדותם); והראיה שהמודיעין ראו בו האיש המתאים להישלח
למצרים לפעולת ריגול או חבלה - והרי זה לא דבר של מה בכך.
(2) מצד שני גם ידענו עליו שהוא שוויצר, פטפטן, הרפתקן חסר מעצורים, בלתי זהיר, בלתי-אחראי ובלופר. כל זה
כמובן ידענו מפי השמועה, כי הרי לא הכרנו את האיש. על כל התכונות האלו הוא מספר בעצמו בספר
ומה שאינו מגלה מזדקר, בצורה בולטת בין השורות.
עד כאן, כאמור הייתי, כמו כולם, בעל דעה קבועה, נגד האדם השלישי, דירבן א אותו לכתוב שורות אלה לא הספר
אלא התגובות הבלתי שיגרתיות נגד כותבו, בעוד הוא מדבר בחיטים החל מקבל תשובות בשעורים; מא[?]
הראל ועד יעקב כרוז החלו מטיחים נגד ה"פסיכופט" אלעד החשדה גלויה: הוא שהסגיר את הרשת למצרים
שאלות ללא מענה
יתכן שכן, יתכן שלא והרי כותב שורות אלה אינו שופט. אך גם איסר הראל אינו שופט. עדיין אנו חיים במדינת-חוק
שבה לא מקובל הלינץ' כדרך למשפט צדק. וההמון אינו עושה דין לעצמו ותולה אנשים ברחובות. זה בדיוק
מה שעושים לאברי אלעד.
אומרים (1) איך היה צריך להתנהג במצב כזה או אחר כדי שלא ייראה חשוד?
(2) מדוע המתין שבועיים במצרים לפני שנמלט?
(3) וכיצד זה, אחרי שנידון למוות כפאול פרנק, המשיך לשהות בגרמניה בכיסוי זה תקופה ממושכת
ובכך סיכן (כי היה מן הסתם במעקב האויב( כל ישראלי שבא עמו במגע?
אלה כמובן שאלות שאפשר לשאו, אך לא מעל דפי עיתונים ובראיונות רדיו אפשר לשפוט כיום, עשרים שנה לא[?]
מעשה. איך אדם בל תכונות מסוימות היה צריך לנהוג אז. ואילו נמלט מי דולא המתין שבועיים - האם אותם אנשים
לא היו שואלים כיום, כלום בריחתו החפוזה תוך הפקרת פיקדיו אינה חשודה?
בגרמניה הוא הוסיף לשהות כפאול פרנק לא על דעת עצמו, אלא כשליח המודיעין ואת שכרו קיבל
- עובדה תמוהה, תמוהה מאוד באמת, ואינינו יודעים בעצם עד היום. -
מאוד איסר הראל הטוען ששהית פאול פרנק בגרמניה, היוותה סיכון ביטחוני, לא הפעיל אז את כל כובד-משקלו
כדי להפסיק שליחות חסרת-אחריות זו.
אך הכניסה לפרטים אלה אינה חשובה. אפשר לקבל את ההנחה שאברי אלעד היה, ביסודו, אדם
שלילי. הוא גויס לתפקיד אחרי שהורשע בגניבת מקרר, הורד בדרגה וגורש מהצבא. ועל זה נאמר כי מי
שאוסץ כלב-רחוב למיטתו, אל יתפלא אם יתעורר בבוקר כשהוא מכוסה בפרעושים. העובדה שאברי אלעד נראה
אשם אינה אומרת שהוא אשם, אך גם אינה אומרת שהוא חף-מפשע. באמת אינני יודע, ואף אחד אינו מוסמך לפסוק
(2)
לפסוק בענין זה. מה שידוע הוא שלא הובא לדין ולא הורשע באשמת הסגרת הרשת למצרים, ואם
יש בנושא זה נתונים חדשים, על בית-המשפט להחליט בשאלה זו, ולא על פקידי ממשלה בדימוס.
