תעתוק
(1)
משה
זכס
הארץ
30/7/76
כתבה בעמוד
20-21
האדם השלישי גירסתו של מרגל. כרך ראשון (עמוד 11- 12)
כך גוייסתי לשירות
מאת אברי אלעד
סיפורו המדהים של סוכן ישראלי שעמד במרכז שליחויות ריגול מסוכנות. היה מהדמויות הבולטות
ב"עסק הביש" ובפרשת לבון ונידון למאסר ממושך באשמת קיום מגע עם המודיעין המצרי-
חושף לראשונה פרקים מרתקים על פעולות זרועות המודיעין הישראליות ומביא גרסתו המלאה מנקודת-
מבטו שלו. על פרשיות שהסעירו את הציבור בשנות ה50 וה60. משך שנים נאסר סיפורו
לפירסום ורבים מהפרטים בו לא נודעו בשום דרך אחרת.
פרקים מהספר יפורסמו בהמשכים במוסף ובעיתון היומי.
בסתיו 1952 חיים קנדל, בחיפה, ברחוב קרא לאברי. הוא אמר שחיים קנדל שאתו שרת באיטליה ביחידה
הארץ-ישראלית פלוגת ההובלה הכללית 462, בצבא הבריטי- הוא שאל את אברי "מה קורא אצלך, אברי?"
"זאת היתה השנה הכי מזופתת בחיי. לפני כמה שבועות עזבתי עבודה טובה. טובה אבל משעממת. זה היה הג'וב
השלישי השנה!" כובד הזכרונות הכניס היסוס בקולי. "חוץ מזה, התגרשתי בקיץ שעבר, אבל שולה ואני גרים יחד...."
"שולה החזיקה בילדנו בן השלוש, הראל, אך עבודתה כמזכירה לא איפשרה לה עצמאות כלכלית, ואני הייתי ח[?]
עבודה, חסר כסף - וחסר תקווה לעתיד. -
"כאשר נפרדנו, ידע חיים שאני נסחף ללא מטרה.
כעבור יומיים פגש שוב את חיים קנדל. הוא חיפש אותו בשביל מישהו שביקש להציע לו עבודה. האיש המתין
להם בבית-קפה קטן ברחוב צדדי בחיפה.
"קשה לומר שאברהם דר היה הדמות החביבה היותר שנקרתה לי מודי. - יהירותו, לחיצת ידו התוקפנית וחיוכו
הבטוח-בעצמו היו מושלמים מכדי לעורר אמון."
- "דבר אחד אני מבקש ממך במיוחד", אמר. "אל תדבר על הפגישה הזו עם איש. אתה שירתת בצבא", אמר
"באיזה חיל?"
- "חיר וצנחנים"
- "דרגתך האחרונה?"
- "רב-סרן"
- "אתה מדבר ערבית?"
- "למדתי שנתיים בבן שמן. אני מדבר מעט מאוד, אבל מבין כל מה שאומרים."
- "מה בדבר אנגלית וגרמנית?"
- "אני מדבר גרמנית שוטפת. האנגלית שלי טובה או רעה, באותה מידה כמו הערבית."
- "אני יודע שהיית ב"מחלקה הגרמנית" (של הפלמ"ח) האם תוכל להתחזות כגרמני גם היום, ולחיות בתוך גרמניה באופן
משכנע?"
- "אני מאמין שאוכל" אמרתי.
- "אתה נשוי?" שאל. "יש לך ילדים?"
- "ילד בן שלוש".
- "האם תוכל להיעדר מהבית תקופות ממושכות בלי לסבך את מצבך האישי?"
- "כן" אמרתי בהטעמה "אולי תוכל לומר לי במה העניין" שאלתי.
- "לא הפעם", הבזיק דר את חיוכו המאומן. "אני מקווה שאתה מבין".
(2)
הסכמתי לפגישה נוספת כעבור שבועיים. דמיוני עסק במשימה שאני עשוי להיקרא למלא - משימה נודפת
ריח-סכנה, התחזות לגרמני. לאיזו תכלית? -
"פגישה עם הבוס"
כעבור שבועיים אברהם דר (לבוש מדים, ענוד דרגות רב-סרן ועל כומתת הזית שלו התנוסס סמל חיל-המודיעין.)
לקח אותו לתל אביב, "לבוס": סגן אלוף מרדכי (מוטק"ה) בן-צור מפקד מחלקה לשעבר בפלמ"ח, ועוזר קצין המודיעין
של חטיבת "הראל" במלחמת השחרור. הוא היה מכר ותיק שלי. באחת התקופות אף היה פקוד שלי, בשרשרת הפיקוד.
(ניזכרתי בסיפור מימי-ילדותי: "בוא אל בתי, אמר העכביש לזבוב...."
תיקו האישי של אברי אלעד, היה מונח על השולחן ומוסתר בחלקו תחת זרועו. כלל גם את הסיפורים
המעודכנים ביותר בקורות חיי. שאלתו היתה מיותרת לחלוטין: הוא ידע את התשובה.
מוטקה אמר: "אני מבין שייתכן שתרצה להצטרף למועדון. אינני יכול להיכנס לפרטים, אבל אני
יכול לספר לך שזו יחידה סודית העוסקת במיבצעים בלתי-שגרתיים.
"היה לי מושג ברור למדי על כוונתו - והוא ידע זאת שנתיים קודם-לכן, כאשר שירתתי עדיין בצבא,
השתתפתי בקורס חד-שנתי למפקדי-גדודים. עבודת-הגמר שלי בקורס עסקה במבצעים בלתי-שגרתים מעבר לקווי האויב.
- "ממה שידוע לי עליך, אברי", אמר מוטקה בדרכו האיטית והשקולה, "על נסיונך, עברך, אפילו על קשייך האישיים
הנוכחיים - אני סבור שתשתלב היטב בסוג העבודה המיוחד הזה. אני רוצה שתמלא שאלון, ותשאיר
אותו אצל מזכירתי". מתוך מגירת-שולחנו שלף שאלון עב-כרס והושיטו לי "צלצל אלי בעוד עשרה
ימים. שלום" - נטלתי את העיפרון בידי והתחלתי
שם: אברהם (אברי) זיידנברג. - יליד 19 פברואר, 1925 (בן 26 באותו תאריך - 19 בנובמבר 1952)
מקום לידה: וינה אוסטריה -
עלה ארצה: אפריל 1939
סיבת העליה: היטלר. אבי היה במחנה-ריכוז. אחותי עלתה כבר לא"י. כחבר בתנועת-הנוער הציונית, נכללתי
במיכסת ההגירה.
השכלה: בתי ספר יסודיים בווינה, אחר-כך בית-הספר החלקאי בבן-שמן
מגמת טכנאות מכונות. סימתי את לימודי ב1942
שפות: עברית וגרמנית באופן שוטף. למדתי שנתיים ערבית בבן-שמן. ידיעה מוגבלת באנגלית, איטלקית וצרפתית.
תאריך נישואין: 7 ביולי 1948:
תאריך גירושין: 7 במאי 1952 סיבת הגירושין: אי-התאמה.
מצב רפואי: תשובה שלילית על כל המחלות והפגעים בצוינו.
ניסיונות התאבדות... התאבדות! זה נחת עלי כברק. לא היתי מסוגל להשיב על שאלה זו תשובה
אמיתית. המודיעין לא יפקיד בידי לעולם משימות גורליות, אם יתגלה כי הצמדתי פעם אקדח
לראשי, ולחצתי על ההדק, בבקשי את נפשי למות. קשה להאמין, אך מכל אלפי הכדורים
שיריתי בימי-חיי, דווקא זה שכיוונתי אל רקתי - היה עקר. שום כוח שבעולם לא ישכנע
אותם כי אותו רגע נורא בחיי, שבו נשללה ממני דרגתי ונשמתי נופצה לרסיסים-
היה פעולה נואשת בודדת, שאין לה כלום עם האיש המגיש את בקשתו להתקבל לתוכם.
יציבות נפשית היא מרכיב חשוב מכדי שמודיעין יזלזל בו, רשמתי "לא" ליד
השאלה, והמשכתי.
צבא: "ההגנה". נשבעתי את שבועת ה"הגנה" בשנה שעליתי לארץ, כשהייתי תלמיד בן-שמן, ב1939. פלמ"ח.
(3)
הצטרפתי לפלמ"ח ונשבעתי את השבועה ב1942. האימונים היו בעיקרם לפעולות-קומנדו: אחר כך הועברתי
ל"מחלקה הגרמנית"
הצבא הבריטי: התנדבתי ב1943. אימוני חיר בסיסיים, קורס נהיגה - מכונאות ואופנועים בא"י ובמצרים. התנדבתי
לאימוני-צניחה בסיסיים והתאמנתי ברמת-דוד. - אימוני צניחה מתקדמים בבסיס-האימונים
שבג'ניפה (בקרבת האדם המר במצרים). הועברתי לחזית האיטלקית אחרי שהתנדבתי לקומנדו..
באיטליה הצטרפתי לאחת היחידות הארצ-ישראליות. שוחררתי מהצבא הבריטי בראשית 1964.
בשלהי 1946 הייתי לחבר קבוע במיפקדת ה"הגנה". בפרוץ פעולות האיבה ב1948 הייתי
שלישו של מכבי מוצרי (שנהרג אחר כך כשליווה שיירה לירושלים). היינו אחראים על הגנת השיירות
בדרך לירושלים. עם פרוץ מלחמת-השחרור שימשתי קצין מודיעין בגדוד השישי של הפלמ"ח. לימים נעשיתי
מפקד בפלוגת-מיפקדה של חטיבת "הראל" בירושלים הנצורה. כן הייתי קצין-אספקה. לאחר הקמת
המדינה וצה"ל שירתי בחי"ר ובצנחנים.