על כל פנים, העלאת השאלה אם היה או לא היה בוגד היא נושא נפרד מן התמיהות הרבות
המתעוררות בספר. עם כל ההסתיגויות מהכלול בספר הוא מהווה, להערכתי מסמך מסייע להבהרת מספר פרקים אפלים
בחייה של המדינה:
ברקים אפלים
א) הוא מטיל אור על פעולה במצרים שנעה בין דילטנטיות לבין הרפתקנות פושעת. פעולה זו שמניעיה מדיניים
(לסבך בין מצרים לבין בריטניה וארה"ב) היו אינפנטיליים והעידו על חוסר הבנה מוחלט אצל אנשים בצמרת. למשמעותה
המפליגה של תנועת השחרור הערבית בראשית צעדיה. מן הבחינה המבצעית הוטלה על הרשת פעולה מהסוג
שהיה צריך לצפות, כי במוקדם או במאוחר תביא לתפיסת כל חברי הרשת. בכך סוכנה ללא צורך רשת שהוקמה
בעמל רב ואשר יכלה להביא תועלת בדברים יותר רציניים, וכמובן סוכנו גם חיי האנשים בצורה חסרת-אחריות.
הטילו אותם לפעולה בלי להכין להם נתיבי בריחה או מסמכים לנסיגתם בשלום. החוטים למפולת זו הובילו לדרגים
הגבוהים ביותר, ואיש לא נתן על כך את הדין.
ב) הספר מטיל אור על היחסים החמורים ששררו אז בין המודיעין הצבאי למוסד. עלי להודות שקראתי בספקנות
רבה את הסיפורים על "המקלות בגלגלים" שהושמו, לדבריו בדרכו של פאול פרנק, על מברקים שלא הגיעו, הודעות
שלא הועברו, בקשות שלא התמלאו. לא האמנתי בכך כל מילה של אמת, עד שבא איסר הראל ואישר (בראיון עם
רומן פריסטר במוסף הארץ) שאכן היחסים מעורערים. -
ובכן, עכשיו לפחות אני יודע מפי האיש המוסמך ביותר שלא הכל שקר וכזב בספר. ואם אמת שהיו
יחסים מתוחים, אני תוהה עתה עד לאיזה תחתית ירדה יריבות זו ומה היתה תרומתה להתמוטטות; על כל פנים,
איסר הראל, הטוען עכשיו שידע כי פעילותו הנפרדת של מודיעין בחו"ל בלי פיקוחו היא בלתי נסבלת ותוביל לאסון,
לא הציב את הקריירה האישית שלו על כף המאזניים כדי למנוע זאת. לפי עדותו, העדיף "שלא יספרו לו מה הם
עושים כדי לא להיות שותף לאחריות !!!!
ג - החלק החמור יותר בספר הוא וידיו של אלעד שהתבקש בצורת בקשה שקשה לסרב לה, לסייע בזיוף ועדות להטלת
האחריות האחריות ל"עסק הביש" על פנחס לבון; יש שמות, ותאריכים בספר. יתכן שהוא אומר אמת. יתכן שלא. אך בהחלט יכולה
להתעורר השאלה מה החוליה המקשרת בין עובדת היותו עד יחיד משטח הפעולה, לבין המעשה התמוה
של החזקת "פאול פראנק" הנידון למוות בגרמניה, בשליחות המודיעין, לבין העובדה שנידוני קהיר לא הוחלפו נגד
השבויים המצריים שהיו בידינו במצבע קדש, ואשר כללו קצינים בכירים רבים, בתוכם הגנרל דיגווי שדן אותם
בקהיר. נידוני קהיר עצמם, בהופעתם הראשונה בטלויזיה לפני יותר משנה הביעו תמיהתם על כך ששכחו
ב1957 להחליף אותם, האם כל זה מקרי? - השאלות הללו עומדות בפני עצמן, ללא קשר להידרדרותו של
אברי אלעד, שאמנם לא צדיק בדורותיו, אך גם דורותיו לא היו יותר מדי צדיקים. על כן הספר הזה כמות שהוא
הינו בעיני מסמך, לא לדורנו, אלא לימים שהיסטוריונים ירצו להבהיר את האמת על אחד הדפים האפלים
בחיי המדינה. - ההנחה שיש בספר שקרים רבים היא סבירה, אך השקר על תקופה זאת אינו בהכרח מונופול של
האדם השלישי = מוטב איפוא להשאיר את גילוי האמת כולה להיסטוריונים ואת עשיית הצדק לבתי-המשפט.