דרגה אחרונה: רב-סרן השתתפתי בהקמת גדוד-הצנחנים הראשון של צה"ל ובהדרכתו. בינואר 1950 נתמניתי מפקדו של
128, שסופח לפיקוד חיפה. נשארתי עם הגדוד עד לפירוקו.
צוות ההפעלה יחד עם 30- 40 קצינים נבחרים בילינו יחד ארבעה חודשים. תפקידה של הקבוצה היה להציג
לפני צה"ל את תורת "הקיום העצמי של גדוד בלחימה". מאוקטובר 1950 עד אוגוסט 1951 הייתי
בקורס מגדים חמישה חודשים כמדריך בבית-הספר לחי"ר של גדוד 10.
"לא נותר אלא המשפט הצבאי שלי ושחרורי מהצבא. רשמתי: "נערך לי משפט צבאי, שבו
הואשמתי בגניבת רכוש צבאי. בית-הדין הצבאי הגבוה ביטל את אשמת הגניבה. אלום בגר-הדין נאמר:
"אשם בהתנהגות שאינה הולמת קצין, ומודח מן הצבא!". כיצד יכולתי להסביר כי אותה "גניבת רכוש צבאי"
לא היתה מוטלת בספק, ולא היה רכוש צבאי אלא גרוטאת-מלחמה, שסווגה כ"רכוש ערבי נטוש"?
קרובי-משפחה - אחות: אדית-רות (זיידנברג) סווט - מקצועה: אחות. רקע הצבאי - שנים אחדות ב"הגנה".
4 שנים בצבא הבריטי כאחות, סמלת. שירתה בא"י, במצרים ב1946 כשטיפלה בנכים משוקמים, פגשה
בצבי סווט(נכה מלחמה שרגלו נקטעה לאחר שנפצע באיטליה) ונישאה לו. צבי שירת בצבא הבריטי.
קרובי משפחה של האחות: רק אני, בעלה וחמישה ילדיה הקטנים. (האב נשאר בווינה).
הערות מיוחדות: צבי סווט עלה לא"י מלטביה בסוף שנות ה30. היה חבר בלח"י לפני ואחרי
המלחמה. בילה 4 שנים בצבא הבריטי ביחידת-קומנדו, קטוע שתי רגליו. נכה 100%.
אולם עוסק לחילופין בעיבוד אדמתו ובנהיגת המונית שלו.
חתמתי על השאלו .-
היעד: מצרים
מוטקה פגש אותו אחרי 10 ימים ושאל אותו על הפרק של המשפט הצבאי - גניבת מקרר, רכוש
ערבי נטוש שהוא לקח לדירתו ואחר כך החזיר. נידון ל 18 חדשי מאסר בפועל ושלילת דרגת הרב סרן שלו
(המשפט נפתח כשנתיים לאחר המעשה) - אשתו ואחותו שכרו לו עורך דין והמשפט הובא לערכאות
גבוהות יותר. בוטלה האשמה - בגניבה, אך שלילת הדרגה נשארה בעינה: התנהג בצורה שאינו
הולמת לקצין בצה"ל. -
(vs לראות את
המכתב שהוא
שלח לי
ממשרד ראש הממשלה)
"אורחי הראשון במגורי הארעיים בישמון האלמוני של יפו, היה מרטין האוזר
שטיפל בפרטים הארגוניים הכרוכים בהעסקתי באמ"ן. הוא הבהיר לי כי אני שרוי בתקופת מבחן!
"את המשכורת הרגילה המלאה תקבל רק אחרי שתסיים את אימונך".
- "עלי לדאוג למחיית בני, המתגורר עם אמו" אמרתי. "צרכי האישיים צנועים מאוד".
- "הענין מסודר" אמר האוזר
וכאן הוא נותן פירוט על אימוניו על שמו שם-הכיסוי "אלעד זראי" - למד היסטוריה של מצרים - לבנות משדרים
ומקלטי רדיו - אמנות הסליקים; צומת המורס ומבוכי כתבי-הסתר - ריענון בניודו- חומרי נפץ-צילום
(4)
כלי נשק - כל מה שדרוש לסוכן לבצע משימה בהצלחה ולהישאר בחיים. ראיון עם פסיכולוג
ולפי דבריו קבל ציון "מעולה" - לפי דבריו הצליח לקצר את תקופת האימונים משמונה-תשעה החודשים המקובלים
לכדי 4 חודשים בלבד - זמן שיא.
מוטקה אמר לו: "אנחנו עובדים עכשיו על הכיסוי המתאים לך", בינתיים תצטרך להתוודע לכמה נושאים אחרים"
לשם כך הביא לי סרן שלמה מילאת ספרים חדשים, חומר שעסק בתולדות הצבא המצרי והתפתחותו. וכך ידע
מה זירת הפעילות שנועדה לו: מצרים.
(הפרק הבא ביום ב)